עזרה איך לסלוח על פגיעות אישיות?

[רינהההה]

מזדהה מאד,
באמת תמיד חייבים לסלוח?

 

[אבקת אפיה]

מזדהה מאד,
באמת תמיד חייבים לסלוח?

לסלוח- בשביל בריאות הנפש שלנו....
וכן, גם בשביל הנפגע- בסופו של דבר העולם הזה הוא זמני, למה שלא נאפשר לו לצאת מהעולם נקי?(עד כמה שזה תלוי בנו...)

 

[סטוכיומטריה]

ואו... אולי לנסות להפריד, ממה בעצם נפגעתי?
(דוגמה- אמרו לי שאני עושה הכל לאט. בעצם נפגעתי כי שמעתי 'אתה עצלן!' האם זה נכון שאני עצלן? וכו')

 

[סימי]

לקחת את החיים יותר בקלות
ולא לעשות עסק מכל דבר
זה באמת קשה אבל זה באמת מה שעוזר

כמה קל לכתוב...

 

[סימי]

זה באמת מאד קשה. אולי צריך לתת לזמן לעשות את שלו. לחכות כמה ימים עד שהפגיעה "תתרכך" מעט, ואז להתחיל בשלב של לדון לכף זכות, אולי לא הבנתי בדיוק/אולי הוא לא התכוון לפגוע/ לא יודע כמה המילים שאמר פוגעות וכו'
קראתי פעם ספור חמוד:
תלמיד בא בשאלה למורה שלו.

“אתה תמיד במצב רוח טוב, רגוע, ואף פעם לא כועס.

האם תוכל ללמד אותי להיות כמוך?”

המורה הסכים וביקש מהתלמיד להביא שק גדול ותפוחי אדמה.

“כל פעם שתתעצבן על מישהו ותיעלב ממנו, קח תפוח אדמה אחד,

תרשום עליו את שם האדם איתו היה לך הקונפליקט ושים את תפוח האדמה בשק.

עשה זאת בכל פעם שתיעלב על מישהו.”

“וזהו?” התפלא התלמיד.

“לא” ענה המורה, “עליך כל הזמן לסחוב את השקית הזאת יחד איתך.

ובכל פעם שתיעלב ממישהו, תוסיף לשקית תפוח אדמה.”

התלמיד הסכים.

לאחר שעבר זמן מה, השק של התלמיד התמלא בתפוחי אדמה ונהיה די כבד.

היה מאוד לא נוח לסחוב את השק לכל מקום וכל הזמן.

בנוסף, תפוחי האדמה התחילו להירקב השק נהיה לח,

הצמיח שורשים ונדף ממנו ריח חזק ולא נעים.

התלמיד חזר אל המורה ואמר

“אני לא יכול יותר לסחוב את השק,

הוא כבד מדיי ותפוחי האדמה התחילו להירקב. תציע משהו אחר בבקשה.”

המורה הביט עליו עם חיוך ואמר “אותו הדבר קורה לך ולרוב האנשים.

פשוט הרבה אנשים לא שמים לב לזה. הם סוחבים את כל המחשבות השליליות איתם,

המעשים מחשבות שלהם הופכים להרגלים שלהם,

וההרגלים הופכים לאופי אשר נהיה חלק בלתי נפרד מחייהם.

נתתי לך הזדמנות להביט בתהליך הזה מהצד.

בכל פעם שאתה מחליט להיעלב או להיפך, תחשוב,

אם בא לך לקחת איתך את הכעסים והמחשבות השליליות למסע שלך.”

נראה לי מדבר בעד עצמו...
היה לי מקרה שנפגעתי מאד מחברה קרובה מאד. היה לי קשה לסלוח, אבל עשיתי לעצמי חישוב: האם אני מעדיפה להפסיד חברה- ולהמשיך להרגיש פגועה? או עדיף לוותר ולסלוח ולהרוויח חברה?
בחרתי בחברה- והרווחתי בגדול!

הרבה הרבה הצלחה!!!
ואם בחרת בלסלוח ולשכוח- הזכירי שם של אדם שזקוק לישועה, זו עת רצון!!!

 

[השנונה...]

הי
סליחה שאני מפריעה אבל אני רק שאלה...
אני גיליתי רק עכשיו שלפני שנה וחצי מורה אחת החליטה למצוא בי בעיה שבאמת לא קיימת,
והתחילה לעשות איתה דברים.
השם שלי עבר למנהלת הסמינר! וליועצות! סיפרו שטויות להורים המבוהלים שלי שלא העיזו אפילו לשאול אותי על כך! השם שלי התפרסם בצוות כאיזה בת אומללה! וזה באמת רק איזו שטות שהיא המציאה!!!!!!
סיפרתי אתמול לחברה והיא בשוקקקק אני האחרונה שאתחיל להסתבך
אני בת קלאסית שהגיוני שפה ושם יהיו תקריות אבל להעליל עלי עלילות???????
התחילו עלי בערך איזה מעקב כאילו אני תינוקת בת יומה או לפחות איזה כלבלב שלוקח תרופות על בסיס יומי
כל פעם שאני חושבת על זה בא לי...... לא יודעת מה לעשות למורה הזו שעשתה עסק ממשהו שבכלל לא קיים!!!
רק לחשוב על זה שבאתי יום יום בתמימות לסמינר ולא ידעתי שהשם שלי מתגלגל ודנים בי
אני מדגישה: אני ה- בת האחרונה שיגידו עליה שהיא בעיתית...
מחכה לעצות.....

 

[רינהההה]

כמה קל לכתוב...

לפחות במשהו אחד היא לקחת את החיים בקלות...

 

[מעגלת פינות]

הי
סליחה שאני מפריעה אבל אני רק שאלה...
אני גיליתי רק עכשיו שלפני שנה וחצי מורה אחת החליטה למצוא בי בעיה שבאמת לא קיימת,
והתחילה לעשות איתה דברים.
השם שלי עבר למנהלת הסמינר! וליועצות! סיפרו שטויות להורים המבוהלים שלי שלא העיזו אפילו לשאול אותי על כך! השם שלי התפרסם בצוות כאיזה בת אומללה! וזה באמת רק איזו שטות שהיא המציאה!!!!!!
סיפרתי אתמול לחברה והיא בשוקקקק אני האחרונה שאתחיל להסתבך
אני בת קלאסית שהגיוני שפה ושם יהיו תקריות אבל להעליל עלי עלילות???????
התחילו עלי בערך איזה מעקב כאילו אני תינוקת בת יומה או לפחות איזה כלבלב שלוקח תרופות על בסיס יומי
כל פעם שאני חושבת על זה בא לי...... לא יודעת מה לעשות למורה הזו שעשתה עסק ממשהו שבכלל לא קיים!!!
רק לחשוב על זה שבאתי יום יום בתמימות לסמינר ולא ידעתי שהשם שלי מתגלגל ודנים בי
אני מדגישה: אני ה- בת האחרונה שיגידו עליה שהיא בעיתית...
מחכה לעצות.....

אויש, נשמע ממש לא נעים
איך שמעת על זה? כי קחי בחשבון שלפעמים דברים שעוברים מתגלגלים ומתנפחים יותר ממה שהיו באמת
בכל מקרה, הייתי מנסה למצוא מתוך הצוות השותף ל'מצבך', מישהי נעימה שאפשר לדבר איתה, לשתף אותה בתסכול הזה שלך, ואולי גם לשמוע ממנה מה בדיוק היה ולמה.
אולי עוד תופתעי לשמוע שזה לא היה עד כדי...

 

[פ.נ]

הי
סליחה שאני מפריעה אבל אני רק שאלה...
אני גיליתי רק עכשיו שלפני שנה וחצי מורה אחת החליטה למצוא בי בעיה שבאמת לא קיימת,
והתחילה לעשות איתה דברים.
השם שלי עבר למנהלת הסמינר! וליועצות! סיפרו שטויות להורים המבוהלים שלי שלא העיזו אפילו לשאול אותי על כך! השם שלי התפרסם בצוות כאיזה בת אומללה! וזה באמת רק איזו שטות שהיא המציאה!!!!!!
סיפרתי אתמול לחברה והיא בשוקקקק אני האחרונה שאתחיל להסתבך
אני בת קלאסית שהגיוני שפה ושם יהיו תקריות אבל להעליל עלי עלילות???????
התחילו עלי בערך איזה מעקב כאילו אני תינוקת בת יומה או לפחות איזה כלבלב שלוקח תרופות על בסיס יומי
כל פעם שאני חושבת על זה בא לי...... לא יודעת מה לעשות למורה הזו שעשתה עסק ממשהו שבכלל לא קיים!!!
רק לחשוב על זה שבאתי יום יום בתמימות לסמינר ולא ידעתי שהשם שלי מתגלגל ודנים בי
אני מדגישה: אני ה- בת האחרונה שיגידו עליה שהיא בעיתית...
מחכה לעצות.....

ממש לא נעים....
אגב שאלה אותו מורה זה המחנכת או שזה מורה אחרת???

 

[השנונה...]

זה ממקור מאוד מוסמך.....
כלומר זה היה בדיוק ככה ויותר גרוע
וזו היתה מחנכת

 

[פ.נ]

זה ממקור מאוד מוסמך.....
כלומר זה היה בדיוק ככה ויותר גרוע
וזו היתה מחנכת

אני חושבת שהעצה הכי טובה זה שיח פנים מול פנים
שההורים ידברו עם המחנכת ועם זה לא עוזר לפנות גם להנהלה שהיתה כנראה אי הבנה(אני לא יודעת מה נעשה שם בדיוק אבל להסביר )וגם תדברי אחר כך

 

[כל שם שתרצה]

באמת תמיד חייבים לסלוח?

לא. יש בזה הלכות.
תחילה יש לפוגע לבקש סליחה.

אצטט את לשון הרמב"ם (סוף פרק ב מהלכות תשובה):
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום וכו', אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.
אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו.
לא רצה חבירו למחול לו - מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו.
לא נתרצה להן - מביא לו שניה ושלישית.
לא רצה - מניחו והולך לו. וזה שלא מחל, הוא החוטא.
ואם היה רבו - הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.

אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול - מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה - לא יקום ולא יטור!
וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא 'ועברתן שמרה נצח'. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, 'והגבעונים לא מבני ישראל המה'. עכ"ל.

מבואר בדבריו שאין חובת מחילה בלא בקשת מחילה.
אבל כאן מדובר על מישהי שבגבורה גדולה רוצה לסלוח למרות שלא ביקשו ממנה.
וזה מעשה אצילי ביותר! וכמובן שהשכר עליו גדול מאוד.
ומי יודע כמה אבנים ייבנו בבית המקדש השלישי בזכות זה.

 

[כל שם שתרצה]

אני גיליתי רק עכשיו שלפני שנה וחצי מורה אחת החליטה למצוא בי בעיה שבאמת לא קיימת,

רק לחשוב על זה שבאתי יום יום בתמימות לסמינר ולא ידעתי שהשם שלי מתגלגל ודנים בי

באמת עצוב מאוד!
מצד אחד, תודה לה' שרק עכשיו את מגלה על זה. תחשבי מה זה לחיות עם הידיעה הזאת שנה וחצי..
מצד שני, צריך ללכת למורה ההיא ולשאול אותה ישירות מה היא ראתה ומה היא פרשנה עד שהגיעה למה שהגיעה.
זה אולי לא נעים, אבל נראה שזה צריך להעשות.
לא נראה שזה הזמן לחשוב על סליחה ומחילה. כי נראה שהנזק עדיין קיים. אז דבר ראשון צריך לטפל בו.
והמורה ההיא לפי הסיפור היתה השורש לכל מה שצמח אחר כך.

לענין הצער הגדול [לא הסליחה], אין לי עצה אחרת מלבד הדבר הנכון והאמיתי: לחזק את האמונה שכל צער מגיע משמים בסופו של דבר. (הדברים האלו גדולים עלינו, ולא היתה לך אפשרות לעשות משהו בנידון. הרי לא ידעת על זה בכלל).
וצריך לדעת שאם לא הצער הזה, היה מגיע משהו אחר באותה רמה. היית מעדיפה איזה אח חולה או מישהו קרוב שניזוק או דברים כאלה?
אנחנו מאמינים שלא רק עצם הצער נקבע ממרום, אלא גם רמת הצער המדוייקת נקבעה משמים (וגם ה שגילית את זה רק עכשיו ולא קודם לכן), ואם לא המורה ההיא - היה זה מישהו אחר.
וכל זה לא קשור לכך שצריך לעצור את המצב כעת ולנסות לתקן אותו.

ובמאמר מוסגר: כיום בתור תלמידה את רואה את ה'מחנכת' כדמות עליונה שאינה טועה לעולם, ולכן הפגיעה כ"כ חזקה.
אבל צריך לדעת שהיא גם 'בן אדם'. ויש לה טעויות כמו לכל אחד. ולא כל מה שהיא מוציאה מהפה זה 'הלכה למשה מסיני'. ופרשנות שגויה קלה יכולה להצמיח הררי דברים שבכלל לא היו במחשבתה של המחנכת.
בדוגמא שלך: יתכן (ומסתבר) שהיא ראתה דבר קל, ופירשה אותו כדבר שנובע מדבר אחר, ומחובתה היה להודיע זאת להנהלה. הם כבר לקחו את זה למקומות רחוקים יותר, וההם (הצוות) הרחיקו עוד.
כדור שלג של שנה וחצי יכול להיות מטיפת מים בכנרת..
זה סוג של לימוד זכות די סביר, כי ככל שיש יותר אנשים בעסק, הדברים מקבלים משקל כפול בכל יד שעוברת. (אה, המורה אמרה ככה, אז אולי היא המעיטה בחשיבות של הדבר בגלל שההיא תלמידה שלה ולא נעים לה, אז כנראה שלפי האמת זה הרבה יותר גרוע. וכך כל 'מקבל' סיפור, 'משלים' פרטים שלדעתו הוחסרו בגלל כל מיני סיבות).

וגם זה לא קשור לכך שצריך לפעול במישור המעשי.

 

[רינהההה]

סלחתי לו.

ככה ברור לך?
ותחשבי שיש כעס על מישהי שהיתה קרובה אליך, ודווקא לכן הצליחה לפגוע כ"כ
לכן שאלתי

באמת תמיד חייבים לסלוח?

כי לפעמים זה בלתי אפשרי.

 

[תותית י.]

באמת תמיד חייבים לסלוח?

אישית, אני בדעה שאם נפגעת ממשהו שאת לא אמורה לפגוש אותו יותר בדרך הטבע - תסלחי
אם נפגעת באופן חד"פ ממישהו שאת פוגשת מידי פעם\יומיומי - תסלחי
אבל אם זו פגיעה\ות שחוזרת ע"ע ע"י מישהו שאתם נפגשים חייבים לשים לזה סוף...

 

[רינהההה]

אישית, אני בדעה שאם נפגעת ממשהו שאת לא אמורה לפגוש אותו יותר בדרך הטבע - תסלחי

לא מסכימה עם זה.
הוא לעולם לא יבקש סליחה, ולעולם לא ידע כמה פגע בך
מה שמשאיר אותך עם עצמך מול עצמך...

 

[H. Clin]

ככה ברור לך?
ותחשבי שיש כעס על מישהי שהיתה קרובה אליך, ודווקא לכן הצליחה לפגוע כ"כ
לכן שאלתי


כי לפעמים זה בלתי אפשרי.

כן, ברור לי. אבל זה היה תהליך והשלב הראשון היה להחליט אם אני באמת מעוניינת לסלוח לו כי הוא פגע בי בצורה בלתי נסלחת. לא היה מגיע לו שאני אסלח לו אבל עשיתי את זה בשבילי, לא בשבילו.

יתכן שהיה לי יותר קל בגלל שהוא לא היה קרוב אלי. הוא היה סתם שכן שמדי פעם פגשתי בחדר המדרגות. עד שהוא עשה את מה שהוא עשה.

 

[H. Clin]

אבל אם זו פגיעה\ות שחוזרת ע"ע ע"י מישהו שאתם נפגשים חייבים לשים לזה סוף...

נכון אבל זה לא סותר. אפשר לפעול לשים לזה סוף בלי לכעוס. אחד זה רגש ואחד זה פעולה.
אני העדתי נגדו בבית המשפט כדי שלא ימשיך לפגוע באנשים אבל עשיתי את זה בלי כעס.

 

[תותית י.]

אני העדתי נגדו בבית המשפט כדי שלא ימשיך לפגוע באנשים אבל עשיתי את זה בלי כעס.

ענקית!! אני קטנה ממך בהרבה...

 

[H. Clin]

ענקית!! אני קטנה ממך בהרבה...

כמו שכתבתי, לא הייתי מצליחה לעשות את זה לבד. הייתי חייבת עזרה מקצועית כדי להגיע למקום הזה.