עיתונאות ועריכת תוכן
משתמש מקצוען
1.
הגלגל הזה מצחיק, פעם קניתי ערכה של כלי משחק לחול. בגינות היום אין חול אז מי מחזיק בבית "כלי חול" בשקית ניילון פשוטה מחוררת בקצוות כזו שהחזיקה את המצרכים שקנינו פעם, כשהשקיות עוד היו בלי חשבון ולא גירדו לנו עשר אגורות זהובות מהארנק כל פעם שקטפנו מהערימה ליד הקופה. בכל אופן קניתי ערכה של כלים למשחק בחול, בגלל שבחופש המתקרב - בטח ניסע לים פעם אחת או פעמיים ויש הרגשה טובה לקחת איתנו גם כלים לחול.
בתוך הרשת הלבנה ליד דלי וכף ומגרפה קטנה היה גם מעמד עם גלגל. כן כמו של איזו טחנת קמת עתיקה על שפת נהר. הגלגל הזה האריך ימים בבית שלנו, אף פעם לא היה שימושי מדי מה שבטח תרם לאריכות ימיו. המעמד היה אדום והגלגל צהוב ואם הצלחנו לייצב אותו בזוית הגיונית לזרם המים באמבטיה הכפות שלו היו מתמלאות במים עד שהכובד הכריע אותן והן הסתובבו להן הלאה מוריקות את המים ומפנות מקום לכפות הבאות בתור. להתמלאות עד כובד ולנוע להתרוקן וחוזר חלילה וחס. הילדים התרשמו הרבה פחות ממני מביצועי הגלגל. כנראה החיים שלהם רחוקים יותר מגלגלי תחנות קמח למיניהן, כן גם אני רחוקה אני יודעת, ובכל זאת. כנראה הריחוק מספרים המדברים על הנושא, כן אני עוד קראתי ליהמן במהדורה הקודמת, והיום אני קונה להם את המהדורה החדשה שיידבקו קצת בהיסטוריה יהודית ובתחנות קמח עם גלגל מסתובב וכזה.
ולמה נזכרתי בגלגל הזה – אולי כי עמדתי מיואשת מול עריסת התינוק הבוקר, בוהה באהבה בערימות הכביסה שנמות שם בשלוה. התינוק לא היה מתחת, הוא היה בעגלה לצד העריסה, תודה לקל על החדר בן ה-9 מטר. מטר פחות והתינוק כבר היה צריך לישון במגירות השידה. אבל כעת העגלה עומדת בנחת לצד העריסה ואני עומדת מקדימה מביטה בהתעמקות במוצג ונזכרת פתאום בגלגל הצהוב. פתאום זרם המים הרטוב מתחלף לי בדמיוני בשקיות טובות וצבעוניות, חדשות ומבריקות, שלתוכן אני קוטפת בגדים מהמדפים והקולבים והגלגלים בחנויות בגדי הילדים. איכשהו אני מגלה עוד ועוד בגדים מתוקים, שמלות שוברות לב, סטים מבריקים, אפודות מהחלומות וגרביים בטוויסט לא נשלט. והנה אני אוספת את כל הטוב הזה היפה והשווה במחירי סייל או הזדמנות או סתם פירגון עצמי, והוא נשפך ונשפך אל הארונות ומגירות הבגדים. וכשהם מתמלאים, הכובד מסיע את כפות הגלגל הלאה והסיבוב לוקח את הבגדים אל סלי הכביסה שלי שמתמלאים ומתמלאים, ומשם הלאה למכונת הכביסה ומשם למייבש ומשם לעריסה הזכורה לטוב. מולה אני עומדת כעת מזוגגת מבט ושואלת את עצמי, כמה בגדים יכולים להית בעולם ועד מתי אני יקפל אותם על מנת שיפלו לסל ויצופו למכונה ויסתלסלו במייבש ויחליקו בגיהוץ וסובב סובב הגלגל והם יגיעו לכאן חזרה לעריסה.
אני אוהבת את הבגדים בגלגל שלי, אני אוהבת את הילדים שלי כשהם לובשים אותם ולרגע הם מטופחים באמת כמו בקטלוג שבחנות ובפרסומות שבעיתון, ולרגע- אני שוכחת שהם יודעים לריב מכות עד קריעת בגדים, ולעשות סצנות בכי שמנופפות במוחי כמו בד אדום בעיני שור זועם שרק בא לו לצרוח שיהיה כבר שקט. ושוכחת שהם יודעים לחורר גרביים יותר מהר מ'רדלעך' מקצועיים, ולסלול רכבות במהירות האור, הלואי על הרכבת הקלה. ולרגע,
לרגע קטן אני האמא של כל הכביסות האלו, מגלגל החיים, עם הטוב הרע והמחורר, הדהוי והמבריק, התואם והלא. אמא אמיתית עם רטיבות קלה בעיניים וכפות מלאות ברכה.
khhc©
הגלגל הזה מצחיק, פעם קניתי ערכה של כלי משחק לחול. בגינות היום אין חול אז מי מחזיק בבית "כלי חול" בשקית ניילון פשוטה מחוררת בקצוות כזו שהחזיקה את המצרכים שקנינו פעם, כשהשקיות עוד היו בלי חשבון ולא גירדו לנו עשר אגורות זהובות מהארנק כל פעם שקטפנו מהערימה ליד הקופה. בכל אופן קניתי ערכה של כלים למשחק בחול, בגלל שבחופש המתקרב - בטח ניסע לים פעם אחת או פעמיים ויש הרגשה טובה לקחת איתנו גם כלים לחול.
בתוך הרשת הלבנה ליד דלי וכף ומגרפה קטנה היה גם מעמד עם גלגל. כן כמו של איזו טחנת קמת עתיקה על שפת נהר. הגלגל הזה האריך ימים בבית שלנו, אף פעם לא היה שימושי מדי מה שבטח תרם לאריכות ימיו. המעמד היה אדום והגלגל צהוב ואם הצלחנו לייצב אותו בזוית הגיונית לזרם המים באמבטיה הכפות שלו היו מתמלאות במים עד שהכובד הכריע אותן והן הסתובבו להן הלאה מוריקות את המים ומפנות מקום לכפות הבאות בתור. להתמלאות עד כובד ולנוע להתרוקן וחוזר חלילה וחס. הילדים התרשמו הרבה פחות ממני מביצועי הגלגל. כנראה החיים שלהם רחוקים יותר מגלגלי תחנות קמח למיניהן, כן גם אני רחוקה אני יודעת, ובכל זאת. כנראה הריחוק מספרים המדברים על הנושא, כן אני עוד קראתי ליהמן במהדורה הקודמת, והיום אני קונה להם את המהדורה החדשה שיידבקו קצת בהיסטוריה יהודית ובתחנות קמח עם גלגל מסתובב וכזה.
ולמה נזכרתי בגלגל הזה – אולי כי עמדתי מיואשת מול עריסת התינוק הבוקר, בוהה באהבה בערימות הכביסה שנמות שם בשלוה. התינוק לא היה מתחת, הוא היה בעגלה לצד העריסה, תודה לקל על החדר בן ה-9 מטר. מטר פחות והתינוק כבר היה צריך לישון במגירות השידה. אבל כעת העגלה עומדת בנחת לצד העריסה ואני עומדת מקדימה מביטה בהתעמקות במוצג ונזכרת פתאום בגלגל הצהוב. פתאום זרם המים הרטוב מתחלף לי בדמיוני בשקיות טובות וצבעוניות, חדשות ומבריקות, שלתוכן אני קוטפת בגדים מהמדפים והקולבים והגלגלים בחנויות בגדי הילדים. איכשהו אני מגלה עוד ועוד בגדים מתוקים, שמלות שוברות לב, סטים מבריקים, אפודות מהחלומות וגרביים בטוויסט לא נשלט. והנה אני אוספת את כל הטוב הזה היפה והשווה במחירי סייל או הזדמנות או סתם פירגון עצמי, והוא נשפך ונשפך אל הארונות ומגירות הבגדים. וכשהם מתמלאים, הכובד מסיע את כפות הגלגל הלאה והסיבוב לוקח את הבגדים אל סלי הכביסה שלי שמתמלאים ומתמלאים, ומשם הלאה למכונת הכביסה ומשם למייבש ומשם לעריסה הזכורה לטוב. מולה אני עומדת כעת מזוגגת מבט ושואלת את עצמי, כמה בגדים יכולים להית בעולם ועד מתי אני יקפל אותם על מנת שיפלו לסל ויצופו למכונה ויסתלסלו במייבש ויחליקו בגיהוץ וסובב סובב הגלגל והם יגיעו לכאן חזרה לעריסה.
אני אוהבת את הבגדים בגלגל שלי, אני אוהבת את הילדים שלי כשהם לובשים אותם ולרגע הם מטופחים באמת כמו בקטלוג שבחנות ובפרסומות שבעיתון, ולרגע- אני שוכחת שהם יודעים לריב מכות עד קריעת בגדים, ולעשות סצנות בכי שמנופפות במוחי כמו בד אדום בעיני שור זועם שרק בא לו לצרוח שיהיה כבר שקט. ושוכחת שהם יודעים לחורר גרביים יותר מהר מ'רדלעך' מקצועיים, ולסלול רכבות במהירות האור, הלואי על הרכבת הקלה. ולרגע,
לרגע קטן אני האמא של כל הכביסות האלו, מגלגל החיים, עם הטוב הרע והמחורר, הדהוי והמבריק, התואם והלא. אמא אמיתית עם רטיבות קלה בעיניים וכפות מלאות ברכה.
khhc©