הנושאים החמים
הנושאים החמים
למרות...
צעדיו של ישראל היו כבדים ועייפים ורבקה ידעה שמשהו קרה.
"רבקה, הועדה בחובות." ישראל התיישב, תשוש.
"נו". רבקה צמצמה עיניה בחשש. פתיחה גרועה אינה מבשרת בד"כ על המשך טוב.
"את זוכרת את הסיפור עם זינגר?"
כן, בוודאי שרבקה זוכרת, בשביל זינגר הם עברו בשעתו בין הבתים לאסוף מצות עגולות ויין לליל הסדר.
"אנחנו לא יכולים לתת לסיפורים האלו לקרות שוב" ישראל דיבר בלחש, מונה בזהירות את המילים. צריך לעשות מעשה
"אני חושבת שאין מה לעשות, מה יש עוד להוסיף על מה שכבר נעשה?" רבני הוועדה חתמו על מכתבי המלצה לאין ספור, פרוספקטים נשלחו לכל בית, סיפורים מצמררים נכתבו על גבי דפי כרומו מבריקים, גם סיפורי ישועות מפעימים לא נפקד מקומם.
ישראל כמו קרא את מחשבותיה.
"נכון" הסכים עם מה שעדיין לא נאמר "עם ישראל רחמן, אבל לא עשיר, אבל... הבניה, חשבתי על כך רבות. נוכל להלוות מהכסף שחסכנו לבניה"
הבניה!
"הכסף יוחזר לנו, כמובן, כשירחיב להם" אם ירחיב
"ומה עם המרפסת שצריך לסגור לחיים כדי שיהיה לו איפה להיות כשחוזר מהישיבה. החדר של שרי... וגילי... והיכן נשכיב את ליבי?"
"בואי נדייק, זו אינה נתינה, זו הלוואה, היא תוחזר לנו בסופו של דבר, ובבניה נוכל לסגור את המרפסת בשביל חיים, גם איציק יוכל לעבור לשם, אם כי בדוחק ולפנות מקום למיטה של ליבי"
וגילי... ושרי... כמה קל להתמקד בענינים טכניים כשהלב מיטלטל בפראות.
בסוף אותו שבוע כך ידעה רבקה, תקבל משפחת יעקובוביץ אישור מהוועדה לקבלת תמיכה, וכל השאר, ה' יעזור...
חדר המדרגות פגש את ישראל כשריח הקציצות המטוגנות מלווה אותו בניחוח ערב
"שלום ר' ישראל, אני רואה שהתחלתם לבנות. לא ידעתי שאתם בונים ב א מ ת"
ישראל הישיר מבט מתפלא, מר זליקובסקי החזיר לו מבט יציב
"חשבנו שוב בבית והחלטנו לסגת מהחתימה שלנו. אתה יודע, והייתם נקיים" צפן חיוך רב משמעות
"קרה משהו, הבניה מקשה עליכם?"
ידו של ישראל אחזה בידית הדלת, מעוניינת לפתוח אותה, אולם מר זליקובסקי חסם אותו. "התכוונתי למשהו שונה בתכלית, סיימת כבר את הסיבוב הפרטי מטעם הוועדה למשפחה שצריכה לבנות בדחיפות?" הסיט את כיוון השיחה בפתאומיות, מותיר את ישראל נבוך ומבולבל.
חיוך קל הצליח בכל אופן להאיר את הפנים העייפות "זו אינה הוועדה הפרטית שלי, היא מכלול. רבנים, פוסקים וגדולי ישראל וגם אנשים פשוטים כמוני שקצת מסייעים להם במלאכת הקודש"
"ובונים גם מרפסת בכסף הזה"
"חס ושלום, אנחנו לא נותנים עבור בניה" מוחו העייף לא קלט את העקיצה המרומזת.
הוא נפרד לשלום, מותיר את זליקובסקי רוטן. חצי לעצמו ואחד וחצי לכיוונו של ישראל "מהיכן יש לאנשים שמחתנים ילדים כסף לבניה? התורמים התמימים נותנים מתמצית דמם כדי שמשפחת כהנא תוכל לסגור את המרפסת"
---
מלכה סובבה את המפתח בחור המנעול. הניחה את שקית התאנים במקרר. צריך לשמור עליהם, תאנה היא פרי רגיש הנוטה להתקלקל במהירות.
אחר פרקה את ערימת המכתבים המכובדת שהעלתה מתיבת הדואר. מעטפה צבעונית עם הלוגו המוכר של וועדת הצדקה צדה את עיניה, היא פתחה אותה. היה שם מכתב כתוב באותיות צפופות ושקל אחד.
לכבוד הרב והרבנית שיחיו,
הננו להעיר את תשומת ליבכם לתופעה מצערת בקשר לוועדת הצדקה.
בבניננו ישנו עסקן אחד, ישראל כהנא שמו הפועל רבות למען הוועדה, לאחרונה נפוצו שמועות שעומד לבנות בביתו מרפסת רחבת ידיים ואף לערוך שיפוצים נרחבים, לפי הנתונים שבידינו הגיעו ילדיו של יהודי זה לפרקם ושקוע ככל האברכים במצבו, בחובות עתק, אם רוצה הוא לבנות ישנה דרך אחת, והיא ליטול מכספי וועדת הצדקה.
החותם בכאב
אברהם זליקובסקי, שכן שאיכפת לו.
נ.ב. מאחר והושקע סכום מסוים בהנפקת המעטפות וחלוקתן הנני לצרף בזאת שקל לכיסוי ההוצאות. למען לא נכשל באבק גזל.
חרישים עלו במצחו של הרב לנדסמן משקרא את המכתב.
"אני מקווה שלא שלחו את המכתב לגורמים נוספים בוועדה, וכמובן לא לר' ישראל בעצמו, הוסיף פתאום בקול
"ואני חוששת שאין לך למה לקוות"
מלכה הצביעה על תוספת קצרה בשולי הדף 'המכתב יישלח לכל רבני הוועדה'
מרירות נשזרה בקולה של מלכה "השכן ההוא עשה עבודה טובה". אמרה ופנתה להדיח את כלי הארוחה,
הרב לנדסמן אחז בטלפון, מחייג נואשות למספרו התפוס של ר' ישראל "קשה להשיג אותו" נאנח אבל הוא חייב להזהירו עוד טרם יפתח את המכתב "אסור לו לראות את המכתב לפני הטלפון, אסור לזה לקרות"
---
רבקה חיכתה לו בחלון בדרכו חזרה מהכולל, היא אחזה בידה מכתב.
"שלחו לכאן ילד עם המכתב, והדגישו שלוש פעמים שדחוף שדווקא אתה תקרא את המכתב."
"מה דחוף, צריכים שאעביר אותו למקום מסוים"
"לא, שתקרא אותו"
לשכננו ה'יקר' ישראל כהנא, פתח המכתב גורם לישראל להתעכב בתמיהה על המרכאות שהקיפו את המילה השניה.
אנו מודים לך מאד שהחלטת לחסוך לוועדת הצדקה כספים ורק לסגור את המרפסת, שירותך ייתן לעוד משפחות יכולת להנות מכספי ציבור בלא שיילקחו ע"י גורם פרטי. נשמח אם תחליט להפסיק גם את בניית המרפסת. מודים על המחווה שבחוסר הוספת החדר.
המכתב לא היה חתום.
תחושה מוזרה חלפה בגרונו,
מהיכן דלפה הידיעה על סיבת ביטול הבניה לציבור?
ההמשך היה משונה. אלו גורמים פרטיים נוטלים מכספי הוועדה לצרכיהם האישיים?
למה הם חושבים שעליו לוותר על סגירת המרפסת, אדרבא, שינסו גם הם לוותר על בניה ונראה אם הם מסוגלים...
הוא חבש את מגבעתו. "אני הולך לזליקובסקי לברר בדיוק מה אמור המכתב להביע." הפטיר לחלל הבית.
אצל זליקובסקי לא פתחו את הדלת למרות שהעינית השחירה מספר פעמים.
כמה ויכוחים שקטים, והדלת נפתחה כדי סדק צר.
"מה אתה רוצה?" מר זליקובסקי לא ניסה כלל להיות נחמד "אני גם לא נוהג לדבר עם גנבים"
עכשיו היה ברור מי עומד מאחורי הכתוב.
"מר זליקובסקי, רק תסביר לי מה רצית במכתב הזה?"
תשאל את פועלי הבנין, גיחך זליקובסקי וסגר את הדלת
הטלפון מהרב לנדסמן הגיע עוד טרם הספיק ישראל לברר אודות המכתב התמוה שקיבל, אחר הטלפון הזה לא נזקק יותר לשירותיו של השכן.
הוא נטל את המכתב האיום, הוציא מצית מכיסו והביט בשוויון נפש בלהבות הכחלחלות שאחזו בו
---
ישראל אחז בידיו את המעטפה 'לכבוד משפחת זליקובסקי' היה כתוב עליה. הוא השתהה על יד דלת הבית, מנסה להאריך את הזמן עד למפגש הבלתי נמנע. לקח נשימה עמוקה, מעלה בועות רותחות בדמות דפיקות לב.
קדמו למעטפה ריצות לאין ספור. מילוי טפסים, חתימות, שיחות טלפון, ביקורי בית המון תפילות, לבסוף אושרה התמיכה למשפחת זליקובסקי
"דווקא בשבילו אתה כ"כ מתאמץ?" בררה רבקה בעדינות
הוא שתק רגע, ניכר היה עליו המאמץ המלחמתי שנדרש ממנו.
"אני מתאמץ משום שישנו יהודי שזקוק כרגע לעזרה דחופה, וההשתדלות שלי היא אחת הדברים שיכולים לעזור."
הוא אחז את המעטפה בידיו. היא רעדה.
דפק דפיקה קלושה, מר זליקובסקי עמד שם, פותח את הדלת לרווחה.
'פעם קודמת,' זכר ישראל וניסה לגרש את הזכרון ממוחו 'הוא פתח רק כדי סדק צר'
ידו הושטה.
---
כשיעמוד ישראל מול דלת שנסגרה חזרה יציף האור את ליבו, כי יכול אדם לעשות הרבה מעבר ליכולותיו ולהפנות את ליבו טהור ונקי כלפי שמיא,
למרות הכל הוא מסוגל לתת, ורוצה, וגם יכול.
נערך לאחרונה ב:
