הנושאים החמים
רבים שואלים אותי מה הפירוש הווה פשוט ולמה בחרתי בניק המשונה הזה.
למעשה אף אחד לא באמת שאל אותי, אבל אתם נורא משתוקקים לדעת.
בסדר אתם לא משתוקקים, אבל אני בכל אופן משתוקק.
משתוקק כי ההסבר לשם הזה יתן לי עילה לספר קצת על התחום שתופס חלק חשוב מעולמי, תחום שנוגע כמעט לכל בעיות הנפש והרגש, אבל מקיף את כל הקיום של כל אדם גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית, תחום שהוא בעצם דרך חיים. או יותר נכון "דרך החיים".
מיינדפולנס.
לא אכנס ממש לפרטי ורזי הענין, אני באמצע לכתוב ספרון על הנושא, רק אספר קצת איך נקשרתי לזה, אולי אצליח לסקרן אותכם ולגרום לכם לחפש ולמצוא בעצמכם, אולי אתרום להתפשטות הפלא הזה בין בני האדם ואזכה שאנחות רווחה רבות תזקפנה לחשבוני, בסוף גם אתן מתנה קטנה, שבטוחני שחלקכם ימצאו אותה שווה ביותר.
אז קודם כל הווה פשוט הוא מונח בדקדוק באנגלית לצד 'הווה מתמשך' שההבדל ביניהם די מאתגר להגדרה,
והאמת שלקרוא לניק 'הווה מתמשך' היה מבטא ביתר חדות את הרעיון שלנו, אבל 'הווה פשוט' מצלצל הרבה יותר מגניב.
ומה התוחלת של בני אנוש בהאי עלמא אם לא להיות מגניבים ככל האפשר.
ומה באמת מסתתר מאחורי המליצה המצועצעת הזאת,
אז נתחיל עם ה"הווה".
לחיות בהווה, בלי להתייסר בזכרונות העבר ובלי לדאוג מתחזיות העתיד, פשוט להיות כאן ועכשיו. זוהי גישה שאין ערוך לתועלתה, זו גאולה, זו הדרך הכי טבעית והכי בריאה לחיות.
כולנו מכירים את הפתגם "העבר אין והעתיד עדיין וההווה כהרף עין, אם כן דאגה מנין", אבל זה הרבה יותר עמוק מסתם קלונקס שמקהה חרדות, זאת השקפה שאמת נעוצה בבסיסה.
רבי שלמה בן גבירול הביע זאת לפני אלף שנה בשיר יפהפה, זהו שיר שנשמע כמו תגובה לאשתו המברכת אותו ליום הולדתו החמשים.
אָמְרָה "שְׂמַח"
בַּעֲבוּר הַגִּיעֲךָ
אֶל אֵלֵי שָׁנִים חֲמִשִּׁים בְּעוֹלָמׇךְ.
וְלֹא יָדְעָה כִּי אֵין חֲלֻקָּה בְּעֵינַי
בֵּין יְמוֹתַי אֲשֶׁר עָבְרוּ
וּבֵינוֹת יְמֵי נֹחַ אֲשֶׁר אֶשְׁמְעָה
אֵין לִי בָּעוֹלָם לְבַד שָׁעָה אֲנִי בָּהּ
וְהִיא תַּעֲמֹד כְּרֶגַע
וְאַחַר כֵּן... כְּעָב נָסְעָה
אהרן רזאל המוכשר הלחין ושר את זה, והוא היטיב לתת ביטוי מתאים לרעיון דרך המנגינה.
יש גם כמובן את השיר: איי טיגי דיי טיגי דיי טיגידגדם דאגה דאגה דאגה מניין.
אבל העליצות של הלחן המקפצץ הזה רחוקה מלאפיין את ההוד השליו של הרגע הזה, כפי שמעורר הלחן של רזאל.
אז יש לנו "הווה", ועכשיו ה"פשוט".
מה הפשט פשוט?
כמה תשובות בדבר, וכל אחת יותר פשוטה מחברתה.
והכוונה בהן היא להסביר שאחרי שאנחנו מתרכזים בהווה, באיזה אופן אנו מתייחסים אליו.
- באופן פשוט!
א. פשוט במובן "לא מסובך". כלומר להתבונן במציאות שסביבך בצורה הכי פשוטה שיש, באופן הכי גולמי, הכי טהור, כסא זה כסא, עציץ זה עציץ, בלי סרבולים ומאמצים מיותרים.
ומי שתמה לעצמו עכשיו, פשיטא? מאי קא משמע לן? כסא זה כסא, מה עוד זה יכול להיות?
אני מזמין אותו להתבונן בכסא מחדש, להסתכל בו כאילו הוא רואה אותו פעם ראשונה, בסקרנות, בענין, עם תשוקה להבחין בכסאיות שלו. ואחרי שתחווה את זה, תבדוק שוב אם זה דומה לכסא המורכב שאתה רואה תמיד.
ב. פשוט במובן "שהפשיטו אותו", כלומר ללא לבושים וכיסויים. והכוונה היא לתוספות של כותרות ותיוגים, לתוספות של משמעויות ושל רגשות, כמו
"הכסא המכוער הזה"
"הכסא הזה שעם עשרות הברגים שננעצו בבשרו ונחלי הדבק שזרמו למפרקיו, ממשיך להתנדנד"
"הכסא שדודה אסתר אמרה עליו ש..."
תרגע, כסא זה רק כסא, כל השאר בראש שלך.
ג. פשוט במובן "לא מקופל", פרוס, כמו שפושטים יריעה ומותחים אותה כדי שתיראה כולה לעינינו. אנחנו מסתכלים במציאות ומבחינים בכל פרטיה, מביטים אל תוך מהותה, אנחנו רואים את הכסא מכל צדדיו בבת אחת, וגם את הבפנים שלו, אנו משיגים את כל הישות הכסאית הזו בצורה פשוטה וקמאית, ואולי דרך כך מבחינים בנצוץ האלקי שנותן לו קיום.
כסא זו היתה דוגמא גרועה, יותר חשובה התבוננות בבני אדם, במאורעות, במצבים טעונים.
במיינדפולנס אנחנו מביטים בהם מתוך ניתוק מסוים, מתוך הסרת הפרשנות, וראיית המציאות כפי שהיא, לא יותר ולא פחות, בלי פרשנות בלי סמלים ועיטורים, בלי שמות גנאי ובלי שמות חיבה.
מתפתחת היום טכנולוגיה המכונה "מציאות רבודה", אדם לובש משקפים מיוחדים שהעדשות שלהן שקופות אמנם, אבל מופיעים עליהם כתוביות וסימונים המתייחסים אל האובייקט שהאדם מסתכל עליו,
אתה מסתכל למשל על בנין מרוחק ומופיעה לך כתובית קטנה "יד שרה" אתה מסיט את המבט ומופיע "שערי צדק", או שמות של אנשים שאתה פוגש, או מי יודע מה עוד...
מציאות רבודה מלשון רבדים, אתה רואה את המציאות ברובד אחד וברובד מקביל הסברים ופרשנות.
הטכנולוגיה הזו כבר בשמוש בצבא, טייסים רואים על השמשה שמולם, מפה מפורטת המקבילה למציאות הנשקפת, כך הם יכולים לנווט גם בערפל ובלילה. כך הם יכולים לדייק בירי ולחמוק מסכנות המופיעות להם בברור על הצג.
יתרה מזאת, המערכת גם מזהה על מה בדיוק הם מסתכלים, היא עוקבת אחרי מיקוד האישונים של הטייס, ויודעת שהוא מסתכל עכשיו על החלון השביעי משמאל בקומה החמישית של מפקדת הג'יהד האסלמי, והיא מכוונת מעצמה לשם את הטיל, לטייס לא נותר אלא ללחוץ על הכפתור, ובמערכות משוכללות יותר מספיק שהוא ימצמץ, ו.... יוסוף אבו מג'נון אל-אכזר מקבל מנה של עשרה קילו חומר נפץ היישר לבין עיניו הפוזלות.
"אבל למעשה רבוייסי" ארים קול בנעימת תוכחה משגיחית "כל חיינו הם מציאות רבודה! מאד מאד רבודה"
אנחנו רואים הכל דרך מסכים עבים של עולמינו הפנימי, הכל מסונן ומקוטלג לפי קריטריונים אישיים, רבדים רבדים של רגשות זכרונות תשוקות פחדים חלומות ודעות קדומות מגישים לעינינו מציאות סובייקטיבית מעוותת שרק גורמת לנו לייצר עוד ועוד רעש אינהרנטי המוסיף שמן רותח למערבולת הרגשית שמבשלת אותנו מבפנים כל הזמן, כל הזמן. כל הזמן. כל הזמן.
אנחנו מתמקדים למשל באיזו נקודה סתמית במרחב, ממש סתמית.
אבל המנגנון הנפשי שלנו כבר מכוון אליה את התותחים, עוד מצמוץ קטן ו..."אש"
הפגזים נורים,
ובדרך כלל מנתרים בחזרה עלינו ומתפוצצים בתוכנו.
מתוך עיי החרבות שלנו אנחנו אומרים "אהה, ראיתם? זו באמת היתה נקודה מסוכנת".
המיינדפולנס מסיר לנו את המשקפיים האלו, לפחות לחלק מן הזמן, לפחות שנדע שכשאנחנו מרכיבים אותם זו לא המציאות, זו רק הרבודה.
תחיו בהווה, ותעשו את זה פשוט.
,..........
ועכשיו בנימה אישית מה הקשר שלי לענין.
זה התחיל לפני הרבה הרבה שנים, בגן הוורדים בירושלים ליד הכנסת.
עשינו שם פקניק ואני הייתי ילד סקרן שמשוטט לחפש דברים מעניינים, ואכן בקצה אחת המדשאות הגדולות התרחש דבר מעניין, ומוזר.
קבוצה של אנשים לבושים בלבן יושבים בעינים עצומות אחד מהם אומר משהו בקול וכולם מקשיבים לו.
משהו באוירה שם היה מהפנט, ואפילו קצת מפחיד.
עמדתי רחוק ולא שמעתי כלום אבל לא יכולתי להתיק את עיני מהמחזה.
בשלב מסוים הם קמו והתנועעו בכל מיני צורות, מתחו יד לכיוון השמש השוקעת (או שרק דמיינתי שזה קשור לשמש) ונשארו לעמוד כך עת ארוכה בלי לזוז.
אחר כך מתחו את היד השניה,
זוג מבוגר עם כלב עברו לידי ונעצרו לרגע להסתכל, "מדיטציה" אמרה האשה והם המשיכו ללכת.
זו היתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את המילה הזו.
היום אחרי שקראתי מלא מלא חומרים בנושא אני לא מכיר צורה כזאת של מדיטציה, אז אני לא יודע מה הם עשו שם, אבל למעשה בכל סוגי הטכניקות מהמזרח יש גם אלמנט של ריכוז מדיטטיבי.
בכל אופן המילה מדיטציה חדרה אז לליבי והמתינה לפענוח.
בנתיים על הדשא התקבץ לאט לאט קהל צופים סביב ההצגה, קהל שהורכב ברובו מילדים חרדיים.
אני עדיין לא העזתי להתקרב,
הילדים התחילו לחקות את התנועות של הקבוצה, כשהם התכופפו כל הילדים התכופפו, כשפרשו ידיים כל הילדים אחריהם, המחזה היה כה נלעג עד שהמתרגלים פרצו בצחוק, המדריך הבין שלא יהיה אפשר להתרכז יותר וסיים את הסשן, הם החליפו לבגדים רגילים והתפזרו לאטם כשהם משוחחים בשקט ועל פניהם לא נכרה שום תרעומת על התרגול שנקטע, הם חייכו אל הילדים שהמשיכו לחקות את התנועות וגם פיתחו כמה תרגילים מוזרים משל עצמם. היה משהו כובש בשלווה שהם הקרינו, כאילו הם חיים ברובד מקביל, שכלום לא יכול לפגוע בו.
"מצאתי אותו" נשמע קול מוכר מאחורי ויד אבהית משכה אותי בכעס, זה לא קל לגדל ילד סקרן
"לאן נעלמת, כבר שעה מחפשים אותך"
נגררתי בחזרה לחיק המשפחה ואל המציאות השבלונית והצצתי פעם אחרונה לאחור, לדשא הריק.
משהו קרה שם.
אין לי מושג מה זה היה אבל אני רוצה מזה, ויום אחד אשיג את זה ויהי מה.
תמיד נמשכתי אל הנסתר, אל הטמיר,
לפאראפסיכולוגיה, לקבלה מעשית, לכישופים למיסטיקה, ולכל תחום אזוטרי שמעניק תוצאות לא פרופורציונליות להשקעה מזערית, וגם המדיטציה היתה נראית לי כזאת (היום אני יודע שזה לא כך, התוצאה אמנם מופלאה אבל ההשקעה לא פשוטה בכלל),
המפגש הבא שלי איתה היה בכתבה שהתפרסמה במגזין בשם ניצוצות.
זה היה מגזין חרדי מושקע מאד עם גרפיקה מדהימה (לזמנו), וחומרים אינטלגנטיים מאד שהיו מיועדים להחזיר בתשובה את הצבור המשכיל.
היתה שם כתבה גדולה נגד המדיטציה הטרסנדנטלית שצברה אז תאוצה בארץ (היום כבר נעלמה מהמפה).
לא שהבנתי את כל מילות הבית מרקחת שבמאמר, אבל קלטתי את התחושה, ובעיקר את האוירה שנשבה מהתמונות בכתבה.
אנשים יושבים על שטיחים בתנוחה מיוחדת (היום אני יודע שקוראים לה 'ישיבת לוטוס', ופעם הצלחתי לשבת כך כמה שניות ואחר כך צלעתי חודש).
מישהו ניגן בגיטרה, וכולם בעינים עצומות, ועל פניהם ההבעה שראיתי בגן הוורדים.
המדיטציה הטרנסנדנטלית משלבת בתוך הטכניקות גם אלמנטים של עבודה זרה, וזה מה שהקפיץ את הפיוז לכתבי ניצוצות,
וגם בלי זה יש בעיה בעובדה שמספקים לאנשים 'רוחניות' אלטרנטיבית ליהדות.
התגלית הזו שמדיטציה זה אסור, אכזבה אותי מאד מאד, ובמקום קטן בלב נשארה התקוה שאולי זה לא חייב להיות ככה.
המפגש השלישי ארע מאוחר יותר כשלמדתי בישיבה, בכולל שהתמקם בבית המדרש שלנו היה אברך אחד, בעל תשובה, שמשך את תשומת לבי הוא היה מאד שקט אבל נשקפה ממנו עוצמה פנימית שמשום מה גרמה לי לחשוב שהוא מבין בנושא הזה.
ופעם בעת רצון כשפסענו שנינו לבד לתחנת אוטובוס, העזתי ושאלתי אותו אם הוא יודע מה זו מדיטציה.
כנראה שפגעתי בול.
הוא עצר בבת אחת ונתן בי מבט קשה, "מי כבר בלבל לך? מי ריכל עלי?"
הוא באמת עסק במדיטציה בחילוניותו, ואף הוא חשב שזו עברה גדולה והתבייש בזה מאד, אתם הרי יודעים כמה בעלי התשובה משתדלים להשתלב ושלא ייראה עליהם שום כתם.
היה קשה לשכנע אותו שאני באמת מתעניין בנושא ולא סתם אחד שמחפש סנסציות צהובות, ושאף אחד לא אמר לי כלום וסתם ניחשתי. בסוף הוא נרגע וסיפר על ההכשרה שלו כאיש מדיטציה, ועל איזה גורו שקירב אותו ונתן לו אחרי הרבה אימון מילה מיוחדת שאותה עליו לשנן במהלך המדיטציה, מילה מיוחדת זו מותאמת בדיוק לנשמתו ואסור לו לגלות אותה לאף אחד, היו שם עוד כל מיני אלמנטים מסתוריים, כמו העלאת קטורת והתרכזות בתמונות של כל מיני 'קדושים',
וכמובן שהוא עזב הכל הכל כשחזר בתשובה.
הוא בקש שאשמור את מה שסיפר לי בסוד, ושנינו נפרדנו כשאנחנו פולטים אנחה על כך שחבל שאין משהו דומה לזה ביהדות,
שנינו טעינו.
יש המון זרמים במדיטציה, עם גישות שונות וגם המטרות שרוצים להשיג באמצעותה שונות מאד, קראתי הרבה ספרים על זה, האזנתי להרצאות, וניסיתי להניח את ידי על כל פיסת מידע קשורה, זה לא היה קל בימים ההם טרם העידן בו כמויות אדירות של מידע מפוזרות בגלים אלקטרומגנטיים לכל עבר וזמינות לכל אחד בקלות בלתי נסבלת,
אז זה היה מורכב, ובטח שהיווה אתגר לנער חרדי.
בפרט העובדה שכל הזמן הרגשתי שאני מחפש משהו אסור, ושאני מתחכך חלילה בעבודה זרה.
יום אחד בבית של ידיד, עשיתי את מה שאני עושה דבר ראשון בכל ביקור שלי בבית זר - עובר על ארון הספרים, מדף אחרי מדף, תר אחרי חומרים מעניינים.
ואז....
מבטי עצר על ספר קטן וכחול בכריכה רכה עליו היה כתוב jewish meditation
מה? מדיטציה יהודית?!
שפשפתי את עיני
למרות שזו פעולה מטופשת ביותר וגם לא בריאה, אבל מה לעשות שכל ספרי המתח אומרים שזו פרוצדורה הכרחית לבצע כשאתה מוכה בתדהמה.
הגנבתי מבטים לימין ולשמאל ושלפתי את הספר מהמדף
jewish meditation - a practical guid
מדריך מעשי למדיטציה יהודית! וואו...
זה היה מידי טוב מכדי להיות אמיתי
בקשתי מבעל הבית לשאול את הספר
"בשמחה, לא ידעתי שאתה יודע אנגלית"
אני לא יודע אנגלית, אבל בשביל זה אני מוכן ללמוד!
כלומר ידעתי אנגלית בסיסית, משהו ברמה של ילדה בכיתה ה (בהקבצה שלישית), בחיידר אמנם לא לימדו אנגלית בכלל, אבל מצאתי את הדרכים שלי, זה כבר ענין לפוסט בפני עצמו.
כך מצאתי את עצמי יושב עם מילון צמוד ומנסה לקרוא את הספר שהיה כתוב ברמה מקצועית גבוהה, הייתי צריך לכתוב בעפרון מעל המילים הקשות (שהיו 95% מהמילים) את התרגום, ואז לקרוא ברצף את כל הקטע, וגם אז הכל היה מעורפל מאד כי כידוע להבין משפט זה הרבה מעבר ללהבין את הפירוש של כל מילה בו.
הייתי צריך להשלים את החסר באמצעות האינטואיציה והדמיון
זה היה תהליך מעייף וכשההתלהבות הראשונית דעכה, נטשתי את המשימה באכזבה,
אבל הדבר החשוב ביותר עבורי היה הידיעה ש
יש מדיטציה ביהדות,
הרב אריה קפלן, מחבר הספר הנ"ל, רב חרדי אמריקאי שלמד בישיבת מיר בירושלים והיה גם פיזיקאי מוערך, כתב הרבה ספרים ועסק בהחזרה בתשובה, היתה לו יכולת הסברה מופלאה ויכולת להנגיש מושגים מופשטים בצורה קלה. בשלב מסוים בחייו הוא התלבש על המדיטציה חקר אותה היטב (כשפיזיקאי שכלתני חוקר מדיטציה בצורה מתודית, זה שונה לגמרי מכל הגורואים שמוכרים לך מיסטיקה בגרוש בעפעפיים מצועפים ובקול סנטימנטלי), וגם התנסה בה ולימד אותה בקבוצות שונות, בעיקר הוא חקר את ההקשר היהודי,
בספריו 'מדיטציה ותנ"ך' ו'מדיטציה וקבלה' הוא מראה שלא רק שיש מדיטציה יהודית אלא שהיא דבר מאד בסיסי ביהדות, וייתכן מאד שהמקור שלה הוא יהודי והמזרח הרחוק קיבל אותה מידנו.
בספר השלישי - זה שספרתי לכם עליו - הוא מלמד טכניקות מעשיות הנוגעות למעשה המצוות, לברכות, לשיויתי השם לנגדי, לתפלה, ועוד דברים כמו זוגיות (הספר לא מתאים לילדים, יש שם תכנים המיועדים לנשואים בלבד).
כל הספרים תורגמו בהמשך לעברית, את כולם קראתי בשקיקה, חויה מיוחדת.
שנים מהם השאלתי לחברים ומאז אבדו עקבותיהם אבל את המדריך המעשי אני שומר אצלי היטב ומציץ בו מידי פעם.
אז מה ליהדות ולמדיטציה? זו יריעה ענקית שקשה לפורשה במקום הצר הזה, אתן רק דוגמא קטנה,
הגמרא מספרת על החסידים הראשונים שהיו שוהים שעה לפני התפלה וגם לאחריה - "כדי שיכוונו את לבם למקום".
שעה שלמה לפני התפלה!
(ואל תאמרו לי "שעה" לאו דוקא אלא הפרוש הוא "זמן מה", כי הגמרא שם שואלת "הואיל והיו שוהין תשע שעות ביום (שעה לפני ושעה אחרי ושעה התפלה עצמה, כפול ג תפלות) מתי היו לומדים ואיך מתפרנסים?", הרי לנו ששעה זו שעה),
במשך ששים דקות תמימות הם היו "מכוונים את לבם" (אני ממשיל זאת לנגנים המכוונים את כליהם לפני קונצרט),
זו מדיטציה רבותי.
שלא לדבר על התפלה עצמה שהיא.... טוב תקראו בספר, זה ארוך.
כיום המדיטציה כבר אינה נחלת מיסדרים סודיים בפסגות הרים נדחים במזרח הרחוק, העולם המערבי התנפל על כל התורות האזוטריות, חקר אותם בכלים מדעיים, בודד מהם את המרכיבים המיסטיים הלא רלוונטים, ודג מתוכם את החומר הפעיל בלבד.
מיינדפולנס הוא אחד מהם, וכנראה המפורסם שבהם.
מיינדפולנס זה מה שכתבתי עליו בתחילת הפוסט (כשעוד הייתם צעירים, הרבה דרך עברנו יחד מאז הא?), והוא נחקר באלפי מחקרים ונמצא מועיל לרשימה כל כך ארוכה של בעיות שחבל להתחיל בכלל לרשום.
מיינדפולנס נפוץ היום בכל העולם, ויש לו אינספור ספרים וסדנאות והרצאות ואתרים ומה לא.
תנסו לגגל "מיינדפולנס" ותקבלו בתוך שבריר שניה 79,886,985,000,020,445 תוצאות.
וזה רק אלה שבעברית!
(האמת שקשה להתפעל מחיפושי גוגל, כי גם אם תחפשו "השתלת שן בינה למלפפון חשמלי" תקבלו מספר דומה של תוצאות).
מה ההבדל בין מינדפולנס ומדיטציה? ראיתי את השאלה הזאת בכמה מקומות, יש שעונים שמיינדפולנס הוא חלק מסוים בתוך המדיטציה, ויש אומרים שמדיטציה היא טכניקה מסוימת של מיינדפולנס.
ואני אומר תעזבו את הכלל ופרט וכלל, ואת ההגדרות המדויקות תשאירו לאקדמאים המשעממים שכותבים עבודות לדוקטורט.
אתם תתחילו לתרגל
והאור כבר יפציע.
איך לתרגל?
כאן אני מגיע למתנה שהבטחתי לכם.
רצועת שמע שהקלטתי עבור מטופל שלי, שיש בה אמנם אלמנטים נוספים מלבד מיינדפולנס, אבל עיקרה מבוסס עליו.
כדי להשיג את התועלת ממנה כל שעליכם לעשות הוא למצוא מקום שקט ונח בלי הפרעות, להוריד את הקובץ לנגן שלכם (או להקשיב ישירות) ולהאזין באזניות, ולפעול לפי ההוראות המוקלטות.
הרצועה באורך 18 דקות בערך, אבל אחרי פעם פעמיים שתכירו את הטכניקה, אפשר יהיה לעשות את זה לבד ולפרק זמן קצר בהרבה.
חמש דקות ואפילו שלש, נמצאו יעילים מאד במחקרים.
עכשיו, אני יודע שישר תפתחו את ההקלטה לראות איך נשמע הקול שלי, ואחרי זה תריצו קצת לאמצע לראות אם יש שם משהו יותר מעניין ואז תעברו לסוף לשמוע את הפאנץ' (שאיננו), ואז תשלחו לי "מדהים" ותעברו מהר לחפש פוסטים מלהיבים יותר שיתנו דחיפה נוספת לקרוסלת החיים המסחררת שלכם, ויטיסו אתכם עוד ועוד יותר רחוק מרגע השלווה שהיה בהשג ידכם,
מהרגע השקט והאמיתי שבו מתנהלת המציאות שלכם באמת ולא הדמיונות הזכרונות התקוות והלחץ.
מהרגע המואר הזה שנקרא
הווה.
הווה פשוט.
לחצו על הקישור עלים בנחל -מיינדפולנס
תודה להשם הוצאתי את החוברת על מיינדפולנס, אפשר להוריד אותה מכאן שלוש דקות לאושר
