ככה זה כשגרים בארץ מזרח תיכונית קטנה צפופה ולוהטת, ובפרט בציבור מבורך בילודה, ומועט במזומנים, שאין לו יחסית הרבה רכבים. הצפיפות והדוחק מעבירים אנשים על דעתם.
לאחר קיום חובת מחאה על האטימות של נוסעי התח”צ, ועל עקיפות של נשים עם ילדים, נשאר לנו - האמהות לילדים - לחשב את צעדינו מראש.
ואלו ההמלצות לכל מי שחושב לנסוע עם ילדים בבין הזמנים בתח”צ (רובן ככולן כבר עלו בהודעות השונות, כאן הן יבואו במרוכז...)
1. בודקים תמיד את מסלול הקו במלואו. בבין הזמנים, בערים מבוקשות, אין טעם לעמוד בתחנות אחרונות - רק תחנות ראשונות.
2. בודקים תמיד אפשרות לרכבת. (לדוגמה - רכבת מספיר לסבידור, משם רכבת קלה לזבוטינסקי, ומקסימום תיקחו טנדר משם הביתה)
3. לבדוק אם יש קו שיוצא מתחנה מרכזית. גם אם הוא לא מביא אתכם לפתח הבית, אלא עוצר בכביש גהה, זה עדיין שווה. המעלה - בתחנה מרכזית יש גדרות ותור מסודר.
4. אם אין תחנה מרכזית, לנסות למצוא את השעות הפחות עמוסות ביום. למשל לצאת לאיקאה השכם בבוקר כשכל הבני ברקים ישנים, ולחזור לקראת הצהריים.
5. בכל מצב שהוא, אפשר לשלוח במונית רק את החלשים והרגישים שבקבוצה, והשאר ילכו ברגל, או יחכו הלאה לאוטובוס.
לאחר קיום חובת מחאה על האטימות של נוסעי התח”צ, ועל עקיפות של נשים עם ילדים, נשאר לנו - האמהות לילדים - לחשב את צעדינו מראש.
ואלו ההמלצות לכל מי שחושב לנסוע עם ילדים בבין הזמנים בתח”צ (רובן ככולן כבר עלו בהודעות השונות, כאן הן יבואו במרוכז...)
1. בודקים תמיד את מסלול הקו במלואו. בבין הזמנים, בערים מבוקשות, אין טעם לעמוד בתחנות אחרונות - רק תחנות ראשונות.
2. בודקים תמיד אפשרות לרכבת. (לדוגמה - רכבת מספיר לסבידור, משם רכבת קלה לזבוטינסקי, ומקסימום תיקחו טנדר משם הביתה)
3. לבדוק אם יש קו שיוצא מתחנה מרכזית. גם אם הוא לא מביא אתכם לפתח הבית, אלא עוצר בכביש גהה, זה עדיין שווה. המעלה - בתחנה מרכזית יש גדרות ותור מסודר.
4. אם אין תחנה מרכזית, לנסות למצוא את השעות הפחות עמוסות ביום. למשל לצאת לאיקאה השכם בבוקר כשכל הבני ברקים ישנים, ולחזור לקראת הצהריים.
5. בכל מצב שהוא, אפשר לשלוח במונית רק את החלשים והרגישים שבקבוצה, והשאר ילכו ברגל, או יחכו הלאה לאוטובוס.