באופן אישי גרה בשכירות וחושבת שיש לזה הרבה מעלות נפשיות שלא מדוברות
כולם מדברים על יציבות, ועל לישון טוב בבית שלך וכו'.
אני רואה כמה מעלות (אישיות, זה דבר שתלוי באופי) בשכירות:
והערה נוספת: היו לנו כמה בעלי דירות, כולם הגונים. מקובל לדבר עליהם כעל נוגשים...
א' תיקונים לא עליך- זה כמו ביטוח נכס. נזילה? סתימה? כל הדברים הללו על בעל הדירה. כל בעלי הדירות שלנו (כולם חרדיים אם זה משנה) סמכו עלינו שנטפל בבעיה והם שלמו את התיקון. אף פעם זה לא נסחב... מה שכולם אומרים 'עוגמת נפש' בשבילנו הוא שקט כלכלי נוסף. רצינו סורגים/מזגנים דיברנו עם בעל הבית, גם אם שילמנו חלק זה הוצאה חלקית...
ב' שיפוצים- מדברים על 'התאמת ריהוט' אז אין ספק שבמעברים בין דירות לפעמים יש רהיטים שניזוקים, וגם ברור שלא תמיד כל ארון מתאים לכל חדר, אבל מהצד השני- אין לנו תחושה שזה הבית שלנו לכל החיים, אז גם אין את היצר להשקיע בו בלי סוף בעיצוב, הריצוף לא הכי לטעמי, אם הייתי קונה את הדירה הייתי מחליפה, אבל כרגע זה ממש לא מפריע לי.. אנחנו גם קונים ריהוט יד2 מתוך מחשבה שזה לא הבית הקבוע שלנו.. חבל להשקיע.. בבית משלנו כן הייתי רוצה חדש ויפה.
כמובן אנחנו לא חיים בהזנחה אבל לדעתי זה נותן לנו קצת פרופורציות. הבית שלנו לא נראה מזו'רנל אבל בית של ילדים ממילא לא יראה ככה..
זה נכון שאנחנו כן מחפשים בעלי דירה שמעונינים בדיירים לטווח ארוך, באמת אם יש איון שכל שנה בחוזה עלולים למצוא תא עצמינו בחוץ זה לא נחמד.
יש היום המון הורים שקונים דירות עתידיות לילדיהם ומאד שמחים לדעת שהשוכר ירצה להשאר ל5 שנים, גם להם חוסך התעסקויות, 5 שנים בדירה זה פרק זמן מצוין...