בחלק מהמקרים של אלרגיה מסכנת חיים לטחינה,
ואולי אפילו ברוב המקרים,
מותר לאכול שומשום!
רק כשהוא טחון הוא מסכן חיים!
כגננת,
שמחויבת לחוזר מנכל ואחראית על חיי הילד-
קבלתי הנחי'ה מפורשת-
כדי לאפשר לילד האלרגי או לילדים אחרים בגן להביא שומשום (אפוי וכדו'),
אני צריכה אישור רפואי שמותר לו לאכול את זה. לא אישור בעל פה של הרופא לאמא.
ולמרות שהי'ה מותר לילד שומשום אפוי, והוא אכל את זה בבית (וכשאחותו הכינה לו אוכל-היא יכלה לשלוח בטעות לחמני'ה עם שומשום)-לא אפשרתי לאף אחד בגן לאכול טחינה, שומשום, חומוס או חלוה.
מי שטעה-ההורים שלו התכבדו לטרוח ולהביא לו אוכל אחר, או שקיבל פרוסה ריקה מהגן. בד"כ הסיעת הרפואית בודקת את האוכל בזמן התפילה, ואנחנו מעדכנים את ההורים מיידית.
אחריות של ההורים לשלוח אוכל מותאם לגן (אגב, בגן שלנו לא אוכלים גם מעדנים, קורנפלקס עם חלב, בורקסים וכדו'. מודה שלא היתה לי דילמה של ילד עם הפרעת אכילה אמיתית. כל השאר למדו לאכול), ואם הם טעו-הם צריכים לקחת אחריות, ולדאוג לילד שלהם לאוכל.
וכן, יש ילד שעבר גן בגלל קושי של ההורים לשלוח רק אוכל ללא שומשום. ומכירה גם מגנים אחרים את התופעה של חוסר המוכנות להתמודד (לא מדובר על הפרעת אכילה אלא על קושי בלקיחת אחריות של ההורים).
כגננת-אני לא אמורה לקחת אחריות על אלרגן מסכן חיים שנמצא בגן.
לא מחלקת בגן (גם הביתה) כיבוד/חטיף המכיל/עלול להכיל את האלרגן (ויש לנו בגן כמה).
העמידה מול הורי הגן היא שלי ולא של הורי הילד האלרגי.
וגם כאמא, לא שולחת לחלק בכיתות/גנים של הילדים שלי מאכלים העלולים להכיל אלרגנים/גלוטן, כשלכל ילד בכיתה יש אלרגיות שונות. מוודאת לפני ששולחת את האלרגנים האסורים באותה כיתה.