אידיש- עברית

[bbr]

אני חושב על השערה כלשהי:
שהיו שתי שפות:
1. לשון הקודש - עברית.
2. יהודית - שפה כלשהיא שדברו אנשי שבט יהודה.

היה גם לשון הקודש, גם עברית, גם יהודית ?
השערה מענינת...

 

[פוינט ק גת]

אני חושב על השערה כלשהי:
שהיו שתי שפות:
1. לשון הקודש - עברית.
2. יהודית - שפה כלשהיא שדברו אנשי שבט יהודה.

לפי זה היינו צריכים לשמוע על ראובנית, שמעונית וכו'...
מה אמור היה לגרום לשבט יהודה לפתח לעצמם שפה?

 

[יוסף צבי]

אני לא מאמינה שכבר הגעתי לסוף האשכול - לעת עתה - מרוב קריאה לא הספקתי להגיב, אפילו שהמילים עמדו על קצה הלשון ממש ופשוט התחננו לצאת כבר ממחבואן.
אבל היה פשוט מעניין כל העניין הזה. מרתק. למה מעניין??
לעמוד מהצד ולהתבונן כיצד כל אחד ואחת עומד על דעתו, על זכויותיו שלו ועל חובותיו של זולתו,
זכויות יוצרים, זכויות דיבור , זכויות שימוש, זכויות ציות.
אז זהו, שכל הזכויות שמורות!
כל אחד מצדיק רק את דרכו, כי כך חונך! לציית בעיוורון לדברי חכמים, לדברי הורים ומורים. אשרינו, אשרי לו ואשרי חלקו!
אבל כל היופי בעם ישראל הוא הבסיס עליו הוא מושתת, הרי לא היום נוצרו כל הפילוגים, המחלוקות וההתפצלויות ברוב הקהילות, קהילות הקודש.
יעקב אבינו שהיה שלם, ממנו התפצלו 12 שבטי ק-ה וכולם זכו ממנו לברכת אב, ברכות שהדגישו את השוני ביניהם.
מכאן , שלא קורה שום אסון שכלל ישראל מסתעף על פני שבילים, שיטות וסגנונות,
רק אחדות זה מה שצריך לא אחידות.
אלא לקבל את זה שהשני שונה ממני ואני שונה ממנו מבלי לזלזל, לא בחבר ולא במורי דרכו.
יש קהילות מסוימות מאד, ששאר קהילות ישראל, פשוט "אוהבים לשנוא" והכל מחמת שהם שונים מהם. מה קרה? אתם חייבים להסכים עם כל שיטה? וכל אחד ששונה מכם חייב להסכים עם שיטתכם?
זה לא שיטתי או שיטתך, זוהי שיטת מורי דרכנו וכשמבינים את זה אין שאלות ולא מחפשים תשובות.
אני, כאחת שדוברת ועוסקת בשתי שפות אלה, מכירה על בוריין באופן מקצועי, אבל עדיין אידיש היא שפת האם שלי, עליה גדלתי ועליה אני ב"ה מגדלת את בני ביתי, אני כ"כ מחבבת את כל נושא השפה, כן, גם אידיש וגם לשון הקודש. אני עוסקת בשתיהן במקצועיות, אבל תמיד כשאני עוסקת ב"עברית" למרות שזה לא דורש ממני שום מאמץ, כי אני גם מגיהה ומנקדת, עם זאת אני עם האצבע על הדופק שלא יתפסו אותי כביכול בקלקלתי וילבישו את הטעות המקרית על היותי דוברת אידיש.
כ"כ צורם לי לשמוע או לקרוא דוברי עברית מלידה עם אין ספור שגיאות לשון וכתיב . מרוב הרגל, אפילו לא שמים לב ועין.
ואני יכולה להעיד על אינספור מקרים שנתקלתי בהם באטימות הסביבה, על גבול העוינות, לצערי.
מציאות שזה מה שקורה.
מגיל קטן ביותר שמעתי סביבי את הביטוי שאפילו קבל כאן במה בתגיות "אידישקע'ס" ולא כלשון חיבה, אלא כגנאי ממש. בעיניים רושפות.
מה יש, קנאה? שנאה? מה מפריע כ"כ??
כששהיתי בבית החלמה, שהתה עמי בחדר שכנה דוברת עברית.
היא לא התאפקה מלהשמיע באוזני את מלוא דעתה: "די כבר, מתי כבר תפסיקי לשוחח בטלפון ועם האורחים שלך? אני לא סובלת את זה שאני לא מבינה את מה שאת מדברת, כל הזמן את עם האידיש, אידיש, אידיש, מילא הייתי מבינה ..."
במקרה אחר, המתנתי לתורי במרפאה, ישבה לידי אשה לא דתייה, היא לא סבלה בלשון המעטה את האידיש שהיא שמעה ממני כל אותה עת, עד שפקעה סבלנותה והיא התחילה להשיח את מר ליבה, למה אתם יוצרים לעצמכם מדינה בתוך מדינה?? למה אתם מתנזרים, מתבדלים מאתנו? אוכלים את לחמנו ולא דוברים את שפתינו, היא שפכה אש וגפרית על הנושא, השבתי לה בחיוך ובשפה ברורה ונעימה, אבל היא רק כעסה ומאנה להקשיב, עד שהתערב שם לטובתי... צעיר חילוני דובר רוסית! הוא אמר לה שבדיוק קודם שהגיעה הוא שאל אותי בהתפעלות על שפת השיחה שלי עם בתי, נזכר בערגה בסבתו שדברה בה, הצטער שהוא לא משתמש בה, התגאה על שהוא מכיר כמה מילים בשפה, ורק שיבח את העובדה שבסופו של יום אנחנו יודעים 2 שפות מלאות.
או אז, עבר הוויכוח בינה לבינו, היא ממשיכה בשלה והוא משיב לה " אז גם רוסית או גרמנית מפריעות לך?" והיא: "לא, כי רק בשלבי העליה לארץ העולים דוברים את שפתם ואח"כ הם זונחים אותה לטובת העברית" והוא מבטיח לה שבבית ספרו בו למד ולומדים ילדיו הקטנים מדברים רק רוסית עד סוף כל הכיתות, העברית נשארת רק כמקצוע נוסף"
זכיתי ומלאכתי נעשתה ע"י אחרים, במקרה זה.
מנגד, המון המון חילונים מחפשים כל הזדמנות להוכיח לדוברי אידיש, את ידיעתם בנבכי השפה, את השתייכותם או של הוריהם לדוברי השפה, יש מהם שבגאווה בלתי מוסתרת הם יתחילו מיוזמתם לדבר אידיש בנוכחות דוברי שפה זו.
אני, במקום עבודתי נתקלת פעמים רבות בתופעה. הבוס שלי הוא כזה וכשהוא מזמין בעלי מלאכה שונים שנראים כמותו , ברגע שהם רואים אותי ומבינים שאני דוברת אידיש, הם ללא היסוס מתחילים לדבר עמי ואף בינם לבין עצמם באידיש עסיסית, נוסטלגית, מלאת ניחוח מהעיירה. עד שחבל שהותירו אותה שם.
בקיצור, כשדברים מגיעים מתוך עוינות, אין הקשבה ואין הבנה.
כשיש רצון להקשיב, להבין את השוני ואת ההבדלים, זה נשאר רק שם ולא זולג למחוזות של זלזול, או התבצרות.
עד כאן, עניות דעתי לגבי היחסים שבין דוברי שפות אלה.
מכאן, לעצם העניין.
יש לי הרבה ציטוטים ואני מקווה שעם הזמן אצליח לסרוק או להעתיק אותם לכאן.
בינתיים, בעל פה.
לשון הקודש ועברית אינן שפה אחת ודברים אחדים.
בן יהודה, לא היה שה תמים שכזה שרק ביקש לחדש את השפה, להחיותה, או ליצור שפה אחת לכלל ישראל, עולי ציון.
הוא הצהיר לא אחת ובגאווה על ערכיו הציוניים והמעוותים, הוא התהדר בכך שאת כל עבודותיו על עריכת השפה ה"עברית" הוא כיוון דווקא ליום שבת קודש, ולא בגלל שהיה לו משעמם ביום זה. אלא מתוך הנאה גלויה שבחילול הקודש תרתי משמע.
אמנם השפה נבנתה על יסוד לשון הקודש אבל תוך חילול הקודש ועיוות משמעות של מושגים ומילים. מה שאומר התנתקות מהמקור.
הוא במוצהר רצה לבדל את היהודים החדשים שלו וכצורתו, מאחיהם בני הגולה, הגלותיים, דוברי האידיש ועם הזמן קיווה להשכיח לחלוטין את שפת האידיש כשראשי המדינה ניסו להכריח את כל יושביה לדבר וללמוד בבתי הספר רק בשפה הזו, ומי שהתנגד לא "זכה" לקבל תקציבי ממשלה וסנקציות נוספות וחמורות הרבה יותר.
עם בני עדות המזרח, הם פשוט מצאו שיטות נלוזות אחרות כדי להטמיעם ולטמאם בסביבתם החולנית.
אז כוונתם, למי שעדיין מפקפק לא הייתה טהורה כלל ועיקר.
והאידיש?
ראשית, סתם עולה בדעתי שמא המילה "איד" או "יוד" נובעת מהמילה "יהודי". זה די מזכיר. מכאן נגזרת שם השפה שהייתה מזוהה עם היהודים, דובריה כשפת האידיש.
מי שניסתה כאן לשאול מה תרגום המילה "אידיש" והציעה "עברית" איננה לגמרי טועה, כי הלא אנשים אחים אנחנו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
הכל מאותו מקור ויסוד: איד = אידיש = יהודית/ם = עבריים - עברית.
היות שבני ישראל נפוצו לארבע רוחות בגלות, היה צורך מובהק להבדל מסביבתם הגויית, גם מסיבות פרקטיות שהגויים לא יבינו את שפתם, סודות מסחרם, לעיתים היה צורך לשמר מנהגים ומסורות שנמנעו מהם בארצות מגוריהם, וע"י יצרית שפה משלהם הם השיגו את המטרה.
השפה נוצרה ממכלול של שפות שונות לפי ארצות הגולה, כשהבסיס העיקרי היא הגרמנית.
היא הצליחה לספח לעצמה מילים, ניבים והברות משפות שונות שנטמעו היטב בתוכה עם הזמן עד שהפכו לחלק ממנה ועד שהפכה היא לשפה בלתי מעורערת במקומות רבים ומזוהה בלעדית עם דובריה היהודיים עד ששונתה ביותר מהשפה הגרמנית, בדיוק כמו שדוברי "שוויצר-דויטש" - שוויצרית-גרמנית, לא יגידו שהם דוברי גרמנית אלא שווייצרית.
היו גם משכילים ומתבוללים דוברי אידיש שלא זנחו את השפה מהסיבה שרצו למשוך אליהם את החרדים לדבר ה', דוברי אידיש ולהטעותם בצביעותם, כביכול דיבור באידיש זה הכשר לכל דבר עבירה.
כך למעשה הצליחו למשוך אליהם לא מעט מבני היהדות החרדית.
כשחילונים, משכילים, חברי תנועות ציוניות עוד דברו באידיש מצאנו תופעות שנוצרו אז גם מתוך המטרה הנ"ל, שימוש במילים בלשה"ק ובהברה וכתיבה אידישאית: כמו שאבעס ואני לא זוכרת הרגע עוד אבל יש ויש.
אני מצרפת כאן מאמר קצר מתוך הקדמה לחוברת "על קצה המזלג" ואי"ה אחפש ואצטט עוד מקורות .
אשמח לתגובות
צפה בקובץ המצורף 246883

כל מילה פנינה מתוק מדבש
המילים שהדגשתי אני הייתי רוצה לענות לה (לא באמת לענות לה, רק במחשבה הייתי עונה לה)
אדרבה ואדרבה היא הבינה טוב טוב מאוד למה אנחנו דוברים אידיש
כן כן זו הסיבה כדי להיות מובדלים מהרחוב החילוני
וזו גאוותינו

לא הבנתי בדיוק מה מטרת הקונטרס שמדובר כאן

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לפי זה היינו צריכים לשמוע על ראובנית, שמעונית וכו'...
מה אמור היה לגרום לשבט יהודה לפתח לעצמם שפה?

יכול להיות שהיו עוד שפות
למשל - מה גרם לבני אפרים לומר "סיבולת"?
אולי דיבור של שפה שונה מהעברית.

 

[nechamizak]

"וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים, לְדַבֵּר יְהוּדִית" (ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק כ"ד)

כיוונת לדעת ויקיפדיה:

"השם עֵבֶר מופיע במקרא כשמו של אחד מאבותיו של אברהם אבינו. המושג "עברי" נזכר במקרא פעמים רבות ככינוי לבני ישראל, אולם שמה של שפתם של העברים מכונה במקרא "יהודית",‏[3] וגם בשם "שפת כנען".‏[4] ייתכן שהשם 'יהודית' היה רק שם הניב שדובר בממלכת יהודה או באזור ירושלים, להבדיל מהניב של ממלכת הצפון, ממלכת ישראל."

 

[ערך רב]

אני חושב על השערה כלשהי:
שהיו שתי שפות:
1. לשון הקודש - עברית.
2. יהודית - שפה כלשהיא שדברו אנשי שבט יהודה.

אולי זה יפתיע כמה אנשים, אבל הכינוי "יהודי" לא קשור בהכרח לשבט יהודה.
רש"י בפרשת וישלח (בראשית לו, ב) אומר שאהליבמה אשת עשו היא הנקראת במקום אחר "יהודית", שעשו כינה אותה כך כדי לרמות את אביה שהיא כופרת בעבודה זרה (ראה מסכת מגילה יג, א: כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי). והרי באותו זמן יהודה עדיין לא נולד!
ושמעתי פעם פירוש, ש"יהודי" משמעו שהוא משתייך להקב"ה הנקרא "הויה", וכאילו נאמר "י-הוּהִי". והדל"ת נוספת כמו הקו"ף בתיבת "איטלקי" על שם איטליה.

 

[אסתיג]

כל מילה פנינה מתוק מדבש
המילים שהדגשתי אני הייתי רוצה לענות לה (לא באמת לענות לה, רק במחשבה הייתי עונה לה)
אדרבה ואדרבה היא הבינה טוב טוב מאוד למה אנחנו דוברים אידיש
כן כן זו הסיבה כדי להיות מובדלים מהרחוב החילוני
וזו גאוותינו

לא הבנתי בדיוק מה מטרת הקונטרס שמדובר כאן

זוהי חוברת של שעשועי לשון מרתקים ומעשירים ב"לשון הקודש", עם הקדמה כלשהי בנושא שציינתי.

 

[מוריסקא]

תנסה לנסח את הדברים מחדש, כי זה לא קריא.

גדווול אחי! נוק אאוט כפשוטו.

 

[אפשרי]

נסיון: אפשר להכניס תגובה לאשכול שכבר נדם?!?!?!

שאפו (זה מיידיש, נכון?...) על האשכול המרחיב אופקים ודעות
לכל המשתתפים, החכמתם אותנו

כמה הערות.
1. בנושא ההתנגדות האידאולוגית לאידיש, כידוע, האדמו"ר בעל דברי יואל מסטמר הוא בין היחידים בדורות האחרון שטיפל בכל נושא אידאולוגי בכתובים בצורה מפורטת ועם מקורות מכל חלקי התורה מפסוקי תנ"ך ועד תשובות האחרונים.
בשל כך, הוא חיבר כמובן מאמר גם בנושא אשכול זה, ושמו 'מאמר לשון הקודש', ולכל מי שמתעניין בנושא, כדאי לעיין שם (בין אם לשון האידיש חביבה עליו ובין אם לאו)
(אגב, במובן זה המקבילה היחידה שלו היא כמובן רק הראי"ה קוק בצד האידאולוגי הנגדי)

2. ובמעבר חד (לגמרי), הנה משהו על אידיש, מהרב יוסף דב סולבייצ'יק (ג'י בי) מנהיג המזרחי בארה"ב:
יש שני סוגי קדושות ביהדות:
א. קדושה בעצם. כמו ספרי תורה, תפילין, מזוזות, שנכתבו בקדושה לשם קדושה
ב. 'תשמיש קדושה', כמו בימת ספר תורה שהיא חתיכת קרש שלא נעשה בה דבר בשביל 'להקדיש' אותה, אלא המדובר בחתיכת קרש סתמית, רק מאחר שהשתמשו בה לקריאת ספר תורה היא נחשבת כעת 'תשמיש קדושה'

כך אידיש, אין בה קדושה מצד עצמה; אבל שפה שהגאון מוילנא שוחח בה עם תלמידיו, ה'קצות החושן' אמר בה שיעורים, הבעל שם טוב אמר בה תורות וסבי ר' חיים חשב בה את סברותיו העמוקות - מכלל 'תשמיש קדושה' לא יצאה.

3. אני מודה למי שהגדיר כאן את החלק של הציונות סלש בן יהודה בשפה עברית. וכך הבנתי:
החלק שלהם בעברית הוא לא כל כך המילים שהם הכניסו ללשון הקודש, והכללים וההטיות שהם שינו, כמו הפיכת השפה משפה ספרותית/תלמודית לשפה שבה מדברים ביום יום.

4. ועכשיו הבנתי מה ששמעתי בשם אחד מהרבנים נוחם עדן שקרובים לחוגי הקנאים, שסיבת ההתנגדות לשימוש בעברית, היא כזו:
בגמרא בברכות (י"א עמוד א') כתוב שבביהמ"ק היו קוראים בתפלת שחרית מלבד קריאת שמע, גם את עשרת הדברות, וביקשו לתקן כך גם בכל מקום, וביטלו זאת מפני 'תרעומת המינין' - "שלא יאמרו [המינין] לעמי הארץ אין שאר תורה אמת, ותדעו [כלומר - והראיה], שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ב''ה ושמעו מפיו בסיני [ומה שלא קראו אינו מסיני]" (רש"י)
(אגב ידועה תשובת הרמב"ם שלכן אסור אפילו לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בקריאת התורה, ויש חולקים)
מכך הם למדו, שכאשר מבקשים (הציונים) לומר לציבור 'תהיו יהודים רק בכך שאתם דוברי עברית ואין צורך בקיום מצוות', חובה עלינו בדווקא לבטל זאת ובכך להראות שמצוות התורה הם האמת והם מגדירות אותנו כאומה יהודית וכפרט יהודי (כלשון רס"ג), ולא רק הדיבור בלשון הקודש שלמעשה אף אינו מצווה כלל

5. ישר כח מאוד למי שהזים את הבדיה בדבר המילה 'ריבה', שכביכול נלקחה מהבנה שגויה בדברי חז"ל (שאינם קיימים) 'ריבה מיני מתיקה'. עכשיו אני יביא אגדה נוספת באותו סגנון, שדווקא נראית לי נכונה:
בגמרא בבבא בתרא דף נ"ח עמוד א' כתוב, שמתחת המטה מניחים סנדלין בימי החמה ומנעלין בימות הגשמים
מכאן לקח בן יהודה (או אחד משותפיו) שסנדלים אלו נעלי קיץ
אבל רש"י מפרש, שמניחים את הסנדלים מתחת המטה לא בכדי ללבוש בבוקר אלא בכדי לאכסן אותם במשך הקיץ עד לחורף, שאז ישתמשו בהם!

ובכן מה שמסתבר, או שבן יהודה פספס את רש"י, או שהחצוף החליט לחלוק עליו בפירוש הגמרא

אבל אפשרי גם שיש פירוש אחר במפרשים...

עכשיו עשו חסד ותגיבו... כתבתי הודעה כזו ארוכה....

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

שאפו זה לא מיידיש, זה מצרפתית. התרגום של זה הוא "כובע". כלומר: אני מסיר בפניך את הכובע.

 

[אפשרי]

שאפו זה לא מיידיש, זה מצרפתית. התרגום של זה הוא "כובע". כלומר: אני מסיר בפניך את הכובע.

השיוך לאידיש ניסה להיות הומור ...

 

[Ruty Kepler]

5. ישר כח מאוד למי שהזים את הבדיה בדבר 'ריבה'. עכשיו אני יביא משהו נוסף כמו זה שדווקא נראה לי נכון:
בגמרא בבבא בתרא דף נ"ח עמוד א' כתוב, שמתחת המטה מניחים סנדלין בימי החמה ומנעלין בימות הגשמים
מכאן לקח בן יהודה (או אחד משותפיו) שסנדלים אלו נעלי קיץ
אבל רש"י מפרש, שמניחים את הסנדלים מתחת המטה לא בכדי ללבוש בבוקר אלא בכדי לאכסן אותם במשך הקיץ עד לחורף, שאז ישתמשו בהם!

ובכן מה שמסתבר, או שבן יהודה פספס את רש"י, או שהחצוף החליט לחלוק עליו בפירוש הגמרא

.

המילה 'סנדל' הגיעה מיוונית, ומשמעותה - גם ביוונית של ימינו - היא 'נעל קייצית פתוחה'. (ביוונית הוגים את זה 'סנדלי').

ועוד משהו.
הויכוח בין עברית לאידיש, הוא ויכוח אידיאולוגי.

לנסות להכניס לתוכו גיחוכים על בן יהודה וחבריו, זה חסר טעם בעיני.
בן יהודה היה ידען עצום בתחומי הלשון. מתנגדי העברית לא אמורים לנסות להכחיש את רמת המשכל והידענות הלשונית של בן יהודה, אלא להתווכח מול האידיאולוגיה בלבד.
כי מבחינת ידע לשוני, לכאורה הוא היה הרבה יותר מרוב מתנגדיו.

 

[אפשרי]

המילה 'סנדל' לקוחה מיוונית. משמעותה ביוונית, עד ימינו, היא נעל קיץ פתוחה. (בהגיה היוונית זה נשמע 'סנדלי')

מעניין. אז זה כבר באמת נושא למחקר. (לכאורה בן יהודה לקח יותר מהגמרא ולא מיוונית, לא?)


(לתלמידי חכמים: בגמרא יבמות דף ק"ב עמוד ב' והלאה לגבי חליצה, דיון סבוך בשאלת הצורה של סנדל/מנעל כולל שיטות ראשונים שונות. אין יחס מיוחד לקיץ או חורף)

 

[Ruty Kepler]

מעניין. אז זה כבר באמת נושא למחקר. (לכאורה בן יהודה לקח יותר מהגמרא ולא מיוונית, לא?)


(לתלמידי חכמים: בגמרא יבמות דף ק"ב עמוד ב' והלאה לגבי חליצה, דיון סבוך בשאלת הצורה של סנדל/מנעל כולל שיטות ראשונים שונות. אין יחס מיוחד לקיץ או חורף)

הגמרא לקחה מהיוונית (כמו עוד מילים רבות), ובן יהודה לקח מהגמרא.

 

[אפשרי]

ועוד משהו.
הויכוח בין עברית לאידיש, הוא ויכוח אידיאולוגי.

לנסות להכניס לתוכו גיחוכים על בן יהודה וחבריו, זה חסר טעם בעיני.
בן יהודה היה ידען עצום בתחומי הלשון. מתנגדי העברית לא אמורים לנסות להכחיש את רמת המשכל והידענות הלשונית של בן יהודה, אלא להתווכח מול האידיאולוגיה בלבד.
כי מבחינת ידע לשוני, לכאורה הוא היה הרבה יותר מרוב מתנגדיו.

נכון כנכון היום

אמנם כנראה בכדי לקיים את המצווה לספר בגנות הרשעים, אוהבים למצוא אצלו טעויות

אבל ברור שלא זה הנושא

(ובאמת אם רוצים לקיים את ה'מצווה' אפשר לקיים אותה למשל בתיאור היחס השגעוני שלו לעברית כקנאי דתי הזוי שלא מן העולם הזה. ראה למשל התיאור הצבעוני של ילדיו מה היה קורה בשעה שהם היו מעיזים להשתמש במילה משפה אחרת.)

 

[אפשרי]

הגמרא לקחה מהיוונית (כמו עוד מילים רבות), ובן יהודה לקח מהגמרא.

נו, אז לא התקדמנו כלום (חזרנו לכך שבן יהודה או התבלבל או החליט לפרש את הגמרא כדעת קדשו)

 

[Ruty Kepler]

נו, אז לא התקדמנו כלום (חזרנו לכך שבן יהודה או התבלבל או החליט לפרש את הגמרא כדעת קדשו)

אבל ביוונית זה סנדל קיץ!!! בן יהודה ממש לא התבלבל! הוא שאל דוברי יוונית או בדק במילונים יווניים, גילה שזו נעל קייצית פתוחה, והכניס את המילה לעברית המדוברת.

(כאמור, כל זה בלי קשר למידת רשעותו/מעשיו הרעים/האידיאולוגיה המשכילית שלו).

 

[אפשרי]

אבל ביוונית זה סנדל קיץ!!! בן יהודה ממש לא התבלבל! הוא שאל דוברי יוונית או בדק במילונים יווניים, גילה שזו נעל קייצית פתוחה, והכניס את המילה לעברית המדוברת.

(כאמור, כל זה בלי קשר למידת רשעותו/מעשיו הרעים/האידיאולוגיה המשכילית שלו).

אוקי

אז אם כן דווקא אפשר להבין את הביקורת:

מי שאומר סנדלים על נעל חורפית משתמש בלשון של רש"י הקדוש שפירש כך את הגמרא
ומי שאומר סנדלים על נעל קייצית משתמש בלשון של בן יהודה שהחליט 'לחלוק' עליו מכיוון ש'לדעתו' פירוש הגמרא הוא אחר (האם 'דעתו' נתמכת במילון וכו' זה לא רלוונטי לדיון). וזה בהנחה שאנחנו מסכימים שבן יהודה לקח מילים מהגמרא ולא מיוונית

אבל נראה שמיצינו

ואגב: היום היארצייט של החזון איש זצ"ל, זה שהחליט על שינוי שפת הלימוד במוסדות החינוך הליטאיים מיידיש לעברית, וזאת בשביל שיוצאי עדות המזרח שעלו בזמנו לארץ יוכלו ללמוד בהם.

וזה סיפור עם הרבה מסר ולקחים, מכל כיוון שנרצה להסתכל עליו...

 

[Ruty Kepler]

אוקי

אז אם כן דווקא אפשר להבין את הביקורת:

מי שאומר סנדלים על נעל חורפית משתמש בלשון של רש"י הקדוש שפירש כך את הגמרא
ומי שאומר סנדלים על נעל קייצית משתמש בלשון של בן יהודה שהחליט 'לחלוק' עליו מכיוון ש'לדעתו' פירוש הגמרא הוא אחר (האם 'דעתו' נתמכת במילון וכו' זה לא רלוונטי לדיון). וזה בהנחה שאנחנו מסכימים שבן יהודה לקח מילים מהגמרא ולא מיוונית

בן יהודה לקח מילים לועזיות מהגמרא, ובדק את משמעותן בשפת המקור.
הוא לא חלק על רש"י, אלא הלך ישירות מהגמרא לשפה המקורית.
זו לא 'דעתו' או 'לא דעתו' של בן יהודה - זו עובדה שמיליוני יוונים עד היום קוראים לסנדל הפתוח 'סנדלי'. וכי כולם חולקים על רש"י? הרי אין הם מכירים אותו בכלל.

(עכשו יענו לי: בן יהודה ידע שרש"י מפרש ההפך, ובכוונה בחר את המילה ההפוכה לפירוש... אולי.).

 

[שג]

זה טפשי למקד כל הסיבה לשלילת העברית בגלל טעויותיו של בן יהודה, ובסופו של דבר ברוב מקרים רואים שזה לא טעות. אלא צריך לדעת הסיבה האמיתית, בגלל ההתרחקות מן החילונים (ובתקופה ההיא - מן הציונים).