עזרה איבדת את אבא או אמא בהיותך רווקה?

[נערה יהודיה]

יש כאן מישהו שאיבד את אחיו מהוריו כשהיה רווק/ה??
תוכלו לתת קצת דברי חיזוק????? לעודד קצת..
איך מתמודדים עם כזה דבר??
חודשים ושלושה שבועות עברו מאז שאבא נפטר מהקורונה, שלושה חודשים שלא ראיתי את אבא!
ולא שלא ראיתי ועוד מעט אני אראה, אני פשוט לא יכולה לראות אותו יותר, אני פשוט לא מסוגלת להמשיך ככה!
אני לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות ככה?? זה ממש קשה, אני כל היום חושבת עליו, כל היום זוכרת אותו, לא יכולה להסתכל בתמונות שלו- הוא צועק לי משם שהוא חיי!!! אבל הוא לא חיי, הוא לא פה, אני לא יכולה לראות אותו, אני שבורה , לא מסוגלת להמשיך ככה,
איך אתם התמודדתם עם כזה דבר?? כמה זמן לקח לכם להצליח לחזור לחיי שיגרה??

 

[גילי שוהם]

זה לוקח זמן!!!

3 שבועות זה עוד בתוך השלושים, זה טרי מאוד מאוד!
ביהדות יש מענה להכל, גם לאבל.

השנה הראשונה עם הדיני האבלות עוזרת לנו כיתומים לחוות את האבל, ובאיזה שהוא מקום למצות אותו.

אל תמהרי את עצמך לצאת מזה!

הקב"ה ברחמיו ממשיך את הטבע, והשמש זורחת גם אם לנו נראה שהעולם נעצר.

תנסי לעשות דברים לעילוי נשמתו, זה מרגיע.
ותדעי ששם למעלה הטוב הוא שלם, ואין סופי!!!

שולחת לך חיבוק ענק

נ.ב. אני רואה שכתבת שלושה חודשים. זה עדיין מעט, מאוד מעט.

הכי טבעי בעולם להרגיש את האבל בכל איבר בגוף.

 

[Bingo]

אבל הוא דבר שחייב עיבוד.
אבל הוא דבר קשה מאד מאד.
מאד מאד ממליצה לך לפנות לדמות שאת סומכת עליה ומכירה אותה כמו מורה או קרובת משפחה ולהתיעץ היטב.
בתקופה כזו התמיכה היא הכרחית ולפעמים כדאי אפילו לפנות לטיפול קצר שיעזור לך להתמודד עם האבל ולעכל אותו.

תנסי לפנות לעמותת מג"ן של הניה לוברבום . המספר שלהם 02-500497.
אני יודעת על מישהי שחוותה אובדן דומה לשלך ויש להם סבסוד לטיפול ממש ממוקד בנושא הזה.
מכון מג"ן הוא מקום מוסמך מאד שהמטפלות בו הן מקצועיות מדרגה ראשונה ממש.

שולחת ניחומים ושה' יגיד לצרותינו די במהרה!

 

[בן ציון הלמ]

אובדן של הורים הוא דבר קשה בכל גיל,
גם כאשר מאבדים אותם כשאנחנו כבר נשואים עם ילדים.
כל אירוע שהם לא איתנו הוא דבר לא קל.
על אחת כמה וכמה לאבד אבא יקר כאשתם עדיין לא נשואים.
מניסיוני, הדבר שנותן כוח הוא כאשר מתבוננים שאנחנו בסכ"ה חוליה אחת בשרשרת מופלאה.
אביך ע"ה זכה להעמיד את משפחתכם היקרה, והוא זכה להמשיך את השרשרת המופלאה של הוריו.
אתם כאן ממשיכים את אותה שרשרת מופלאה.
כאשר אני זוכה לחתן ילדים אני מרגיש את ההורים שלי איתי בצורה מוחשית.
את החלל אי אפשר למלא, אין נחמה לחוסר באוזן קשבת וכתף תומכת.
אין תחליף לאבא.
ההתמודדות היא תמידית.
אבל כאשר תזכו בס"ד להקים את ביתכם, והקב"ה שהוא אבי יתומים יזכה אתכם בבעל טוב ותומך,
ובמשפחה שמחה ומאושרת,
תקבלו נחמה שאתם זוכים להמשיך את השרשרת המופלאה של משפחתכם היקרה.
יש דברים שהזמן עושה, וישנם דברים שלא.
אבל שתזכו להמשיך את אביכם, בבחינת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
כולנו כאן אתכם, מעריכים את הכנות שלכם, ואת ההתמודדות.
מתפללים מעומק הלב שאבי יתומים יתן לכם שפע של הצלחה וברכה,
והרבה כוח להתמודד ולהמשיך הלאה את השרשרת.

 

[ש. צ. וינמן]

אמירה חזקה מאוד ששמעתי מידידה שאיבדה את אחותה והשאירה יתומים.

הבת היתומה הגיעה אל דודתה כשגדלה וביקשה לה לספר לה על אימא ועל מה שהפסידה בכך שנפטרה.
אמרה לה הדודה:
"לתאר את ההפסד אין מי שיכול יותר ממך. אני יכולה להגיד לך מה הרווחת. הרווחת אמא תחת כיסא הכבוד. אמא שנמצאת במקום קרוב מאוד אל בורא העולם ומעתירה עבורך לטוב ביותר".

והמקום ינחם אתכם ויחזק אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

 

[חשבונאית]

מנסיון
השנה הראשונה היא הקשה מכולם, בכל סיטואציה הנפטר עולה מול העיניים והחסר זועק.
אח"כ לצערינו. מתרגלים ולומדים לחיות למרות החסר.
כמובן שאי אפשר להתעלם, ועדיין מידי פעם יצוצו הזכרונות הכאב והגעגוע
אבל העוצמות נחלשות
חזקו ואמצו!!
הקב"ה יתן לכם הרבה כח

 

[פרספכתיבה]

גם כרווקים, גם כנשואים ואפילו כסבא וסבתא לנכדים...אובדן הורה היה ויישאר לעולם האבל הקשה החותך והכואב ביותר שיש!!!! זה קשה מאוד מאוד מאוד מאוד... יש רגעים שזה נראה בלתי נסבל מכדי שהלב האנושי יוכל לשאת...
יש ימים שמרגישים חשיכה עבה ובדידות פנימית קשה מנשוא... העולם מאבד מחיותו...אין טעם בכלום...
הגעגוע הצורב הזה לא נותן מנוח ביום ובלילה , רגע אחרי רגע... ואין דרך קיצור או כביש עוקף או אקמול נגד הכאב הזה...
הנחמה האמיתית היחידה שיש- מעבר לחיזוק באמונה וקרבת ד'. היא לדעת שהקב"ה ברחמו הגדולים וחסדיו העצומים העניק לנו את מתנת השכחה שמתחילה בדיוק 12 חודש מיום הפטירה. זה לא יאומן אבל זה בדיוק כך!!!! פתאום הכאב מתחיל קצת להתקהות, המסך השחור כבר מטושטש יותר ומאפשר חדירת קרני אור ונחמה לחיינו, חודש ועוד חודש וכבר קל יותר לנשום ולחיות לצד הגעגוע והזכרון...
לעולם לא יוכל להסתם החור שנפער בלב, לעולם החסרון יישאר בכל עוצמתו. אין תחליף למה שאיבדנו.
אבל הקב"ה שולח נטפי נוחם ועידוד ומעניק משמעות לחיים שאחרי- להמשיך בדרכו, לעילוי נשמתו ולנחת בשבילו, להרגיש שהוא באמת נמצא במקום טוב יותר מעולמינו שלנו, ומותר לשוב לחייך ולשמוח כפי שהוא היה רוצה שנהיה, כי הרי מי כמוהו דאג שתמיד יהיה לנו טוב ושמח בחיים...

(כותבת ב"ה לא מנסיון אישי מדרגה ראשונה, כן מנסיון קרוב מאוד של בעלי שהתייתם תקופה קצרה אחרי שהתחתנו והוא המוזיניק במשפחה הקשור ביותר אל הוריו..., ואימי שהתייתמה בהיותה סבתא - והחיים עם אבל שלה ושלנו)

 

[atara m]

שלא תדעי עוד צער.

יש לי המון לומר לך, מניסיון אישי וכואב מאוד מאוד.
תשלחי לי מייל.
יותר נוח לי מאשר בפורום....

מלא כוח!!! מלא!!

 

[ר.ב.ב.ש]

לא קראתי את מה שכתבו,
אבל קצת מניסיון -
כיתום מגיל 4, לפני עשרות עשרות בשנים, בתקופה בה היינו הילדים היתומים היחידים בעיר,
המצב לא היה כמו היום, דור לפני הגיעו המוני יתומים מכל רחבי אירופה המדממת, אך בתקופתנו כל הילדים בבית הספר, הן של הבנים והן של הבנות היו עם זוג הורים, ואנחנו נאצלנו להגיע לבית הספר כשרק אחד ההורים בחיים, והשני איננו איתנו.

מתוך ניסיון החיים, ומתוך עשרות שנות ניסיון,
כל אחד מקבל בנקודה אחרת את הפטירה, לכל אחד חוסר אחר, ולכל אחד קושי אחר,
אפילו אצלנו במשפחה כל ילד לקח את הפטירה, ואת הטרגדיה הנוראית בצורה אחרת, לא היו אירגוני יתומים ואף כמעט ולא היה סיוע, לא כלכלי, לא רגשי, ובטח שלא קבוצות תמיכה,
גם המשפחה עצמה לא כל כך הצליחה להתמודד אל מול כל הילדים......

מה חיזק אותי?
הרצון האדיר לגרום לנחת רוח בעולם העליון לאבא, הידיעה שנכון אין לי אבא פיזי, אבל בשמים יש לי שני אבות, האחד אבי ז''ל, והשני בורא כל העולמים אבי יתומים, לא חששתי לבכות, לא חששתי לכאוב, אך עשיתי זאת עם עצמי, לא סיפרתי לאחרים את הקשיים, כי הם באמת לא ידעו להתמודד מול זה.
ולמרות הקושי, ולמרות הכאב, ולמרות היתמות הפתאומית, המשכתי לחייך, המשכתי לצחוק, ובכל מהמורה וקושי דאגתי לספר לאבא שבשמים,
אבי יתומים אינו עוזב את ילדיו בניו אהוביו היתומים,
שנים רבות אחר כך הגעתי לנחם חבר שאביו נפטר, היה שם אחד מגדולי ישראל שעדיין חי איתנו היום, ומכהן כראש ישיבה ידועה, והוא אמר שם משפט שנחקק על ליבי, ואלו היו מילותיו - עקבתי אחרי מאות ואלפי תלמידים שעברו בישיבתי, אלו שהצליחו מעבר לכוחותיהם וכשרננותיהם היו היתומים. נעמדתי ואמרתי - אני מסכים עם זה.

תמיד לזכור שאמנם הקב"ה מעמיד אותנו במבחן לא קל, ברגעים קשים, אבל תמיד במקביל הוא נותן לנו את הכח להתמודד, וכשהוא נותן לנו את הכח, הוא נותן לנו מכל הלב, כי הנותן נותן מלב שלם. והכוחות האלו מלווים כל החיים, מעניקים כח ועזרה וסיוע בכל רגע, כולל ניסים שאי אפשר לספר, ואי אפשר לתאר, ואי אפשר להבין.
אבל לזכור - יש לנו אבא במרומים.

מן השמים תנוחמו, ובסייעתא דשמיא המלווה אתכם תזכו לחזור לשגרה, להתגבר ולהתבגר, ולזכור תמיד שיש בכם את הכח לנצח.

 

[כוכב103]

תרשי לי רק לבכות איתך
זה כאב שאין לו סוף
שורף,
בוער,
אוכל אותך מבפנים.

אבי יתומים ודיין אלמנות זה הקב"ה בכבודו ובעצמו
הוא ירפא אותך ואת כל משפחתך מהשבר הגדול
הוא, האבא של כולם ושלכם במיוחד,
הוא אוהב אתכם, וידאג לכם הכי שאפשר
הוא קרוב אליכם יותר מתמיד ויותר מכולם
ורק הוא יכול לרפא את השבר הנורא.

חזקי ואמצי!
את נבחרת לתפקיד ענק!
את תעמדי בו בגבורה!!

 

[חיוששש]

קוראת את האשכול ומוצאת את עצמי מוחה דמעה...

כל כך הרבה כוח צריך כדי להתמודד עם מצב כזה לא פשוט.
מחזיקה לך אצבעות על הכוח, הגבורה, הקושי, הצער וכל מה שנכלל בזה.

רציתי להוסיף עוד משהו על מה שכתבו כאן,
הקב"ה בוחר בפינצטה את הילדים שלו שראויים לתת להם את הנסיון.
ואם הקב"ה בחר בך יש לך את הכוח להתמודד אם זה...
אני רק קטנה לאמר מילים כה משמעותיות, אבל מנסיון שלי כשחויותי נסיון קשה המשמעות של המילים הללו נתנו לי כוח.

שה' יסובב אתכם רק בשמחות ולא תדעו עוד צער.

 

[תורת עולם]

קצת מנסיוני אמרה שנאמר לי וב"ה חזקתי עם זה הרבה אחרים.
משל למה הדבר דומה: למלך ששלח את בנו (הבן יחיד) ליריד בעיר רחוקה אשר לפי החשבון היה צריך לחזור כעבור חמשה חודשים, עברו החמשה חודשים והבן לא חוזר, המלך מתחיל לדאוג, עובר עוד שבוע ועוד שבוע והמלך קורא לקבוצת חיילים בראשות מפקד ושולח אותם לראותם את שלם הבן וכמובן אם יש צורך להילחם עם שודדים או סתם הסתבכות בעיר הרחוקה וכו' העיקר להחזיר את הילד, וציווה עליהם המלך שיעדכנו אותו מיד עם היוודע גורלו לפני כל פעולה, והיה ברגע שהם מודיעים לו שהכל בסדר איתו ונמצא בדרך חזור רק שהתעכב עם המסחר המלך נרגע ולא דואג יותר למרות הגעגועים, אבל אם חלילה מודיעים לו על הסתבכות וכדו' המלך לא נרגע ושולח עוד חיילים ועושה הכל כדי להציל את הבן, עד כאן המשל
והנמשל לגבינו הקב"ה ששלח את הבן אדם לעולם הזה לתקן ואח"כ הוא צריך לחזור אליו ולא חזר בזמן (אולי מוקדם יותר) אם אנחנו יודעים שהוא בדרך חזור למלך והכל בסדר איתו אנחנו לא אמורים לדאוג הוא בסך הכל חוזר כעת לאבא

 

[אדם לעמל יולד]

בתור אחד שהפך ליתום בראשית שנות הנערות, יכול לומר מנסיוני האישי שדבר ראשון עצם החסר של מי שאיבדנו הוא נוכח ועוצמתי, וזה הכי מובן וטבעי, ההכרה בדבר טוב היא חזקה הרבה יותר כשמאבדים את הדבר הטוב.
ההכרה שיש "שירות VIP" אצל הקב"ה זה דבר שהרגשתי אותו וחייתי איתו לאורך שנים (!!!), התפילות שלי היו ברמה אחרת, הבגרות שלי היתה מעבר לבני גילי (ואני לא מתגאה בזה, יש דברים שרק אם חווים אותם מגיעים לתובנות עמוקות), מצד שני הגעגוע הוא לא קל, יש פעמים שחושבים הלוואי והיה אפשר להחזיר את המצב לקדמותו ועוד כל מיני מחשבות ורגשות דומים לזה, לוקח זמן להכיל ולעבד את המצב החדש, זה באמת מצב אחר ושונה והזמן עושה את שלו (לא סתם לא אומרים "יזכור" בשנה ראשונה, ואני יכול לומר מנסיון שהזמן באמת עוזר לעבד את המציאות החדשה וגזירה שישתכח המת מן הלב לאחר י"ב חודש, ואם אני כותב את זה, זה לא שאני אומר שזו בריחה אלא חסד ד' שגזר את הגזירה הזו בכדי שנוכל לחזור למסלול תקין בחיים, כמו שהאבילות היא רק 11 חודש, כי זה רצון השם).
אני זוכר שאחד מקרובי משפחתי אמר לראש ישיבה שלי, שזכיתי לסייעתא דשמיא מיוחדת בגלל שיש לי שני אבות בשמיים.....
חשוב לא להתבייש במציאות הזו, כן, לומר אני יתום\שונה\רגיש משאר בני גילי (לא שזה תירוץ לרחמים אלא מצב אמיתי שעם הזמן לאט לאט הוא מתכהה). מצד שני שמעתי שיש כאלה שאומרים שלפעמים יש תחושת אשמה בפטירה של הקרובים אלינו, ברוב המקרים זה לא נכון או לא מדוייק... וחשוב לבדוק שאין איזה משקע של מחשבה או רגש כזה.
אם כי, אני יכול לומר שיצא לי לראות אדם מעל גיל שישים ביארצייט של אמא שלו שכשהוא אמר קדיש הוא בכה והתייפח כמו ילד שהרגע איבד את הוריו (והיא נפטרה לפני הרבה שנים), זה בהחלט קיים ואולי אפילו חיובי, אבל זה לא דבר שאמור להדאיג וודאי שלא בעיה.
בהצלחה רבה בהתמודדות עם המצב החדש והמאתגר הזה.

 

[אבא ל6]

ב"ה שלא עמדתי בנסיון כזה ולכן אינני מתיימר לענות..
ובכל אופן אספר סיפור נורא ששמעתי בעבר מאחד מגדולי ישראל,
היה זה בשעה שהתעסקתי לעזור למשפחה שעברה טרגדיה ועלו לי כמה שאלות איך לנהוג ועליתי לביתו של אחד מגדולי ישראל שענה לי,
שלפני שאענה אתן לך הקדמה,
יום אחד הגיעו לביתו של הרב מבריסק מספר עסקנים בקשר לתמיכה כלכלית שרצו לדאוג לאלמנה,
אמר להם הרב קודם אסביר לכם מה זה אלמנה ואח"כ כשתבינו גם אענה לכם,
כתוב בתורה שדמעותיה של אלמנה עולות לאבינו שבשמים,
פירוש הדבר שהם קרובים כ"כ לקב"ה, שכמו שאם ילד בא לאביו בוכה שהרביצו לו, אז אבא פותר את העניינים, כך לאלמנות ויתומים שאין אבא אז דמעותיהם עולות לאבא, ואבא מטפל בזה,
רק הבעיה שמתי שהקב"ה מטפל זה לא כמו אבא רגיל, אלא הוא זורק "בלוקים" מלמעלה למטה, ואבוי למי שזה פוגע בו, ה"י,
והוסיף הרב מבריסק ודעו לכם, ש"הבעיה" ביתומים ואלמנות שהם כ"כ רגישים מה שאומר שהרבה בלוקים עלולים ליפול, וזה בכלל לא משנה מדוע הם בוכים והאם הם צודקים,

מה שמלמד אותנו כמה אנחנו צריכים להיזהר בכבודם,
וכמה הם קרובים לקב"ה.

 

[999 ריצ'ל]

יש כאן מישהו שאיבד את אחיו מהוריו כשהיה רווק/ה??
תוכלו לתת קצת דברי חיזוק????? לעודד קצת..
איך מתמודדים עם כזה דבר??
חודשים ושלושה שבועות עברו מאז שאבא נפטר מהקורונה, שלושה חודשים שלא ראיתי את אבא!
ולא שלא ראיתי ועוד מעט אני אראה, אני פשוט לא יכולה לראות אותו יותר, אני פשוט לא מסוגלת להמשיך ככה!
אני לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות ככה?? זה ממש קשה, אני כל היום חושבת עליו, כל היום זוכרת אותו, לא יכולה להסתכל בתמונות שלו- הוא צועק לי משם שהוא חיי!!! אבל הוא לא חיי, הוא לא פה, אני לא יכולה לראות אותו, אני שבורה , לא מסוגלת להמשיך ככה,
איך אתם התמודדתם עם כזה דבר?? כמה זמן לקח לכם להצליח לחזור לחיי שיגרה??

שולחת לך המון המון כח. את בשלב מאוד מאוד מוקדם של האבל וזה באמת קושי מטורף, אבל ה' בחר בך כי רק את מסוגלת לעמוד בנסיון ובקושי הזה כי את חזקה ויש לך כוחות שאין לכול אחרת. ה' בוחר לדפוק דווקא על הקנקנים החזקים. וכנראה שאת אחת מהם הוא סומך עליך יותר מעל כל אחת אחרת .


שולחת לך המון אהבה וכח להתמודד,
ומאחלת לך חיים הכי טובים שיש.

 

[מצווה ועושה]

אמ....
וזה נורמאלי שלא מתגעגעים אות מרגישים תחושת אבלות בכלל
והשיח סביב זה הוא כאילו אמ... לא יודעת להגדיר.
מן הקלה גדולה ומסויימת???
אולי בגלל שסיבת המוות לא הייתה קורונה או מגפה שהרסה לכולם את החיים.
אלא חיים שלנו שנהרסו בגלל טפשות ורגע אחד של....

פחדתי מאוד לקפוץ על האשכול הזה ותסלחי לי @נערה יהודיה שסטיתי מעט ואולי הרבה ממטרת האשכול
אבל המצפון המייסר הזה לא נותן מנוח
ותחושת החריגות ואולי הייתי מוסיפה בדידות קשה לא תורמים הרבה לקושי.
ואצלי זה כלל גם עסקת חבילה כבדה וקשה של נשיאה בעול הבית, הפרנסה והילדים בעודי בכיתה נמוכה בבית ספר
עד היום....

אולי מכאן גם אמצא מנוח וישועה. הלוואי.

 

[יעל כהן*]

יש כאן מישהו שאיבד את אחיו מהוריו כשהיה רווק/ה??
תוכלו לתת קצת דברי חיזוק????? לעודד קצת..
איך מתמודדים עם כזה דבר??
חודשים ושלושה שבועות עברו מאז שאבא נפטר מהקורונה, שלושה חודשים שלא ראיתי את אבא!
ולא שלא ראיתי ועוד מעט אני אראה, אני פשוט לא יכולה לראות אותו יותר, אני פשוט לא מסוגלת להמשיך ככה!
אני לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות ככה?? זה ממש קשה, אני כל היום חושבת עליו, כל היום זוכרת אותו, לא יכולה להסתכל בתמונות שלו- הוא צועק לי משם שהוא חיי!!! אבל הוא לא חיי, הוא לא פה, אני לא יכולה לראות אותו, אני שבורה , לא מסוגלת להמשיך ככה,
איך אתם התמודדתם עם כזה דבר?? כמה זמן לקח לכם להצליח לחזור לחיי שיגרה??

ואוווו צמררת אותי!
כולי דמעות...
אי לא יודעת מה לכתוב לך
רק להגיד לך שאת ענקית! את גבורה גדולה!
עכשיו זה עדיין טרי מאד, לכן זה הכי קשה.
בשורות טובות!
שלא תראו עוד צער. אמן

 

[Deleted 66182]

אמ....
וזה נורמאלי שלא מתגעגעים אות מרגישים תחושת אבלות בכלל
והשיח סביב זה הוא כאילו אמ... לא יודעת להגדיר.
מן הקלה גדולה ומסויימת???
אולי בגלל שסיבת המוות לא הייתה קורונה או מגפה שהרסה לכולם את החיים.
אלא חיים שלנו שנהרסו בגלל טפשות ורגע אחד של....

פחדתי מאוד לקפוץ על האשכול הזה ותסלחי לי @נערה יהודיה שסטיתי מעט ואולי הרבה ממטרת האשכול
אבל המצפון המייסר הזה לא נותן מנוח
ותחושת החריגות ואולי הייתי מוסיפה בדידות קשה לא תורמים הרבה לקושי.
ואצלי זה כלל גם עסקת חבילה כבדה וקשה של נשיאה בעול הבית, הפרנסה והילדים בעודי בכיתה נמוכה בבית ספר
עד היום....

אולי מכאן גם אמצא מנוח וישועה. הלוואי.

יקרה, שלחתי לך בפרטי

 

[מרובע]

אולי להניע פרויקט גדול לע"נ האבא. (יש המון כיוונים, גם ספר זיכרון שיספר את סיפור חייו ויאסוף את חידושי תורתו, או גמ"ח קבוע, או כל מיני רעיונות אחרים, זה מאוד ממחיש לנו את העובדה שאבא שלנו נמצא ולא נעלם לשום מקום, הוא רק עבר דירה למקום אחר באופן זמני, ואנחנו שולחים לו מכאן חבילות, והוא מודע לזה ומודה לנו בלי מילים)

אפשר להתעודד שהמצב הזה לא ימשך נצח כי הקב"ה גזר שהמת ישתכח מהלב, (למרות שעכשיו נראה שזה כאב נצחי) וזה מתנה גדולה אחרת בני האדם לא היו יכולים לחיות בזכרם את כל מה שמצער אותם. (זה לא סותר שבסוף בסוף תמיד ישאר צלקת בלב, אבל רק צלקת ולא פצע פתוח).

 

[sol key]

יש כאן מישהו שאיבד את אחיו מהוריו כשהיה רווק/ה??
תוכלו לתת קצת דברי חיזוק????? לעודד קצת..
איך מתמודדים עם כזה דבר??
חודשים ושלושה שבועות עברו מאז שאבא נפטר מהקורונה, שלושה חודשים שלא ראיתי את אבא!
ולא שלא ראיתי ועוד מעט אני אראה, אני פשוט לא יכולה לראות אותו יותר, אני פשוט לא מסוגלת להמשיך ככה!
אני לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות ככה?? זה ממש קשה, אני כל היום חושבת עליו, כל היום זוכרת אותו, לא יכולה להסתכל בתמונות שלו- הוא צועק לי משם שהוא חיי!!! אבל הוא לא חיי, הוא לא פה, אני לא יכולה לראות אותו, אני שבורה , לא מסוגלת להמשיך ככה,
איך אתם התמודדתם עם כזה דבר?? כמה זמן לקח לכם להצליח לחזור לחיי שיגרה??

אני חושבת שאין לי צורך לצטט לכולם כמה כוחות יש בך
תעלי שם למעלה יש מעטפה רואה?
כן שם הפרטי שלנו
שם שפכת וחיזקת ועשית המון בשבילי
תכנסי תציצי
רק שהפעם תקראי מהצד ההפוך
מבטיחה לך שיהיה לך מלאנתאלפים כוחות
ואני מחכה לך שם...

ועוד משהו אני חושבת שמה שכתבת לי יכול לחזק את כולם
תשקלי להרשות לי לשתף...