איך הם הולכים

[דיו וקסת]

@מסיק ומחית כתבת נהדר, אכן אמנות.

אבל,
האמנות היא לא רק לראות את הפרטים הקטנים כפי שתיארת, אלא גם לדעת לתרגם ולבטא אותם.
יצירה לא צריכה לצעוק את הפנים שלה, מסכים. אבל היא צריכה לבטא אותם.
ואם אף אחד לא מצליח לזהות את הפְּנים בתוך היצירה (או לחילופין כל אחד רואה 'פנים' אחר) אז זו לא יצירת אמנות.

אחד מגדולי ה'אמנים' הרוסיים, צייר פעם יצירת אמנות מפורסמת. ביצירה רואים ריבוע שחור. פשוט כך, בלי שום תחכום, בלי שום טכניקה, ריבוע שחור.
נכתבו עשרות פרשנויות למה התכוון האמן ומה הוא בא להביע.
כל מילה נוספת מיותרת.

ואגב, את המשפט "לפעמים אתה זה שלא שומע" אמר גם החייט הנוכל במעשה הידוע על בגדי המלך החדשים.

 

[מ"ם]

(כולי האי ואולי).

הזכרת לי משהו שכתבתי פעם.
יאללה בום בום בום טראח ביי.



כִּתְבוּ לָכֶם
תַּ'שִׁירָה הַזֹּאת
הַטּוּ שֶׁכֶם
הָחֵלּוּ לַהֲזוֹת

חִרְזוּ חָרוּז
רָאוּי, עוֹבֵר
לְיֶתֶר זֵרוּז
הֵעָזְרוּ בְּחָבֵר

שִׁבְרוּ שׁוּרוֹת
חִסְכוּ בְּמִלִּים
גַּוְּנוּ בְּצוּרוֹת
מִסֵּפֶר תְּהִלִּים

הוֹסִיפוּ מִשְׁקָל
שֶׁיִּהְיֶה מְאֻזָּן
מֵכָנִי, מְקֻלְקָל
שׁוֹטֶה כְּחַזָּן

בָּחֲרוּ מִשְּׁלָב
תִּקְנִי, מְלִיצִי
גָּבוֹהַּ כְּלוּלָב
פִּיּוּטִי, חֲלוּצִי

יְשִׂימְכֶם שִׁירְכֶם
כְּזֶלְדָּה וּכְרָחֵל
נָבִיא בְּעִירְכֶם
בַּלְּבָבוֹת לְהִתְנַחֵל

וְאוּלַי וְאוּלַי
תָּזִיזוּ נִימָה
וְכֻלֵּי הַאי
תַּחְסִירוּ פְּעִימָה

וְהַשִּׂיא כַּמּוּבָן
נָתוּן לִבְחִירָה:
שֶׁהַמֶּסֶר יוּבַן
לַמְרוֹת הַשִּׁירָה.

 

[עכביש]

@עב-זקן הריבוע השחור הזה הוא נושא בפני עצמו.

אם תקרא שירה אמנותית מדהימה, בסינית.
המערכת הפנימית שלך תגיב לזה את אותה התגובה כמו שתגיב לריבוע השחור.

כשאני נכנס לראש של הרוסי הזה, ושל כל האמנים החברים שלו,
אני יכול להתרשם למשל מעייפות כרונית, ומאיסה בכל מה שאומר משהו, מגוונים מרובים מדאי, מדעות רבות, מחוויות רבות. הוא עייף, הוא שחוק, הוא גמור.
נמאס לו, אין לו כח לשמוע פרשנויות, אין לו כח לעבד תובנות. די לו. די.
זה מה שהוא מביע.
אם תרצה, זוהי גם כן אומנות של מוחין דקטנות.
נכון, אם אני אצייר את זה, זה יהיה בדרך כלל התחלה של סקיצה לאיזה לוגו, או שירבוט סתמי בשעת מחשבה.
אבל אם אמן ידוע, עמוק ומסועף, הוא זה שמצייר את זה, זה מקבל משמעות עמוקה. זה פשוט אומר הרבה, זה ממש מדבר.


ויודע מה, אני ממש מרגיש חיבור לתשדורת הזו שלו. אני מרגיש שגם אני הייתי רוצה לומר את זה. וזו אומנות מצידו.

(ברוח האשכול, לא קראתי פרשנויות על הריבוע, אני מתיר לעצמי לעשות זאת לבד).

 

[דיו וקסת]

אבל אם אמן ידוע, עמוק ומסועף, הוא זה שמצייר את זה, זה מקבל משמעות עמוקה. זה פשוט אומר הרבה, זה ממש מדבר.

הפרשנות שלך על הריבוע השחור מאד יפה, אבל עצם זה שהיא פרשנות אחת מתוך עשרות, כבר אומרת את הכל.
היצירה צריכה להיות מובנת ומביעה את עצמה בלי כל קשר לאמן. אתה אמור להבין את היצירה בלי לדעת מי האמן, מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש. אחרת צריך לתלות את האמן במוזיאון ליד היצירה שלו.

 

[מ"ם]

הוויכוח עתיק והנושא נלמד בכל קורס אמנות, בד"כ בשיעורים הממש ראשונים, כך שאתה יודע אותו גם אם התייאשת ועזבת בשיעור השלישי.

ככה קצת על קצה המזלג מן המרשתת:

יצירות של אמנות מודרנית מהוות לעיתים נושא ללעג, ואפילו לשנאה, מכיוונם של אנשים הרואים באמנות הקלאסית את הדרך האחת והיחידה ליצירה אמנותית בעלת ערך. לעומתם הפילוסופים ובפרט היהודים שבהם תמכו בצד הנותן מקום לכל אמנות באשר היא אמנות בעיני יוצרה.

כך למשל אחד התאורטיקנים המרכזיים של האמנות המודרניסטית היה היהודי (הליטאי...) קלמנט גרינברג שראה את האמנות המופשטת כדרך לחדד את הנושא העיקרי של האמנות - תהליך יצירתה כדיאלוג בין האמן-היצירה-והצופה.

לעומת זאת, הנאצים הציגו בשנת 1937 במינכן (ולאחר מכן בעוד ערים בגרמניה ואוסטריה) תערוכה בשם "אמנות מנוונת' והוצגו בה (ללעג) יצירות של טובי האמנים המודרניים של המחצית הראשונה של המאה ה-20, ובהם אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, מארק שאגאל, ואסילי קנדינסקי ועוד.

(אהלן, גודווין!)


נכון, בכל תחום יש רמאים. כבגדי המלך החדשים.
אבל חלילה לאבד עולמו מפני השוטים.

*

לעומת זאת ההודעה שלי שצוטטה כדי לפתוח את הנושא, לא עסקה בזאת כלל.
דיברתי על יצירה שעומדת בפני עצמה, מובנת בלי צורך בהסבר נוסף. כמו השיר באשכול זה.
ועדיין - יכול כל אחד לקחת אותה למקום נוסף, שגם שם היא תתאים, ואולי אפילו יותר.
כמו שהזכירו כאן, שבעים פנים.
וכמו כובע או גלימה מבגדי המלך (הישנים) שייראו אחרת על כל אחד שילבש אותם.

 

[עכביש]

@עבדקן , יש כל כך הרבה תובנות, ומחשבות, והרגשות, על המנעד.
אי אפשר לצמצם אותם לכדי אמירה אחת ברורה.
למשל "כתבתי בעט שחור", זו אמירה ברורה, פשוטה, ונעדרת עומק וגוונים.

אין חיה כזו.
יצירת אמנות שאומרת דבר אחד, אינה יצירת אמנות.

בעניין הריבוע השחור.
כשיש ניגוד, יש מתח. ורק בגלל שהאמן צייר את זה היה לזה משמעות. ולא משנה מה היא.

 

[דיו וקסת]

כך למשל אחד התאורטיקנים המרכזיים של האמנות המודרניסטית היה היהודי (הליטאי...)

צר לי שאני הפעם לא בצד של היהודי הליטאי, אלא בצד של הנאצים... (רח"ל)
מומלץ עד מאד לקרוא את הספר 'נקמתו המתוקה של פיקאסו' מאת אפרים קישון. (יש גם יהודים הונגרים בצד שלי...)

@יואל ארלנגר מעניין אותי מה אתה חושב בנידון.

 

[עכביש]

לעומת זאת, הנאצים הציגו בשנת 1937 במינכן (ולאחר מכן בעוד ערים בגרמניה ואוסטריה) תערוכה בשם "אמנות מנוונת' והוצגו בה (ללעג) יצירות של טובי האמנים המודרניים של המחצית הראשונה של המאה ה-20, ובהם אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, מארק שאגאל, ואסילי קנדינסקי ועוד.

גם אתה טוען לאנטישמיות בפורום?

 

[נקודה אחת]

אח.. נכנסתי שוב לכאן רק בשביל לקרוא את השיר המתוק והאמיתי הזה.
יש לך כנפי רוח
יש לך כנפי נשרים אבירים
אל תכחש בם
פן יכחשו לך
דרוש אותם
דרוש בן אדם
וידרשו לך מיד..

עוד שירים כאלו!!

 

[כנפיים]

תודה תודה! התגובות שלך כאלו חמות!
עושות טוב על הלב ומעודדות לכתוב עוד!

 

[עכביש]

אוהו.
בעודי מסייר לתומי נתקלתי בזה: https://www.prog.co.il/threads/להיות-או-לא-להיות-422286.425536/

אני מתחיל לחשוב שהכותבים וההוגים הם האמנים האמיתיים, ורק צייר שגם יודע לכתוב הוא אמן .


שתי הערות:

אי לכך ובהתאם לזאת אם @ווי אוּמַן, צדקת @איקס ,
אם @ווי אָמַן בהחלט צדק הרב @זד !

@מ"ם זדים הליצוני עד מאד. ממש לא הפסקתי לצחוק.

ותראו תראו תראו מי יעשה לנו פרוטקציות...

מי שמעוניין להכנס שמה, אעשה לו מבצע מיוחד כחבר קהילת המאיירים.

אני חולם בלילה על קהילת המאיירים. אני צייר דמויות פנומנאלי. אבל אין לי כסף לקנות את כל המכשירים המודרניים. אני עדיין מצייר על בלוק ועיפרון פחם. מה נעשה.
@אבימי פרוטקציה. פליז.

 

[מ"ם]

@מ"ם זדים

הלכתי שמה למחות.

 

[אבימי]

אבימי פרוטקציה. פליז

אם אתה מאייר, שלח בקשה להצטרפות לקהילה ונקבל אותך בלי בעיה.
לשם אין בעיה להכנס.
לקהילת הכתיבה יש סלקציה קשוחה ומרירת לסת.

 

[אשר שרבר]

לקהילת הכתיבה יש סלקציה קשוחה ומרירת לסת.

כמה גאווה אתה מסב לנו, איזו יוקרה.

 

[מרחבית]

נקלענו לבעיה רצינית... הם ממשיכים שם בקהילת המאיירים את הדיון המעניין.
הם לא יכלו להגיב לנו, ואנחנו לא יכולים להגיב להם.
@אבימי ו @מ"ם ו @מטאלי - יכולים להיות אנשי קשר...

 

[דיו וקסת]

@מישהו הגיב לי שם, אני מרשה לעצמי להגיב חזרה כאן.

מקצוען שמסוגל ליצור פיגמנט שחור ולמלא בו קנבס בעודו שומר על אחידות הבהירות המסוימת, הערך המוגדר, והגוון הייחודי לאורך ורוחב כל השטח פשוט מוכיח את כישוריו באומנות הצבע, ומתרגל באופן מאסיבי את הכישורים הטכניים שלו! הקנבס הוא סטייטמנט פשוט: "אני המאסטר של הטריטוריה הזאת. תתרחקו ותנו כבוד".

טוב, עוד שתי פרשנויות יצירתיות נוספו לאוסף העשיר שכבר קיים.
א. ה'אמן' בא להראות את כישוריו בכיסוי שטח בצבע אחיד. (משום מה זה לא נשמע לי כזו משימה מורכבת)
ב. אני המאסטר של הטריטוריה וכו'

האמינו לי שביכולתי להמציא בזה הרגע עוד עשר פרשנויות לא פחות מעניינות.
הוא אשר אמרתי. אם אפשר לתת ליצירה כל כך הרבה פרשנויות, פירושו - היצירה לא מביעה שום דבר.
אל תעבדו עלינו!!!

פואטיקנים מועדים ימשיכו לתרץ להרחיב ולבעבע אודות היצירה, בעוד משמעותה האמיתית הפשוטה נהירה רק לברי סמכא בתחום. כרגיל.

מעניין שעשרות ברי סמכא בתחום ראו משמעות שונה באותה יצירה...

אבל, לא אכחש, הפער הזה בין הכוונה שלנו לפרשנות שלכם היא אחת מההנאות הקטנות של המקצוע.

צ"ל אחת מההונאות הקטנות של המקצוע...

 

[מרחבית]

למי בעצם מיועדות היצירות? לאמנים האחרים, או לציבור הרחב?
מי הוא זה שצריך להבין את היצירה?
אני לא מציירת. אך כשאני כותבת, אני מעוניינת לבטא או להעביר משהו לציבור הרחב לאו דווקא לאמנים. מה טעם שמי שלא אמן בתחום הזה לא ידע מאיזה כיוון להסתכל על זה?
אשמח כמובן, אם כאלה שבאמת מבינים בכתיבה ישימו לב עד כמה היצירה שלי היתה (נגיד) אמנתית. אך לא ייתכן, לטעמי, שזו תהיה המטרה היחידה, והיצירה לא תבטא שום דבר לכלל הציבור.

 

[ארבע]

זה שמדובר בערימות שחת הבנתי על-פי הכתוב בקטלוג התערוכה. לא יכולתי להבחין בהן. אי יכולת זו הכאיבה לי. חשתי שלא הייתה לצייר הזכות לצייר באופן בלתי-ברור את נושא הציור. בעקבות כך הרגשתי שהעצם בציור חסר. אך להפתעתי ולמבוכתי הבחנתי שהציור לא רק תפס אותי, אלא אף הותיר בי את רישומו באופן שלא ניתן למחותו מזיכרוני. זה היה ציור שהיה בו כוח והוד של אגדה.

ווסילי קנדינסקי, צייר

 

[מ"ם]

שיח חרשים.

("חרש - אומן, בעל מלאכה").

 

[עכביש]

שם שיח חרשים,
כאן סעודת אמנים.