איך הן מצליחות לסחוב אותו עד קצה הנשימה ל - 70-80 פרקים? מעולם לא הצלחתי להבין.
את כללי הסיפור הקצר יודעת כל ילדה בת 12 שעברה קורס מקיף, מקצועי ומאסיבי אצל מדריכת הכתיבה השכונתית.
הי, איני מזלזלת, אני בהחלט מעודדת הורים לפתח את כישורי ילדיהם מגיל אפס.
אז אוקיי, כמו בסיפור קצר, אנחנו זקוקים לעלילה טובה על רקע מעניין, לדמויות מגוונות, לסגנון כתיבה מפתיע, שונה.
בשלב מסוים בסיפור, כאשר מגיע נקודת מפנה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנשים מצפים; ללמוד מהציפיות שלהם, ולפנות בדיוק לכיוון ההפוך!
ואם כבר שוחחנו על צפוי ולא צפוי:
כנערה אהבתי לקרוא ספרי בלשים. היו סופר וסופרת מסוימים שאת ספריהם קראתי (איני יודעת אם בפורום כאן מקובל לנקוב בשמות של סופרים חיצוניים. אם אפשרי -אמחיש זאת בשמותיהם).
היה ביניהם הבדל מעניין מאד. הסופר היה תמיד מתוחכם יותר, מעמיק יותר. ארך לי זמן רב להבין את הראש שלו כדי לקלוט לאן הוא מוביל, ואחר כך גם ידעתי באמצע הספר מי יהיה ה"איש הרע"
אוח, היו שם המוני אנשים רעים.
אצל הסופרת, לעומת זאת, תמיד ידעתי מהרגע הראשון מי האיש הטוב ומי הרע.
ואני שואלת את עצמי – איך בסיפור בהמשכים הם תמיד, הסופרים/ות החרדים/ות דווקא (מי מחפש היום בלשים? די בילדים הבולשים אחריי ללא הרף) – מצליחות להפתיע כל כך, לגרום לנו לקרוא מדי שבוע פרק אחר פרק, להמתין בקוצר רוח?
מהם הכללים לכתיבת סיפור בהמשכים, שגם יגרום לקורא לזכור בפרק 40 את הפרק הראשון?
גם מי שאינה עוסקת בפועל בכתיבת סיפורים - בהחלט עשויה לשים לב למרכיבי הסיפור, ואולי אף היא יכולה לנסות את כוחה ולענות.
את כללי הסיפור הקצר יודעת כל ילדה בת 12 שעברה קורס מקיף, מקצועי ומאסיבי אצל מדריכת הכתיבה השכונתית.
הי, איני מזלזלת, אני בהחלט מעודדת הורים לפתח את כישורי ילדיהם מגיל אפס.
אז אוקיי, כמו בסיפור קצר, אנחנו זקוקים לעלילה טובה על רקע מעניין, לדמויות מגוונות, לסגנון כתיבה מפתיע, שונה.
בשלב מסוים בסיפור, כאשר מגיע נקודת מפנה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנשים מצפים; ללמוד מהציפיות שלהם, ולפנות בדיוק לכיוון ההפוך!
ואם כבר שוחחנו על צפוי ולא צפוי:
כנערה אהבתי לקרוא ספרי בלשים. היו סופר וסופרת מסוימים שאת ספריהם קראתי (איני יודעת אם בפורום כאן מקובל לנקוב בשמות של סופרים חיצוניים. אם אפשרי -אמחיש זאת בשמותיהם).
היה ביניהם הבדל מעניין מאד. הסופר היה תמיד מתוחכם יותר, מעמיק יותר. ארך לי זמן רב להבין את הראש שלו כדי לקלוט לאן הוא מוביל, ואחר כך גם ידעתי באמצע הספר מי יהיה ה"איש הרע"
אוח, היו שם המוני אנשים רעים.
אצל הסופרת, לעומת זאת, תמיד ידעתי מהרגע הראשון מי האיש הטוב ומי הרע.
ואני שואלת את עצמי – איך בסיפור בהמשכים הם תמיד, הסופרים/ות החרדים/ות דווקא (מי מחפש היום בלשים? די בילדים הבולשים אחריי ללא הרף) – מצליחות להפתיע כל כך, לגרום לנו לקרוא מדי שבוע פרק אחר פרק, להמתין בקוצר רוח?
מהם הכללים לכתיבת סיפור בהמשכים, שגם יגרום לקורא לזכור בפרק 40 את הפרק הראשון?
גם מי שאינה עוסקת בפועל בכתיבת סיפורים - בהחלט עשויה לשים לב למרכיבי הסיפור, ואולי אף היא יכולה לנסות את כוחה ולענות.