ימי ספירת העומר.
כותרת אחת, אומרת המון.
אילו אסוציאציות עולות לכם כשאתם קוראים את שלישיית המילים הללו?
יהיו כאלה שיחשבו על קרבת אלוקים שתכף מגיע, על חג השבועות, מתן תורה.
אך יהיו גם כאלה שיכעסו שהימים הללו הגיעו.
הרי כל כך הרבה דברים אסורים בימים אלה. חתונות, שירים, דברים משמחים.
ימי אבל.
אבל על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שנפטרו בימים אלה,
ולמה?
כי לא נהגו כבוד זה בזה.
כמה פשוט.
הם לא דרשו בשלומם של חבריהם, לא קמו לכבודם כשנכנסו לבית המדרש.
הם. בדרגתם, נידונו על דבר כל כך קטן ופשוט.
אנחנו, בימים אלה, מצווים על כיבוד האחר, כבוד האחר, כמה שיותר, כמה שאפשר.
גם אם זה מאוד קשה.
גם אם יש לאחר דעה שונה בתכלית מאיתנו.
אם לא הם אותנו, לפחות אנחנו אותם.
והלבבות יימשכו אחר האמת.
אחים אנחנו.
מכבדים אנחנו.
ושבעזרת ה', נזכה לראות, כולנו באחדות, את בניין בית המקדש במהרה בימנו, אמן.