חידות הגיון סיפור אתגר

יצחק תמרי

משתמש רשום
החידה הזאת היא לא כל-כך חידה. היא סיפור שמתחבא בו דבר בלתי הגיוני. (לא מובטח פרס! אני אומר מראש!). [דרך אגב זה הבן שלי כותב את הסיפור אז מוזמנים להנות פעם אחת מסיפור שילד מספר!].
"אוף!", זו היתה צעקתו של שלומי. "אף פעם, אבל אף פעם, לא מרשים לנו לקנות חיות-מחמד!". נו, באמת. מה חושב לעצמו שלומי?. שאמא תסכים?!. כמו כל האימהות, אמא שלנו לא הסכימה לקנות חיית-מחמד. ואפילו מוכר סיפור במשפחה, שפעם אחת אח שלי (שלומי) הכניס ארנבת לבית, מה חוללה הארנבת פה. כריות התעופפו עליה. בקיצור מאז מוכר הכלל שלא מביאים חיות לבית.
לאט - לאט חלף הזמן, והנה הגיע החופש. השתעשענו בחופש, שיחקנו, ומה לא עשינו עד לתחילת הלימודים קנינו ספרים מחברות ועוד מלא דברים שראש כל ילד אוהב. ללימודים חזרנו עם הרגשה טובה. למה?, אתם שואלים. אני מסביר: הרבנים בת"ת ראו שאנחנו התנהגנו ל'מופת', (אני מצטט), והחליטו לעשות לנו יריד.
כל ילד לפי ההשקעה קיבל כמה מטבעות של היריד. אני ושלומי היינו ביחד, אז היה לנו מספיק. היה שם אקווריום דגים. אני לא ראיתי, ולא רציתי. אבל לשמע התחנונים של שלומי, גם אני וגם אמא הסכמנו. אני שיהיה זה מכספנו המשותף. ואמא שזה יהיה בבית. "זה רק דג. זה לא חיה!", תירצה את מעשיה. אהבנו את הדג קראנו לו פלופי. בגלל שהמים עושים- פלו-פלו-פלו. טוב לא משנה.
יום אחד נכנס שלומי ורואה את פלופי צף למעלה. הוא פשוט התגאה בדג 'שלו', שהדג שלו הכי למעלה. שכח בכלל שהדג 'שלנו', לא 'שלו'. אחרי כמה זמן לא יודע אולי חצי שעה, הוא נכנס לחדר הסתכל על הדג עם חיוך. הוא כבר לא קפץ לשמיים כמו ממקודם. ובפעם השלישית, הוא כבר קרא לי שאני אסביר לו מה קרה. נגררתי אחריו.
בעדינות הסברתי לו שהדג מת, שכנראה האכילו אותו יותר מידי, שכנראה.. לא משנה. בשבילו זה הי יום תשעה באב. איזה צעקות הוא הקים. אפילו אמא באה לנחם אותו. בצער רב נפרד מהדג. איך נפרדים מ'חבר כה אהוב'?. פשוט מאוד הוא עטף אותו בנייר כסף, נישק אותו [סתם הוא לא.], הכניס אותו לשקית ועשה עליו הספדים ולאחר מכן הלך להכין אמא- תנחשו... דגים סתם לא הדג שלנו, דגים לשבת קודש.


ועכשיו נסו לזהות מה הפרט הבלתי הגיוני בסיפור, (שלומי כנראה ישמח)!!!
 

יצחק תמרי

משתמש רשום
טוב ראיתי שיש ביקוש יאללה תהנו- כל מי שכתב לי את התודה! גם מה שמיוחד זה שזה גם סיפור בהמשכים...
1.
האסיר

החדר היה שקט, מלבד צלצול הטלפון שהעיר את אביעד משנתו החפוזה. "אביעד? אתה בחדר?" נשמע הקול מטלפון המרכזיה. רק אז שם לב אביעד שהוא על רמקול, אבל מכיון שהיה היחיד במבנה, לא הנמיך.

"כן, מה הענין?" השיב בעניניות רבה. "שומע?" הקול נשמע מאוד מבוהל. "איתרנו את יוסף בן שמואל. אני לא מאמין שסוף-סוף הצלחנו!. הפושע הזה.. איזה בלגנים הוא עשה!!!". אביעד ניסה להתעסק עם חוטי הטלפון בשביל לשמוע יותר טוב.

"עבור", שידר אביעד למכשיר, אבל משום מה השוטר מעבר לקו לא השיב. 'כנראה הקלפון לא מחובר היטב' חשב אביעד וניגש שוב אל החוטים ע"מ לסדרם. 'כי לא הגיוני- שתפסו את יוסף בן שמואל', קבע לעצמו בלב. אביעד קרא לעוזרו שעמד לידו, וביקשו לסדר את החוטים. אבל גם הוא לא הצליח.

"אהממ.. אביעד? אנו בשיחה כבר, אם שמת לב, 7 דקות", עכשיו גם השוטר מעבר לקו ניסה להתעסק עם החוטים. מה שגרם למצב שאחד מתקן והשני מקלקל. 'טוב, אני אתקשר אליו' חשב אביעד וניתק.

***

"אל תשאל" חייג שוב השוטר אל אביעד. "נו, עכשיו סוף-סוף החוטים הסתדרו?!", צחק אביעד. 'אם אהיה אמיתי, עדיין הקוו מקוטע' השוטר כחכח בגרונו, אך לא אמר זאת, מפאת יראתו מאביעד.

"איני מאמין למה ששמעתי" הטעים אביעד, "מה סוף- סוף תפסנו את האסיר החצוף, יוס'. אני ממש המום" מרגע לרגע התחלפו רגשותיו של אביעד. מאינו מאמין ל- צוחק. ממחויך ל-כועס. מהמום ל-...

"אל דאגה. בכליו של האיש נמצאו הכתובות בכל המקומות שביקר וגנב ועשה פשעים... מענין מאוד, כי יש לו 500 מסמכים ממולאים בחומר הזה וזה היה מאוד מוזר.. אבל אנחנו, כלומר אני והצוות, פענחנו וגילינו שכל אחד טומן בחובו עוד 3 חבויים", התפאר השוטר שעתה נדע את שמו, מיכאל.

"הרבה מקומות ביקר הבחור!", אביעד ניגש לחלק המעשי, "מה אתה רוצה ממני?". מיכאל לגם לגימה מכוס הקפה שהכין לו מבעוד מועד, "הבחור שלנו ממתין כעת עם התחבושת ביד ליד כמות של שוטרים ששומרים עליו שלא יברח".

"רגע, רגע, אמרת תחבושת ביד,לא?!", תחבושת? לא הגיוני. "אופס! שכחתי להגיד לך חלק חשוב" כאן החל מיכאל לנגן את מנגינת הגמרא. "לאותו בחור פושע יש יכולת מיוחדת. הוא מסתכל על בן אדם ויכול להשתלט עליו".

"אותו פושע יש לו חלק מיוחד ביד, חלק אנטומי, מסוכן. אם הבחור שלנו מסתכל לטביעת אצבע של מישהו, הוא ממש יכול להשתלט עליו הוא פשוט מורה בידו... בגלל זה שמנו לו תחבושת מיוחדת שלא יוכל להשתלט.."

"וואו", "איזה פחד", אביעד היה לבן. "תשלחו מיד ניידות לעצור אותו תחסמו את כל הכביש מיד!, תשלחו ניידות, נגבירו את כמות השוטרים-שומרים, ובדקו במעבדה הממשלתית אם יש אפשרות לנטרל את היכולת הזו", הורה במהירות למזכירו ולמיכאל.

הכביש נחסם עד מהרה, גם השוטרים הוכפלו, והסירנות החרישו אוזניים.
 

הלוחשת לתווים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
מצטערת להרוס את החגיגה, אבל @יצחק תמרי @מה זה20
דג מת לא שוקע!
גם לא אחרי כמה ימים.
(יש סוג מים מסוים, עם סוג דגים מסוימים- שלזמן מסוים הדגים שוקעים ואז צפים מיד חזרה)
 

מה זה20

משתמש פעיל
מצטערת להרוס את החגיגה, אבל @יצחק תמרי @מה זה20
דג מת לא שוקע!
גם לא אחרי כמה ימים.
(יש סוג מים מסוים, עם סוג דגים מסוימים- שלזמן מסוים הדגים שוקעים ואז צפים מיד חזרה)
זה באמת לא הסתדר לי בהיגיון.. אבל כתבתי כי זה הפתרון בסיפור, לא במציאות
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכ

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל יי בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי:ב יי הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה:ג מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה:ד חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים:ה אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר:ו רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם:ז אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה