במקום לכתוב התכוונת ל...אה... אז למה סימן שאלה?
אבל נראה לי מומלץ לוותר על קיצורים..
במקום לכתוב התכוונת ל...אה... אז למה סימן שאלה?
האמת שלא כתבתי, כי לא חשבתי שזה הכרחי...
אולי באמת אני אוסיף, תודה!!
אין מה לומר, הניחושים שלך יכולים לכתוב סיפור בעצמם...
אם הבנתי נכון, פה טמון משהו. לכן אמרתי את הרעיון של שידוכים או ריגול אחרי טופס מבחן. אולי עשו הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, אולי מרגלים אחרי מורה ספציפית כדי להוריד אותה מהם. אופציות יש הרבה, רק צריכה זמן לחשוב עליהן...החוקרת חושבת שניה. ניצוץ קונדסי מבליח לעיניה ונעלם. היא תוהה לגביו.
"ריגול." היא אומרת בסוף.
היא בת 18, וזה יצויין בהמשך...המדומין זה שזה בחורה בת 16 לכל היותר.
על בחור ישיבה הייתי יותר שמה את זה.
וגם לא אהבתי את הקטע שמשקים אותה, קצת מדי דרמטי. אפשר קצת לשחרר אותה
בגיל 18 כבר לא לומדים דקדוק.היא בת 18, וזה יצויין בהמשך...
איפה הוא?? אני לא רואה!!היא בת 18, וזה יצויין בהמשך...
אם נניח שהניחוש של @תהילה בצלאל נכון, אז זה כנראה קריטי לעלילה, ולכן זה באמת טעות רציניתבגיל 18 כבר לא לומדים דקדוק.
את החוץ היא עשתה כבר בג'
יש בגרות בלשון בכיתה י"ב...אם נניח שהניחוש של @תהילה בצלאל נכון, אז זה כנראה קריטי לעלילה, ולכן זה באמת טעות רצינית
אבל אם לא- בואו נחליט שהסיפור הזה הוא פנטזיה, והבחורונת שלנו חיה בעולם שבו יש חוץ בדקדוק בד'.
עשינו עסק?
חח הרעיונות שלי הולכים ומסתבכים. מכירים את החדרים האלה במשחקי מחשב, מלאי חפצים וגיבובי שטויות ובצד יש כמו קלף עם שמות חפצים וצריך למצוא אותם בחדר? על זה אני חושבת עכשיו חח!"כן?!" קולו צרוד.
קול בס נשמע מעבר לקו. ועם כל משפט של הדובר, מחווירים פניו של האיש. אשתו מחווירה יחד איתו.
"אה, מה?" קולו בלתי נשמע.
"מה... למה... איך..."
הקול מסביר במילים קצרות שסוחטות את האוויר מהחדר. האיש מתנשם.
"מה? אבל..."
מילות פרידה כנראה. היא שומעת פקודה.
"לא.. לא.. רגע. למה???? שניה, הלו!!!! תסבירו!!!"
הפלאפון מתנתק. הוא נוחת על הכיסא באפיסת כוחות.
אשתו בוהה בו.
"מה קרה?" יללה בוקעת מפיה.
"מה קרה לאילה??? מה היא עשתה? במה היא הסתבכה???"
בעלה מרים אליה עיניים ריקות מהבעה. ברק כלשהו עוטף אותן.
גניחה.
* * *"אני רעבה."
"מה?"
"אני רעבה. אני רוצה אוכל."
"אה." החוקרת בוהה בה. כאילו מעולם לא שמעה על הצורך הפיזי הזה.
"אבל לא גמרנו." חיוכה מתקתק. "אחרי שנגמור תוכלי גם לישון."
"אנחנו יושבות על דפים, תמונות ולויד'ת מה כבר חמש שעות, והבטן שלי מקרקרת. אפשר אוכל?"
היא מתחננת. ושונאת את עצמה. מעולם לא ביקשה אוכל.
החוקרת סוקרת אותה. "עוד מעט. לא ענית לי על כמה שאלות."
"שאלות שאין לי עליהן תשובות!" היא יורה. "אין לי מושג מי זאת, ואיפה זה, ומה זה. בסדר? ומעולם לא ראיתי את החומר נפץ הזה, ככה שאין לי מושג איפה קנו אותו או איך קוראים לו, אז אולי בכל זאת יש מצב לאוכל?"
עיניה של החוקרת קפואות. רעות. אין בהן שום אכפתיות או אמפתיה. אפס יחס אנושי.
"לא עכשיו. לא עד שתעני לי."
"טוב. בסדר. רוצה שאני אענה לך? אוקי! הנה- זה מחמוד, וחסן, ואחמד, וטארק ויוסוף וחמילה, וזה קרית מלאכי בית שמש ועזה. לחומר נפץ הזה קוראים בי סטונומוטונרה וקנו אותו ברפאלי, אוקי? עכשיו אפשר אולי סוף סוף לזכות לברכה שהיא לא שהכול???
החוקרת מגחכת. "יופי. עכשיו תחזרי על כל השמות. במיוחד על זה של החומר נפץ."
"די..." היא גונחת. מיואשת. "תגידי מה את רוצה, מה? אמרו לך לדאוג שאני אצא מכאן משוגעת עשרים קילו? כאילו מה הקטע?"
"אמרו לי לקבל ממך את כל האמת שיש לך. מחברות שלך ועד חומרי נפץ של שמונה קילו, מובן???"
"ואיך כל זה קשור לריגול?" היא מגלגלת עיניים. מנסה לבלוע רוק שאינו קיים.
"מה?" החוקרת משתתקת לפתע. "מה ריגול. איזה ריגול?"
"כששאלתי אותך למה אני כאן אמרת לי שעל ריגול. איך כל זה קשור לכאן?"
"אה!" החוקרת ממצמצת. מביטה בה במבט דפוק. "סתם אמרתי לך. אין ריגול. שאלת, אז עניתי כי נמאס לי ממך."
"אההה..." היא עונה. מרגישה פתאום טיפשה גמורה. אם לא הייתה אזוקה היא הייתה משפשפת את עורפה עכשיו.
"אז... אז.. למה אני עצורה בעצם?" היא מביטה עם עיניה העייפות בעיניה הרעננות של החוקרת. מרגישה פיזית איך הן גדלו מטמטום.
"אני כבר אמרתי לך שאנחנו לא משחקות כאן." החוקרת קפואה משהו. בוהה בה עדין באותו מבט.
"מה הקשר משחקות? את לא צריכה על פי החוק להגיד לי במה מאשימים אותי?"
"תכף. תכף נגיד לך. קודם תעזרי לי עוד קצת."
(כרגיל... הערות והארות יתקבלו בשמחה)
זה מחמוד, וחסן, ואחמד, וטארק ויוסוף וחמילה, וזה קרית מלאכי בית שמש ועזה...
כשקראתי את המשפט הזה הייתי נראית ממש מגוחכת, יושבת ומחייכת חיוך מטופש מול המחשב...החוקרת מגחכת. "יופי. עכשיו תחזרי על כל השמות. במיוחד על זה של החומר נפץ."
היא יכולה להיות גדולה בכיתה שלה...אם נניח שהניחוש של @תהילה בצלאל נכון, אז זה כנראה קריטי לעלילה, ולכן זה באמת טעות רצינית
אבל אם לא- בואו נחליט שהסיפור הזה הוא פנטזיה, והבחורונת שלנו חיה בעולם שבו יש חוץ בדקדוק בד'.
עשינו עסק?
היא דיברה על חוצים..יש בגרות בלשון בכיתה י"ב...
סוג של אותו דבר.
הבנתיהיא דיברה על חוצים..
לא תצליחי..אני כמעט יכולה להגיד לכם באיזה סמינר כל אחת למדה לפי הדיון הזה...
אז את למדת באיזה סמינר נידח בקצה הארץ...הבנתי
אבל היא יכולה לשנות לבגרויות והכל יהיה סבבה
גם היום רובם כבר עושים בגרויות..
לא תצליחי..
רוב הסמינרים עושים חוצים, חלק עושים בגרות חלקית שזה במתמטיקה ואנגלית ורק סמינרים קטנים יותר עושים בגרות מלאה..גם היום רובם כבר עושים בגרויות..
קמח? 6 קילו קמח, תבנית ביצים ובקבוק קטשופ..בואו נחזור לניחושים של חומר הנפץ, סמינרים פחות מעניין...
איזה חומר נפץ שוקל שמונה קילו? בטוח לא קטשופ וביצים, אלא אם מדובר בכמות מכובדת, לא כזו שדוחפים לתיק בלי שהמורה תראה...
מחנות בסמינר, ויש גם מקק בחדר!!! קטן כזה מתוקי...
לא נראה לי שזה ציניות הקטע עם המקק, אבל בהחלט מפתיע.הציניות הולכת ומשתבחת. זה בכלל...
לא, לא, לא. אין מצב! זה ניסיון בולט לשכנוע עצמי!לא נראה לי שזה ציניות הקטע עם המקק, אבל בהחלט מפתיע.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: