סליחה על הבורות ותלמדו אותי אחת ולתמיד!
כשיש צו איסור פרסום על כל נושא שהוא ממטולה ועד אילת ומבטחוני ועד פלילי, הרי חלק מהעיתונאים (אם לא כולם) יודעים בדיוק ממה מדובר, ואיתם אזרחים שונים שמכירים, יודעים, שומעים ומריחים, בפרט שאפחד לא יכול לדעת מה סיפר לדוגמא עמית סגל לאשתו והיא לשכנותיה בשקט, וכמובן בהבטחת סודיות מלאה, ומשם הדרך החוצה קלה לאין ערוך.
יותר מזה, גם כשמדובר בנושא שבתוך המערכת הבטחונית הרגישה ביותר של המדינה , עדיין ישנם בודדים המכירים מאד את הנושא (כגון ח"כ אלמוג כהן בפרשת המרגל המתחזה א.ש.).
א"כ, איך זה לא קורה שאדם מחו"ל שאינו חייב לצנזורה הישראלית מאומה, לא יפרסם את הדבר ברשתות החברתיות ובכל פלטפורמה אפשרית ובלתי אפשרית כך שכל תושבי הארץ יכירו, ידונו וידושו בנושא על כל פרטיו.
נכון שבעיתונות הרשמית ובערוצי הרדיו והטלויזיה לא יוכלו לפרסם מפורשות אך מה הערך לכך בשעה שכל האזרחים יודעים מזה???
ואיך זה שזה עוד לא כ"כ קרה???