אתגר תודה לבורא עולמים

חנה ש.

צלמת אוֹמָנית
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
ב"ה

אתגר מכתב תודה לבורא עולמים.

הלילה, באחד ארבעים וחמש שמענו את הפיצוצים האדירים ראינו את מופע היירוטים האדיר בשמיים.

לא יאומן כי המתקפה האדירה שהגיעה עד אלינו הישר מאירן, מיד מלכו של פרס, הסתיימה בנס אדיר, ברוך ה'.

כולנו מלאי תקווה כי בקרוב ממש העולם יעבור מהנהגה של נסים נסתרים להנהגה של נסים גלויים.

ובינתיים האתגר שלנו הוא לראות את נסי ה' אתנו ולספר אותם.

"וכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח" –

חובה לספר את נפלאות ה' שעשה עמו כי בוודאי יכול כל אחד לספר מה שעבר על ראשו.

וידגיש שבכל מה שאירע לו נראו לו החסדים שעשה לו השי"ת ברחמיו העצומים, אף על פי שאנו לא ראויים לכך. (זוהר פרשת צו)

המשימה שלכם היא:

לחשוב על פלא אחד שעשה ה' אתכם, ולכתוב מכתב תודה לבורא עולם, מכתב אמתי מהלב בו אתם מביעים הערכה עצומה והכרת הטוב על הפלא הזה, המכתב צריך לרגש עד דמעות.

את המכתב אתם מתכוננים להקריא ברבים בליל הסדר.


לילה עליו כתוב את הדברים המרגשים הבאים:

ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל --- ליל שמורים, ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית, ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

לנספח
 

הטעם המושלם

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
אבא שלי, טאטע אוהב.
"אין אנחנו מספיקים"
חסדיך אותנו מקיפים

אבא שלי טאטע אוהב
אילו פינו מלא שירה
ונשבח מכאן עד לבירה

אבא שלי טאטע אוהב
אין אנחנו יכולים
להודות על חסד בגלים גלים

אבא שלי טאטע אוהב
תודה לך ה' על 2 ידיים
ועוד מליארד מכאן עד ארם נהריים

אבא שלי טאטע אוהב
תודה על כטב"ם
ועל חרבם תבוא בליבם

אבא שלי טאטע אוהב
תודה על אזעקה
ועל עם שיצא ללא מכה

אבא שלי טאטע אוהב
קרב נא כבר גאולה
כי סאת הדמעות כבר מלאה

טאטע טאטע ווי זוי קען זיין אז דאס גלייזל איז נאך ניש פהיל, ניש פאר אונזער כבוד טוה עס, שתשים דמעתינו בנאודך להיות ותוליכנו קוממיות
הודו לה' כי טוב ואמרו הושיענו...
 

נסיך על חלל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
רציתי להודות

לצעוק מהלב

לא חשבתי מה

לא ידעתי איך


שיערתי שאין כל צורך

בפה מלא להודות

שהרי כולי לפנייך

גָלויי רגשות


אתה מאזין ללחישות

סודות שבליבי

מקשיב לניגונים

שפורצים מתוכי


ולא ידעתי

שאתה מחכה

ולא ידעתי

שאתה מצפה


שאָרים עניים

מלאות הכרה

שאפתח שפתיים

בשיר ותודה


עכשיו אני מבין

עכשיו אני יודע

אתה לכל מאזין

וממש הכל שומע


אך עדיין מצפה

למילה מהלב

שאומר בפה

שאני אוהב


אז-

אלוקים שלי

באתי להודות

על החיים שלי

על הזכות להיות


זרקתָ לי חיבוק

חיוך מלמעלה

עטפתָ אותי בחום

כשקמתי והמשכתי הלאה


רציתי להודות

לצעוק מהלב

עכשיו יודע מה

עכשיו יודע איך

אבא- תודה!


אז אולי זה לא סוחט דמעות...אבל חשבתי שנכון יותר להודות על הכל- לא רק על משהו אחד מסויים שראיתי את הנס הפרטי הספציפי. אם נחשוב קצת- כל החיים שלנו, כל יום, כל דקה הם נס אחד גדול- אנחנו לא תמיד רואים, מרגישים ומייחסים חשיבות וזה ממש לא מובן מאליו!!!
אז כן,
אבא יקר,
תודה על הזכות בכלל להיות
על הזכות שלי לעמוד ולהודות
וגם אם לא תמיד אני אומר

וגם אם לפעמים שוכח
בתוך הלב תמיד יודע
שבלעדיך-
אין לי קיום כלל!!!
 

נחשונים

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אבא זה אני, שימי שלך. דיברנו היום כבר כמה פעמים אבל עכשיו אני שוב חושב עליך, על מה שקרה כאן בימים האחרונים.

אני רק מנסה קצת להבין את מה שהתחולל. כאן בסך הכל ראיתי חלקיק קטן של התמונה, של המכלול, אבל העיקר בטח התרחש במקומות שלא הייתי, שאין לי בהם מושג בכלל, אז אני רק מנסה לדמיין. רק בשביל להבין כמה אתה שם בשבילי. גם כשאני לא העיפרון הכי מחודד שלך.

הוא שוב לכלך עלי, בטח גם היה לו על מה, אחרי הכל לא שמת אותי בעולם של מלאכים, התמודדתי ואמשיך להתמודד. אבל לקטרג אני יודע שהוא מצליח. ולא רק עלי, על כולם כאן. איך כתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", והוא הצליח, לפחות כך הוא חשב. וניתנה הרשות למשחית. ואז איזה איראני שחושב שיש לו פרוקסי, אבל הוא בסה"כ פרוקסי שלך, קיבל אומץ והרגיש שהוא מנהל את המזרח התיכון, הוא נתן הוראה ואלפי ק"ג של חומר נפץ התחילו להתעופף לכיווני. לכיווני ולכיוונם של מליונים מילדיך שאתה כל כך אוהב.
חלק מהם ניסו להרגיש שליטה באירוע, הם קצת פחות מכירים אותך, אבל רובינו ברחנו אליך. חיפשנו לומר לך מזמורים שאתה אוהב לשמוע.
והמשחיתים התקרבו, חוצים ארצות בכדי להגיע אלי, חורכים את האטמוספירה בעזרת טכנולוגיה מדוייקת והרסנית. בדרכם תיעדו אותם בני ישמעאל, אלה שחיים על חרבם עד שתופיע עלינו ותנקום את נקמתינו, הם צהלו ועלצו. בטח גם המקטרג שם למעלה צהל ושמח, סוף סוף בשביל זה בראת אותו.

אבל אז עצרת הכל. "בבנים שלי אף אחד לא יעיז לגעת", אמרת, רצית שנתעורר, והתעוררנו, שנבקש אותך קצת יותר חזק, וביקשנו.
ואני שכבתי על מיטתי כשעשרות קילומטרים מעלי, אי שם בחלל התחולל המפגש בין טובך המוחלט לבין הרוע. אני שמעתי סדרת פיצוצים אימתנית, גם אזעקות לא חסרו. ואתה אבא, נלחמת שם בשבילי, אמרת לי בצורה הכי ברורה, "אני אוהב אותך בן שלי, תמיד תהיה בני בכל מצב, תזכור את זה".
כשאוייבי רצו לשיר לי שיר-הרס, אתה אבא שרת לי את השיר-ערש הטוב בחיי.
תודה אבא. לילה טוב.
 

אבגדהו2

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
אבא--
זה לא יאומן מה שאתה עושה לי.
כל פעם, ברגעים הכי קשים אתה מעורר אותי. כשאני באה להתייאש אתה מראה לי כמה אתה גדול, כמה אתה יכול,
ובכלל - כמה אתה אוהב אותי.
תודה לך אבא שלי.
אני מרגישה אותך כאן איתי, בכל צעד שלי
אני מקווה שאתה גאה בי,
מנסה כמה שיותר.
אבא תודה שאני חיה כאן, במדינה הזו. חיה וקיימת.
תודה על הניסים שלך-
ועל ניסיך שבכל יום עימנו.
תודה לך שאני הבת שלך. שבחרת בי.
שאני יכולה להודות לך על הניסים, שאני מכירה אותך.
אבא שלי אני יודעת שזה לא מובן מאליו.
אז אבא יקר -
תודה לך שאני אומרת לך תודה.
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
היא כל כך לבדה, הוריה נפטרו בשיבה טובה, בעלה גם הוא כבר סיים את ביקורו בעולם הזה. היא ליוותה את כולם בעת מחלתם, שיקומם, גסיסתם ופטירתם.

היא כל כך לבדה, ילדיה שגידלה ברוב עמל ויזע, עזבו את הארץ, מאיישים תפקידים חשובים במקומות רחוקים. היא הייתה בשבילם נהגת פרטית, מבשלת באהבה, עוזרת בשיעורים, משלמת לטיולים ולבילויים, עד שסיימו את לימודיהם והוציאו את ה'תואר', כמה היא הייתה גאה בהם.

היא כל כך לבדה, כשהיא שומעת בתקשורת על הרפורמה, למרות שלא מבינה בדיוק מה ולמה. היא מבוהלת מהשתלטות החרדים על המדינה, ושעוד מעט כולם יהיו חייבים לשמוע לחוקי התורה.

היא כל כך לבדה, בשמחת תורה, שהיא קוראת ליום הזה השביעי באוקטובר או השבת השחורה, הצטנפה במקלט, חרדה, מפוחדת, מפחדת שיגיעו עדיה ואין לה מגן, ואין לה מסייע.

היא כל כך לבדה, כשאירן מאיימת, ופיקוד העורף מלחיץ, וחליווה מבטיח שהנורא מכל עוד לפנינו. היא מזמינה גנרטור והמון שישיות, רצה לקנות שימורים וניירות.

היא כל כך לבדה, במוצאי שבת, כשהיא עולה על יצועה, מתלווה אליה החרדה, מה היא תעשה אם יתגשמו הנבואות השחורות? מי יעזור לה אם יקרה אסון? ובכלל, מי ידע שקרה לה משהו? הייתה מנמנמת ומתעוררת, ליבה ההולם מפריע לה לישון.

היא כל כך לבדה, כשהמחשבות על הטילים שבדרכם לארץ, מטריפות את דעתה, נועצת עיניים בתקרה השחורה וחייה עוברים בעיני רוחה כמו בסרט. היא מקווה שהמוות יבוא מהר בלי שהיא תסבול. דמעותיה מרטיבות את הכר.

היא כל כך לבדה, כשנשמע פיצוץ ויירוט, הבניין כולו רועד, היא פוקחת עיניים גדולות באימה. הנורא מכל בא. החושך סוגר עליה, נשימתה מתקצרת, היא מחכה לאזעקה, או לקריסת הבניין. היא שומעת את השכנים צועקים ולא יודעים מה לעשות עם הילדים ועם עצמם. היא מתיישבת בזהירות שלא תיפול. אוחזת ביד רועדת במקל, מסתכלת אל השמיים השחורים ורואה הבזקים, יירוטים.

היא כבר לא כל כך לבדה, כשהיא מתקדמת אל החלון נפעמת, מסתכלת, גם כל השכנים איתה בחלונות, כולם מביטים אל על, וכמו ידי משה ונחש הנחושת נזכרים באביהם שבשמים, וניצולים.


זה הנס שחוויתי בליל היירוטים, את כולם מרימים עיניים לשמיים ומתפללים, קטנים וגדולים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלים. כולם הסתכלו והתפללו שה"גשם" הזה לא ירד עלינו. ברגעי החרדה ההם, והניסים על כל כלי שיורט, נתיישרה עקמומיות שבלב. ולוואי שנשכיל לשמור את הרגעים הגדולים הללו.
 

איוליס

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אבא. היום לא כותבת כדי לפרוק או לבקש עזרה.
אפילו לא כדי לבקש ממך סליחה.
אבא, היום אני רק רוצה, לומר לך תודה.
תודה על פתח שפתחת לי. תודה על רגעים שנתת לי, להרגיש אותך. כאן איתי. מאחורי ההסתרה.
תודה שניחמת ונתת לי יד.
תודה אבא שבשמים גם על הרגעים שקשה לי, תודה שאני מצליחה לראות קצת אור בחושך.
תודה שאני אוהבת את הקשיים שלי, תודה על הבנייה והכוח שהם משאירים לי בלכתם.
תודה אלוקי, על כל רגע בחיי, על שמחה. עצב. בלבול, ובאלגן.
אבא אני מרגישה שאתה כל כך אוהב אותי, ורוצה בטובתי, אתה נותן לי הכל.
ומה אני מחזירה לך אבא?
אני יודעת אתה מחכה לי. דווקא לי הקטנה. הטועה. הקרובה. הרחוקה.
יודעת שאתה רוצה בי, למרות הכל
תודה!!
 

Avigail Amram

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד


אני יושב בחדר, כותב לך, נזכר בשנה שעברה.

שיעור א', תלמיד ביישן ושקט. יושב מול הסטנדר ולומד.

כל כך בודד הייתי.

וגם כשלמדתי בחברותא, וגם כשדיברתי עם חברים,

הרגשתי כל כך לבד.

ריקנות פשטה בי, מן חלל שנראה היה שלא יתמלא לעולם.

מן הרגשה של חוסר שייכות, חוסר תכלית.

הרגשתי כל כך חסר, כל כך חסר משמעות.

קשה לי לבאר את התחושה הזו, ממה היא נבעה.

הרי היו לי חברים ומשפחה חמה.

והייתי לבד.

למרות ביישנותי הייתי אהוב על חברי, אהוד במשפחתי.

ושנוא בעייני עצמי.

למה צריך אותי, שאלתי.

מה יש בי שאין בעוד חמישים בחורים בשיעור.

מה יש בי, יוסף חיים תורג'מן.

בכלל.

יצאנו אז, בליל שישי, אל הרחוב החשוך.

מסביבי חמישה בחורים, הולכים ביחד.

ואני בתוכם, לבד.

תלוש, מנותק,

שואל שוב ושוב,

צריך אותי?

חצינו את הכביש, ריחפתי קצת.

קצת הרבה.

כל חבריי עברו, ואני עדיין הייתי בכביש.

חריקה צורמנית קרעה את הלילה,

עפתי הצידה.

נשימתי נעתקה, כמו כן נשימתם של חבריי, שמיהרו להזמין אמבולנס.

הנהג יצא מהרכב מבוהל, גם אני הייתי מבוהל.

שכבתי על הרצפה, לא זזתי.

האמבולנס הגיע, פינו אותי לבית חולים כדי לבדוק שהכל בסדר.

הכל היה בסדר. שוחררתי באותו לילה.

הרופא הסתכל עלי המום,

'משהו שם למעלה אוהב אותך' הוא אמר.

שתקתי.

'קיבלת את חייך במתנה' אמר,

שתקתי.

'זה נס עצום, מפגיעה כזאת לא מובן לי איך אתה עדיין פה'.

'איך אתה עדיין פה' הרהרתי.

אני פה.

התובנה, פשוטה ומפעימה הדהדה בי.

ימים אחר כך, עוד חשבתי.

אני פה.

יכולתי להיפגע.

ואני פה.

צריך אותי.

יכולתי לא להיות בכלל.

יש לי משמעות. יש לי מטרה.

עם הזמן הבנתי, כל בוקר אני קם.

כל בוקר מחדש אתה נותן בי חיים במתנה.

כי צריך אותי פה, כי אני חשוב.

כי יש לי תפקיד.

גם אם אני מרגיש הכי אפס בעולם.

אני בן של מלך, עם תכלית.

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.

מודה אני על תובנה פשוטה ששינתה את חיי.

איני יודע למה לקח לי כך כך הרבה זמן להבין דבר כה פשוט,

שילדים בגן יודעים.

אבל לפתע, חל בי שינוי, שינוי בתודעה.

שינוי אצלי בראש. בלב.

אז מודה אני לפניך,

על ההצלה האמיתית, שהתרחשה דווקא לאחר ה'כמעט' תאונה.

תודה לך השם, שעכשיו,

גם כשלפעמים מרגיש לי לבד, וחסר,

אני מרגיש כל כך ביחד.

מרגיש אותך.

מרגיש איתך.

יוסף חיים, ניסן תשפ"ד.


.....................................................
 
נערך לאחרונה ב:

RPO

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
זו לא התודה
זה לא המילים
זה לא התחושות
זה פשוט
החיים.



רגעים ששרפתי
בפחד ושקט
מבט שצמוד מסך
קורא חרדות
מתרגם ליאוש
שמים בחושך
ואין כוכבים
בטוח הלילה
נגמרים.

המון דקות
ששירים לבית
ורק פרפרים
באויר.
שמחות באמת
וקשה להכיל
אמת שרק היא
חוגגת.

שעות בדידות
והכל סואן
חיים רצים לאן
משמעות היא דימוי
יפה שאין לו
משמעות.
לרצות לסגור תדלת
להתיחד עם
הבדידות.

וכל הימים
חשבתי אחרת
לארץ אחרת
נטולת איומים
לשלוח ילד
בלי הפחדים
לנשום עמוק
ואין
חידקים.

כל השנים
זה ים של טוב
כזה לא תמיד
רואים
מסתכל אחורה
בלי להבין
גלים הודיה
שהכל לטובה
בטוח
שנאמין.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה, ריבונו של עולם.
אתה יודע על מה, ביקשתי ממך כל כך הרבה פעמים בלי מילים ואתה הקשבת.
אני תמיד הרגשתי שהקשבת.
תמיד.
ואתה עכשיו גם מוכיח לי שזה קרה.
אני לא יודעת להיות מישהו אחר, אני גם לא רוצה להיות כזו.
תמיד קיוויתי שמשהו יקרה לי, ומסתבר שכל הזמן הזה ה"משהו" היה אתה.
רק אתה.
ושנינו יודעים על מה התודה הזו, וחוץ מזה לא צריכים עוד אף אחד.
הרי אתה זה כל העולם, וממילא כל מי שצריך לדעת - כבר יודע.
כן, אני עדיין לא מושלמת. רחוק מאוד מזה.
עובדה שאני לא מסוגלת לספר לאף אחד על הנס הזה, ובטח לא על כמה התפללתי עליו בלילות ארוכים.
אבל אתה יודע.
ובעצם?
לא אכפת לי בכלל מכל האחרים.
אז תודה על מה שקרה בליל הסדר ב00:13.
ובלי נדר, גם כשאני כבר אשכח את הנס הזה ועוד אלף ניסים אחרים - אותך אני לא אשכח בחיים.
 

מהממתתת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כל הזכויות שמורות
ובכול מאודה
עודה היא עמדה
בגפה, לבדה
גם כשאבדה.

ידה שנשאה
ידעה כי רבה היא
וקירבה
אל ליבה
את אותה אהבה
להבה, שמי יכול לה?

וקרבה שניטש
ליבה שלוטש
ישיר לה ברבות הימים
שיר חדש.

השתוקקתי
למצוא לי תשובות
תהיות שמילאו
ודמעות שכרו
לי מפלט
רציתי לדבוק
טוהר לחבוק
לאהוב עד כלות
ובמקום להרפות
ולחמוק
יצאתי לצעוק.

התפכחתי,
פקחתי
עיניי
ניצחתי את קולותיי שהמו
וביכו את חיי.
הבטתי בשמיים
וחיפשתי לי מקום
נקודה שתהיה שם,
בשבילי.
מצאתי עולם.
קראתי לי בכוחותיי
האחרונים.
לא ביקשתי
לא זעפתי
לא בעטתי וקמצתי אגרופים רועדים.
אמרתי רק
תודה.
מחכה לגשם שירד עליי לטובה.

ואולי מחר השמש תזרח--
גם עליי.
 

סבתא חביבה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
החדר שהיה שקט מתמלא פתאום בקול טהור של בכי.
צרחות בכי של נשימות ראשונות.
זו בת, הבת שלי.
אני שומעת מסביבי קולות של התרגשות, קולות של מונחים רפואיים,
אבל רק קול אחד נכנס וממלא לי את האוזן, את הלב, ממלא את כל גופי. התינוקת הקטנה שלי.

הדמעות שלי זולגות מעצמן ואני לא מנגבת.
היא קטנטונת, פנים עגלגלות, עיניים עצומות, ידיים קמוצות.
בואי אלי ילדה מתוקה שלי. בואי לאמא, חיכיתי לך!
אני אוהבת אותך כבר הרבה זמן, ממתינה ומצפה בהתרגשות לרגע הזה.
ברוכה הבאה!

אני מחבקת בעדינות בפעם הראשונה את היצירה המושלמת ביותר בעולם.
עוצמת עיניים. מרגישה את הלב שלי מתמלא, מתרחב.
אני עשירה, מיליונרית!
קוראים לזה אושר.

היא קרובה אלי, צמודה, עטופה בשמיכה ורודה של בית חולים. רגועה ושלווה.
אני מביטה בהשתאות איך היא נושמת נשימות קצובות. היא פותחת עין אחת, ועוד אחת. פה קפוץ מתעקל ברפלקס ומצח קטנטן מתקמט פסים פסים.
אני מסתכלת מהופנטת על כל תנועה ותנועה
והדמעות שעל לחיי ממשיכות לזלוג בחופשיות.
איזו מתנה מופלאה קיבלתי, מתנה מופלאה.

החדר שקט ורגוע.
יד ימין זעירה נדחפת החוצה מתוך עיטוף השמיכה.
אני מושיטה אצבע ומכניסה לתוך כף היד הקטנטנה, מרגישה את האצבעות הרכות נכרכות ונאחזות. חמש אצבעות ארוכות ויפות.

הנה היא מעוותת את הפנים, עוד רגע כבר בוכה שוב.
עוד רגע כבר נתחיל את מרוץ החיים, נתגלגל הלאה שתינו לתוך יומיום ושגרה.
בינתיים זה הרגע שלנו. קירבת אלוקים מיוחדת שלי ושל הילדה הקטנטונת ורודת הלחיים שנחה בחיקי.

אני נושמת עמוק את ריח המלאכים שנודף מהתינוקת הכי מתוקה בעולם, ריח גן עדן.

מרימה את העיניים הדומעות למעלה אל מי שאמר והיה העולם, אל בורא הנשמות שבידו מפתח החיים, אל מי שהפקיד בידיי היום את הפיקדון היקר ביותר ביקום.

אלוקים
אבא גדול בשמיים
ליבי עולה על גדותיו
תודה על נס ופלא שמתקיים פה בחדר בדקות אלו, נס הבריאה!
תודה על חודשים של ציפייה שמחה ומרגשת,
תודה על תינוקת מושלמת, יפהפיה, מתוקה כל כך,
בריאה ושלימה
נשמה יהודית שהפקדת אצלי באמון מלא
חוליה חדשה בשרשרת אינסופית, זוהרת, של נשות האומה היהודית

תודה על העבר, תודה על ההווה ותודה על העתיד
כי הכל שלך, ומידך נתנו לך

מודה אני לפניך
ריבון כל המעשים, אדון כל הנשמות
 
נערך לאחרונה ב:

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
תודה על הדברים ה'לכאורה' פשוטים, הרגילים האלו.
אלו שברור לנו בקיומם,
זוג הורים, למשל.
אלו שאנו בטוחים במציאותם,
איברים תקינים, לדוגמא.

ולא, לא רק כשהם נלקחים מאיתנו אנו נזכרים לומר תודה,
לא רק כשאנו מקבלים מכה, לא רק כשנלקח ממנו משהו טוב שהיה לנו,
אנו מבינים את ערכו של מה שהיה.
לא כך.

תודה לך אבא, על כל הטוב והיופי, העכשווי.
על משפחה, חברים.
על בריאות, שמחה.
על הכל בעצם,
כל מה שיש לי כרגע,
מה שהיה לי אי פעם,
ומה שיהיה לי.
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
הי אבא,
הרבה זמן לא דיברנו, התכתבנו, החלפנו מבטים או פשוט ישבנו יחד בשקט.
הרבה זמן שלא הסתכלתי לך בעיניים ואמרתי לך שאני אוהבת אותך עד כלות.
הרבה פעמים אנחנו נפגשים בבסיטואציות בחיים שלא מאפשרות לי לחשוב, להודות.
אז החלטתי לעצור הכל ולכתוב לך שיר קצר.

תודה לך אבא
על ההווה והקיים

תודה אבא
על העבר הנעלם

תודה על העתיד
שעוד רגע יבוא

תודה על הזמנים
של שקט וטוב

תודה על קשיים
ועל אינסוף ניסיונות

תודה על הטובות
הגדולות והקטנות

תודה על ניסך
שבכל יום יום עימנו,
ועל נפלאותיך
וטובותך
שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים.

תודה אבא.

המכתב אומנם לא מדבר על נס ספציפי, אבל הוא מדבר על החיים, על הניסים והנפלאות שקורים בכל יום.
תודה @חנש על ההזדמנות להודות!

עוד משהו - מרגיש לי שהרווחים גדולים מידי, אבל לא הצלחתי לסדר את זה. מקווה שלא יקשה על הקריאה.
 
נערך לאחרונה ב:

הזדמנות

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
יש אנשים שיש להם
עין מזכוכית
או רגל תותבת.
יש אנשים שעדיין מחכים
שיקרע להם הים
או שתשרור אצלם
אהבה אחווה שלום ורעות
שיהיה מי שילכלך וישבור
או שיהיה להם איך
לשלם במכולת.
(מי משתמש היום המילה הזאת בכלל...?)

תודה לך ה'
שאני יכולה לראות
בשתי עיניים בריאות
את הבלאגן
ולהעלים עין
במובן המטאפורי בלבד
ולסתום את האזניים
ששומעות בווליום גבוה
את המריבות
ולעמוד בתור ב"סופר"
על שתי רגליים עייפות אך מרוצות
ולהתמודד עם חילוקי דעות
בריאים.
 

חנה ש.

צלמת אוֹמָנית
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
האתגר ננעל.
שיפוט בקרוב בע"ה.
 

חנה ש.

צלמת אוֹמָנית
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
ב"ה

קצת מוזר לדרג משהו אישי שכתבתם לכבוד בורא עולמים.

כל מכתב שנכתב באופן אישי מהלב עורר בי צמרמורת.

הלב של כולנו מלא בהכרת הטוב אדירה, וזה ניכר, בין מי שכתב באופן כללי על ניסך ובין מי שכתב בפרטיות על תחושת הודיה הממלאת את הלב.

הנביא בישעיהו י"ב א' מנבא שלעתיד לבוא יגידו בני ישראל תודה על הגלות:

וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יי כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי.

ואמרת" - בראותך אותם שנדונין לחרפות ולדראון עולם "אודך ה' כי אנפת בי – והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עוני וישוב אפך ותנחמני (פירוש רש"י)

אמנם בעתיד אנחנו נגיד תודה על עצם הכאב שחווינו, אבל כבר עכשיו יש את התחושה הזאת כאשר אנחנו חווים קושי גדול, התחושה שאומרת לנו הקושי הזה מאיתו יתברך, ויש בו משהו טוב.

הלוואי ונרגיש את השכר הגדול והאור שמאיר כשאנחנו מקבלים באהבה את מה שקורה לנו, וזוכים להודות על הכל.

הודיה זהו נושא מאוד מדובר בשנים האחרונות, אבל לחיות את ההודיה זה להרגיש הכרת הטוב ממלאת את הנפש על כל פרט ופרט מחיינו.

דווקא דברים כואבים שקשה לנו לספר אותם, דברים שקשה לנו אפילו ביננו לבין עצמנו להודות שהם אכן קיימים, דברים שלכאורה מפילים אותנו הם אלו שלבסוף אנו צריכים לזכור לקבל אותם באהבה ולהודות עליהם.

מקום ראשון @נ. גל שביטאה את הרעיון הזה באופן כל כך פשוט, כנה ונוגע ללב.

מקום שני @נחשונים שמתאר באופן ייחודי את מה שמתרחש מעל הטבע בשמי מרומים, החלק הנסתר שמלווה את החלק הגלוי.

מקום שלישי: @ifatrosh שמתארת התמודדות של קושי שהופך להיות נקודת חיבור, בדרך כל כך יפה של מבט כלפי מעלה.

אסיים, בכה מילות הכרת תודה משלי:

ריבון כל עולמים קראתי את הפסוק בתהילים השבוע: "נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית". (ל"ט, י')

אתה עשית הכל ואנחנו בנך כאן כדי להודות לך על מעשה הפלא שלך.

להודות למי שנתן לנו את הרגשות, מי שנתן לנו כוח לחשוב, מי שלימד אותנו להתאזר באורך רוח, מי שברא לנו את הלב, מי ששם את היופי בעולמו, מי שהוסיף לו את החן, מי שלימד אותנו איך להעביר על מדותנו, ומי שעדיין מלמד.

אתה שנותן לנו להרגיש ולהבין, לבכות ולצחוק, לריב ולסלוח.

תודה שנגעת ברבדים הכי עמוקים בנפשנו.

מי שמוביל אותנו עם כל מה שיש לנו, ומי שדאג לכל פרט ופרט שאין לנו, גם האין שלנו הוא יש ממך.

מי שברא את הרגע, ומי שנמצא אתנו בכל רגע, אתה בורא עולמים שבראת אותנו, את הקושי שלנו וגם את האור של חיינו.

תודה שאתה נמצא שם בכל צעד, תודה שיש לנו אותך לפני כולם, תודה על חיבור וקשר אליך בקשר נשמתי, תודה על היותנו חלק אלוק ממעל.

תודה על מהלך אלוקי גלוי ונראה, דרך שהולכת ומתבררת לנו, דרך של חיבור לעם ישראל בשביו ובגלותו, דרך של שמירה מופלאה, דרך מלווה בבכי ותפילה בדרך לגאולת עולמים.

ואני בתך הקטנה יודעת מכירה ומעריכה את רוב גדולתך, מתבוננת בשמיים ובשמיים אשר מעל השמיים ואין גבול להכרת תודתי, תודה על הזכות להודות לך ולפרסם ברבים את רוב טובך.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה