הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
כהמשך לזה-
www.prog.co.il
(אגב, איך הופכים קישור לטקסט?)
ממבט של בת.
"אז מה אתה מספר אבא? איך שם? חסר לך משהו?" מימי אוחזת את הטלפון בחוזקה.
"יש מה שצריך ברוך השם" קולו מקוטע, כנראה הקליטה שם לא משהו "מה איתכם? יש אזעקות?", "דווקא לא הרבה, אני יותר חושבת עליך ו-" "רגע מימי אזעקה, חכי" הוא חותך את מילותיה, קולות ריצה וצעקות זירוז נשמעות מהפומית "כן, אני חזרה איתך "הוא עוד מתנשף "יש לנו חמש עשרה שניות לרוץ למקלט, איפה היינו?".
היא ממשיכה "מה שרציתי להגיד זה-" "מה? חשש לחדירת מחבלים אתה אומר? איפה רועי? לא ראיתי אותו פה, אה הנה הוא יופי".
"הכל בסדר?" היא מודאגת "כן כן, הכל טוב פשוט יש פה חשש לחדירה, מה? אה חזל"ש, חבר'ה אפשר לצאת! קדימה! העבודה לא תעשה את עצמה!" הוא חוזר אליה "התרעת שווא" מבהיר.
"יש לכם מה לאכול שם?" מימי מבררת, "מהצבא לא כל כך אבל אזרחים פה מפנקים אותנו, את לא תאמיני" החיוך עובר מעבר לקו. "כן, אני זוכרת" היא מצחקקת "בצוק איתן חזרת בסוף המלחמה עם כל כך הרבה חטיפים, אני זוכרת ששפכתי את הכל על הרצפה ועשיתי מלאך ממתקים, כמו מלאך שלג, הייתי בטוחה שמלחמה זה לא כזה נורא אם זה מה שמקבלים בסוף..."
שתיקה חוזרת אליה, האווירה מתקדרת באחת "את אפילו לא מבינה כמה נורא... המראות שיש פה.... , אבל אנחנו משתדלים להתמקד בטכני, זה עוזר". "וואי, אני איתך אבא, חושבת עליך כל היום, מתפללת עבורך ש... שתחזור שלם בגוף" מימי נאנחת "וגם בנפש" היא מוסיפה בלחישה.
"טוב חייב לסגור מימי, יש פה מקרה חירום" קולו מתרחק מעט "מה אתם מביאים אותו ככה? שימו אותו אצל נהוראי, לא, לא בעצם בביתן השני, חכו אני בא" השיחה מתנתקת.
כהמשך לזה-
שיתוף - לביקורת - מתגייסים
בס"ד הוא נכנס לבית בסערה "פרצה מלחמה!". מימי מגיעה מבוהלת מהמטבח "אתה בטוח? איך אתה יודע בכלל? שבת!". "כן, תקשיבי, כולם מדברים על זה, משהו מזעזע, אומרים חטופים לעזה, מלא הרוגים, מלא פצועים, משהו שעוד לא נראה בישראל! הוא נסער "ישראלוביץ שיש לו פיליפיני בבית עדכן, ואז התחילו לזרום חדשות מהתחנת...
www.prog.co.il
(אגב, איך הופכים קישור לטקסט?)
ממבט של בת.
"אז מה אתה מספר אבא? איך שם? חסר לך משהו?" מימי אוחזת את הטלפון בחוזקה.
"יש מה שצריך ברוך השם" קולו מקוטע, כנראה הקליטה שם לא משהו "מה איתכם? יש אזעקות?", "דווקא לא הרבה, אני יותר חושבת עליך ו-" "רגע מימי אזעקה, חכי" הוא חותך את מילותיה, קולות ריצה וצעקות זירוז נשמעות מהפומית "כן, אני חזרה איתך "הוא עוד מתנשף "יש לנו חמש עשרה שניות לרוץ למקלט, איפה היינו?".
היא ממשיכה "מה שרציתי להגיד זה-" "מה? חשש לחדירת מחבלים אתה אומר? איפה רועי? לא ראיתי אותו פה, אה הנה הוא יופי".
"הכל בסדר?" היא מודאגת "כן כן, הכל טוב פשוט יש פה חשש לחדירה, מה? אה חזל"ש, חבר'ה אפשר לצאת! קדימה! העבודה לא תעשה את עצמה!" הוא חוזר אליה "התרעת שווא" מבהיר.
"יש לכם מה לאכול שם?" מימי מבררת, "מהצבא לא כל כך אבל אזרחים פה מפנקים אותנו, את לא תאמיני" החיוך עובר מעבר לקו. "כן, אני זוכרת" היא מצחקקת "בצוק איתן חזרת בסוף המלחמה עם כל כך הרבה חטיפים, אני זוכרת ששפכתי את הכל על הרצפה ועשיתי מלאך ממתקים, כמו מלאך שלג, הייתי בטוחה שמלחמה זה לא כזה נורא אם זה מה שמקבלים בסוף..."
שתיקה חוזרת אליה, האווירה מתקדרת באחת "את אפילו לא מבינה כמה נורא... המראות שיש פה.... , אבל אנחנו משתדלים להתמקד בטכני, זה עוזר". "וואי, אני איתך אבא, חושבת עליך כל היום, מתפללת עבורך ש... שתחזור שלם בגוף" מימי נאנחת "וגם בנפש" היא מוסיפה בלחישה.
"טוב חייב לסגור מימי, יש פה מקרה חירום" קולו מתרחק מעט "מה אתם מביאים אותו ככה? שימו אותו אצל נהוראי, לא, לא בעצם בביתן השני, חכו אני בא" השיחה מתנתקת.
