חייבים לכתוב על זה!

bbr · 17/11/16

נכתב ע"י קילא;2309463:
"אני מספר סיפורים.
לו רציתי להעביר מסר, הייתי כותב דרשה"
פיליפ פולמן
חבל שלאחרונה קצת שכחנו את זה...

שאני קוראת ספר קריאה, אני רוצה קודם כל חוויה. חוויה של צמיחה.
לא אינטלגנציה(בשביל זה יש אנציקלופדיה) לא מוסר (בשביל זה יש ספרי מוסר) ובמטותא, לא טיפול ב-68 שח! ולא הדרכת כלות משלימה!
רוצה לגדול!
לא רוצה הטפה!
אל תאכילו אותי בכפית!
רוצים לעורר מודעות אצל הציבור? הכל טוב ויפה.
לפתור את כל בעיות הדור? זכותכם.
אין לכם זכות לקרוא לזה ספר קריאה!!!!
(במיוחד אם החלטתם למי זה מיועד ומה זה אמור לעשות)

את קראת את הספר?
בספר אין הטפה!
בספר לא מאכילים בכפית!
אף אחד לא מתיימר לפתור בעיות!
ולא השלמה להדרכת כלות!

אני קראתי את הספר ועברתי בו חווית צמיחה, דווקא!
והנושא לחלוטין לא נוגע לי אישית. לא ידעתי בכלל שיש צורת חיים כזו.

מי שאכל בכפית זה מי שלא קרא את הספר, אלא רק את התגובות באשכולות האחרונים ולקח את המסקנות של אנשים שהוא לא מכיר ועומדים מאחורי ניקים אנונימיים, והחליט מהי מהותו של הספר.
תגידו לי זה נראה לכם דיון ברמה??????

צפור שיר · 17/11/16

נכתב ע"י בפוטנציאל;2309530:
ד.א לא יודעת מה עבר על פרויד שתמיד חשב שהאדם מורכב רק מיצרים שפלים.

על כגון זה נאמר "אדם מדבר בנגעי עצמו"
מסתבר שפרויד לא היה צדיק הדור...

israelintop · 17/11/16

נכתב ע"י בפוטנציאל;2309530:
אתה בעצם אומר שהרבה ספרים נותנים הדהוד למה שקורה בתוכינו ללא שום כיוון והכוונה.

ואולי עצם ההדהוד זה בעצם נתינת גושפנקא לעצמינו לטוב ולמוטב?

ד.א לא יודעת מה עבר על פרויד שתמיד חשב שהאדם מורכב רק מיצרים שפלים.

זה אומר שהמסר זה לא הכיוון שאליו הסופר לוקח את הספר.

אלא התיאור שהוא נותן לצדדים השונים.

ד.א. גם אם הוא לא מורכב מיצרים רק מיצרים שפלים, השאלה היא לאיפוא הוא נמשך יותר. ובנקודה הזו לכאורה הוא צודק.
אם זה היה הפוך לא היינו מתמודדים פה בעולם.

ההתמודדות שלנו - החל מהרגע בו התחלנו להכריע היא נגד כח המשיכה שלנו (וגם מה שאחנו עושים אוטמטית - בדרך כלל כי פעם התמודדנו על זה)

מריומה~ · 17/11/16

נכתב ע"י bbr;2309535:
את קראת את הספר?
בספר אין הטפה!
בספר לא מאכילים בכפית!
אף אחד לא מתיימר לפתור בעיות!
ולא השלמה להדרכת כלות!

אני קראתי את הספר ועברתי בו חווית צמיחה, דווקא!
והנושא לחלוטין לא נוגע לי אישית. לא ידעתי בכלל שיש צורת חיים כזו.

מי שאכל בכפית זה מי שלא קרא את הספר, אלא רק את התגובות באשכולות האחרונים ולקח את המסקנות של אנשים שהוא לא מכיר ועומדים מאחורי ניקים אנונימיים, והחליט מהי מהותו של הספר.
תגידו לי זה נראה לכם דיון ברמה??????

את צודקת.

אבל לא נראה שהיא התכוונה דווקא לספר באשכול השני.
אני מתאפקת לא להעלות שמות של ספרים שבעיני מעוררים השתהות והתפעלות.
כי תמיד יוכלו להביא גם את השניים ואז האשכול יתפספס.

מריומה~ · 17/11/16

נכתב ע"י israelintop;2309543:
זה אומר שהמסר זה לא הכיוון שאליו הסופר לוקח את הספר.

אלא התיאור שהוא נותן לצדדים השונים.

ד.א. גם אם הוא לא מורכב מיצרים רק מיצרים שפלים, השאלה היא לאיפוא הוא נמשך יותר. ובנקודה הזו לכאורה הוא צודק.
אם זה היה הפוך לא היינו מתמודדים פה בעולם.

ההתמודדות שלנו - החל מהרגע בו התחלנו להכריע היא נגד כח המשיכה שלנו (וגם מה שאחנו עושים אוטמטית - בדרך כלל כי פעם התמודדנו על זה)

יתכן והסופר ניחן בכתיבה משובחת , בדמיון פורה וחי ברמה מסוימת של חוסר מודעות לאמירות שלו.
אני לא מאמינה שסופר לא מודע לעלילה ולתוואי שהוא מכתיב לו (או שהדמויות השתלטו עליו.. או לקחו עצמאות .. כמו שיש סופרים שאוהבים לאמר. זה נושא שמענין לחקור את האמירה הזו) ולתהליך שהוא מעביר את גיבוריו.

קורה לעיתים שהעלילה כל כך טובה שהיא ניתנת לכמה פירשונים ומשמעויות שהקורא נותן בונוס לסופר שלא התכוון בהם.

ומה שנכון נכון - אדם לעמל יולד.

israelintop · 17/11/16

נכתב ע"י צפור שיר;2309538:
על כגון זה נאמר "אדם מדבר בנגעי עצמו"
מסתבר שפרויד לא היה צדיק הדור...

כולנו מורכבים מרוע.

כולנו, בעולם השפל והנבזה שבו אנחנו נמצאים,

נלחמים - רק כדי לא לבחור ברוע.

נלחמים - ועדיין נופלים שוב ושוב.

ואם לא היינו מזוהים איתו כל כך - כנראה שזה היה קצת שונה.

תפקידנו - להלחם, ובס"ד לנצח.

ואנחנו מקווים - שחלק מהכלים, כיוון מיתרי הקשת, ודיוק רובה הצלפים שלנו -

יהיה הספר הזה

צפור שיר · 17/11/16

ולתומי חשבתי שהאדם נברא בצלם אלוקים ובאופן לא מודע הוא מתכוון לבחור בטוב.
לפעמים נפשו של אדם נרדמת ואולי אף נשחתת עם השנים החולפות, אך ברור שהטוב הבסיסי משתמר
(אם אתם דווקא רוצים נוציא מהכלל אנשים בעלי הא"ג ודומיהם.)
אני תמימה מידי?

nechami21 · 17/11/16

נהנת מאד לראות את הדיון גם באשכול הקודם.
לגבי השאלה הכללית,( בלי קשר לספר.).
הצפת נושאים שמהווים אחוז קטן מהאכלוסייה הם לדעתי חיוביים במידה, מכיון שהם פותחים לאדם שלא חווה אותם צוהר להבנה של חיים של מישהו אחר. (איך מרגיש להיות אמא לילד עם קשב וריכוז, יתומה עגולה וכדו').

אבל- אני מרגישה שאובר קריאה של נושאים כאלה לפעמים גורמת לאבחון קיצוני של סיטואציות. לדוג' (אני מנסה לחשוב על דוגמא שלא כתובה בשום ספר) קריאה על חרדה חברתית יכולה לגרום לכך שנחליט שלילד שלנו אין חברים כי יש לו חרדה חברתית ולהכנס ללחץ ולמרתון אבחונים בעוד שהילד הינו מאוזן ומווסת אך עם אופי מופנם יותר. (תחשבו מה קורה לדוגמא כזאת כאשר זה בן זוג / הורה / מורה , ולא מדובר רק בחרדה חברתית)

למעשה אני קצת מתגעגעת לסיפורי ילדות קלאסיים שיש בהם התמודדויות אך המון רצון טוב ורוח חיובית כמו שמלפפון ובת ישראל כתבו. על רגשות ומחשבות טובים שהתגשמו ולא רק התמוטטו. (עולה לי בראש דוגמא ישנה של הספר "מה שרואים מכאן" של אביגיל.

מריומה~ · 17/11/16

נכתב ע"י צפור שיר;2309577:
ולתומי חשבתי שהאדם נברא בצלם אלוקים ובאופן לא מודע הוא מתכוון לבחור בטוב.
לפעמים נפשו של אדם נרדמת ואולי אף נשחתת עם השנים החולפות, אך ברור שהטוב הבסיסי משתמר
(אם אתם דווקא רוצים נוציא מהכלל אנשים בעלי הא"ג ודומיהם.)
אני תמימה מידי?

גם באסכולה העולמית לא כולם הסכימו עם פרויד.
היהדות סוברת שהקב"ה ברא את הנשמה טהורה - "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא"
וזה הרצון התמידי לשמר אותו.
נלחמים ברע ,ביצר הרע שמנסה לקלקל ולמנוע מאיתנו לדבוק בטוב .
ובאמת באמת הנשמה שואפת לטוב.

ronitg · 17/11/16

בלי להביע דעה, רק מעלה נקודה למחשבה:

כמו שכתבה Y&M היום הגישה היא להפסיק לטאטות מתחת לשטיח.
מצד שני אני מסתכלת על המדיה החילונית (בעולם כולו) לכל סוגיה - ספרים, עיתונים, סרטים, רדיו
שהם ממש הפכו את זה לקדושת המקצוע - לדווח ולספר על ה כ ל
ובשורה תחתונה, לא רק שזה לא מטפל או מונע, אלא ההיפך - מגביר ומעצים את התופעות.
לדוגמא נניח שברדיו מנסים להאבק באלימות - מזדעזעים מכל מקרה, וכמובן מדווחים בהרחבה בלי לטאטות מתחת לשטיח, ובסופו של דבר כל ההתעסקות הזאת עם אלימות רק מגבירה את האלימות באוכלוסיה.

זאת כמובן פרשנות אישית שלי למציאות, אפשר להסכים ואפשר לא.
ואני רק שואלת - בין "לטאטות מתחת לשטיח" ובין לכתוב בריש גלי ובפרסומי ניסא, אין איזה משהו באמצע?
קצת יותר מעודן? בפורומים יותר מתאימים?
למה אני כקהל יעד אמורה לקרוא ספר על אלימות בשעות הפנאי שלי? (וסליחה שנצמדתי לספר מהאשכולות הקודמים)

GRN · 17/11/16

ההבדל בין היהדות לפסיכולוגיה הוא במרכיב הבחירה:
היהדות טוענת: האדם הוא יצור מוביל, יש לו אפשרות לבחור.
הפסיכולוגיה טוענת: האם הוא יצור מובל, מעשיו הם תוצאה הכרחית של צורת גידולו, מזגו וכו'.

לאה ולדמן · 17/11/16

נכתב ע"י צפור שיר;2309577:
ולתומי חשבתי שהאדם נברא בצלם אלוקים ובאופן לא מודע הוא מתכוון לבחור בטוב.
לפעמים נפשו של אדם נרדמת ואולי אף נשחתת עם השנים החולפות, אך ברור שהטוב הבסיסי משתמר
(אם אתם דווקא רוצים נוציא מהכלל אנשים בעלי הא"ג ודומיהם.)
אני תמימה מידי?

יצר לב האדם רע מנעוריו
עיר פרא אדם יולד

יצר טוב נכנס לאדם רק בגיל מצוות

ש. צ. וינמן · 17/11/16

נכתב ע"י ronitg;2309587:
בלי להביע דעה, רק מעלה נקודה למחשבה:

כמו שכתבה Y&M היום הגישה היא להפסיק לטאטות מתחת לשטיח.
מצד שני אני מסתכלת על המדיה החילונית (בעולם כולו) לכל סוגיה - ספרים, עיתונים, סרטים, רדיו
שהם ממש הפכו את זה לקדושת המקצוע - לדווח ולספר על ה כ ל
ובשורה תחתונה, לא רק שזה לא מטפל או מונע, אלא ההיפך - מגביר ומעצים את התופעות.
לדוגמא נניח שברדיו מנסים להאבק באלימות - מזדעזעים מכל מקרה, וכמובן מדווחים בהרחבה בלי לטאטות מתחת לשטיח, ובסופו של דבר כל ההתעסקות הזאת עם אלימות רק מגבירה את האלימות באוכלוסיה.

זאת כמובן פרשנות אישית שלי למציאות, אפשר להסכים ואפשר לא.
ואני רק שואלת - בין "לטאטות מתחת לשטיח" ובין לכתוב בריש גלי ובפרסומי ניסא, אין איזה משהו באמצע?
קצת יותר מעודן? בפורומים יותר מתאימים?
למה אני כקהל יעד אמורה לקרוא ספר על אלימות בשעות הפנאי שלי? (וסליחה שנצמדתי לספר מהאשכולות הקודמים)

שאלה טובה מאוד!!!
"הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין..."
השאלה היא באמת מהו קו הגבול בין מודעות שעוזרת. לבין החשפות שמכהה את הרגש???

לאה ולדמן · 17/11/16

נכתב ע"י ronitg;2309587:
בלי להביע דעה, רק מעלה נקודה למחשבה:

כמו שכתבה Y&M היום הגישה היא להפסיק לטאטות מתחת לשטיח.
מצד שני אני מסתכלת על המדיה החילונית (בעולם כולו) לכל סוגיה - ספרים, עיתונים, סרטים, רדיו
שהם ממש הפכו את זה לקדושת המקצוע - לדווח ולספר על ה כ ל
ובשורה תחתונה, לא רק שזה לא מטפל או מונע, אלא ההיפך - מגביר ומעצים את התופעות.
לדוגמא נניח שברדיו מנסים להאבק באלימות - מזדעזעים מכל מקרה, וכמובן מדווחים בהרחבה בלי לטאטות מתחת לשטיח, ובסופו של דבר כל ההתעסקות הזאת עם אלימות רק מגבירה את האלימות באוכלוסיה.

זאת כמובן פרשנות אישית שלי למציאות, אפשר להסכים ואפשר לא.
ואני רק שואלת - בין "לטאטות מתחת לשטיח" ובין לכתוב בריש גלי ובפרסומי ניסא, אין איזה משהו באמצע?
קצת יותר מעודן? בפורומים יותר מתאימים?
למה אני כקהל יעד אמורה לקרוא ספר על אלימות בשעות הפנאי שלי? (וסליחה שנצמדתי לספר מהאשכולות הקודמים)

מליון צלצולים

צפור שיר · 17/11/16

נכתב ע"י בית היין;2309596:
שאלה טובה!!!
הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין...
השאלה היא באמת מהו קו הגבול בין מודעות שעוזרת. לבין החשפות שמכהה את הרגש???

זו כבר שאלה רצינית, אולי נפתח אשכול נוסף?

soomsum · 18/11/16

יש בעצם שני נידונים עיקריים בנושא

א. האם מישהו היה מעוניין לקרוא על מוישי שקם בבוקר והולך לחיידר מקשיב לרבה, נוטל ידיים מברך ברכת המזון, וכו' , או על הזוג הנחמד שכל סיביבותיהם נופת צופים... מה לעשות אנחנו בני אדם אוהבים ריגושים, כדי לעניין אותנו חייבים לזעזע/לרגש אותנו , ובלי זה אנחנו לא נעיף מבט לזה.

ב. זה נכון שיתומים , גירושים, אסונות וכו' הם רק אחוז קטן מהאוכלוסיה, אבל כשבוכים ב" מי במים ומי באש ביוה"כ איכשהו כולם חושבים ונזכרים באפשרות הזאת... מה שאני בא לומר , שלמרות שבאמת הסיפורים הללו הם נדירים יחסית, השונה הוא נדיר, ואם לא ניחשף לזה או נחשוב על זה, לעולם לא נידע להוקיר את מה שיש לנו, ולרחם על אלו שאין להם!!!

GRN · 18/11/16

נכתב ע"י סומסומדיה;2309756:
יש בעצם שני נידונים עיקריים בנושא

א. האם מישהו היה מעוניין לקרוא על מוישי שקם בבוקר והולך לחיידר מקשיב לרבה, נוטל ידיים מברך ברכת המזון, וכו' , או על הזוג הנחמד שכל סיביבותיהם נופת צופים... מה לעשות אנחנו בני אדם אוהבים ריגושים, כדי לעניין אותנו חייבים לזעזע/לרגש אותנו , ובלי זה אנחנו לא נעיף מבט לזה.

ב. זה נכון שיתומים , גירושים, אסונות וכו' הם רק אחוז קטן מהאוכלוסיה, אבל כשבוכים ב" מי במים ומי באש ביוה"כ איכשהו כולם חושבים ונזכרים באפשרות הזאת... מה שאני בא לומר , שלמרות שבאמת הסיפורים הללו הם נדירים יחסית, השונה הוא נדיר, ואם לא ניחשף לזה או נחשוב על זה, לעולם לא נידע להוקיר את מה שיש לנו, ולרחם על אלו שאין להם!!!

א. נכון, סיפור צריך שיהיה בו ריגוש. ריגוש לא חייב להיות טראומות או טרגדיות.
ב. במילים אחרות: תקראו על טרגדיות בשעות הפנאי, כדי שתדעו להעריך את מה שיש לכם.

brod · 18/11/16

אני לא חושבת שהתמודדויות הם מנת חלקם של חלק קטן מהאוכלוסיה.
כל אדם עובר את המסלול שלו בעולם.

הסיפור מדבר על מחלה X?
- שכנה שלך עברה התמודדות עם בעיה בריאותית אחרת.
הסיפור מתאר ילד עם בעיות התפתחותיות נרחבות?
- אצל ילדך אבחנו קושי שפתי.
הסיפור עוסק במערכת יחסים אלימה?
- גם לך יצא להתמודד פעם עם רגשות קשים של נחיתות ועם חולשה פנימית.
גיבורת הסיפור היא יתומה?
- מי מאתנו לא פגש במעגל הקרוב אליו אנשים צעירים שהולכים מן העולם?

כולנו בני אדם, סבים באותם מעגלים.
הסיפור מביא סיפור על דמויות מסוימות ועל מארג החיים האישי שלהם,
אבל כולו בנוי מחומרים אנושיים שכולנו פוגשים בהם ביומיום.

כוכב103 · 18/11/16

ספר הוא מוצר שמהרגע שיוצא ממכבש הדפוס הוא עושה את פעילותו בכל מקום שהוא מגיע ולאילו ידיים שהוא הזדמן בלי יכולת להחזירו חזרה למקום ממנו בא.

גדלתם על ילדי שי?
אני כן וגם ילדי.

באחת השבתות האחרונות חשף אחד מילדי שסיוט חייו זה להשאר יתום עגול (כמו בילדי שי מאמצים את תמי) הוא אמר זאת בקול רועד ועיניים קרועות לרווחה. הוא פרק מטען כבד.
ואז כל אחד מהשומעים בתורו הנהן בראשו לאות שזה גם סיוט החיים שלו.
וגם הילדה הקטנה שבתוכי הנהן.
תגידו לי. כשכתבו את הספר לא חשבו על כל הלילות הנוראים שיעברו הילדים לאחר קריאת הספר?
מה נתן לילד התאור הנוראי על תמי והטרגדיה שלה?
למי זה חסר???

אני חושבת שכשרואים השלכות של סיפורים מעין אלו צריכים לעלות לשולחן הניתוחים כמה יצירות שמוטב היה לו היו נשארות במגרה.

אני לא באה לשפוט כותבת זו או אחרת, ולא להרוס את המכירות של ילדי שי.
אבל לתת פרופורציה למשמעות של ספר.

GRN · 18/11/16

נכתב ע"י כוכב103;2309889:
ספר הוא מוצר שמהרגע שיוצא ממכבש הדפוס הוא עושה את פעילותו בכל מקום שהוא מגיע ולאילו ידיים שהוא הזדמן בלי יכולת להחזירו חזרה למקום ממנו בא.

גדלתם על ילדי שי?
אני כן וגם ילדי.

באחת השבתות האחרונות חשף אחד מילדי שסיוט חייו זה להשאר יתום עגול (כמו בילדי שי מאמצים את תמי) הוא אמר זאת בקול רועד ועיניים קרועות לרווחה. הוא פרק מטען כבד.
ואז כל אחד מהשומעים בתורו הנהן בראשו לאות שזה גם סיוט החיים שלו.
וגם הילדה הקטנה שבתוכי הנהן.
תגידו לי. כשכתבו את הספר לא חשבו על כל הלילות הנוראים שיעברו הילדים לאחר קריאת הספר?
מה נתן לילד התאור הנוראי על תמי והטרגדיה שלה?
למי זה חסר???

אני חושבת שכשרואים השלכות של סיפורים מעין אלו צריכים לעלות לשולחן הניתוחים כמה יצירות שמוטב היה לו היו נשארות במגרה.

אני לא באה לשפוט כותבת זו או אחרת, ולא להרוס את המכירות של ילדי שי.
אבל לתת פרופורציה למשמעות של ספר.

לצורך האיזון - קראתי את ילדי ש"י ולא קיבלתי שום טראומה

חייבים לכתוב על זה!

משתמש סופר מקצוען

משתמש רשום

משתמש מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

מהמשתמשים המובילים!

משתמש מקצוען

משתמש רשום

משתמש מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש רשום

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

תגיות נפוצות