סיפור בהמשכים "הבוחשים בקדרה" -סיפור בהמשכים.

אליהו פ · 3/6/24

נכתב ע"י מקליד...:
התחברתי מאוד לעלילה, מתמוגג מכל פרק שיוצא. אהבתי במיוחד את הקטע הזה:

כאילו מועתק מעיתון של השנתים האחרונות

כלומר מועתק מהשבוע האחרון...
שזה מועתק מכל שנה ושנה כשהחרדים בקואליציה...

שפירא - ישראל · 3/6/24

נכתב ע"י מקליד...:
כאילו מועתק מעיתון של השנתים האחרונות

מודה באשמה...

שפירא - ישראל · 3/6/24

אגב -
כשתיארתי את שימי קסלר, עמדה לנגד עיני דמות פוליטית מסוימת. מעניין אותי, האם חובבי הפוליטיקה מביננו, קלטו במי מדובר. (כלומר, האם היטבתי לתאר את דמות המקור.)

שפירא - ישראל · 3/7/24

אליעזר רובינשטיין – חבר כנסת צעיר מטעם דרך התורה.

בונים קרימלובסקי – יו"ר מפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של הסיעה הכללית.

דרך התורה – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הליטאי.

הסיעה הכללית – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת בעיקר את חסידי גור.

זאב בר דיין – ראש השב"כ.

זאב קלרמן – מועמד דרך התורה, לראשות העיר זורעה.

זורעה – עיר חרדית בדרום הארץ. במשך כשלושים שנה, לא התקיימו בעיר בחירות מקומיות, בשל הסכם רוטציה שנחתם בין שלושת המפלגות החרדיות.

זלמן בלוי – מספר 2 במפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של סיעת שלום ואמונה.

חנניה כהן – יו"ר מפלגת שו"ע.

יוסי – ה"עלטערער" של ישיבת "חשקת התורה". מתוסכל מאד, מהזלזול שהבחורים הצעירים מפגינים כלפיו.

יעקב ישראל דה האן - יהודי הולנדי שעזב את הדת בגיל צעיר, בגיל 31 הוא חוזר מרוסיה וחוזר בתשובה. הוא הופך להיות פעיל ציוני. לאחר עלייתו לארץ, הוא לוחם נגד הציונות, ומחוסל.

יצחק רוזנשטוק – ראש עיריית בני ברק מטעם דרך התורה.

כפיר רוזן – רכז נפת ג'נין בשב"כ.

מאיר גרינשטיין – יו"ר מפלגת דרך התורה.

מוסא רג'ר = אבו רפיק - מחבל שביצע את פיגוע האוטובוס בכביש 85, הוא מחוסל במקום מסתורו על ידי צלף. מצד שני, מתקבל מידע שהוא מתכנן פיגוע.

מנדי שטיינר – איש ה"שטיבלאך" בזורעה.

מקהלות ישראל – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור החסידי. המפלגה מורכבת מכמה סיעות.

סיעת שלום ואמונה – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת את הציבור הכלל חסידי ואת בני ירושלים.

ראובן עזני – ראש עיריית זורעה. מועמד לקדנציה נוספת מטעם שו"ע.

רותי – אשתו של ראובן עזני.

שו"ע – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הספרדי.

שימי קסלר – מספר 2 בדרך התורה.

שלמה אייזנבך – מועמד מקהלות ישראל, לראשות העיר זורעה.

בשנת תער"ב

יעקב ישראל דה האן, חוזר בתשובה והופך להיות פעיל ציוני. לאחר עלייתו לארץ, הוא מתייצב לצידו של הגרי"ח זוננפלד זיע"א. הוא מקבל מכתב איום עם דרישה לעזוב את הארץ. בשנת תרע"ג הוא נרצח, זהות הרוצח לא ברורה.

בשנת תשנ"ב

יוסי, בחור מבוגר ב"חשקת התורה", מרגיש פגוע מהיחס אותו הוא מקבל, מהבחורים ומצוות הישיבה.

בשנת תשנ"ג

אוטובוס מתהפך בכביש 85 צמוד לכרמיאל, סימני ירי נמצאים על חלון הנהג, המחבל מוסא אבו רפיק, מחוסל על ידי כוחות הבטחון.

בהווה

העיר זורעה, שהייתה תמיד סמל של שלום, נכנסת למערכת בחירות סוערת, בה שלושת המפלגות החרדיות, מריצות מועמד לראשות העיר ורשימה למועצת העיר. ראובן עזני, ראש העיר ומועמד שו"ע, מקבל מכתב איום ליד ביתו, המשטרה מזלזלת בנושא, הוא מחליט לשתף את יו"ר מפלגתו כהן. בשל שיחה אקראית, הוא חושד בשלמה אייזנבך.

בדרך התורה מנסים לברר מי עומד מאחורי הפרת ההסכם, קלרמן מחליט להשתמש בשירותיו של מנדי שטיינר.

במטה השב"כ מתכנסת ישיבה מתוחה, הנושא הוא פיגוע גדול מאד שאמור לצאת לדרך. למרבה הפלא, מתקבלת ידיעה שמי שעומד מאחורי התכנון הוא מוסא אבו רפיק. מתקבלת תמונה ישנה של אבו רפיק בעיתון פלסטיני שמדווח על החיסול, בנוסף מתקבלת תמונה עדכנית שלו שמוכיחה שהוא חי.

אי שם, בנימין נלחץ מתוכניותיו של זה שמדבר איתו.

פרק שמיני

מטה השב"כ.

"משהו מציק לי... אני לא יודע מה, אבל ברור לי שמשהו בתמונות פה מוזר..."

המשפט המגומגם למחצה, כלל לא השתלב באווירת המסתורין שבחדר. הנוכחים כולם, היו עדיין בהלם מוחלט מהמידע שנחת עליהם. את פליאתם ואת תסכולם, הם פרקו כדרכם בשרשרת אין סופית של סיגריות וכוסות קפה שחור בוציים ורותחים.

אבל לסגן ראש השב"כ י' הפריע משהו בתמונות של אבו רפיק. וכאשר משהו מציק לו, ידעו כבר כל מכריו, כולם חייבים להיות מעודכנים בכך.

בר דיין לא סבל את התכונה הזאת של סגנו. "לחשוב, חושבים בשקט, לא בקול!" – היה סונט בו בחיבה. אולם למרות הכל ידע להעריך אותו בסתר ליבו. הוא הבין היטיב שעל חסרון קטן זה, גוברים בהרבה מעלותיו הנדירות.

מעבר לכשרונות ה'רגילים' שבהם התברכו כל ראשי השב"כ, היה לו לי' משהו מעבר. הייתה לו עין חדה שקלטה גם דברים שאיש מלבדו לא היה מזהה לעולם. אין ספור תגליות מודיעיניות של הארגון, נזקפו לזכותה של עינו החדה והבלתי מתפשרת.

כעת הרגיש י' שמשהו כאן אינו כשורה. הוא לא ידע לשים את האצבע על הדבר החריג, אבל הוא ידע בוודאות שהוא קיים ומציק לעין הבדולח שלו.

בר דיין היה מסוקרן כפי שלא היה מעולם. עין חדה כשל סגנו לא הייתה לו אמנם, אך חושים מחודדים לא חסרו לו כלל... הרגשת ליבו אף פעם עוד לא אכזבה אותו, וכעת היא בישרה לו בגלי התרגשות פועמים שפתרון התעלומה מסתתר באותה נקודה עלומה שקלטה עינו של י'.

"תנסה להסתכל על שתי התמונות בנפרד" – הוא יעץ לו בחוסר סבלנות בולט – " ותגיד לי איזו מבין התמונות, היא זו שמציקה לך. התמונה בעיתון או התמונה העדכנית."

"ניסיתי כבר את העצה הגאונית הזאת" – המתח גרם לי' להתבטא בציניות מול מפקדו הבכיר. הוא מצידו, לא שם לב בכלל לפגיעה בכבודו – "אבל, כשאני מסתכל בנפרד על התמונות, הן נראות לי בסדר גמור. רק כאשר אני מסתכל מלמעלה על שתי התמונות יחד, אני מרגיש שמשהו חריג כאן."

סבלנותו של בר דיין פקעה לגמרי. "כשתמצא משהו, תעדכן אותי..." – הוא פלט לעבר י'.

"תגיד לי" – הוא פנה כעת לעבר כפיר רוזן – "למה שלא תשאל את המודיע הזה, שנתן לך את המידע ושלח את התמונות, איך זה יכול להיות שאבו רפיק עדיין חי?"

"אני מנסה ליצור איתו קשר" – מלמל כפיר במבוכה – "אבל הוא פשוט מתעלם ממני. אתה צריך להכיר אותו. מידי פעם כשמתחשק לו, הוא שולח לי איזשהו פריט מידע ששווה זהב, אך כשלא בא לו, הוא פשוט לא מתייחס אלי , כאילו והייתי אוויר..."

"אבל לפני רגע, הוא כתב לך הודעה ושלח לך אפילו שתי תמונות" – לא הבין בר דיין – "איך פתאום הוא נעלם לך ככה???"

"ככה זה עובד איתו" – ענה כפיר – "הוא פשוט משחק בי כבצעצוע. הבעיה היא" – המשיך – "שאני לא יכול להגיד לו כלום. פעם כבר נזפתי בו והוא איים לנתק איתי קשר. בינינו, אני צריך אותו הרבה יותר ממה שהוא צריך אותי..."

"זהו! עליתי על זה!!!" – השאגה נשמעה מכיוונו של י', עיני כולם הופנו אליו במתח.

"לא התמונה הישנה של אבו רפיק הטרידה אותי ולא התמונה העדכנית שלו, התמונה שביניהם היא זו שלכדה את מבטי" – פניו של י' צהלו, כפניו של ילד שלראשונה גילה כיצד מצליחים לפתוח דלת נעולה.

"התמונה שביניהם?!" – מלמל בר דיין בחוסר הבנה – "על איזו תמונה אתה מדבר בכלל?" – הוא שאל את י'.

"על התמונה השנייה בעיתון" – ענה י' בחדווה לא מוסתרת - "התמונה של ההלוויה של אבו רפיק. תסתכלו על המיטה ותבינו מה מוזר כאן."

"וואו!" – צעק בר דיין – "איך לא שמתי לב לזה מיד?! זה כל כך בולט."

"אבו רפיק יקירי" – הצהיר לפתע בפאתוס – "כרגע אתה אמנם מצליח לשטות בנו, אבל חכה חכה! גם סופו של כלב כמוך, יגיע יום אחד! וזה יהיה בקרוב ממש!!!"

* * *

בני ברק.

רחוב הרב שך היה כבר עמוס בהולכי רגל מיוזעים. ילדים חינניים מיהרו להגיע לתלמוד תורה בזמן, מקווים להינצל מגערתו המייסרת של מחנכם. הילדות לבושות התלבושת האחידה, פחות פחדו מגערה. הסיבה למרוצתן, הייתה בשל חוסר רצונן להגדיל את מספר האיחורים, שיוצג כאות קלון בתעודה.

לוח השנה אמנם בישר על עונת הסתיו, אך בבני ברק הזיעו כרגיל... שמש חמה טיפסה במעלה הרקיע, טובלת בלחות כבדה ומציקה.

יצחק רוזנשטוק צעד בעיניים טרוטות מעייפות, שולי ה'פראק' מתבדרים מאחוריו בשל הליכתו המהירה.

"איזה לילה קשה זה היה" – חשב לעצמו – "לו הייתי יודע כשנכנסתי לתפקיד לפני חמש שנים, שלקראת סוף הקדנציה אחכה כבר בכליון עיניים שתיגמר, אולי לא הייתי לוקח לעצמי את התפקיד..."

"אבל, הנה זה נגמר" – הרגיע את עצמו – "יבוא עכשיו איזה חסידישער ממקהלות ישראל, יהיה ראש העיר בשנים הבאות ואני אחגוג עם תפקיד הסגנות, שכר כמעט דומה באפס מאמץ..."

חלק מן העוברים על פניו, נדו לו לשלום, נהנים מן האפשרות להתחכך בראש העיר בכבודו ובעצמו... אך היו גם כאלו, שהביטו בו במבט כעוס. הוא לא הצליח להבין מדוע.

לוח המודעות החצי רשמי, גרם לו לעצור ולרפרף קלות. שום דבר לא הכין אותו, להלם שהוא עומד לחטוף.

על גבי מודעות ענק, חייך אליו בחיוך נבוב, פרצוף מוכר עד אימה. הוא הכיר היטיב את האיש המחויך, אולי אפילו יותר מידי, היה זה הוא בעצמו...

"יצחק רוזנשטוק" – נכתב באותיות ברורות שאינן מותירות מקום לספק – "ממשיכים יחד לעוד שנים של עשיה!"

למשך מספר דקות עמד ובהה מול המודעות. לבסוף, הוא החליט להרים טלפון ליו"ר מפלגתו גרינשטיין, הודעה נימוסית הזמינה אותו אחר כבוד להשאיר הודעה בתא הקולי.

"מאיר" – הוא צרח את נשמתו, מתעלם מגדוד הסקרנים שהקיף אותו – "מה זה אמור להיות? אף אחד לא דיבר איתי מילה על התמודדות נוספת. אמרתי לך כבר כמה פעמים שאין לי כח לעוד קדנציה. ובכלל, עכשיו זה לא התור שלנו, עכשיו זה התור של מקהלות ישראל. מה קורה פה מאיר? תחזור אלי כמה שיותר מהר!"

בקושי רב חילץ את עצמו ממעגל הסקרנים, צועד במהירות אל עבר 'איצקוביץ', סוף זמן התפילה התקרב כבר בצעדי ענק.

כאשר היה כבר קרוב, זיהה קבוצת בחורים חסידיים. הם עמדו בצורה מאיימת, מבט עוין בעיניהם.

"שייגץ!" – צעקו יחדיו לעברו, בטרם הספיק להתרחק. "אתה פוגע באדמורי"ם" – הטיח בו הגבוה מביניהם – "איך אתה מעז להפר את ההסכם?"

בצעדים מהירים, החל להתרחק, מחפש בעיניו פינה נסתרת. מאחורי בניין ישן, מצא את אשר איוותה נפשו, חצר ישנה וריקה, מוסתרת מעיניים לא רצויות.

בלב הולם הוציא את הטלפון הלא כשר, מתעלם מכך שאך לפני יומיים התראיין בעלון 'אשריכם' והודיע בחגיגיות שאפשר לנהל עיר גם בלי סמארטפון. הוא פתח את אתר החדשות האהוב עליו, כותרת ענק נגלתה לעיניו.

"דרמה חרדית כלל ארצית" – נכתב שם – "כתגובה להפרת ההסכם בזורעה, דרך התורה מבטלת את כל ההסכמים ומציבה מועמדים לראשות העיר בכל הערים החרדיות!"

שפירא - ישראל · 3/7/24

למי שלא שם לב -
באישון ליל, עלה פרק חדש. אשמח כרגיל, לקבל את הערותיכם המחכימות עליו!!

אוראל סולטן · 9/7/24

פרק יפה כרגיל, מחכים להמשך...

(סתם הערה בדבר הקשור לסיפור, ביום שישי הקודם מלאו 100 שנים להירצחו של ר' יעקב ישראל בן ר' יצחק איזיק הלוי דה האן, נודה למי שיוכל לקרוא פרק תהילים לע"נ [ולהבדיל, גם למי שיפתור לנו את תעלומת הירצחו, כגון סיפור זה...].).

ifatrosh · 9/7/24

נכתב ע"י שפירא - ישראל:
בלב הולם הוציא את הטלפון הלא כשר, מתעלם מכך שאך לפני יומיים התראיין בעלון 'אשריכם' והודיע בחגיגיות שאפשר לנהל עיר גם בלי סמארטפון. הוא פתח את אתר החדשות האהוב עליו, כותרת ענק נגלתה לעיניו.

הייתי חייבת סמיילי מתאים לשורות האלו.

אליהו פ · 9/7/24

נכתב ע"י אוראל סולטן:
פרק יפה כרגיל, מחכים להמשך...

(סתם הערה בדבר הקשור לסיפור, ביום שישי הקודם מלאו 100 שנים להירצחו של ר' יעקב ישראל בן ר' יצחק איזיק הלוי דה האן, נודה למי שיוכל לקרוא פרק תהילים לע"נ [ולהבדיל, גם למי שיפתור לנו את תעלומת הירצחו, כגון סיפור זה...].).

אני לא חושב שהרצח הזה כל כך תעלומה.
הציונים מעולם לא הסתירו שהם רצחו אותו (לא לפני הרבה שנים מת הרוצח שלו שהתגאה בזה עד סוף ימיו).
הם טענו שהוא הפריע להקמת המדינה הציונית, והוא רצה להקים כאן אוטונומיה חרדית שזה סותר את הקמת בית יהודי יחיד (וציוני) לעם ישראל.
והם מנעו ממנו להיפגש עם מלך ירדן ונציגי המנדט הבריטי.

אליהו פ · 10/7/24

נכתב ע"י אליהו פ:
אני לא חושב שהרצח הזה כל כך תעלומה.
הציונים מעולם לא הסתירו שהם רצחו אותו (לא לפני הרבה שנים מת הרוצח שלו שהתגאה בזה עד סוף ימיו).
הם טענו שהוא הפריע להקמת המדינה הציונית, והוא רצה להקים כאן אוטונומיה חרדית שזה סותר את הקמת בית יהודי יחיד (וציוני) לעם ישראל.
והם מנעו ממנו להיפגש עם מלך ירדן ונציגי המנדט הבריטי.

למי שכועס...
שיברר מי זה אברהם תהומי אחד ממפקדי האצ”ל וחבריו...
שהודו בפה מלא שהם היו מעורבים והיו בחוליית הרצח! (אברהם תהומי גם שלח מכתב שבו ציין שהוא עצמו ירה, ע”מ למנוע מדה האן הי”ד לנסוע ללונדון ולנסות לבטל את הצהרת בלפור)

מקליד... · 8/8/24

@שפירא - ישראל מחכים..

שפירא - ישראל · 8/8/24

נכתב ע"י מקליד...:
@שפירא - ישראל מחכים..

קודם כל, משמח מאוד לשמוע!
לגבי עצם הענין - אני הייתי ועדיין מאוד עסוק בתקופה האחרונה, (ב"ה מסיבות משמחות - לידת בת) ולכן לא הייתי פנוי לסיפור.
תיכף מגיע בין הזמנים ובעז"ה נחזור למסלול....