תקנות חדשות לגבי חתונות בגור

[saru]

למה הם שמחות וגאות להודיע לחברות
ממילא החברות לא ישתתפו באירוסין
לפי התקנות

שמחות וגאות לחסוך להורים שלהם חיבוטי וגלגולי גמ"חים!!!

 

[לעבעדיקייט]

החלק של המאיון העליון יותר מתמוה.
הרי הרבי מגור הלב שמחה היה חלוץ התקנות לחתונות וקהילות רבות חיקו את המהלך המוצלח.
נכנס אליו חסיד עשיר וקבל על התקנות החדשות באומרו יש לי מספיק כסף לחתן בפאר.
ענה לו הרבי אז בכסף הזה תקנה לך רבי חדש
וד"ל

אכן. כאן נמצא ההבדל.
התקנות קיימות. ואין כאן המקום להאריך.
כעת מדברים על הצעות של עסקנים.
לתמימים שביננו, בזמן הרבי הלב שמחה לא היה כזו היסטריה על הביגוד והתסרוקות.

 

[לעבעדיקייט]

יש גמרא אבל כשאני יביא את זה יפול כל הבנין שבנו פה..

אז להוריד את זה.

הגמרא בהחלט לא מדבר בסכומים כאלו..

תביאו גמרות. סטנדרים. למה לא?
יפול הבניין? נבנה חדש...
אז באיזה מסכתא זה כתוב?

 

[פרידה]

זה היה כשהרבי עשה תקנות
היום התקנות שם זה הצעות של הקהילה

ממש לא
הרבי הלב שמחה לא ישב וקבע את התקנות
הוקמה בזמנו ועדה שעסקה בנושא וגיבשה את התקנות
אמנם הלב שמחה מאוד אכף את זה אבל התקנות גובשו ע''י עסקנים מטעמו

 

[yydd]

ואדרבה, בואו נבצע סקר.
מי שחושב שמתאימה לו חתונה פשוטה יותר מהסטנדרט הקיים.
באולמות קטנים יותר, ללא הזמנות ללא השכרת שמלות יוקרה.
מי שמתאים לו עצמו אירוע מכובד ומאופק, ללא הפחד הקמאי של מה יאמרו,
שיצביע פה.

ומי שחושב שחייבים להמשיך כמו שהיה עד היום וחלילה להעיר דובים מרבצם.
מי שחושב שבגלל שכרגע עוד לא כיבו את הלדים הצבעוניים של מסיבות הגמר בת המצווה החומש וכו', אז חובה קדושה להמשיך לשלוח יהודים לקושש הלוואת מגמחים, שיצביע פה.

אפשרות שלישית:
ומי שחושבת שמתאים לה חתונה פשוטה יותר באולמות קטנים, לא בבתים ולא בבית כנסת....
להעיר דובים מרבצם, אבל להזהר שלא יטרפו אותך.
אני לא מוסגלת לחשוב לחתן בבית כנסת, אבל באולם יפה בצורה מצומצמת מאוד - הלואי.

 

[Ruty Kepler]

(וסתם כך דבר מעניין שיושבים להם כמה עסקנים גברים ואת הדבר הראשון שהם מחליטים שצריך לצמצם זה בגדים...)

הגברים הם אלו שמשלמים על הבגדים. הם אלו שמסתובבים בגמ"חים כדי לממן אותם.

ומעניין שדווקא במגזר הליטאי, בו הנשים הרבה יותר עובדות, ועובדות קשה - הן קונות בגדים זולים.
זכורה לטוב ניקית ליטאית כאן בפרוג, שקבלה על כך שהיא מחפשת שמלה לחתונת אחותה, והכל נורא יקר, יותר מ-250 ש"ח. היא הייתה אשה נשואה. ודיברה על קנייה. ו-300 ש"ח נשמע לה יקר.

ואצל החסידים, מקובל מאד ש*שוכרים* *לנערות* *שמלות* ב-800 ש"ח בלי למצמץ.
מותר לנו ללמוד משהו מהליטאים. החתונות שלהם שמחות לא פחות משלנו. למרות שההוצאות נמוכות, ואחיות החתן והכלה לא נראות כמו נסיכות מהמאה ה-18.

ו @ששונית , לגבי תקנות הלב שמחה:
לא תמיד אפשר להכריח עשירים ולא תמיד זה נכון, אבל אפשר לחשוב גם בכיוון הזה, שתקנות הביגוד לנערות יהיו תקנות מחייבות בסמינרים. ובנות העשירים תלמדנה קצת להתחשב בזולת. זה יכול רק להועיל להן בחיים.
(ושוב, הבעיה מתחילה בחינוך. כי נגיד שיקבעו שאסור לשכור בגדי יוקרה, העשירות פשוט יתפרו להן שמלות, 3000 ש"ח כל אחת... וינסו 'לעבוד' על המורות שזה עלה רק 500, ואין לדבר סוף).

למה הם שמחות וגאות להודיע לחברות
ממילא החברות לא ישתתפו באירוסין
לפי התקנות

חברות באירוסין הן דבר מיותר מכל בחינה, אלא אם הכלה מבוגרת וסיימה סמינר, ומזמינה שלוש-ארבע חברות קרובות.
כל עוד היא לומדת, היא תבוא בבוקר למחרת לסמינר, תשמח עם חברותיה, תביא עוגות ושתיה ותשמע 'שיעור כלה' מהמחנכת. בשביל מה כל הכיתה אמורה להגיע לאולם? (מה שמחייב כמובן העלאת רמה בכל הנושאים, תסרוקת, שמלה, קייטרינג, הרי 'כל החברות יראו'.)

המעמד בו עשרות חברות מצחקקות בוחנות את החתן מעבר למחיצה, יכול בהחלט להתבטל. גם מבחינה ערכית.
על הדרך יבוטלו ה'ברים' היקרים באירוסין, שהחברות מכינות, וכל הכבוד להן, אבל זה עולה הון תועפות. להורים שלהן. (מפי אמא לנערה בה' סמינר, שתיארה לי איך ומה ילדתה מכינה לכל חברה שמתארסת).

 

[תמר לב]

ואצל החסידים, מקובל מאד ש*שוכרים* *לנערות* *שמלות* ב-800 ש"ח בלי למצמץ.
מותר לנו ללמוד משהו מהליטאים. החתונות שלהם שמחות לא פחות משלנו. למרות שההוצאות נמוכות, ואחיות החתן והכלה לא נראות כמו נסיכות מהמאה ה-18.

כנראה שזה השתנה מאז אותה ניקית,
רב הליטאיות שסביבי משכירות או תופרות ו600 נחשב ממש זול.

 

[גלידה בגביע]

לא תמיד אפשר להכריח עשירים ולא תמיד זה נכון

לא חושבת שיש סיבה להכריח עשירים לעשות שמחות מצומצמות. אם יש להם- שיהנו.
עשירות היא מתנת שמים כמו כל מתנה אחרת, ואין שום סיבה שהם לא יוכלו להנות מכספם אותו הרוויחו בעמל וביושר (או בירושה ) בחתונות צאצאיהם.
כמו שלא נדרוש מאישה שזכתה ב14 ילדים שלא לצאת איתם לרחוב כדי שאלה שלא זכו לכך לא יקנאו.

 

[לא אני]

הגברים הם אלו שמשלמים על הבגדים. הם אלו שמסתובבים בגמ"חים כדי לממן אותם.

ומעניין שדווקא במגזר הליטאי, בו הנשים הרבה יותר עובדות, ועובדות קשה - הן קונות בגדים זולים.
זכורה לטוב ניקית ליטאית כאן בפרוג, שקבלה על כך שהיא מחפשת שמלה לחתונת אחותה, והכל נורא יקר, יותר מ-250 ש"ח. היא הייתה אשה נשואה. ודיברה על קנייה. ו-300 ש"ח נשמע לה יקר.

יש מה ללמוד מכל אחד.
ככלל הסתפקות במועט ופשטות לא היוו ערך בחצרות חסידים.
כן היה ערך מקביל שקראו לו "פרישות", הערך הזה מסתנכרן מעולה עם בתים יפים ובגדי נסיכות. הוא לא מסתנכרן עם בזבוז זמן ואנרגיה על מציאה של בגדי יוקרה באותה מידה שהוא לא מתואם עם בזבוז זמן ואנרגיה על מציאת בגדים במחירים זולים.
לא לחינם הבתים של הרב וואזנר והרב שטיינמן כל כך שונים. (תחפשי תמונות מתקופת הפטירה שלו - אם אעשה שיפוץ - אסתכל בהן כדי לקבל השראה.)
וזה ממש לא בגלל שמישהו הוא פחות או יותר. הערכים - שונים.

 

[yudit10]

ואצל החסידים, מקובל מאד ש*שוכרים* *לנערות* *שמלות* ב-800 ש"ח בלי למצמץ.
מותר לנו ללמוד משהו מהליטאים. החתונות שלהם שמחות לא פחות משלנו. למרות שההוצאות נמוכות, ואחיות החתן והכלה לא נראות כמו נסיכות מהמאה ה-18.

יש לך רעיון איך להלביש את אחיות החתן בצורה יותר זולה?
ראי כאן

 

[אברך]

לא נכון. גם היום הקצה העשיר של המגזר החרדי עושה חתונות יוקרה פי כמה מכל חתונה ממוצעת.
ולכן מה, האם אולמות בבנייני האומה הפכו לאולמות אולטימטיביים עבור כלל הציבור? לא!
בכל ציבור יש קו אמצע, קו המשווה.
ההיגיון שצף ועולה אחר ימי הקורונה, מבקש להזיז מעט את מקומו בלי לשנות את מיקום הקוטב הצפוני והדרומי.
כמה קל להחליש את קול ההיגיון שזועק מסוף העולם ועד סופו.
כמה קל לומר זה ממילא לא ילך כי לעשירים מותר. כמה קל לייצר הכללות ולייצר תחושה שהציבור בכללותו הוא ציבור תחרותי שמסרב להכיר בהבדלי מעמדות. כמה קל לגרום לרפיון ידיים במשוואת שווא של או הכל או כלום.
תנו לאמיצים להכריע. בכוחות משותפים של אנשים נטולי אמוציות אפשר יהיה להזיז את קו המשווה.
היהדות החרדית היא לא מפלגה קומוניסטית שבה הכל חייב להיות שווה עד הגרגר האחרון.

אני מסכים לגמרי.
ואדרבא, אני באמת ובתמים מוכן לחתן את ילדי בבא העת בסדר גודל של אירוסין ומטה.
רק שהיה אכפת לי שנותנים לציבור אופציה לטפס על הסולם חזרה, וזה על ידי שנתנו אופציה למי שהפרוטה מצויה בכיסו לערוך חתונות פאר.

כמובן שאנו דמוקרטים (חסר לי אם הייתי כותב שלא...), אבל ניתן לקבוע שחברים של החתן וחברות של הכלה, או חברים מבית הכנסת וכד', לא יבואו לחתונה שלא על פי הכללים.
אתה וצה מפואר?
תעשה לך ולמשפחתך.
אתה מבקש את ההשתפות הציבור בשמחתך? תתכבד ותשווה את אירועיך לאירועיהם.

 

[לא אני]

אתה מבקש את ההשתפות הציבור בשמחתך? תתכבד ותשווה את אירועיך לאירועיהם.

או שהציבור שנהנה מהרבה מתנות מאותם אמידים - ילמד את עצמו שיש מישהו שיש לו יותר, ויתכבד לשמוח בשמחת השני שיש לו.
אתה לא יכול לצפות מהם לתרום כשצריך. לשפץ כשרוצים. להלוות כשחסר. אבל שיראו כמותך.
והלימוד החשוב לא פחות הוא שיש מעמדות וזה לא נורא עצוב.
לחלק אלוקים נתן כשרונות - יחביאו את כשרונותיהם וישרבטו טעויות ויטעו בלימודם?
לחלק אחר אלוקים נתן ייחוס ומשפחה תומכת? יתכחשו לה? לא יערכו מפגשים מהנים?
לחלק נתן גם וגם וגם - ולא אמר להם לבחור אחד ולהשאיר את היתר בצד.
יתכבד הציבור הקדוש ויחיה את חייו בטוב. התקנות לא מכריחות אפאחד גם לא את העניים.
אם אתה רוצה הלוואות בתנאים שלנו תפעל לפי ההוראות והקריטריונים שקבענו.
ואם לא? גם אם אתה לא עשיר ולא נותן דירה אפאחד לא יכה אותך על זה. מי שמשלם את המחיר היקר ביור על הטפשות זה הבן אדם בעצמו.

 

[חני בנני]

כנראה שזה השתנה מאז אותה ניקית,
רב הליטאיות שסביבי משכירות או תופרות ו600 נחשב ממש זול.

אני זוכרת את הניקית הזו, וזה ממש לא היה מזמן,
לי היו כמה חתונות בשנים האחרונות ולא הוצאתי אף פעם כאלה סכומים.
פעם אחת קניתי בפחות מ 400 וזה שימש 3 חתונות, פעם אחת תפרתי ב 300 וזה היה ל 2 חתונות, פעם אחת שכרתי ב 250.
והייתי נראית מהמם (לדעתי....)

 

[אברך]

אתה צודק בתיאוריה.
אבל אם אתה מעוניין שהציבור יקבל את התקנות.
אין לך ברירה אלא להשוות מעט, לפחות בתקופה הראשונה.

אך אני חוזר ואומר, נהניתי מאד מהתבונה שבדבריך.

 

[Ruty Kepler]

ככלל הסתפקות במועט ופשטות לא היוו ערך בחצרות חסידים.

זו קביעה גורפת מדי.
היו חצרות שקידשו את ה'מלכות', כמו רוזין לענפיה. אבל בחצרות אחרות חיו חיי הסתפקות במועט מבחירה.
ה'שפת אמת' לא הרשה לאשתו להנות בכלום ממתנות החסידים. הוא חי בפשטות גדולה, והיו ימים שלא היתה בבית חמאה למרוח על הלחם. וכך עוד אדמורים.
ואפשר גם לחזור אחורה אל הקוצקער, שהגיב 'כסף, פע', כשדיברו על עושרה של הגבירה תמר'ל.
הרבה רעבעס גרו בבתי עוני, בכפרים פשוטים.

לא חושבת שיש סיבה להכריח עשירים לעשות שמחות מצומצמות. אם יש להם- שיהנו.
עשירות היא מתנת שמים כמו כל מתנה אחרת, ואין שום סיבה שהם לא יוכלו להנות מכספם אותו הרוויחו בעמל וביושר (או בירושה ) בחתונות צאצאיהם.
כמו שלא נדרוש מאישה שזכתה ב14 ילדים שלא לצאת איתם לרחוב כדי שאלה שלא זכו לכך לא יקנאו.

זו אמורה להיות דרישה של העשיר מעצמו, לא לנקר עיניים ולא להתפאר בעושרו. זו אמורה להיות ההבנה הבסיסית שלו בחינוך בנותיו, לא להוציא יצורים מפונקים ואטומים, אלא לחנך אותן להתחשבות.
וכל אחד יודע איפה עובר הגבול בין 'שמחה שמתאימה למעמד העסקי של האבא', ובין 'לשפוך כסף'.

בימי חז"ל, כשיצאו בט"ו באב לחולל בכרמים, היו כולן יוצאות בבגדי לבן שאולים. גם בנות העשירים. בעיקר הן. כדי שלא לבייש את מי שאין לו.
הן יכלו לומר: הי, לאבא שלנו יש כסף, בואו נתפור איזו שמלת פאר ונפציץ הופעה, זכותנו.
אבל הן לא.
כי יש להן חברות, שיתביישו מאד בעוניין, ליד בגדי פאר כאלו.
ולכן כולן, כולל בעלות היכולת, יצאו בבגדים שאולים. מגמ"חים, בלשון ימינו.

לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. אולי כי יום שמתחשבים בו אחד בשני, יום שבו מקפידים לא לבייש ולא לנקר עיניים, הוא יום טוב. לא רק לבנות העניים, אלא יותר מזה - לבנות העשירים.

 

[תמר לב]

אני זוכרת את הניקית הזו, וזה ממש לא היה מזמן,
לי היו כמה חתונות בשנים האחרונות ולא הוצאתי אף פעם כאלה סכומים.
פעם אחת קניתי בפחות מ 400 וזה שימש 3 חתונות, פעם אחת תפרתי ב 300 וזה היה ל 2 חתונות, פעם אחת שכרתי ב 250.
והייתי נראית מהמם (לדעתי....)

יפה מאד!!
אבל עדיין לא חושבת שזה הנורמה אצל רב הליטאים, מאמינה שאת יכולה גם לומר זאת על מי שסבבך...

 

[לא אני]

זו קביעה גורפת מדי.
היו חצרות שקידשו את ה'מלכות', כמו רוזין לענפיה. אבל בחצרות אחרות חיו חיי הסתפקות במועט מבחירה.
ה'שפת אמת' לא הרשה לאשתו להנות בכלום ממתנות החסידים. הוא חי בפשטות גדולה, והיו ימים שלא היתה בבית חמאה למרוח על הלחם. וכך עוד אדמורים.
ואפשר גם לחזור אחורה אל הקוצקער, שהגיב 'כסף, פע', כשדיברו על עושרה של הגבירה תמר'ל.
הרבה רעבעס גרו בבתי עוני, בכפרים פשוטים.

גם במקומות שחיו בעוני ובקושי.
הערך היה "פרישות" "קדושה" הסתפקות במועט בפני עצמה - למיטב ידיעתי פחות מוזכרת בספרי חסידות. בשונה מאד מהעולם הליטאי שם מדובר בערך משמעותי.
גם לשפת אמת היו מחותנים אמידים שגרו בבית פאר והיו ראויים לבוא בקהלו, כך שמסתבר שלא ראה פסול בעצם העושר.
אולי בהזדקקות לאחר. אולי בשקיעות בחומר. לא בצורה הפיזית החיצונית של כסף.
אני מדברת על הרמה הערכית - לא המעשית עדין - אין ענין בחסידות בחסר. במועט.
יש ענין חשוב מאד להיות כמה שפחות שקועים בעולם הזה. בתאוות. בגשמיות. כמה עלה ואיך יצא פחות רלוונטי מכמה השקיעו בזה, כמה נקשרו לזה, על חשבון מה זה בא.
ככלל שום בית של אדמור משום חוג או משפיע חסידי בימינו אינו מתקרב למראה ביתו של הרב שטיינמן. ולא כי תמו גדולי החסידות ונותרו ענקי הרוח רק בקהילות ליטא.
(הענין של רוזין - הוא אכן ספציפי ושונה. הבנתי שכיום באמשינוב יש ענין של הסתפקות במועט, עדין השיח הוא על תורת החסידות בכללה.)

 

[חני בנני]

יפה מאד!!
אבל עדיין לא חושבת שזה הנורמה אצל רב הליטאים, מאמינה שאת יכולה גם לומר זאת על מי שסבבך...

אני לא מכירה את רוב הליטאים אבל זה נורמלי מאד אצל המווון משפחות שאני מכירה.

 

[Ruty Kepler]

לחלק אלוקים נתן כשרונות - יחביאו את כשרונותיהם וישרבטו טעויות ויטעו בלימודם?

לא. אבל לא חובה לנופף במבחן עם ה-100, כשחצי כיתה עם דמעות בעיניים כי לא עברו את ה-60%.

בביתם, יהנו העשירים מעושרם. בחופש, שיסעו לחודשיים לצפון איטליה. יקנו דירות יפות לילדיהם, למה לא. וספות מעור צבי. זה נוח מאד.
כשהם עורכים אירוע ציבורי, ומטבע הדברים מזמינים אליו את הציבור, כולל חברות הכלה שחלקן באות מבתים שאין בהם כסף לסגור חודש, אפשר לדבר איתם, עם העשירים הנכבדים, על עדינות נפש, על זהירות בכבוד הזולת.

הם צריכים נשף מפואר בשביל המעמד העסקי והחברתי שלהם? שיעשו שבע ברכות אחד מטורף, ויזמינו אליו את כל ידידיהם מצמרת המדינה והכלכלה. וישפכו שם 50,000 ש"ח על פרחים ו-100,000 ש"ח על תזמורת.

אבל החתונה, שאליה הם מזמינים חברות, ידידים, ואנשים מפשוטי העם, לא אמורה להיראות כמשחטת כספים המונית.
מנות טובות ומכובדות - בוודאי. בר עשיר למי שבא מחוץ לעיר - אדרבא. אבל כל שאר מזרקות הכסף, אפשר לחסוך בהן.
לא כי אין.
כי יש, ורוצים לזכור מה העיקר ומה הטפל.

 

[שנית]

אני הייתי שמחה ביותר לצמצום החתונות ,
(ושל מסיבות הבנות בבית הספר ובסמינרים בהתאמה)
אולי לא עד כדי שטיבל אבל בהחלט יש הרבה הוצאות
שהן ליום אחד וחסרות טעם. ובמיוחד הנושא של
השכרת שמלות ותסרוקות שהוא מקומם ממש,
וגם גוזל זמן יקר ביום השמחה.
במקום זה הייתי מפחיתה את התקנות על התכשיטים של הכלה,
כלות מקבלות היום תכשיטים דלוחים וחיקויים זרחניים,
ומרגישות הרבה פעמים ממש גרוע.
ואלו אמורים לשמש אותם להרבה זמן אם לא לכל החיים
ואל תגידו הן יכולות לקנות אח''כ - כי לא לכולן יש אמצעים לזה,
ואם יחסכו בהוצאות החתונה ברור שיוכלו לקנות תכשיטים מעט יותר איכותיים.
ואגב כשדיברו על תקנות של תכשיטים - אמר ה''לב שמחה''
שהוא לא מסוגל לעשות תקנות על תכשיטי הנשים.