סיפור בהמשכים "שוקולד עדשים"- סיפור אינטראקטיבי לילדים.

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קודם כל, אני ממש ממש מתנצלת. אתמול, למרות רצוני, לא הספקתי לגמור לכתוב את הפרק (איזה נס שכתבתי: בל"נ!).
אבל לפחות עכשיו, בבוקר (טוב, טרום צהריים...) הוא מוכן ומוגש לכם חם מהתנור...
מצטערת על העיכוב, ומקווה שתיהנו.

בס"ד

פרק י"ד



"הגעתי", שוקי חייך בעליזות.

"איך?", שאלה אפרת שוב.

"זה סוד לבינתיים, אולי תגלו בהמשך...", שוקי המשיך לחייך והתחיל לפזם לעצמו מנגינה. "עכשיו, הגיע הזמן להמשיך. אני חייב לומר לכם שהסתדרתם עד עכשיו באופן מעורר התפעלות.".

"רגע,", צבי לא הבין, "אתה ראית... את איך... שהסתדרנו?".

אפרת החלה לפסוע קדימה. "כנראה שלא", אמרה בעגמומיות, "כי לא הסתדרנו פה. בכלל לא.".

"דווקא כן ראיתי", שוקי היה במצב רוח ממש גבוה.

"איך?!", זה קצת הרגיז את צבי ואפרת.

"סוד לבינתיים", הכריז שוקי. "רוצים להמשיך את המסלול או לשאול אותי עוד מלא שאלות שאני לא יכל לענות עליהן?".

"לשאול אותך", צבי לא זז ממקומו, "זה קצת מעצבן שאתה יודע כל מיני דברים, ועושה כל מיני דברים מוזרים ולא מסביר לנו כלום!".

"כן", הצטרפה גם אפרת, "על הכל אתה אומר: 'אולי תגלו בהמשך, אולי תגלו בהמשך'".

"יש לי סיבה לכך שאני עושה את זה", שוקי נאנח אנחה קצרה.

"איזו סיבה?", המשיך צבי לשאול. אפרת הנהנה.

"ובכן", הברק העליז שב לנצנץ בעיניו של שוקי, "אולי תגלו בהמשך".

"אוף!", אפרת רקעה ברגלה.

"כן, זה באמת מעצבן", הסכים אתה שוקי. "מה אתם בוחרים לעשות עכשיו?".

"מה זאת אומרת?", צבי לא הבין.

שוקי ייצב את הכובע הענק על ראשו, "זאת אומרת שיש לכם שתי אפשרויות. הראשונה- להתעצבן על מה שאתם לא יודעים ולא מבינים, ולהשאר במקום. השניה- להחליט להנות ממה שאתם כן יכולים, לקבל את מה שאתם לא, ולהתקדם במסלול".

צבי ואפרת חשבו לרגע.

"ואם אנחנו בוחרים", אפרת דברה במחשבה, "להתעצבן ולהמשיך במסלול?".

"מה אתם אומרים, זה אפשרי במסלול שלנו?", שוקי חייך.

"לא", צבי חשב, "להכנס לא יכלנו כשרבנו.". "ולהגיע לכאן לא יכלנו כשפחדתי יותר מדי", הוסיפה גם אפרת.

"כנראה שלא נצליח להתקדם אם לא נחליט להנות ממה שיש ולא להתעצבן".

בס"ד

"מסקנה נבונה!", הכריז שוקי, "וכעת- מה אתם בוחרים?".

צבי חשב לרגע, והסתכל על אפרת בשאלה, "להמשיך?".

אפרת הנהנה, "להמשיך".

"נהדר", שוקי כבר התקדם ולא הסתכל אחורה, עליהם. "בואו אחרי".

צבי ואפרת החלו לפסוע אף הם.

דקה הלכו שלושתם בשתיקה, פוסעים על השביל המתפתל ומחליף הצבעים. עוד חצי דקה המשיכו בדממה.

"זה עוד ארוך?", שאלה אפרת לאחריה.

ובדיוק כששאלה נעצר שוקי, כמה מטרים לפניהם, בבת אחת.

צבי ואפרת גמעו את ההפרש במהירות.

"אמאלה", לחש צבי. "לא עוד תהום!", אפרת הרגישה שהיא עומדת לבכות, "אחד הספיק לי ודי".

התהום הפעם היה גדול הרבה יותר. בתחתיתו נראו קצוות צוקים בצבעי סגול וכחול, ולמטה מהם- אוויר. המשך שביל כלל לא נגלה לעיניהם.

"זהו, כאן נגמר המסלול?", שאל צבי, "זה סוף השביל?".

"מממ...", שוקי התלבט, "זה סוף השביל. הנוכחי. כן. אבל זה בהחלט לא סוף המסלול", הוא הסתובב אליהם, "למעשה, אתם רק בתחילתו.".

צבי בחן את העמק בחשש. "אז מה עושים מכאן?".

שוקי סובב את ראשו והרים את ידו בהצבעה הצידה.

מהמקום אליו הצביע נמתח חוט כלפי מעלה, ובקצהו התנדנד מעדנות באוויר כדור פורח שגם בו, כמו בשביל, נעו צבעים והשתנו. אך הצבע המרכזי בו, היה כתום רך.

"כדור פורח", זהרו עיניו של צבי, "זה חלום שלי- לעוף בכדור פורח". וכבר הוא החל לפסוע לכוון החוט, מתכונן למשוך אותו כלפי מטה יחד עם הכדור.

"רגע, רגע", שוקי עצר אותו, "אתם לא יכולים לעלות על הכדור סתם כך, לפני כן עליכם לעשות משהו".
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מה על צבי ואפרת לעשות כדי שיוכלו לעלות על הכדור הפורח?

1. לבצע מספר משימות שיאמר להם שוקי. (ללחוץ: צוחק.).
2. לענות תשובות על מספר שאלות שתחכינה להם ליד הכדור. (ללחוץ: תודה.).
3. לחשוב בעצמם על דרך נוספת לעבור את הצוק מבלי להסתכן ח"ו, מלבד הכדור. (ללחוץ: שכוייח.).
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
טוב, אני רואה שכמה שאני מחליטה ומנסה לפנות זמן- אני לא מגיעה לכתוב פרקים בצורה רציפה.
אז בואו נסכם שכאשר ישנן לפחות 20 הצבעות (בחירות אופציה), אני מעלה בל"נ פרק.
ואם אני לא מעלה- אשמח שיזכירו לי...
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
טוב, אני רואה שכמה שאני מחליטה ומנסה לפנות זמן- אני לא מגיעה לכתוב פרקים בצורה רציפה.
אז בואו נסכם שכאשר ישנן לפחות 20 הצבעות (בחירות אופציה), אני מעלה בל"נ פרק.
ואם אני לא מעלה- אשמח שיזכירו לי...
אז עכשיו יש..
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אפשר להעלות צילום מסך?
רעיון.
אם מישהו שלא חסום לו יכול להעלות- אשמח.
אז עכשיו יש..
בעזרת ה' יעלה פרק במהלך השעות הקרובות...
הבחירה-
1. לבצע מספר משימות שיאמר להם שוקי. (ללחוץ: צוחק.).
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ולפרק הבא- - -

בס"ד

פרק ט"ו

צבי נעצר. "לעשות משהו", חייך, "מה?".

שוקי התקדם לכוונו, אפרת נותרה במקומה.

"כן", שוקי הגיע עד לכדור הפורח, הביט למעלה, עליו. "לא דברים רבים מדי. כן דברים שיצריכו אתכם לחשוב ולגדול".

"לגדול?", לא הבינה אפרת, "בגיל? כאילו, לחכות עד שנגדל?".

"לא", שוקי הניע את ראשו, "כל בחירה שלכם במשהו טוב- היא גדילה, כל התגברות שלכם על פחד, על עלבון, או על מחסום אחר בדרך למטרות הנכונות- היא גדילה. ובשביל לבצע את המשימות שאומר לכם- תצטרכו לגדול, בהחלט".

"אנחנו מוכנים!", צבי קפץ במקומו, "אפרת, בואי!".

אפרת התקדמה קדימה בהסוס. "אני לא בטוחה שאני מוכנה", אמרה בשקט, "אלו כנראה לא משימות קלות. אתה בטוח, צבי?".

"כן", צבי נענע בראשו בהתלהבות. "אפרת, באמת. מה זה כבר יכול להיות?".

"זה יכול להיות הרבה דברים", אפרת לא הסכימה. "יכול להיות דברים קשים, יכול להיות דברים מפחידים, יכול להיות דברים שלא עשינו אף פעם. אי אפשר ככה להסכים".

צבי נאנח. "שוקי", פנה אליו, "תרגיע אותה שהכל בסדר".

"אבל היא צודקת", שוקי חייך.

"אמרתי לך!", אפרת קפצה, "תסביר לו, שוקי, שזה בלתי אפשרי ככה".

"אבל", שוקי המשיך לחייך, "הוא צודק".

"לא הבנתי", אמרו צבי ואפרת ביחד.

שוקי כווץ את עיניו והביט אל התהום. "שניכם צודקים", אמר לבסוף, "בעצם, שניכם כמעט צודקים. צריך להזהר, נכון. אי אפשר לבוא לכל משימה בלי הכנה, בלי מחשבה על כך שזה משהו שעוד לא עשינו ואיך נוכל לעשות אותו עכשיו. ומצד שני, לא נמנעים לחלוטין מלעשות משהו רק בגלל שהוא מפחיד, או לא מוכר. אפשר וצריך להתגבר על דברים כאלו, עם מחשבה מתאימה לפני כן".

אפרת התנשמה. "אז אנחנו צריכים לעשות את המשימות שתגיד לנו?".

"בחירה שלכם", השיב שוקי.

"ואנחנו חייבים לחשוב הרבה לפני כל אחת?", נלחץ צבי.

"בחירה שלכם", השיב שוב שוקי.

"אני חושב", אמר צבי לאט, מסתכל על אפרת, "שנשמע מה הוא אומר, וננסה. מה את אומרת?".

"אם לא נחליט ונעשה מיד, אני מוכנה", הסכימה אפרת, ושניהם הסתכלו אל שוקי.

שוקי נתר בקלילות, "אני חושב שזו בחירה מעולה!", החמיא להם, "ועכשיו- למשימה שלכם".

צבי ואפרת נדרכו.

"לא חושב שראיתם דבר כזה בחיים הרגילים שלכם, אבל זה לא הדבר היחיד שחדש לכם כאן", שוקי הוציא מכיסו תמונה מקופלת. הוא פתח אותה וצבי ואפרת ראו תמונה של בקבוק, שנראה של זכוכית, קטן, המלא בנוזל כחול. לבקבוק הייתה תווית קטנה וצבי ואפרת לא הצליחו לזהות מה עליה- מלבד מלא צבעים מעורבבים.

"כדי להמשיך במסלול, עליכם להשיג את הבקבוק הזה ולהעלות אותו אתכם לכדור הפורח".

"אין בעיה. איפה הוא?", שאל מיד צבי.

שוקי התרחק מעט והתקרב לשפת התהום שבמרחק כמה מטרים מהמקום בו עמדו. "שם", הצביע מטה.

אפרת נבהלה. "מה?! צבי, זה מסוכן!".

"איך נעשה את זה?", דאג גם צבי.

שוקי הרים את ידו ונופף להם לשלום, "אני משאיר לכם לחשוב", אמר, "כשתהיו מוכנים למשימה הבאה תקראו: 'שוקי לדי' שלוש פעמים, ובעזרת ה' אגיע. תראו", הצביע, "לשם אתם צריכים ללכת". צבי ואפרת הביטו אל המקום אליו הצביע, עמק שסופו לא נראה, וכשהסתובבו בחזרה-
שוקי כבר לא עמד שם.

"לאן הוא נעלם?!", צבי נאנח, "עוד משהו מוזר".

אפרת הנהנה, "אולי הוא יסביר לנו מאוחר יותר", אמרה בספקנות, "ואולי לא".

"אבל בינתיים-", צבי היה החלטי, "המשימה שלנו!".

"איך נעשה את זה?", שאלה אפרת, "אנחנו לא יכולים לרדת ככה. זה מסוכן".

"בואי נחפש משהו שיעזור לנו", הציע צבי והחל להביט סביב, "בטוח יש דרך כל שהיא לרדת.".

אפרת הנהנה והצטרפה לצבי. כמה דקות הם הסתובבו בשביל הלוך וחזור, סורקים בעיניהם פינות.

אפרת התכופפה בזהירות, "נראה לי שמצאתי משהו".
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מתנצלת על העיכוב על עכשיו (אוף. זו נהייתה כבר התנצלות כמעט קבועה...)...
והנה הפרק הבא!

בס"ד

פרק ט"ז



"מה נעשה עם זה?", צבי הביט על החבל שהחזיקה אפרת. הוא היה, בדומה לשביל עליו פסעו, צבוע בהרבה צבעים מתחלפים, והוא היה ארוך. מאד.

"נראה לי שזה באורך של שמונה מטרים, אפילו", אמרה אפרת, "תראה כמה סיבובים!".

"כן, אבל מה נעשה עם זה?", המשיך צבי, "למה זה יכול לעזור לנו?".

"אולי...", אפרת חשבה בקול, "אולי שנינו נחזיק בחבל, אתה מקצה אחד ואני מקצה אחד, ואחד יישאר פה והשני ירד למטה, וגם יקשור את הבקבוק...?".

צבי קפץ. "זה רעיון! בעצם,", הוא עצר, "זה מסוכן מדי. אמרנו שנחשוב, ואני לא חושב שאחד מאיתנו יהיה מספיק חזק בשביל להחזיק את השני אם חס וחלילה יקרה משהו".

"אתה החזקת אותי כשקפצתי בין שני החלקים של השביל", הזכירה אפרת.

"נכון", הסכים צבי, "וזה היה ממש קשה אז, למרות שזה היה לזמן קצר. אז עכשיו- זה לא נראה לי אפשרי".

"אוף", אמרה אפרת.

"מעניין שדווקא את רוצה...", הגיב צבי, "חשבתי שתשמחי שהבנתי לבד שזה מסוכן, ואני לא מנסה לשכנע אותך לעשות את זה".

"גם אני חשבתי שתשמח שאני דווקא רוצה", השיבה אפרת, "אבל נראה לי שזה הכי טוב ככה. שאני נהייתי יותר אמיצה, ואתה נהיית יותר זהיר, ככה שנינו גם וגם".

"את צודקת", ענה צבי. "אני חושב ששנינו למדנו כבר משהו במסלול הזה.".

אפרת הנהנה.

"ומה נעשה עכשיו?" שאל צבי.

"אני חושבת...", אפרת התלבטה, "כאילו... כנראה אם זה מסוכן לעשות את זה רק עם החבל- בטח יש כאן עוד דברים שיכולים לעזור לנו, ואנחנו רק צריכים למצוא אותם".

"בסדר", צבי הסכים, "אז נמשיך לחפש. את בצד הזה", הצביע לימינם, "ואני בצד הזה".

"טוב", אפרת נרכנה בחזרה לצד הדרך, והמשיכה לבחון את השביל.

צבי הסתובב והלך לאורך השביל הלוך וחזור, עיניו ממוקדות ברצפה.

"הי!", צעק לפתע, "אפרת! את לא מאמינה מה מצאתי!".

אפרת הסתובבה. צבי החזיק במשהו ונופף איתו בכח.

"מה?!", אפרת פערה את עיניה, "וואו!". ביד של צבי אחוז היה בקבוק כחול, נראה כשל זכוכית.

"פשוט... מצאנו?!", אפרת התרגשה.

"שוקי לדי!", צבי קרא בקול, "אפרת, תצעקי איתי ביחד שלוש פעמים. שוקי לדי!".

"רגע", אפרת עצרה אותו, "אז למה מצאנו את החבל?".

"אין לי מושג", צבי משך בכתפיו, "למה זה משנה?".

"לא יודעת", אפרת לחשה, "בסדר. בא נצעק.".

ושניהם צעקו: "שוקי לדי! שוקי לדי! שוקי לדי!".

כעבור מספר רגעים הביטו צבי ואפרת הצידה והבחינו בו.

"הגעת", שמח צבי.

"כן", שוקי הנהן. "קראתם לי. סיימתם את המשימה?".

צבי ואפרת הנהנו בחזקה.

"הנה!", צבי הושיט קדימה את הבקבוק. שוקי הביט בו בעיון.

"תסתכלו על הכדור הפורח", בקש מהם. צבי ואפרת הסתובבו והסתכלו עליו.

"מה יש בו?", שאל צבי. שוקי לא ענה. "שוקי", הוסיפה אפרת, "מה אנחנו אמורים לראות על הכדור?". היא הסתובבה.

"הי,", קראה, "שוקי לא פה".

על השביל הייתה מונחת פיסת נייר. אפרת כרעה והרימה אותה.

"זו התמונה של הבקבוק", אמר צבי מאחוריה, "שוקי נעלם שוב והשאיר לנו אותה. הוא לא אמר לנו את המשימה הבאה.".

"אולי זאת המשימה?", הציעה אפרת, "כלומר, מהתמונה אנחנו אמורים להבין את המשימה הבאה?".

"ואולי...", צבי קרב את אצבעותיו אל התמונה, "אפרת, תסתכלי טוב!". הוא הרים את הבקבוק שבידו והעביר את עיניו מן התמונה אל הבקבוק.

"התווית", אמרה אפרת בשקט. התווית על הבקבוק שבתמונה הייתה צבעונית, ואילו זאת שעל הבקבוק שבידם- הייתה לבנה לחלוטין.

"אז מה זה הבקבוק הזה?", שאלה אפרת.
 

שיבת ציון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מה מכיל הבקבוק שמצאו צבי ואפרת?

1. נוזל שמאריך את החבל שמצאו קודם לכן. (ללחוץ: צוחק.).
2. נוזל שמגלה דברים שנכתבים בצורה נסתרת. (ללחוץ: תודה.).
3. אוויר בלבד. (ללחוץ: שכוייח.).

בעזרת ה', בל"נ, כאשר תהיינה לפחות 20 הצבעות- יעלה הפרק הבא.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה