הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד
נכנסתי לפגישה, סמוק, נרגש, מבוייש. איחרתי קצת אבל אני חושב שלא קרה כלום. כולה שעה איחור, זניח.
עשיתי לה תנועה כזו של התנצלות עם היד, שתבין שאני מודע לכך שאיחרתי אבל היא לא צריכה לעשות מזה סצנה, איחרתי, בסדר, קורה.
נופפתי מולה באייפון שלי, הראיתי לה איך אני מכבה אותו. כן כן, אני לוקח את הפגישה הזו ברצינות.
הייתי אמור להיות זה שמתחיל בשיחה, זכרתי היטב את מה שאמר לי השדכן: פשוט תהיה טבעי, רגיל, זרום אחי, זרום.
כעכעתי בגרוני, היא שתקה גם.
שתקנו שנינו. מבחינתי הייתי הכי רגיל שיש, ככה אני מול לקוחות חדשים. טבעי טבעי.
בסוף היא דיברה ראשונה, עם חיוך קטן:
שמעתי שאתה קצת יינן, זה נכון?
יינן?
אני?
מה פתאום!
הכחשתי, הסברתי:
אני לא יינן, אני מתקין מזגנים, עבודה שונה.
היא התפלאה קצת ושאלה שוב, רק כדי להבין:
אתה לא יינן?
אז מה אתה עושה בחיים?
ולמה אני מריחה ריח של יין??
יין?
ריח?
ממני?
בום, זה הכה בי בבת אחת, נזכרתי, הסברתי לה את כל העניין:
תשמעי משהו מעניין, ממש מהימים האחרונים. שלשום הייתי אצל לקוח ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. חנות יינות, התקלקלו להם המזגנים והמפוחים במרתף, קראו לי דחוף דחוף, אס או אס.
עפתי על עצמי:
תקשיבי, אין לך מושג כמה עבדתי מהר וביעילות שם! עשיתי שם עבודת ענק!
תיקנתי, החלפתי כבלים, חישבתי מחדש את כל כמויות ה CFM הדרושות למרתף, עשיתי להם עבודה ענקית!
היא התחילה לשאול משהו, אבל התעלמתי לחלוטין, סיפורי מזגנים תמיד מרתקים, אני יודע. תיכף גם היא תדע ותתמכר:
התקנתי להם מזגן של מיצובישי, לא של אלקטרה. המיצובישי הכי הכי טובים. יש להם שפע ענק של מאיידים ומעבים.
התמוגגתי:
אין לך מושג, פשוט אין לך מושג.
צנרת גז אמינה כל כך, תעלות, גרילים, הכל הכי טוב שיש. מכונות פשוט אמינות. עובדות.
ראיתי שהיא די מופתעת, וידעתי למה:
אני מבין את התדהמה, אני באמת מבין. זה בסדר, כולם בהלם. כאילו- מיצובישי? החברה הזו של המכוניות? מה היא מבינה בכלל במזגנים?
אבל זה העניין- הנפתי אצבע רטורית באוויר- שהם מייצרים גם מזגנים, הכי אמינים בשוק.
פתאום היא נכנסה לי בתוך הדברים:
למה אתה לא נותן לי לדבר?
למה אתה מדבר כל הזמן?
למה אתה לא נותן גם לי להשחיל מילה?
אז כן, בסוף הצלחתי להבין למה יש לך ריח של יין. מה שאני לא מבינה: למה אמרו לי שאתה קשור לתחום היינות, אם אתה בסך הכל מתקין מזגנים?
בזמן שהיא לקחה אוויר כדי להמשיך לשאלה הבאה, ניצלתי בכוח את הוואקום בשיחה. המשכתי בדיוק מהנקודה שעצרתי- אסור להפסיק באמצע נושא, אמרו לי- נכון שהלקוח שילם יחסית הרבה, אבל לדעתי ממש שווה. מיצובישי קנית- שקט נפשי ידעת.
אגב, בבית שלנו בעזרת השם אנחנו נקנה רק מזגני מיצובישי, כן?
השתתקתי רגע כדי לתת לה להשמיע את ה'כן' שלה, אבל במקום זה היא פשוט אספה את התיק שלה, נעמדה, ירתה לעברי מבט שכל כולו זיקוקים מלחיצים, ומלמלה בטון מסתורי שלעולם לא אצליח להבין או לחקות:
אז זה מה שהיה לנו-
הבטיחו לי שאתה בחור ישיבה, וקצת עובד ביינות בבין הזמנים.
אתה לא. אתה סתם פושטק עם אייפון.
הבטיחו לי שאתה מסודר ומאורגן.
אתה לא, כל כולך ריח של יין.
הבטיחו לי שאתה לבוש כמו בן ישיבה, אתה לא.
אתה לבוש כמו פרחח.
הבטיחו לי שאתה רוצה להקים בית של תורה.
עבדו עליי. אתה בכלל רוצה להקים בית של מיצובישי.
רגע לפני שהיא נעלמת לחלוטין מהלובי והמלצרים עטים עליי ודורשים 70 שקל על שתי כוסות מים, צעקתי לה:
אבל את עוד לא יודעת כלום עליי, את אפילו לא יודעת שאני מבקש תמיד שיקראו לי געציל'ע, לא געצוש.
היא קפאה, הסתובבה, וחזרה חיש לשולחן המשא ומתן:
סליחה, איך אמרתם שקוראים לכם?
אמרתי לאט וברור: געציל. געציל'ע נחומ'ס.
היא שתקה בדיוק שניה, ואז רתחה:
הנה, עוד סיבה למה הפגישה נגמרת עכשיו.
אמרו לי שקוראים לך יוסף לוי, ואפילו פה הטעו אותי. איזה יוסף ואיזה בטיח. געציל. אני לא מעוניינת לגשת לשידוך עם בחור בשם געציל, פשוט לא. כאילו אין מצב, בכלל.
היא עזבה בסערה את הלובי, ואני עזבתי כמה דקות אחר כך, מיובש וריק ממחשבות.
עוד פגישה נכשלה.
פעם הבאה לא אתעקש על מיצובישי, תכלס' גם אלקטרה בסדר.
געציל
נכנסתי לפגישה, סמוק, נרגש, מבוייש. איחרתי קצת אבל אני חושב שלא קרה כלום. כולה שעה איחור, זניח.
עשיתי לה תנועה כזו של התנצלות עם היד, שתבין שאני מודע לכך שאיחרתי אבל היא לא צריכה לעשות מזה סצנה, איחרתי, בסדר, קורה.
נופפתי מולה באייפון שלי, הראיתי לה איך אני מכבה אותו. כן כן, אני לוקח את הפגישה הזו ברצינות.
הייתי אמור להיות זה שמתחיל בשיחה, זכרתי היטב את מה שאמר לי השדכן: פשוט תהיה טבעי, רגיל, זרום אחי, זרום.
כעכעתי בגרוני, היא שתקה גם.
שתקנו שנינו. מבחינתי הייתי הכי רגיל שיש, ככה אני מול לקוחות חדשים. טבעי טבעי.
בסוף היא דיברה ראשונה, עם חיוך קטן:
שמעתי שאתה קצת יינן, זה נכון?
יינן?
אני?
מה פתאום!
הכחשתי, הסברתי:
אני לא יינן, אני מתקין מזגנים, עבודה שונה.
היא התפלאה קצת ושאלה שוב, רק כדי להבין:
אתה לא יינן?
אז מה אתה עושה בחיים?
ולמה אני מריחה ריח של יין??
יין?
ריח?
ממני?
בום, זה הכה בי בבת אחת, נזכרתי, הסברתי לה את כל העניין:
תשמעי משהו מעניין, ממש מהימים האחרונים. שלשום הייתי אצל לקוח ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. חנות יינות, התקלקלו להם המזגנים והמפוחים במרתף, קראו לי דחוף דחוף, אס או אס.
עפתי על עצמי:
תקשיבי, אין לך מושג כמה עבדתי מהר וביעילות שם! עשיתי שם עבודת ענק!
תיקנתי, החלפתי כבלים, חישבתי מחדש את כל כמויות ה CFM הדרושות למרתף, עשיתי להם עבודה ענקית!
היא התחילה לשאול משהו, אבל התעלמתי לחלוטין, סיפורי מזגנים תמיד מרתקים, אני יודע. תיכף גם היא תדע ותתמכר:
התקנתי להם מזגן של מיצובישי, לא של אלקטרה. המיצובישי הכי הכי טובים. יש להם שפע ענק של מאיידים ומעבים.
התמוגגתי:
אין לך מושג, פשוט אין לך מושג.
צנרת גז אמינה כל כך, תעלות, גרילים, הכל הכי טוב שיש. מכונות פשוט אמינות. עובדות.
ראיתי שהיא די מופתעת, וידעתי למה:
אני מבין את התדהמה, אני באמת מבין. זה בסדר, כולם בהלם. כאילו- מיצובישי? החברה הזו של המכוניות? מה היא מבינה בכלל במזגנים?
אבל זה העניין- הנפתי אצבע רטורית באוויר- שהם מייצרים גם מזגנים, הכי אמינים בשוק.
פתאום היא נכנסה לי בתוך הדברים:
למה אתה לא נותן לי לדבר?
למה אתה מדבר כל הזמן?
למה אתה לא נותן גם לי להשחיל מילה?
אז כן, בסוף הצלחתי להבין למה יש לך ריח של יין. מה שאני לא מבינה: למה אמרו לי שאתה קשור לתחום היינות, אם אתה בסך הכל מתקין מזגנים?
בזמן שהיא לקחה אוויר כדי להמשיך לשאלה הבאה, ניצלתי בכוח את הוואקום בשיחה. המשכתי בדיוק מהנקודה שעצרתי- אסור להפסיק באמצע נושא, אמרו לי- נכון שהלקוח שילם יחסית הרבה, אבל לדעתי ממש שווה. מיצובישי קנית- שקט נפשי ידעת.
אגב, בבית שלנו בעזרת השם אנחנו נקנה רק מזגני מיצובישי, כן?
השתתקתי רגע כדי לתת לה להשמיע את ה'כן' שלה, אבל במקום זה היא פשוט אספה את התיק שלה, נעמדה, ירתה לעברי מבט שכל כולו זיקוקים מלחיצים, ומלמלה בטון מסתורי שלעולם לא אצליח להבין או לחקות:
אז זה מה שהיה לנו-
הבטיחו לי שאתה בחור ישיבה, וקצת עובד ביינות בבין הזמנים.
אתה לא. אתה סתם פושטק עם אייפון.
הבטיחו לי שאתה מסודר ומאורגן.
אתה לא, כל כולך ריח של יין.
הבטיחו לי שאתה לבוש כמו בן ישיבה, אתה לא.
אתה לבוש כמו פרחח.
הבטיחו לי שאתה רוצה להקים בית של תורה.
עבדו עליי. אתה בכלל רוצה להקים בית של מיצובישי.
רגע לפני שהיא נעלמת לחלוטין מהלובי והמלצרים עטים עליי ודורשים 70 שקל על שתי כוסות מים, צעקתי לה:
אבל את עוד לא יודעת כלום עליי, את אפילו לא יודעת שאני מבקש תמיד שיקראו לי געציל'ע, לא געצוש.
היא קפאה, הסתובבה, וחזרה חיש לשולחן המשא ומתן:
סליחה, איך אמרתם שקוראים לכם?
אמרתי לאט וברור: געציל. געציל'ע נחומ'ס.
היא שתקה בדיוק שניה, ואז רתחה:
הנה, עוד סיבה למה הפגישה נגמרת עכשיו.
אמרו לי שקוראים לך יוסף לוי, ואפילו פה הטעו אותי. איזה יוסף ואיזה בטיח. געציל. אני לא מעוניינת לגשת לשידוך עם בחור בשם געציל, פשוט לא. כאילו אין מצב, בכלל.
היא עזבה בסערה את הלובי, ואני עזבתי כמה דקות אחר כך, מיובש וריק ממחשבות.
עוד פגישה נכשלה.
פעם הבאה לא אתעקש על מיצובישי, תכלס' גם אלקטרה בסדר.
געציל
