תגלנה

[אפכא מסתברא]

והנה דף מספר הדקדוק של ר' משה חיים לוצאטו (הספר שבידי הופיע מצורף לספר 'דרך תבונות' לרמח"ל בהוצאת 'אשכול', לא מופיע תאריך, אבל הוא נמצא בידי כבר משנת תש"ס), ובו החלוקה לנחי ע"י, למען תיווכחו שאין זו המצאה של אותו 'מחדש' שר"י.

 

[חזרתי]

ניקוד המלה "תשרנה":
על פי הרד"ק, שורש הפועל לשיר הוא שור ויש להטותו על דרך נחי ע"ו. כשהוא בבנין קל צורתו – אשור, תשור, תשורי וכו',

השרש שור לשיטת הרד"ק אי אפשר לאמרו בעתיד (וציווי) בבנין קל. זאת אומרת שאי אפשר לומר אשור, ישור (ומשה רבינו לא השיר אחרים בשירת הים).

וז"ל ר' אליהו בחור ז"ל (העתיקו בשפה לנאמנים הנ"ל): ונמצא הציווי (בבנין הפעיל בנחי ע"ו) מחוסר ה"א, שים (בראשית כד, ב), לין (שופטים יט, ט), כי לא יבוא בחסרון ה"א במקור וציווי, רק בפעלים שלא נמצא בהם ציווי בקל, כי לא נוכל לומר שומי כו' אבל הפעלים שנמצא בהם הקל כו' לא יבוא הציווי בחסרון ה"א לעולם בבנין זה.

ובהפעיל צורתו – אשיר, תשיר, תשירי וכו'. מכאן ברור שהפועל 'תשרנה' על פי שיטת הרד"ק הוא בבניין הפעיל. כפי שאפשר לראות בסריקה המצורפת מספר המכלול לרד"ק בשער דקדוק הפעלים, צורת העתיד ("העתידים") של הפעיל נוכחות ונסתרות הוא תָּשֵׁבְנָה, ועל כן צ"ל בהתאמה – תָּשֵׁרְנָה.

שוב, כתבתי שבבנין הפעיל מצאנו שפה"פ בפתח והבאתי את הדוגמאות 'ותשר', 'תלן' [ואילו המקומות שפה"פ הוא צירה, בוי"ו ההיפוך הוא הופך לסגול כמו 'וישֶב את הרכוש' (בראשית יד, טז) ולא לפתח] מכך הסקתי לעניות דעתי שאפשר [ואולי אפילו עדיף] לומר תשרנה בפתח.

אבל מן הנחוץ להדגיש שבין כך ובין כך כל המחלוקת היא על המיון של הפעלים אבל לא על צורת הניקוד שלהם. אם תקראו לזה נחי ע"ו ותמיינו אותם בהפעיל עתיד או תקראו לזה נחי ע"י ותמיינו אותם בקל עתיד – הניקוד הוא אותו ניקוד...

הויכוח בנקודה זו היה בסה"כ לסתור את ראייתך מ'ותקם', ולדבריי הנ"ל כבר אין צורך בכך.

 

[חזרתי]

והנה דף מספר הדקדוק של ר' משה חיים לוצאטו (הספר שבידי הופיע מצורף לספר 'דרך תבונות' לרמח"ל בהוצאת 'אשכול', לא מופיע תאריך, אבל הוא נמצא בידי כבר משנת תש"ס), ובו החלוקה לנחי ע"י, למען תיווכחו שאין זו המצאה של אותו 'מחדש' שר"י.

יש בידי ספר זה של הרמח"ל מודפס (בשנת תשנ"ד, ע"י הוצאת ספרים מישור), וחיפשתי בשבוע שעבר בספר זה התייחסות לעניין ומשום מה נעלמו ממני דבריו אלה ולא מצאתים. יישר כח.

 

[אפכא מסתברא]

השרש שור לשיטת הרד"ק אי אפשר לאמרו בעתיד (וציווי) בבנין קל. זאת אומרת שאי אפשר לומר אשור, ישור (ומשה רבינו לא השיר אחרים בשירת הים).
א. לשרש 'שור' יש משמעות נוספת של ראיה, הבטה, ולכך יש צורת העתיד בקל גם לשיטת הרד"ק. (אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב). תמצא מפורש בספר השרשים לרד"ק בערך 'שור', אחרי שהוא מדבר על משקל פעלל, שהוא חוזר 'לענין אחר'.
ב. תחילה חשבתי שכתבתם כי הרד"ק פותר רק את 'ישיר' שב'אז ישיר' כבניין הפעיל, וסברתי שזה על דרך הגמרא בסוטה ל: -
"תנו רבנן בו ביום דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה' רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו "

וז"ל ר' אליהו בחור ז"ל (העתיקו בשפה לנאמנים הנ"ל): ונמצא הציווי (בבנין הפעיל בנחי ע"ו) מחוסר ה"א, שים (בראשית כד, ב), לין (שופטים יט, ט), כי לא יבוא בחסרון ה"א במקור וציווי, רק בפעלים שלא נמצא בהם ציווי בקל, כי לא נוכל לומר שומי כו' אבל הפעלים שנמצא בהם הקל כו' לא יבוא הציווי בחסרון ה"א לעולם בבנין זה.




שוב, כתבתי שבבנין הפעיל מצאנו שפה"פ בפתח והבאתי את הדוגמאות 'ותשר', 'תלן' [ואילו המקומות שפה"פ הוא צירה, בוי"ו ההיפוך הוא הופך לסגול כמו 'וישֶב את הרכוש' (בראשית יד, טז) ולא לפתח] מכך הסקתי לעניות דעתי שאפשר [ואולי אפילו עדיף] לומר תשרנה בפתח.
'תלן' נראית צורה חריגה, כי בגזרה זו רק שרש זה מופיע בפתח במלרע שלא לפני אות גרונית. וראיתי לא מזמן ב'דקדוק אליהו' (של הגר"א) עם ביאור 'לשון חיים' כי ר' יונה אבן ג'נאח מנה גם את ר' כמו הגרוניות, בהשפיעה להפוך את הסגול שלפניה לפתח, וא"כ זו הסיבה לפתח ב'ותשר' ולא מפני שזו צורת הפועל, שהרי כל השאר פרט ל'תלן' בחיריק מלא או בצירה, כשלא בוי"ו ההיפוך.



הויכוח בנקודה זו היה בסה"כ לסתור את ראייתך מ'ותקם', ולדבריי הנ"ל כבר אין צורך בכך.

בכל מקרה, יישר כח גדול, שכן תמיד חשקתי לעיין בספר השרשים ובמכלול, ובגינך הגעתי לזה...