בס"ד


מס על שתיה מתוקה



נושא זה עלה לא מעט פעמים כאחד הדברים הראשונים שיפעלו לתקן מיד עם הקמת הקואליציה החדשה.

ואכן מיסוי זה פגע פגיעה כואבת בכל שדרות הציבור, והעלויות של כל אירוע/קידוש/אירוח וסתם שבת, עלו בעשרות אחוזים.

גם אני (כצעיר חרדי תוסס) טענתי נחרצות נגד המס ושאפתי שיבטלו אותו.

ואולם, רק עכשיו נחשפתי קצת להשלכות הבריאותיות של שתייה מתוקה, ודעתי השתנתה. אני מקווה שלאחר שתבחנו את העניין מכל היבטיו, תשתנה ולו במעט גם דעתכם.

כצעיר שבילה (לצערי הרב) לא מעט בבתי חולים, ובמיוחד במחלקות שיקומיות. נחשפתי כבר מזה שנים להשלכות החמורות של מחלת הסכרת. הכרתי לא מעט כרותי גפיים, מיעוטם מתאונות דרכים, ורובם מסוכרת!! הכרתי הרבה שעברו שבץ מוחי, חלקם הגדול עם סכרת.

אין חולק שסוכרת היא מגורמי התחלואה (והמוות) הגדולים שיש היום. סוכר גבוה גורם להיצרויות בכלי דם, שגורמים לצערינו הרב, לשבץ מוחי, לתחלואה לבבית (אי ספיקת לב, התקפי לב וכו'), ולנמקים וזיהומים שמביאים לקטיעות גפיים (ובמקרה היותר גרוע...).

סוכרת היא אמנם בעלת מאפיינים גנטיים, וגורמי סיכון נוספים. אבל מה שגורם בפועל לקריסת הלבלב, הוא צריכת סוכר גבוהה (כל אחד לפי גורמי הסיכון שלו).

כמות גבוהה של סוכר שנכנסת בבת אחת לדם, גורמת לעבודה מואצת מאוד של הלבלב (שתפקידו לאזן מהר את רמת הסוכר בעזרת האינסולין שהוא מפריש). עומס גדול על הלבלב לאורך זמן עלול לגרום לקריסתו, ובעצם למחלת הסוכרת.

וכאן ישנו הבדל משמעותי בין צריכת סוכר במזון לבין שתייה. במזון העלייה של הסוכר בדם פחות חדה מכיוון שלוקח זמן למזון להתפרק, וכתוצאה מכך הלבלב צריך להתמודד עם פחות סוכר בבת אחת. (וגם זה עלול לגרום לסוכרת).

בשונה מכך, שתייה ממותקת, לא צריכה להתפרק, והסוכר נכנס בבת אחת לדם, כתוצאה מכך העליות בסוכר חדות הרבה יותר, והלבלב צריך לעבוד הרבה יותר קשה בבת אחת, כדי להוריד את הסוכר, העליות החדות האלו הם אלה שמקשות עוד יותר על תפקוד הלבלב. מכאן, ששתיה ממותקת היא גורם סיכון גבוה בהרבה, מאשר מזון מתוק. ואין צורך להזכיר את מה שכבר ידוע לכל על כמויות הסוכר שיש בשתיה מתוקה.

ומכיוון שכך, הורדת הצריכה של השתייה המתוקה הוא צורך חיוני למען בריאותינו ובריאות ילדינו. ולמרות שבאופן כללי אין מיסים על דברים לא בריאים. יש חריגים! כמו סיגריות למשל. והסיכון בשתיה מתוקה מספיק גדול על מנת שיצריך התייחסות מיוחדת.

ואולם, המיסוי הקיים הוא שרירותי וכמעט שאינו מועיל. ורק מכביד עוד על ההוצאות שלנו.

הטענות העיקריות נגד המס הם:
  • כבר העירו לא מעט על כך, שאם הסוכר הוא הבעיה, לא היה נכלל במס גם משקאות הדיאט למיניהם. וגם הטענה שגם דיאט לא בריא, איננה טענה, כי לא על כל דבר עושים מס, וכאן יש סיבה מיוחדת בגלל הסיכון הגבוה לפתח סוכרת, שלא קיים בדיאט.​
  • זוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, מכיוון שאין חלופות, ונמצא שבמקום שהצריכה תרד, היא כמעט ולא ירדה (במיוחד כי באירועים וכדו' אין אפשרות לא להביא שתייה מתוקה, וכן יש משפחות (רוב הציבור) שהורגלו לצרוך ולא יכולות בלי), והדבר היחיד שיצא מכך הוא הכנסות של מיליונים לקופת המדינה, ותוספת עומס על ההוצאות השוטפות.​
  • החלוקה הקיימת כיום בין 5 גרם למאה מ"ל (היינו סימון אדום) כמעט ואינה מורגשת. מדובר בהפרש של 30 אג' לליטר. (המס הוא שקל לליטר שיש בו 5 גרם למאה מ"ל, ו70 אג' לפחות מכך וכן לדיאט). כתוצאה מכך היצרנים העלו גם את מחירי השתייה מופחתת הסוכר, והם מרויחים את ההפרש.​
  • המס גרם להעלאת מחירים בלי פורפורציה לגובה המס. המס על פחית קוקה קולה הוא 33 אג' בלבד. בעוד מחיר של פחית זינק בלפחות 1 ש"ח במקומות הכי זולים. המס על בקבוק של ליטר וחצי הוא 1.5 ש"ח, בעוד מחירו עלה בכ 3 ש"ח. עלייה זו נגרמה בין היתר בגלל חוסר המודעות של הציבור לגובה המס.​
  • אין שום סיבה לחברות המשקאות להוריד את כמות הסוכר במוצרים, כי הצריכה כמעט ולא ירדה. וגם מה שכן ירד ירד בין במוצרים בעלי כמות הסוכר הגבוהה, ובין במוצרים מופחתי הסוכר.​


ועל כן ראיתי לנכון, להציע פשרה, שמחד תוריד את הצריכה מהמשקאות בעלי רמת הסוכר הגבוהה, ומאידך תעודד את חברות המשקאות להפחית את כמות הסוכר בשתייה ולייצר יותר מוצרי דיאט, וכאלו עם רמת סוכר נמוכה.

הצעתי היא להשתמש בחלוקה שכבר נקבעה היום בין רמות הסוכר בסימונים האדומים על המוצרים. וייקבע כי על בקבוקי שתייה בעלי רמת סוכר גבוהה במיוחד שיש להם סימון אדום יישאר המס על כנו
(וזה בעצם רוב השתייה המתוקה הקיימת היום). ועל שתייה מופחתת סוכר שאין לה סימון אדום, וכן משקאות הדיאט, יבוטל המס לחלוטין – לכל הפחות בשלב הזה.

התועלת בשימוש בסימון האדום המוכר, זה שהחלוקה ברורה לכולם, וכולם יודעים על מה יש מס ועל מה לא, וכך לא תהיה לגיטימציה להעלאת מחירים של המשקאות ללא המס. השינוי הנוסף שמוצע הוא ביטול המס לחלוטין על מה שאין לו סימון אדום, מה שיחייב פער מחירים בולט בין סוגי השתייה.

בכך, יתאפשר לציבור לקנות במחיר מוזל יותר, משקאות מתוקים שרמת הסוכר מופחתת
(כגון: שוואפס מוגז עדין ודומיו, מים בטעמים, ועוד, וכן משקאות דיאט), מה שיגרום כמעט בוודאות לשינוי הרגלי הצריכה של רוב הצרכנים.

לטווח הארוך, חברות המשקאות ייאלצו להתאים את עצמם ולייצר יותר שתייה מופחתת סוכר, ומשקאות דיאטטיים.


יתכן שבעוד כמה שנים, יתאפשר להחיל מס, גם על משקאות בעלות רמת סוכר נמוכה מהרף של הסימון האדום. מכיוון ששוק המשקאות מופחתי הסוכר יגדל.

(מי שבוודאות יעמדו על הרגליים האחוריות ולא יאפשרו את העברת התקנה, הם חברות המשקאות, שעלולות לאבד חלק ניכר מרווחיהם, משינוי הרגלי הצריכה. ואולי גם אם תעבור תקנה כזו – הם עלולים להשוות את מחירי השתייה ללא מס למחירי השתייה עם המס, שלא יפסידו. זוהי נקודה שתחייב התייחסות.)

[זה לא יפתור הכל וגם לא יוריד את המחירים למחיר של פעם, אבל בהחלט יכול ליצור תחרות ולהוריד מחירים. ולהוריד בצורה דרסטית את צריכת המוצרים הבעייתים במיוחד.]


לסיכום:

מכיוון שיש צורך גדול בהפחתת הצריכה של השתיה המתוקה, מוצע בזאת להחיל את המס בשלב זה רק על שתיה בעלת סימון אדום, ולבטלו לחלוטין על מה שללא סימון אדום (וכן על משקאות הדיאט), מה שיגרום לפער מחירים בולט, שכמעט בוודאות ישנה את הרגלי הצריכה של רוב הצרכנים. וכפועל יוצא מכך חברות המשקאות ייאלצו להפחית את הסוכר, ולייצר יותר מוצרים דלי סוכר.

מתוך האפשרויות העומדות בפנינו, זוהי כנראה הדרך היחידה בה נוכל מצד אחד, לאפשר לאנשים לקנות שתייה במחיר שפוי ולהוזיל חזרה את העלויות. ומצד שני לשנות את הרגלי הצריכה, ולשמור על בריאותינו ובריאות ילדינו.