סיכום מהיר של הפרסומים המטורפים של עמית סגל על היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מנדלבליט על בסיס הקלטות נווה:
1. בוועדת האיתור למינוי היועץ, ישב חפרפרת מטעם המועמד שנבחר בסוף
2. החפרפרת סייעה לטרפד מועמדים אחרים ולקדם את בחירת מנדלבליט
3. מנדלבליט שוחח עם החפרפרת - באופן ישיר ועקיף - בדבר דיוני הוועדה, קצב התקדמותה, הראיונות של מועמדים אחרים,
4. מנדלבליט אף קיבל דרך החפרפרת את השאלות שהוא צפוי להישא והנושאים שמטרידים את חברי הוועדה.
5. שופטים בעליון מתודרכים באופן עקיף ובלתי פורמאלי על תיקים - כולל דיונים על ההשלכות הפוליטיות-מוסדיות של פסילת מינויים בהליכים שמצויים לפתחם.
6. הפרקליטות בוחרת האם ואיך לייצג תיקים וטענות בהתאם לאינטרסים פוליטיים. הבחירה לא נעשית בהתאם למה אומר הדין - אלא בהתאם למה טוב למערכת. כך, במקרה של מנדלבליט, שי ניצן שוכנע להגן על מנדלבליט (שתפוס בגרון, כידוע) רק אחרי שהבין שהמועמד שיחליף אותו אם ייפסל הוא גיא רוטקופף שמתנגד לאקטיביזם המשפטי של ניצן ושל חבריו
7. מנדלבליט, בהיותו יועץ משפטי, מודה שבגלל הבריונות של אנשי צלאח-א-דין הם מאבדים את אמון הציבור. וכן מנדבליט מספר על הנחשים בפרקליטות ועוד ועוד זו כמובן רק הצצה קטנה.
אלומת אור על מערכת רקובה ומושחתת.
כמו מנדלבליט, יש עוד אינספור מינויים של יועצים ושופטים. כולל, כמובן, מינויים נוכחיים דוגמת גלי מיארה שקודמה על ידי החבר סער על אף התנגדות גרוניס והיותה משפטנית בינונית ולא מתאימה - או גיל לימון שנבחר בקומבינה מושחתת במיוחד כשאיש אמונו מנדלבליט עומד בראש הוועדה. אז נכון, אפשר בהחלט לטעון שתיקון המערכת צריך להידחות עד לסיום המלחמה - אם כי יש קושי הולך וגובר בטיעון, כאשר לאחר כמה חודשים של הפוגה, המערכת שוב מערימה קשיים ומכשולים משמעותיים על היכולת של ישראל להלחם בכל הגזרות ולנצח - אבל בסופו של דבר את המערכת המושחתת הזו יהיה צריך לפרק ולבנות מחדש. זו לא שאלה של האם, רק שאלה של מתי ואיך.