שיר תְּפִלָּה

[I.Q]

ב''ה


תְּפִלָּה.

בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים

דְּבֵקִים הָיוּ הָאֲנָשִׁים

בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל

הַמְּרוֹמָם מִן הָעוֹלָמוֹת

הַנִּסְתָּר, הַנֶּעֱלָם

זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְלָה עַדֵּינוּ

לְיֶשַׁע עַמְּךָ בְּכָל עֵת.

שֶׁסָּבַל עַד דְּמָמָה

גַּם שֶׁהִכּוּהוּ עַד כְּלוֹת,

שֶׁבִּזּוּהוּ עַד עָפָר,

שֶׁשָּׁתַק שְׁתִיקָה גְּדוֹלָה

אַחֲרֵי שְׁבָרִים וּתְרוּעָה

בְּאֵימָה שֶׁל שׁוֹאָה.


הְיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ

לוֹמַר לְפָנֶיךָ

הָעֶלְיוֹן עַל כָּל;

הִתְעַלָּה נָא

לְרוֹמְמוּת שֶׁכָּזוֹ

שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים לְפָנֶיךָ

הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים.

הוֹפַע עָלֵינוּ

בְּזוֹ שֶׁאֵינֶנָּה שׁוֹתֶקֶת

מוּל רֹעַ הַתַּחְתּוֹנִים,

אֵינֶנָּה דּוֹמֶמֶת

מוּל מִי שֶׁשּׁוֹלֵחַ יָדוֹ

לְנֶפֶשׁ יְהוּדִי.

אֵינֶנָּה מְכַסָּה פָּנֶיהָ

מוּל רָעַת הָאָדָם.

רוֹמְמוֹת כָּזוֹ

שֶׁבָּאָה לְפָנֵינוּ בְּפַשְׁטוּת

לְהוֹשִׁיט יָד לַנִּדְכָּא וְלַמָּךְ.