אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.