שיתוף - לביקורת תיק אישי (המשך ל"כשנפלתי")

[נ. גל]

ספוילר

לאור העובדה שגם על הקטע הזה אשמח לקבל ביקורת, אני מעלה אותו בפוסט נפרד.

"ארזתם לבד?" הפקידה מהוקצעת מעט יתר על המידה.
אני מתבלבלת. "נראה לי שעזרו לי... לא זוכרת כבר."
"זה בסדר." היא אומרת ביובש. "כולם ככה. מי עזר לך?"
אני בוהה במזוודות. "את התיק הלבן ארזתי עם בעלי. המזוודה הורודה עם הילדים. את התיק הפרחוני - זה אנשים שאני לא מכירה אישית, מהאינטרנט."
"מהאינטרנט?" גבותיה מתכווצות. "איזה סינון?"
"נטפרי." אני עונה. "זה מפרוג."
"עובר." אני חושדת ששמץ חיוך על שפתיה. "הלאה."
"התיק השחור זה עוד מהסמינר, אלו שלא הקשבתי להן או פגעתי בהן. המרופט עם הקשקושים זה גם ארזתי עם הילדים."
היא מעבירה גם אותם, אני מתחילה לחוש הקלה קלה. "יש לי פה עוד תיק, אבל אני לא יודעת אם הוא יעבור."
"מאיפה הוא?"
"הוא שלי. ארזתי לבד."
"תיק נפילות אישי." היא מהנהנת. "בסדר, תעלי למשקל, אני מאמינה שנוכל להתמודד עם זה."
המשקל מתברר כמכונת כביסה מסוג לא מוכר, הוא משפשף את התיק בכל דרך אפשרית עד שפיסות הבוץ מתחילות להתקלף ממנו.
"עובר." היא מחייכת לבסוף. "למזלך, את בן אדם. אחרי המעבר כבר יראו לך מה צריכים לעשות כדי לנקות את התיקים האלה ממך."
היא מתקתקת, מאשרת לי את המעבר הלאה.
השער נפתח, ואני לא שואלת אם זה השער שצדיקים יבואו בו או רשעים.
פשוט עוברת לעולם האמת, ומקווה לטוב.