דרוש מידע איך שומרים על הבית נקי?

[רצוני לעשות רצונך]

עוד משהו אני חושבת.
בכל מצב לא משנה אם אחת חיה את החיים בקליל
או "חולת ניקיון",
צריך לראות את המצב בבית
אם הניקיון עושה לחץ על הילדים, עדיף להשאיר אותו לערב פסח או לפחות לערב שבת.
וכנ"ל להיפך,
אם את לא בקטע לבסתובב בבית כל היום עם סמרטוט,
תבדקי עם הילדים שלך מה הכי מפריע להם (יכול להיות שכלום)
ותעשי לעצמך סולם עדיפויות.

 

[Sara led]

עוד משהו אני חושבת.
בכל מצב לא משנה אם אחת חיה את החיים בקליל
או "חולת ניקיון",
צריך לראות את המצב בבית
אם הניקיון עושה לחץ על הילדים, עדיף להשאיר אותו לערב פסח או לפחות לערב שבת.
וכנ"ל להיפך,
אם את לא בקטע לבסתובב בבית כל היום עם סמרטוט,
תבדקי עם הילדים שלך מה הכי מפריע להם (יכול להיות שכלום)
ותעשי לעצמך סולם עדיפויות.

ברור.
כל דבר צריך להעשות עם שום שכל.
כל המטרה של הניקיון היא בשביל שיהיה נעים בבית.
ברגע שהניקיון נהיה המטרה ובני הבית סובלים מזה אין בזה שום טעם.

 

[רצוני לעשות רצונך]

עכשיו אני קוראת את ההודעה האחרונה שלי ומתביישת...
הפיסוק גרוע, ההתנסחות עוד יותר...
אז עימכם הסליחה, אני פשוט באמצע העבודה, ככה תוך כדי...

 

[דבורה2]

תודה על הרעיונות הפרקטיים של כולם!

 

[פוטושופר]

שני טיפים קטנים ופשוטים שיעזרו לנו לשמור יותר על הסדר
אמנם כבר אמרו פה שלכל חפץ יהיה מקום, אבל איך נחליט מה יהיה המקום?

טיפ אחד, שלפעמים עושים אותו בצורה אוטומטית בלי לחשוב,
אבל כשקולטים את העיקרון, לוקחים אותו לעוד מקומות בבית:
שטח האחסון הכי נגיש הוא השטח שמול העיניים, לא מידי גבוה ולא מידי נמוך.
לכן נבחר לאחסן חפצים לפי הנגישות שחשובה לנו ביותר.
פריטי יום יום נניח במדפים שהם גובה העיניים, לא דורשים התכופפות או מאמץ להגיע אליהם
פריטים שאנחנו לא משתמשים ברמה יומיומית יהיו במדפים עליונים יותר
הכל לפי העניין. (כמובן שבטיחות מעל הכל!)


עוד טיפ: לאחסן חפצים לפי החדרים הכי הגיוניים
מגבות רחצה בחדר רחצה
מגבות מטבח במטבח
משחקים באזור ששם משחקים איתם.
מוצרי ניקיון נגישים במספר מוקדים, אבל לא מידי הרבה כפילויות
מסמכים שקשורים לשני בני הזוג המקום אחד.
מסמכים שקשורים רק לאחד מהם במיקום נוסף (לצורך העניין בקלסר אחר/ מדף סמוך, הכל לפני העניין)

הדבר הזה הוא כמובן מאוד מאתגר, ומשתנה מבית לבית,
ומצריך מכל עקרת בית בדיקה מה הכי נכון עבור הבית שלה
-האם לאחסן את המשחקים בחדר ילדים ששם אין מקום לשחק? או בסלון?
-האם לאחסן את כלי השבת בארון ייעודי בסלון, ששם משתמשים בכלים, או במטבח, ששם שוטפים את הכלים...
-האם הפריט הזה שייך רק לחדר מסויים, או שייך לעוד חדרים, ואז עדיף למקם אותו במסדרון או בכניסה לחדר כדי שיהיה יותר נח לשלוף אותו

וכמובן חפצים מיותרים להעיף מהבית מיידית

 

[נדיה]

מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?

 

[פוטושופר]

מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?

לא הגיוני בכלל
הגיוני להעביר הלאה לילדים לעשות דברים שמתאימים לגילם ויכולתם.
לפנות כלים מהשולחן
לסדר את החפצים האישיים שלהם
לסדר משחקים אחרי המשחק

לא להקפיד על כל פיפס

 

[רצוני לעשות רצונך]

מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?

האמת שזה מה שעלה לי כשכתבתי מה שכתבתי.
וכפי שהזכרתי, אמא שלי הייתה (בשנים שהייתי ילדה) עקרת בית.
העיקרון פה היה לנקות מיד כשמתלכלך כדי לא לצבור לכלוך שהרבה יותר קשה לנקותו.
זה סוג של "דרך ארוכה שהיא קצרה".
כמובן שהיום יש אילוצים שהם מכורח המציאות וישנו סולם עדיפויות.

 

[מ. י.]

מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?

בתור אחת שעובדת עד 4 ולרוב נשארת עם הילדים אחה"צ בבית,
אם הבית מסודר לילה קודם אז גם מה שמתבלגן אחה"צ לא הופך את הבית לסדום.
שמעתי פעם שיעל זלץ אומרת שבלאגן שמעיד מה עשו בני הבית באותו יום ולא בלאגן מעבר- זה בית בריא ונורמלי.

אם בערב אחרי שהילדים ישנים את מסדרת את הבית, מחזירה דברים למקום, מטאטאת (אני אישית גם שוטפת מטבח וכניסה כל יום- גג 10 דקות), כיורים ריקים, שירותים נקיים, אז הבית תמיד נראה מסודר ומריח טוב.

הבלאגן מתחיל כשמתעצלים יום אחד לסדר ואז יום הבא כבר יש בלאגן של יומיים.

בכל מקרה, ההמלצה הכי גדולה שלי- כשאת הולכת מהחדרים למטבח או ההיפך קחי איתך כל פעם חפץ אחד ושימי במקום.

 

[רצוני לעשות רצונך]

בכל מקרה, ההמלצה הכי גדולה שלי- כשאת הולכת מהחדרים למטבח או ההיפך קחי איתך כל פעם חפץ אחד ושימי במקום.

אהבתי!

 

[בחן ובחסד]

ממש מזכיר לי אותי.
מפריע לי שיש דברים על השולחן בסלון חוץ מעציץ.
שולחן מטבח חייב להיות ריק ונקי. (ספריי חלונות וסמרטוט או מגבון ניקוי, תלוי בלכלוך. נמצאים במקום נגיש וקל לי לשלוף על כל לכלוך. הארונות מטבח שלי לבנים אז כנ"ל עם הספריי)
הגז צריך להיות נקי, זה באמת לוקח שניה לנקות לכלוך טרי.
אם מתפזר משהו על הרצפה מטאטא וכף אשפה. אני יכולה לטאטא גם 3 פעמים בצהריים. זה נשמע קשוח אבל זה באמת בקליל ולא גוזל יותר מכמה רגעים. עדיף לי מאשר לדרוך על בייגאלך על הרצפה...
בלילה לוקח לי 10 דקות לארגן את הבית. וכיף להיות בו.

מצטטת דוקא אותך כי זה בדיוק ההבדל שאני מדברת עליו באשכול

היה נראה מהודעותי שהבית שלי לא נקי ואני מזלזלת בניקיון נורמלי אז לא יש הבדל

לא דיברתי על להזניח כלומר לא לנקות שירותים כל יום או להשאיר אבק' לערב פסח

אני רק יצאתי נגד המחשבה על ההגבלות שזה מה שהפריע לי

שוב למי שזה מצוין אז מקסים אבל למי שלא נוח וטוב לה שתשחרר

אפשר לאכול בחדרים, לפזר משחקים, לא לנקות כל אחר הצהריים, לתת חופשיות
ועדין, לסדר ולטאטא כל יום בסוף היום לנקות שירותים ולהעביר מגב
לאבק ולנער מה שצריך
וגם לפעמים לחפף יום

הרעיון הוא לא להשתעבד כל היום ובכל מצב
אלא במהלך היום משוחרר בודאי שאפשר תוך כדי אבל שזה לא יהפך לכללי ברזל שקודמים לכל

וחוזרת לי זה מתאים וכיף ולא מפריע למי שלא לא

אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.

 

[רצוני לעשות רצונך]

אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.

קודם כל אל תלחצי.
מאוד יכול להיות שמה שמתאים לאחרות לא מתאים לך,
בגלל שינויי אופי, מבנה של בית, מסםר הילדים וכו'.
אני חושבת שזה ענין של הרגלים.

 

[פוטושופר]

אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.

זה הכלל:
חפצים אישיים שלא חוזרים למקום עוברים לרשות אבא ואמא והם יכולים לעשות בחפץ כטוב בעיניהם
החל מלזרוק אותו או למסור לשכנים/ בנידודים..
ואחכ להדגיש את החלק החיובי שבעניין- כאשר אנחנו מחזירים חפצים למקום מייד הם לא נאבדים, הבית נראה יפה ונעים להיות בו, הקטנים לא הורסים לכם את האוספים/ משחקים וכו...

 

[מטרות]

לא מתאים לכולן...
חשבתי שגם לא יתאים לי
אבל החיים גילו לי שכרגע זה מתאים לי מאד-
מגבונים

בשירותים- גם הקטנים יודעים להעביר ניגוב אחריהם ולשים בפח.
מבחוץ- בארונות מטבח , במקרר-מגבונים של סנו הצהובים.

את הקטמה (4) לימדתי לטאטות (היא כבר המטאטה של הגן כיום...)
וזה ממש נעים לאמצע היום....

בערב -אין ברירה וחייבים לשקם בעצמינו.

 

[דיני]

1. להקפיד לשים בבית הרבה מפיצי ריח (לסלון צריך לפחות 3 כדי שיהיה אפקט עוצמתי של ריח)
2. לתלות מידי פעם כביסה בבית, הריח של המרכך נתפס בקירות לתקופה ארוכה
3. אני מחזיקה קבוע את המבשמים למרכך של מקסימה ונותנת שפריצים כל שבוע בארונות ובחדרים, הריח פשוט נתפס ומחזיק לאורך זמן.

נראה לי לא בריא לנשום את כל הכימיקלים האלו 24/7

 

[דיני]

אני גדלתי בבית שבו אמא שלי הייתה עקרת בית.
ולא סתם- אלא כזו שהניקיון עמד לה בנשמה.
אני מנסה, לא בהצלחה יתרה, לחקות אותה.
בכל אופן הרגלים בסיסיים של ניקיון היא השרישה בנו.
קודם כל, תמיד היה לה (ועדיין עד 120) סמרטוט ביד,
ככה איפה שהיא עוברת הייתה מחליקה אותו, שקעים, ידיות, ובעצם כל משטח מאוזן.
ככה דברים אף פעם לא צברו ממש אבק.
גם במטבח, כל החיים היא אמרה לי כמה שהכי חשוב שיש נקי,
לא מספיק הבנתי את זה, מה, אם אני שוטפת את הכלים והשיש מלוכלך זה לא כלום?!
מאז הספקתי להתחתן ותוך תקופה לא ארוכה גיליתי שזה באמת ככה.
הרבה יותר נעים שיש לך כל הזמן משטח עבודה ריק ונקי גם אם יש כלים בכיור
(לא שאצלה יש...) וחןץ מזה גם הסירים, הכירייםוהתנור לא אמורים לצבור לכלוך רציני ושומנים
אם מנקים אותם אחרי כל שימוש. (לנקות זה להעביר סמרטוט, כן? הכל נקי..)
ואם יש כתמים, לא נורא.
אחד המשפטים שתמיד הייתי שומעת ממנה בתור בחורה בקשר לניקיון
זה שלכלוך "על נקי" הרבה יותר קל לניקיון.
בערב שבת כשהיא נכנסת למטבח, דבר ראשון היא מנקה את הכיריים
למרות שהיא ניקתה אותם גם אתמול, ככה הלכלוך הרבה יותר קל לניקיון.

אולי בגלגול הקודם הייתי פיליפינית, בגלגול הנוכחי אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי כל הזמן עם סמרטוט ביד.
מי שזה מתאים לה ונולדה ככה עם הסמרטוט מחובר לשורש כף היד - שיהיה לה לבריאות
(והיא באמת צריכה את האיחול הזה, כי חשיפה יומיומית לחומרי נקיון משפיעה על הריאות כמו עישון כבד של סיגריות)

ומי שלא נולדה ככה עם הסמרטוט בהברגה - תהיה אומללה ומסכנה עם תשתכנע להשתיל אחד כזה לשורש כף היד.

לסיכום, ניקיון אמור לשרת את דיירי הבית, ולא דיירי הבית את הניקיון. וכל אחת צריכה לדעת בדיוק את המינון (האישי שלה, לא אמא שלה ולא של גיסתה או שכנתה) של הבלגן והלכלוך שמציף אותה וגורם לה מועקה, ואת זה להשתדל לו לעבור.

 

[שולי איטח]

אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.

שואלת בזהירות
אולי בגלל שאת עסוקה בזה כל היום בערב זה גומר אותך
אני כבר שנים בתוך גידול ילדים
כבר לא במצב שהגדול בן 11 (עדין יש לי הרבה קטנים אבל ב"ה גם הרבה גדולים)
(למרות שהבלגן שילש וריבע את עצמו, אבל יש גם יותר מי שיסדר בדר"כ לא תמיד לפעמים כל הגדולים פורחים..)
אבל דוקא מהשנים אילו ראיתי שהלך המחשבה היה הכי חשוב

אצלי עזר השחרור
מה שקורה אחרי צהרים קורה וזהו
לא מנסה כמעט לסדר לנקות וכד
אפשר כמובן תוך כדי אם הולך אבל זה באמת לא מעשי בגילאים אילו אם הולך בקלות מצוין
כך הרגשתי שברגע שאני לא מתיחסת לזה במהלך היום עם הילדים
אז בערב אחרי ההשכבה
וכמובן קצת הרתמות של מי שיכול, יש לי כח נפשי להסתכל למה שצריך בעיניים ואז זה לוקח ממש מהר
גם אם הכל נראה נורא אם כל הקטנים ישנים זה לא אמור לקחת מאוד הרבה זמן
וזה כי אני לא מרגישה כבר אחרי שעות של לנקות ולסדר

וגם צריך ללמוד איך לסדר ולנקות
כי 90% מהדברים לוקחים לנו מהר
ותמיד יש 10% שהכי מעיפים ולוקחים זמן
אז אולי אותם להחליט שמעגלים פינות ורק פעם/פעמים בשבוע

נניח מדף/שתיים סגורים שבהם את שמה את המעצבנים ורק ביום שישי/מוצ"ש מסדרת אותם רגוע

בכל מקרה מאחלת לך הצלחה בכל מה שתעשי
העיקר קודם כל לא להיות מתוסכלים
לכל אחת הגילאים מבנה הבית ועוד כל מיני נתונים

וסליחה אם זה נשמע מטיף

 

[רצוני לעשות רצונך]

אולי בגלגול הקודם הייתי פיליפינית, בגלגול הנוכחי אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי כל הזמן עם סמרטוט ביד.
מי שזה מתאים לה ונולדה ככה עם הסמרטוט מחובר לשורש כף היד - שיהיה לה לבריאות
(והיא באמת צריכה את האיחול הזה, כי חשיפה יומיומית לחומרי נקיון משפיעה על הריאות כמו עישון כבד של סיגריות)

ומי שלא נולדה ככה עם הסמרטוט בהברגה - תהיה אומללה ומסכנה עם תשתכנע להשתיל אחד כזה לשורש כף היד.

אהבתי...
אני גם לא כזאת, כמובן שזה ענין של אופי.
מה שניסיתי להגיד בהודעה שלי
שטיפוח יומיומי מונע עבודה קשה בעתיד.
ואגב,
בגלל זה היא גם בקושי משתמשת בחומרים חריפים,
מקסימום מגבון אלכוהול פעם ב--- (זה בכלל דבר מושלם שנכנס אלינו בזכות הקורונה...)
סנט מוריץ- רק בערב פסח.
חוץ מאקונומיקה בלי סוף בכיורים ובשישים,
הכל מנקים עם מטלית לחה וקצת סנו קליר.
(פעם המוכר שאל את אחותי אם שותים אצלנו אקונומיקה...)

 

[דיני]

מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?

עניין של סדרי עדיפויות.
אם הן נהנות לשוטט בפרוג, לקרוא ספר טוב, לצאת להרצאה, הליכה וכו' אז לא הגיוני.
אם עושה להן טוב על הנשמה לטאטא ולהבריק - הגיוני

 

[פוטושופר]

זה הכלל:
חפצים אישיים שלא חוזרים למקום עוברים לרשות אבא ואמא והם יכולים לעשות בחפץ כטוב בעיניהם
החל מלזרוק אותו או למסור לשכנים/ בנידודים..
ואחכ להדגיש את החלק החיובי שבעניין- כאשר אנחנו מחזירים חפצים למקום מייד הם לא נאבדים, הבית נראה יפה ונעים להיות בו, הקטנים לא הורסים לכם את האוספים/ משחקים וכו...

מדגישה,
אומרים לילדים:
אתם דואגים לסדר את החפצים האישיים שלכם, ובכל ערב אמא מודיעה שעכשיו הזמן לסדר,
אחרי פרק הזמן שהקצבנו לאיפוס הבית, אם נשאר חפצים מפוזרים הם עוברים לרשות אמא ואבא...