כמה מילים על מרחב הלגיטימציה

בס"ד

אינני מבין גדול בצבא או במלחמה,

אבל אני חי בעולם הזה, כאן בארץ ישראל, מסתכל ימינה ושמאלה (תרתי משמע), ואני לא מבין למה דברים שנראים לי פשוטים לא מובנים לכולם.

אז החלטתי לפחות לכתוב על זה,


המענה שנתתי לשאלה שהציקה לי – למה לא כולם מבינים מה שנראה לי פשוט, הוא, שיתכן שמה שקורה באולפנים לא ממש משקף מה שאנשים חושבים (מוכר? לא?!...) או אפי' יתירה מכך, שבליל השטויות שנאמרות באולפנים מצליחות לבלבל גם את רוב האנשים ה(לא) פשוטים.

על מה אני מדבר,

על ה'קונספציה'

המילה שפרצה אל חיינו בסערה בצהרי היום הנורא ה 7 באוקטובר,

ה'קונספציה', היא ואין בלתה אשמה במה שקרה.

אכן!


אבל מה היא??

לא אלאה אתכם, ואני לא הולך להכנס להסברים לשוניים, וגם לא להסברים צבאיים – כי אני לא איש צבא (לא שראינו שהם מבינים הרבה ביחס לתפיסת המציאות).

נשתמש לצורך העניין במובן הפשוט של המילה – שלא יתווכחו איתי על המשמעות – שהכוונה שלי בכל אופן, לתפיסת מציאות שגויה והתאמת המציאות לתפיסה השגויה, מקובל? בואו נמשיך..

אז יש קונספציה ויש אשמים בה,

מי הם?

כל בכירי המערכת המדינית והבטחונית, למעט חריגים – ולא נכנס לוויכוח מי הם החריגים ומי לא.

עד כאן בסדר?!


זאת אומרת שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלולי הקונספציה, היו מטפלים בבעיות כמו שצריך.

אופס! טעות!!


בואו נפליג קצת בדמיון



נניח והיה כאן ראש ממשלה – קוראים לו ארי ממשליהו והוא היה 'ימין על מלא' 'ביטחוניסט' אמיתי מצביא ללא חת, 'ימין ערכי', קרוץ מהחומר והמזג הנכון ובצד הנכון של ההיסטוריה, תת אלוף במיל' (דווקא...) נץ ביטחוני 'אח לנשק' 'דובר ערבית' (..) ו'טוב ליהודים'. באמת, לאף אחד לא הייתה עליו שום מילה רעה.

למפלגתו קראו להכריע בל' מסתלסלת.

ואכן הוא גם הכריע את כל יריביו והייתה לו תמיכה ענקית בעם.



השנה היא שנת 2009 אחרי עופרת יצוקה שלא הסתיימה בהכרעה, וכשמלחמת לבנון השנייה עוד באופק. והוא עולה לשילטון לקול תרועות מליוני תומכיו – "הנה, ארי בא, ל... הכריע כל צבא"

אופוריה ברחובות.

ואכן, על כל ירי של רקטה הוא הוריד בניין!! ולא סתם אלא בשכונת רימאל! ועוד איזה מחרטת נשק על הדרך.

ותשקוט הארץ עשר שנים, בלי רקטות בלי בלונים בלי הפגנות כלום!!

תראו איזה ביטחון! השנים הכי בטוחות מאז קום המדינה!



לאחר שתים עשרה שנים באוגוסט 2021 ביקש שר זוטר ממפלגת 'ישראל מנצחת' הקיצונית לנהל דיון על 'עזה', ואף אחד לא הבין מה הוא רוצה, לאחר ויכוחים והתנצחויות מסכימים לו להעלות את זה לדיון בממשלה ואפי' שר הביטחון והמזכ"צ של ראש הממשלה נוכחים בדיון.

והוא שואל, מה אתם עושים לפתור את בעיית עזה. כולם מגלגלים עיניים, "בעיית" עזה, תראה הם רועדים מאיתנו, הם זוכרים היטב מה עשינו להם, נכנסנו להם ב.. הם לא יעזו לתקוף אותנו. אם הם רק יתחילו הם יראו מה נעשה להם..

כשהוא דיבר על זה שיש בעזה הרבה תחמושת שעלולה להיות מופנית נגד ישראל, ויש צורך לצאת למבצע שיכלול כניסה קרקעית כדי להשמיד את היכולות של חמאס, הסתכלו עליו כמו משוגע.

אבל מיודעינו ראש הממשלה 'ארי' לא אחד שיזניח את הנושא, כ'דובר ערבית' הוא התחיל להקשיב לדוברים הערבים, והוא התחיל להפנים שיום אחד הם עלולים לעשות לנו 'בית ספר ללימודי המזרח התיכון', הוא מזמן אליו לפגישה בקריה את ראש השב"כ והרמטכ"ל יחד עם שר הביטחון, והם אכן מבינים ומוכנים להודות (לא דבר של מה בכך..) שיתכן ונהיה בבעיה במהלך השנים הקרובות.

טוב,

אתם מותשים? גם אני, אין לי כח להמשיך בתיאור וגם הכתיבה לא ממש זורמת לי,

אני רק רוצה לזמן אתכם בשארית כוחותיכם לסיעור מוחות בשאלה מה התרחישים האפשריים בסיטואציה ההיא.

בהנחה והם מחליטים לצאת במלחמה מוחצת והשמדה מוחלטת של שלטון הרשע שלטון חמאס ברצועה, כולל בעזה תחתית.

תוך כמה זמן ישראל מנודה בעולם?

מה קורה בתקשורת?

באיזה מספר הרוגים כבר חצי מהעם לא איתך? ותוך כמה זמן כבר רוב העם לא איתך?

כמה סרבני מילואים יוצאים נגד ההרפתקאה המיותרת?

תוך כמה זמן ארה"ב כבר מאיימת על ישראל שאם לא תפסיק, היא תפסיק את הסיוע הביטחוני (אני לא מדבר על משלוחי הנשק שמלכתחילה לא היו – כי ארה"ב הייתה נגד מהרגע הראשון).

עם הרבה פחות נשק והרבה פחות מוטיבציה של הלוחמים שלא מספיק בטוחים בצדקת הדרך ולא מקבלים מספיק תמיכה מהעם, היו הרבה יותר הרוגים.

והמלחמה לא הייתה מסתיימת לטובתינו – כמעט בטוח שהייתה נעצרת באמצע. אם בגלל שהממשלה הייתה מאבדת את הרוב בכנסת או שהצבא היה מחליט לעצור או שלא הייתה ברירה לאחר שהמונים יצאו לרחובות והממשלה איבדה כל בסיס תמיכה.

וכל זה היה בהנחה והדרג הצבאי היה מוכן לצאת להרפתקאה.

אז למה אתם מצפים שמיודעינו 'ארי ממשליהו' יצא למלחמה?

'מרחב הלגיטמציה הציבורית והמדינית למלחמה כזו היה נמוך עד לא קיים, ובלי ארה"ב ישראל לא יכולה לעמוד, ובלי תמיכה מהעם אין צבא'

ואם הוא לא היה יוצא למלחמה?

נו.. זה מה שקרה.

(יבואו תומכי .. ויגידו, נתניהו העביר כסף לחמאס,

הבלים, זה נכון עובדתית, אבל אני לא רואה שום איש שמאל שכמה שיחזק את הרש"פ לא היה נותן לכספים להכנס לרצועה, כסף היה מגיע לחמאס בכל תרחיש.)



זה בדיוק מה שקרה בצפון, במשך 17 שנה חיזבאללה יושב על הגדר ומתחמש ללא הפרעה, והעיקר 'הוא מורתע'

ואחזור לשאלה?

האם הייתה לגיטימציה בין לאומית לפתוח במערכה עצימה מול חיזבאללה?

האם הייתה לכך לגיטמציה פנימית?

וכולנו יודעים היום, שגם אם נשים שנייה את חמאס בצד. אם רק חיזבאללה היה בוחר לפתוח במתקפת פתע על ישראל, היינו במצב אפי' יותר גרוע, וזה לא שאין לחיזבאללה תוכניות מוכנות לכך, כולל אימונים רבים שנערכו לשם כך.



אנשים רוצים שקט, תעשייה, כלכלה, הייטק, תרבות, חו"ל, בילויים,

הדבר האחרון שהם רוצים זה מלחמה,

ובטח לא כשהם לא מרגישים את החרב מתהדקת על צווארם.

וכשהם לא מרגישים את זה הם לא נותנים לגיטימציה לשום פעולה שהורסת להם את כל החלומות היפים.



אתם עוד איתי??

מקווה שכן, כי הנה משפט המחץ!

אף אחד לא אשם במה שלא פעלו נגד חמאס וחיזבאללה, אין אף אחד שיכל לשבת בראש המערכת ולעשות משהו בנידון (למעט להיערך יותר הגנתית, שזה נושא בפני עצמו), גם אם תפיסת המציאות הייתה תקינה לא היה מה לעשות.

לא היה 'מרחב לגיטימציה' לשום פעולה שהייתה מדרדרת את ישראל למערכה רחבה עם מאות הרוגים במקרה הטוב. ומדרדרת אותה כלכלית ומדינית.

כולנו אשמים.

והאמת שגם אנחנו לא, כי גם אם העם היה תומך במלחמה, העולם היה עוצר אותנו מתי שהוא בלי להשלים את המשימה, והיינו נשארים בעיקר עם חור כלכלי עצום.



היכן מתבטאת בעיקר הבעיה בתפיסת המציאות (קונספציה בלע"ז) – בזה שלא נערכו לכך, בזה שלא הבינו שיום אחד נעמוד מול כל הרוע ולא תהיה אפשרות להתחמק, ומבחינה הגנתית צריכים יותר כלים ויותר יכולות ויותר חימושים ויכולת ייצור עצמית ויותר חיל שיריון וטילי ק"ק ועוד ועוד.

וכאן יש את את מה שקרה לרוב מוחלט של הבכירים ולכל מי שאחז בידו הגה כלשהוא,

קשה מאוד להיישיר מבט למציאות הזו, שאתה יודע שאתה מנוע מלפעול ויום אחד תחטוף, אז אתה מפתח מציאות חלופית שהכל טוב וכולם מורתעים וכו', ולא צריכים חיל שיריון כזה גדול ועוד מטעמים על זה הדרך,

אתה מעדיף להשקיע במקומות הנוצצים (חיל אוויר, הגנ"א, מערכות מתקדמות) , במקום להשקיע במקומות שיתנו לך פחות שיווק ופרסום, שזה מאגרי תחמושת ותחזוקה של כמויות של ציוד כבד, ותחזוקה של עוד אוגדות חי"ר ושיריון ועוד. והמשאבים מוגבלים אז יש סדר עדיפויות.

להסתכל למציאות כמו שלנו בעיניים – זה לא לישון בלילות (ע"ע דרעי), אז הנפש מגנה וממציאה חלופות.



אבל מה שבאתי בעיקר להדגיש שברמה ההתקפית לא חושב שאנשים כאלו או אחרים היו פועלים אחרת.

בודדים דיברו אחרת – אבל גם אם הם היו נוטלים את המושכות לא הייתה להם שום אפשרות לבצע.

לתחושתי – כל מי שטוען היו צריכים לעשות כך וכך, מבלבל את השכל,

ויש הרבה כאלה, באולפנים, ברשתות ובכנסת ובממשלה. (הם עצמם לא היו נותנים למהלך התקפי משמעותי שנייה של חסד..)

אף אחד לא מוכן להכיר במציאות שלא הייתה אפשרות מבחינה ציבורית ומדינית לצאת למבצע מוקדם יותר.



ולמי שנשאר איתי,

אני רוצה להמשיך קדימה,

אל העבר והעתיד במקביל...



נתחיל מהעתיד,

ומהשאלה האם זה עלול לקרות שוב?

בוודאות מוחלטת כן!

אני לא יודע אם בטווח של עשר שנים או עשרים או אולי פחות.

אני רואה תרחישים שמדברים עליהם, שנניח חיזבאללה מתרחק כביכול מעבר לליטני,

שזה פייק כי גם אם מעל הקרקע לא תראה מפקדות וטילים שלהם עדיין הם מוטמנים היטב, ויש להם מנהרות רחבות ידיים שיכולים לפרוץ מהם בבת אחת אלפי לוחמים, אבל נעזוב את זה.

נניח יש שקט שנה וישראל חוזרת למסלול, הכלכלה מתחילה להתאושש, אנשים מתחילים להתאושש מהטראומות חוזרים לעבוד, לתרבות, אפי' לטיולים.

ויום אחד החיזבאללה גולש 500 מטר קדימה (לא שהוא צריך את זה, כפי שכבר כתבתי.)

האם ישראל תפתח במלחמה?

ברור שלא!

וק"מ אחד??

ואחרי חצי שנה עוד שני ק"מ

תכל'ס מהר מאוד הם חוזרים לקו הגבול.

(וזה עוד בלי להתייחס לכך שרבים מהכוחות של חיזבאללה מתגוררים בדרום לבנון כך שהרחקה היא בדיחה)

וישראל לא מסוגלת להגיב, ושוב נרדמת בשמירה.

כי מה היא תצא למלחמה? – העם לא יהיה איתה.

וכל ההבדל יהיה הגנתי (במקרה הטוב).



אכן, כמו בעבר כך גם בהווה זה יכול לחזור על עצמו, אם לא נטפל בזה עכשיו, וגם אם כן נטפל בזה, זה עדיין יכול לחזור בווריאציות שונות. במקומות שונים.

העם רוצה שקט כל עוד הוא לא מרגיש את החרב פוצעת אותו.

העולם רוצה שקט – ולא מוכן לראות חמש דקות קדימה.



מה ניתן לעשות? שאלה טובה!

וזה בעצם השאלה מה יכולנו לעשות אחרת בעבר.

(אם יכולנו..)



ביחס לעולם – לשחק משחק של אינטרסים ולהיות פחות תלויים בהם ויותר כוחניים ועוצמתיים, אין ברירה. אם לטורקיה זה עובד זה יעבוד גם לנו. כל עוד לא נעבור גבולות מסויימים.

לא להיות תלויים לגמרי צבאית בארה"ב.



ומה ביחס לעצמינו?

הו הו זה הרבה יותר מורכב,

גדל כאן דור שלא מבין שאנחנו במלחמת קיום כל הזמן,

שמכרו לו חלומות של שלום ללא כיסוי,

שרוצה להיות מערבי – עם ככל העמים,

עם שקט ושקט ובלי מלחמות,

והוא מתאים את המציאות לחלומות האילו.

לא מסוגל להבין את המציאות, שקללת עשיו – "על חרבך תחיה" מתקיימת בנו.

דור שחושב שאם מישהו תומך במלחמה ובלהסתובב עם נשק – זה אומר שהוא אלים,

כשהוא סך הכל מנסה להגן על עצמו ועל ילדיו.

בעולם המערבי בו אנחנו חיים, קל מאוד לצייר את המציאות ככזו, לגרום לך לרחם על מי שלא צריך לרחם עליו, להציג שימוש בכח כשאין ברירה, כאלימות. למכור לך חלומות אטופיים על שלום ודיפלומטיה, (כשהתרגום לערבית הוא כניעה והתרפסות).

יש הרבה אשמים למצב אליו הגענו.

אבל זה בעיקר העולם המערבי שאנחנו בסופו של דבר משתייכים אליו, והרוחות שנושבות שם מגיעות אלינו. עם לא מעט אשמה של התקשורת ועולם התרבות האקדמיה בכל עשרות השנים האחרנות, שמכרו לנו חלומות של שלום, שהבטיחו שלא תהיה עוד מלחמה וניסו לעמוד בהבטחה – רק בלי לשים לב שבכך הם מביאים מלחמה גדולה פי כמה.

אז במציאות הנוכחית,

אנחנו צריכים להיות רק ב'עת מלחמה'

וכך הדור הבא ושלאחריו יצטרכו לגדול - עד ביאת משיח צדקינו בקרוב.

האם זה יקרה?

האם הציבור יהיה מוכן לחיות עם חרבות ברזל בשתי ידיו, או שהוא יעדיף להתמכר לחלומות של שקט שלום ולהיות מקובל בעולם?

ספק גדול.



אז מה השורה התחתונה?

• לא היה 'מרחב לגיטימציה' פנימי וחיצוני לשום פעולה התקפית משמעותית שהייתה גוררת למלחמה, וגם אם היה מי שיראה את המציאות נכונה, לא הייתה לו שום אפשרות לפעול.
• מבחינה הגנתית – אכן תפיסת המציאות השגויה החמירה את עוצמת הטרגדיה בדרום, ובנס נמנע (לע"ע) אסון גדול פי כמה בצפון. וכן מבחינת היערכות נכונה למלחמה עתידית, מבחינת הכלים והחימושים וכו' שבמידה שהייתה פורצת מלחמה רב זירתית היינו בבעיה חמורה.
• מבחינה חיצונית – אם יש פתרון (ואני מדגיש אם..) זה כמה שפחות תלות, בכל תחום חיוני ובעיקר צבאית.
• מבחינה פנימית – מורכב מאוד – לנפץ את תקוות השקט, ולחנך את הדור הזה והבא אחריו למצב עם איומים קיומיים, כדי שבכל רגע נתון אם ההנהגה תראה צורך לצאת למלחמה, תהיה לגיטמציה וחוסן של הציבור.
• הכי חשוב – תפילה.

מישהו עוד כאן?..

תודה רבה שהייתם איתי.

מקווה שעזרתי במשהו...