המקור היהודי החשוב ביותר לסיפור ההתגיירות של הכוזרים הוא
המכתבים הכוזריים – חליפת מכתבים
[21] בין יוסף מלך הכוזרים ו
חסדאי אבן שפרוט (915–975). מתכתובת זו עולה כי חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות
ספרד במאה ה-10, ששמע על מלכות יהודית בכזאריה, סבר שמדובר בשבט ששרד מ
עשרת השבטים האבודים ושלח מכתב אל יוסף העומד בראש הממלכה. (חוקרים מעריכים שאת המכתב ניסח רבי
מנחם בן סרוק, מזכירו של רבי חסדאי. שמו של רבי חסדאי משולב במכתב ב
אקרוסטיכון). קיים גם מכתב תשובה של
יוסף, מלך הכוזרים לחסדאי שבו הוא מסביר שהוא מלך משבט
כוזר, צאצא ל
תוגרמה, בנו של
יפת (
בראשית,
י', א'-ה') ולא מעשרת השבטים. הוא מספר שההתגיירות אירעה בימיו של מלך בשם בולאן, לאחר שמלאך הופיע בחלומו ולאחר שהמלך מצא, בדרך נס, אוצרות שבעזרתם בנה "אוהל וארון ומנורה ושולחן ומזבחות וכלי הקודש". בוויכוח שנערך בין חכמי הנוצרים והמוסלמים לחכם יהודי, ניצח היהודי. שנים אחר כך מלך בשם עובדיה עשה רפורמה דתית בממלכה והנהיג בה קיום מצוות ולימוד תורה. המלכים ששלטו בממלכה אחריו עד לכותב המכתב, המלך יוסף, נקראים כולם בשמות עבריים.
[22]