D
Deleted 66182
אורח
נכון. כתבת בפירוט את מה שכתבתי בקצרה.ברשותך אדייק יותר.
אין לאף אחד ספק שהרגשוץ של הבנאדם במצב כזה הן קשות מאד ואין לאף אחד ספק שצריך לתת להן ביטוי ולהשתחרר מזה
הבעיה כאן היא אחרת.
יש לנו מוח שחושב ומי שמרגיש ( אני לא בקיאה במונחים מקצועיים רק נותנת את ההסבר והרקע).
לתת לרגש שפועל עכשיו שליטה זה עלול לגרום לבנאדם לאבד קשר עם המציאות כי אין יכולת לנפש להכיל את סך הרגשות של האירוע כי במצב כזה המח החושב משתתק ורק המרגיש פועל.
ולכן מה שצריך לעשות זה לנסות כמה שיותר להחזיר את המח החושב לפעולה
בנאדם לא נמצא במקום שממש מרגיש כרגע והוא צריך מישהו שיוביל אותו וינווט אותו, ויזעור לו כמו כמעט תינוק שלא יודע מימינו ומשמאלו.
מכירה את הדבר הזה שתינוק בן שנתיים בערך משתולל ועצבני ולא יודע מה הוא רוצה? אז אמא חכמה פשוט מאכילה אותו בעקביות למרות כל הצרחות וממשיכה לעבר כל פעולות ההשכבה עד שנשכב במיטה רחוץ ושבע ואז הוא מתחיל להירגע. להתחיל לשאול אותו מה נכון לו ומה רוצה זה רק מרע את המצב.
גם כאן במצב כזה הנפש במצוקה ממש. והיא איבדה את השליטה איך לעזור לעצמה לכן מה שמנסים לעשות זה לתת לה בעצם חוט חבל שזה מחזיר לה את השליטה וזה נותן לה אופציות איך לעזור לעצמה.
הדבר שגורם טראומה זה בעצם איבוד שליטה. ברגע שבנאדם מגיע למצב שאין לו דרך איך לעזור לעצמו ברגע של מצוקה אז זה חוסר אונים קשה מאד והכל תלוי מה רמת המצוקה והמקרה. הרוגע והיציבות מתחילים לחזור כשבנאדם חש שהנה הוא יכול לעזור לעצמו.
כשהוא הופך יעיל ומעשי אז הוא מקבל שליטה. כשהוא זוכר ומדבר לענין אז זה מחזיר שליטה.
לתת לו להביע את עצמו עכשיו וכל רגשותיו זה בעצם להיכנס שוב לחוויה! לכן לעודד את זה אסור בשלב ראשון ובכדי לעזור לו בהמשך צריך לאפשר לו להוציא אבל לו לדחוק אותו להוציא!
כשהוא רוצה לדבר אז מקשיבים לו ונותנים מקום לרגשותיו אבל לדרבן שיח על זה זה יכול להיות הרסני.
הוא צריך להיות בקצב שלו.
בתחילה כתבת לא מדוייק. ע"כ דייקתי.