איך מרביצים את זה

[אברהם]

לא כל המילים ש"חידש" בן יהודה, התפנטזו. הרבה מילים הייתה בהם כוונה תחילה כמו:אגדה- שזה קודש, תורה שבעל פה, הפכה למעשיות עם מטופשות ונבובות.

גם המילה "אגדה" במשמעות סיפורי עמים, איננה המצאתו של בן יהודה, אלא היתה בשימוש כבר במאה השמונה עשרה.
(גבריאל בירנבאום, "אגדה והגדה אגדות ומעשיות", לשוננו לעם, האקדמיה ללשון העברית, מחזור מה חוברת ג, ניסן-סיוון תשנ"ד - 1994, עמ' 101 - 102)

 

[Aאילה]

בן-יהודה חידש כ-300 מילים בלבד, מתוכן נדחה רוב מוחלט ע"י ועד הלשון (שקדם לאקדמיה).

אגב, האם נכונה האגדה שהוא קרה לריבה כך משום שטעה בהבנת הגמ' "מאי ריבה, ריבה מיני מרקחת"?

 

[אברהם]

אגב, האם נכונה האגדה שהוא קרה לריבה כך משום שטעה בהבנת הגמ' "מאי ריבה, ריבה מיני מרקחת"?

סביר להניח שלא, מכיון שלא מצינו גמרא כזו.
אמנם ש"י עגנון העיד על בן יהודה שהוא טעה במילה הזו, אבל כנראה הטעות היתה אחרת, כמו שכתוב כאן.

 

[נוי]

אגב, האם נכונה האגדה שהוא קרה לריבה כך משום שטעה בהבנת הגמ' "מאי ריבה, ריבה מיני מרקחת"?

מה מצער, כי באותו אשכול בו מובא העניין המזעזע שהעבירו את המושג המקודש אגדה לחול, (ולא בן יהודה אשם, כפי שכתב אברהם, אלא פורקי עול קודמים לו) נעשה שימוש במילה "אגדה" שלא כהוגן.

 

[געוואלדיג]

המלה עגבניה התחדשה על ידי ר' יחיאל מיכל פינס שהיה עסקן ולוחם נגד המשכילים. אמנם מלה זו שחידש העלתה תמיהה בדעת רבים וטובים, אולם רימ"פ לא התכוון לחדשה לצורך שימוש בה, אלא הוא תירגם ספר מגרמנית, והוא היה מקפיד מאד להיצמד לתרגום המילולי, ועל כן תירגם באופן זה. לאחריו באו בעלי העברית והשתמשו עם המלה 'מוצלחת' זו.

 

[שג]

הער האט איהם /דיר גאשלאגן

וכהנה רבות שעברו מוטציה והכלאה ניבית ולשונית

לידיעה בעלמא, לא כותבים "הער" אלא "ער", (וכן באמירה, יש נטייה אצל הרבה אנשים להוסיף אות ה' ליד אות ע', והוא שגיאה).

 

[אברימי]

לידיעה בעלמא, לא כותבים "הער" אלא "ער", (וכן באמירה, יש נטייה אצל הרבה אנשים להוסיף אות ה' ליד אות ע', והוא שגיאה).

ואם רוצים דווקא להצמיד ה' אז ככה: "עהר"

 

[ענתיקה]

קצת על שפתנו שפת הקודש(?)

מה שם החוברת ההיא?

שם החוברת (עכשיו מצאתי אותה...): טוהר הלשון
מאת שמואל רוטשילד. החוברת הינה מגמתי-נגד השפה העברית, אבל כתובים בה דברים מגהימים המצוטטים מגדולי הדור בתקופת המצאת השפה והוא מראה כמה שמגמתו של בן יהודה היתה ברורה: להחדיר את רוח החילוניות ופריקת העול לתוככי הציבור החרדי והדתי, הוא ידע שרק כך הוא יצליח לקלקל אוותם, ולכן היתה נגדו מלחמת חורמה. בשתי מילים - זהו נושא היסטורי מרתק ביותר.

בן-יהודה חידש כ-300 מילים בלבד, מתוכן נדחה רוב מוחלט ע"י ועד הלשון (שקדם לאקדמיה).
המילה להרביץ לא קשורה לבן יהודה

בחוברת מובאת רשימה של כ-20 מילים שבהם שונתה המשמעות לחלוטין והוא כותב שהוא עורך ספר נוסף ובו עוד אלפי מילים שסולפו מלשה"ק, (ומוכיחים עד כמה הדברים מביאים לקלקולים בהבנת לימוד דברי חז"ל, משניות וכדו'.)
אולי בהמשך אסרוק את הרשימה לעיונכם.
אביא קטע מהספר-הוא קצת חורג מהנושא אבל הוא מעניין מאוד:
לצורך הפיכת העברית לשפה מדוברת, הוצרך בן יהודה להוסיף מילים חסרות. כיצד עושים זאת?
בהרצאתו "מקורות למלא החסר בלשוננו"(נדפס ב"החלום ושברו' עמ' 214) מתאר בן יהודה כיצד "בנה" את השפה:
"העבודה נחלקת לשתיים: האחת לאסוף מספרותנו העתיקה והחדשה כל המילים שאינן ידועות להקהל, ולהשתמש בהן לצרכי החיים" לשם כך אסף בן יהודה מכל ספרי הקודש את המילים שהיו לו צורך בהם לדיבור העברי, וכך ענה לחותנו כאשר התפלא לראותו מעיין בסידור תפילה:"אני מוציא (=מהסידור) את כל אותן המילים הקדושות, שבדעתי לחללן בהדיבור העברי של יום יום"(חייו ומפעלו, עמ' 31.) אך מאחר והמילים שהוציא מספרי הקודש מעטות מידי על מנת ליצור מהן שפה מדוברת, עבד על חלק נוסף והוא:יצירת מילים חדשות:"אך לצרכי החיים הפשוטים הנצרכים לנו, מעט מאוד מספר המילים שנוכל למצוא בספרותנו העתיקה... ולאלה הנצרכים נוכל למלא את החסר לנו בלשוננו, רק בחלק השני של עבודתנו שהוא:יצירתמילים חדשותבהרצאתו הנ"ל)
וכך כותב בן יהודה בהקדמה ל'מילון' שלו:
"הרשיתי לי להביא בספרי גם את המילים החדשות לגמרי, שחידשתי אני בעצמי במשך השנים אשר אני עובד במקצוע הזה, להשלים החסר עוד בלשוננו... וזכיתי כי רבים מהם התקבלו ברצון, וכבר היו לקניין הכלל עד שכבר נשכח מי אביהם, ורבים מהמשתמשים בהם, לו ידעו מי יצר המילים האלה היו מחרימים אותן"(החלום ושברו, עמ' 155)
אך בהוספת מילים חדשות עדיין לא נסתייימה מלאכתו. על מנת שהעברית תהיה שפה מודרנית המותאמת לרוח החילונית אליה שאף, יש "לשחררה" מכבלי הלשון, ולשנותה כרצונו החופשי, כי 'בלא כן אין לעברית החדשה זכות קיום כלל וכלל'.: "כשכותבים עברית חדשה, צריך לפסוק מלהפחיד אותנו תמיד , שכותבים אנו בשיבושים מפני שבפסוק פלוני, משנה פלונית או מדרש פלוני כתוב לא כך, הרי אם נהיה עקביים בנדון זה עוד נבוא לידי מסקנה, שאין לעברית החדשה זכות קיום כלל..."
כך הפכה לשה"ק ללשון עברית חדשה, עד כדי כך שחברו של בן יהודה מגדולי ומפיצי השפה כתב: חכם מחכמי ישראל במערב אירופה, שהוא בקי במשנה ובמדרש ובספרות של ימי הבינים, קורא בקושי את העברית החדשה... אות הוא,שאף בין לשונם של המשנה ומדרש מצד אחד, ובין הלשון העברית החדשה מצד שני, אין ההבדל קטן כל כך..."(העברית החדשה ובעיותיה, עמ' 47)
עד כאן הציטוטים. (יש עוד הרבה... אבל אני לא אעתיק את כל הספר)
חשבתי שזה יכול לעניין( אם אפילו לשוחרת עברית כמוני זה דיבר...)מקווה שלא עייפתי

ערב טוב שיהיה לכולם ושבת שלום!

 

[אברהם]

אני מכיר את החוברת הזו, ובזכותה הוצאתי מהלקסיקון שלי כמה מילים (כמו אגדה שהזכרנו לעיל), אבל אני חוזר שוב על מה שאמרתי, מתוך שלל הצעותיו של בן יהודה, בודדות הן המילים שהתקבלו ושמשתמשים בהם היום.
הרבה אנשים יודעים לומר ש"טלפון בעברית זה שח-רחוק" אבל זה לא נכון, מפני שועד הלשון לא קיבל את ההצעה הזו של בן יהודה, ולכן טלפון נשאר טלפון.
לא כל המילים בחוברת הן פרי מוחו של בן יהודה.
(אגב, קראתי במקור מוסמך שאינני זוכר כרגע, שבן יהודה "הקפיד" לכתוב את מילונו דווקא בשבת, וכן ראיתי מודעה שלו באחד מעיתוני הימים ההם שהוא מקבל קהל במשרדו בשבת, ה' ירחם).

 

[מי]

המלה עגבניה התחדשה על ידי ר' יחיאל מיכל פינס שהיה עסקן ולוחם נגד המשכילים.

????
ככל הידוע לי, רבני ירושלים נלחמו בו רבות, וראו בו אדם שאין תוכו כברו. רבים האשימו אותו בקלקולים רבים שהגיעו לירושלים על אף איצטלא דרבנן שעטה.

 

[ענתיקה]

(אגב, קראתי במקור מוסמך שאינני זוכר כרגע, שבן יהודה "הקפיד" לכתוב את מילונו דווקא בשבת, וכן ראיתי מודעה שלו באחד מעיתוני הימים ההם שהוא מקבל קהל במשרדו בשבת, ה' ירחם).

בתחילה כשהוא הגיע לארץ רצה שיקבלו אותו ואת משנתו ולכן התחזה לחרדי, גידל זקן, התלבש כחכם ספרדי עם גלימה ותרבוש והקפיד לצאת מידי בוקר מביתו מעוטר בטלית ותפילין לתפילת שחרית... אך היה זה כדי להסוות את מהותו האמיתית.
לאחר שנתגלתה זהותו האמיתית הוא החל לנהוג כגוי גמור בפרהסיה כפי שכתבת, וכן בכל יום כיפור היה עורך בגן שבחצר ביתו מסיבת מרעים במאכל ובמשתה(!!!)
אבל למרבה הצער הוא הצליח-וכולנו היום מגשימים את חזונו* ומדברים בשפתו...
*המילה "חזון" אף היא סולפה- ע"פ התורה ההגדרה היא מראה נבואי(ע"פ רש"י)
ולא "אידיאל"-כפי שאנו משתמשים בשפה...

 

[חיטובים]

מה שנכון נכון. בן יהודה היה רשע גדול.
אבל מכאן ועד למסקנות ההזויות של בעל החוברת הנ"ל, שרוצה שנחזור לדבר יידיש, הדרך ארוכה.

 

[ענתיקה]

הוא לא רוצה שתחזרי לדבר אידיש
הוא רוצה להכניס את הדברים הללו למודעות שלנו
ולהחיות את האידיש בקרב אלו שיודעים אותה ודיברו אותה בבית

 

[געוואלדיג]

????
ככל הידוע לי, רבני ירושלים נלחמו בו רבות, וראו בו אדם שאין תוכו כברו. רבים האשימו אותו בקלקולים רבים שהגיעו לירושלים על אף איצטלא דרבנן שעטה.

את סימני השאלה הרבים שהצגת, גם אני הצגתי לעצמי תוך כדי הרמת גבות כאשר קראתי לראשונה את הספר זכרון יעקב (המקובל ויקר מאוד אצל החרדים אל דבר ה'), בו הוא מתארהו בתארים נפלאים.
התברר לי שהסיפור היה שכשהגיע לארץ חשדוהו בהשכלה (דבר שלא יכול להתאים במובן המקובל כי הוא פרסם עשר שנים לפני כן את ספרו ילדי רוחי נגד המשכילים והרפורמים), ואף פרסמו חרם נגדו, אולם ר' שמואל סלנט והחכם באשי בידעם שהם שמועות קלוטות מהאויר, פרסמו את דעתם בו הם מבטלים את החרם נגדו (יש לי צילום). ומאז היה פועל רבות כאן בארץ, הוא שימש שנים רבות כמזכיר של ביקור חולים החרדי.
אני מקוה שאינני מעיר את חמת המנהלים על זה שאני מערב פה פרקים בהיסטוריה.

 

[רב טקסט]

לענין מלת ריבה המודרנית; על אפי ועל חמתי נדמה לי שמקורה מלשון הטור באו"ח סי' ר"ד ועל המורבא המרוקח בדבש כו' ועיי"ש בב"י.

 

[לענ"ד]

אם כבר ציינת את הספר טוהר הלשון
שם בספר הוא מייחד פרק נפרד לדרכים הפסולות בהם נקט בן יהודה להחדיר את שפת העברית

עוד נקודה שחשובה גם לימינו, בן יהודה היה פרובוקטור גדול שגרם להדרדרות ביחסי היהודים והערבים על ידי מאמר מתלהם שפירסם בעיתונו, מה שלדברי המחבר (שמגבה זאת באסמתכתאות והוכחות אמינות ומתקבלות) הביא למאורעות תרפ"ט ולמצב הקשה שהשתרר בארץ ביחסי יהודים וערבים מאז ועד היום
לתשומת לב תלמידיו ומעריציו מ'מחנה השלום'

אגב פינס, בהתחשב באוירת החשדנות ששרה אז בירושלים כלפי כל דמות שונה וכלפי כל דבר חדש, אין להתפלא ליחס איליו זכה פינס.
אגב במדור תל אביב של מעלה בהמודיע היה עליו מאמר יפה תחקיר יסודי שמציג אות באור חיובי על פעליו הרבים גם בתל אביב - יפו דאז לצד רבה הראשון של תל אביב הרב הירץ תלמידו של המהרי"ל דיסקין, זכיתי לשוחח עם עורך המדור על הנושא, ואני חושב שהוא עשה עבודה די יסודית ואמינה
אגב המיצג השלילי על הרב פינס מקורו בספר שיצא על הגרי"ח זוננפלד ועוד ספרים שיצאו על ידי... כך שאין תימה.. וד"ל

 

[Aאילה]

מה שנכון נכון. בן יהודה היה רשע גדול.
אבל מכאן ועד למסקנות ההזויות של בעל החוברת הנ"ל, שרוצה שנחזור לדבר יידיש, הדרך ארוכה.

בכלל, השאלה היא האם כל הנידון על בן יהודה, מעלליו ומזימותיו רלוונטית לשפה שלנו?
הרי שָׂפָה זה ענין של מוסכמות, ומה זה משנה מהכין הם התחילו ואיך הם נוצרו?
אף אחד לא חושב שבזה שאנו מדברים בשפת מוסכמות כזו או אחרת אנו נותנים לגיטימציה לדעות לתוכניות של אותו אחד שהגה מילים אלו.
אגב, גם שאר השפות ובכללם אידיש, אף אחד לא יודע מה המקור לשפות אלו ומי הגה כל מילה ומילה משפה זו, ומה היו כוונותיו.

 

[עפרה]

יש מחלוקת היסטורית כמה משקל היה לבן יהודה בהחייאת השפה. אמנם החילונים הם אלה שהשקיעו בזה רשמית וטרחו על הכנסת השפה העברית בדור האחרון, אבל ידוע שבכל הדורות היו תלמידי חכמים מתכתבים ביניהם בלשון הקודש והיו רבים שהקפידו בשבת לדבר רק בלשון הקודש (האריז"ל כתב להקפיד בכך, וכן הגר"א) כמו כן היו דורות רבים שבהם גדולינו אהבו את השפה וראו חשיבות לפתח אותה ולהרבות ולשכלל את מילותיה, ולאו דווקא למטרות קודש, כמו הפייטנים בספרד.

בן יהודה היה כבר לפני 100 שנה, עד מתי נשנא את העברית? אם כל דבר קדוש שבמהלך ההיסטוריה נגע בו גורם טמא אנחנו נעזוב אותו, נהיה בצרות צרורות. דבר דומה קצת קרה עם ארץ ישראל, שההתנגדות לציונות גורמת לרבים להסתייג ממנה ומאהבתה (ולא לסלוד מיציאה לחו"ל שלא לצורך, למשל), בעוד שהמגורים בארץ הקדושה ודאי שהיו משאת נפש של עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה.
ואם איננו מסכימים עם שוחרי המקדש, האם אין ללמוד הלכות מקדש וכליו, משום שהם משבחים כל כך את לימודן?

עד כאן מבחינה אידיאולוגית.
בהשפעה למעשה, החיים על בסיס השפה העברית מאפשרים לשומרי המצוות יושבי הארץ להיות מחוברים יותר לתורה ולכל ספרות הקודש. לטענת בעלי קיים הבדל עצום ברמת ההבנה והחיבור אל התורה, הגמרא וכו' בין אילו שרגילים לדבר עברית יום יום לאלו שהשפה היא שפה שנייה וקשה בשבילם. (בעלי סבר להכניס בביתנו את הארמית כשפת אם שנייה לטובת הבנים לומדי הגמרא, בחינת זה לעומת זה לאליעזר בן יהודה).

ודאי שהשימוש בשפות לועז במשך הדורות היה ברירת מחדל, וברוך השם שזכינו לחיות בדור כזה שזכה לחזור לדבר בשפת התנ"ך כשפה שגורה ולא כשפה זרה, ולא חשוב באיזו דרך זה התגלגל, כמו שמרגש עד דמעות לראות ולחוות שחלק גדול כל כך מעם ישראל שרוי היום בארץ הקודש, אף שאולי לצערנו נתגלגלו הדברים שגם חילונים עם מטרות שמי יודע מה היו, היתה להם יד לסייע בדבר.

 

[עפרה]

סביר להניח שלא, מכיון שלא מצינו גמרא כזו.

חידוש עצום היו דבריך עבורנו, ותודה רבה על שהסבת תשומת ליבנו לכך! בעלי בדק מיד בגמרא והיה מופתע מאוד לגלות (באוצר החכמה) שאכן אין גמרא כזו, ובמקביל שו"ת פאת שדך מביא את הטעות הנ"ל כאילו היא אמת.

לענין מלת ריבה המודרנית; על אפי ועל חמתי נדמה לי שמקורה מלשון הטור באו"ח סי' ר"ד ועל המורבא המרוקח בדבש כו' ועיי"ש בב"י.

מעניין מאוד, ובהחלט מאיר את המילה באור חדש!

המלה עגבניה התחדשה על ידי ר' יחיאל מיכל פינס שהיה עסקן ולוחם נגד המשכילים. אמנם מלה זו שחידש העלתה תמיהה בדעת רבים וטובים, אולם רימ"פ לא התכוון לחדשה לצורך שימוש בה, אלא הוא תירגם ספר מגרמנית, והוא היה מקפיד מאד להיצמד לתרגום המילולי, ועל כן תירגם באופן זה. לאחריו באו בעלי העברית והשתמשו עם המלה 'מוצלחת' זו.

שמחנו מאוד עם לימוד הזכות הזה, הרבה שאלו ותמהו איך עשה הרב פינס דבר כזה, אף שידוע היה לבעלי שהמהרי"ל דיסקין החרים אותו וכו', עם כל זאת חשוב להעמיד את האמת על מקומה, ויפה לגלות לימוד סנגוריה משכנע כזה.

 

[שי דרומי]

אגב המיצג השלילי על הרב פינס מקורו בספר שיצא על הגרי"ח זוננפלד ועוד ספרים שיצאו על ידי... כך שאין תימה.. וד"ל

החוקר החבדי הידוע יהושע מונדשיין עורך מדור בשם סיפורים וגילגוליהם בו הוא מנפץ בקולמוס סופר מהיר עלילות ומיתוסים רבים. בין היתר הוא מטפל באופן יסודי בספריו של המחבר הנ"ל. מאמריו השונים שווים קריאה אחרי יום עבודה מפרך...