סיפור בהמשכים מאפלה לאורה

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד



פרק ג'



"אה יורי?" זב גריגורי, יורי מתכווץ, "לא מצליח לקום בזמן?"

יורי מתכווץ עוד יותר, "לא.. פשוט.." הוא נתקע "אני.." ניסה להתחיל שוב.

"אני חייב לך תודה" קוטע אותו גריגורי, "הצגה על הבוקר!" הוא נשמע מתפעל "רק אתה הייתה חושב ל רעיון כזה טוב." הוא סונט בו.

ידו של יורי בוערת, והוא רץ, עם דמעות בעיניו לחצר הקפואה. "הוא מקנא בך" יורי יכול לשמוע את קולו של אביו "הם מקנאים בך, תזכור זאת, אין להם משמעות לחיים, לכן הם כועסים כל כך דווקא על היהודים". הוא חוזר לאותו לילה קר, יכול לראות את אביו יושב לידו על המיטה משנן לבנו המייבב את המשפט החשוב "המשפט הבסיסי של כל יהודי בגולה" כפי שאביו קרא לו.

----

בתור עונש יורי נאלץ להישאר לנקות את חדר האוכל, וכך הוא הלך לישון גם היום אחרי כל החברים.

יורי פונה לישון, מגלה על הכרית שלו סרגל ארוך, כמעט כמו של המורה. פגוע הוא תפס בסרגל, מחפש את השם החרוט עליו, גריגורי רומנוב כמובן. הוא נשכב על המיטה ופורץ בבכי, תופס בידו הבריאה בסרגל שמוכתם בכתמי דיו אדומים.

---

בבוקר, כאשר חבריו קמו להתארגן, הם גילו את יורי שוכב במיטתו, פניו כבושות בכרית, ידו האחת מחבקת את הכרית, והשניה תופסת בסרגל.

גריגורי, יחד עם כמה מחבריו, לקחו מידו את הסרגל, נזהרים שלא להעיר אותו, ויצאו מאולם השינה, מצחקקים בקול.

כרגיל, אשמח לביקורת.
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מרענן לראות כותב שמבקש שוב ושוב ביקורת.
אז השנקל שלי, ברשות:
אשמח לביקורת, הערות והארות

בס"ד

הוא היה רק ילד קטן. חלק קטן מרוסיה הענקית. מאלפי ילדי הפנימיה. ילד אחד מתוך מאה תלמידי הכיתה שלו. עוד ילד חסר שם
1. פסיקים במקום נקודות, למרות שכוונת הכותב לכאורה ל'דרמה', יש לבחון את הכמות, ואת נכונות המיקום.​
בדבר אחד הוא היה שונה. בולט. בכל פעם שבה היה צריך לשמור על הזמנים, הוא לא היה. הוא היה מאחר תמיד.
2. בחלק הזה בלבד מופיע הכינויי 'הוא', ארבעה פעמים, ועד סוף הפרק כארבעה עשר פעמים. כדאי למעט בכינויי גוף, ולסמוך על הקורא שיודע במי מדובר.​
3. "היה", המילה נכתבת שוב ושוב, וזה מיותר וגורע מחלקות הטקסט.​
4. כפילות,​
"ילד קטן, חלק מרוסיה הענקית", "מאלפי ילדי פנימיה", "ילד אחד מתוך מאה תלמידי וכו'", אותו דבר כפול שלוש, מכביד על הקורא, שכבר הבין בפעם הראשונה.​
"לשמור על הזמנים, הוא לא היה", "היה מאחר תמיד", שוב כפילות.​

בכל ערב, כאשר היה צריך להפסיק לשחק, ולגשת למלתחות על מנת להתארגן לשינה - תמיד המדריך נאלץ להגיע עם המקל המאיים שלו כדי שיורי הנפחד יברח במהירות ויתחיל להתארגן לשינה.
5. הצעות תחליף:
כאשר היה צריך
כשצריך.
ולגשת למלתחות על מנת להתארגן לשינה
ולגשת למלתחות.​
הקורא מבין לשם מה הולכים בערב למלתחות.​
תמיד המדריך
לא היה פעם שלא?
קלישאה, כדאי להימנע.
המקל המאיים שלו
אלא של מי? ניתן לוותר על "שלו".
ומקל לא מאיים, אולי איום.

בהצלחה
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מרענן לראות כותב שמבקש שוב ושוב ביקורת.
אז השנקל שלי, ברשות:

1. פסיקים במקום נקודות, למרות שכוונת הכותב לכאורה ל'דרמה', יש לבחון את הכמות, ואת נכונות המיקום.​

2. בחלק הזה בלבד מופיע הכינויי 'הוא', ארבעה פעמים, ועד סוף הפרק כארבעה עשר פעמים. כדאי למעט בכינויי גוף, ולסמוך על הקורא שיודע במי מדובר.​
3. "היה", המילה נכתבת שוב ושוב, וזה מיותר וגורע מחלקות הטקסט.​
4. כפילות,​
"ילד קטן, חלק מרוסיה הענקית", "מאלפי ילדי פנימיה", "ילד אחד מתוך מאה תלמידי וכו'", אותו דבר כפול שלוש, מכביד על הקורא, שכבר הבין בפעם הראשונה.​
"לשמור על הזמנים, הוא לא היה", "היה מאחר תמיד", שוב כפילות.​


5. הצעות תחליף:

כשצריך.

ולגשת למלתחות.​
הקורא מבין לשם מה הולכים בערב למלתחות.​

לא היה פעם שלא?
קלישאה, כדאי להימנע.

אלא של מי? ניתן לוותר על "שלו".
ומקל לא מאיים, אולי איום.

בהצלחה
תודה :)
אני אתקן אצלי במוצא"ש או ראשון בעז"ה
מרענן לראות כותב שמבקש שוב ושוב ביקורת.
האמת, להחמיא יודעים גם בבית ועם חברות, לפה נרשמתי בשביל הביקורת..
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
חזרתי :)
פרק קצר ולא כ"כ ערוך כי אין לי זמן...
אז אני אשמח לביקורת יותר מכל פעם!

בס"ד



פרק ד'



חצי שנה עוברת מהר כשמתכננים בריחה, והנה הגיע היום שבו עזב סאשה את הפנימיה ויצא לדרכו בעולם החופשי.

"יורי," הוא פנה אליו לפני שעזב, "אתה תמיד תהיה אורח רצוי אצלי, אבל תזכור שגם בימים שאני לא אהיה לידך, תמיד הוא יהיה איתך." הוא הרים את עיניו למעלה "תמיד!"

מחצית השעה מאוחר יותר כהר ידע יורי את כל הכללים לגבי ביקורי קרובים, וכך הוא המתין בקוצר רוח ליום היחיד בחודש שבו הוא יכול היה לבקר את אחיו הגדול.

בבוקרו של יום קם יורי מוקדם מהרגיל, על אף שנרדם מאוחר באותו לילה, והתארגן במהירות, ביודעו שאם יאחר הבוקר, תישלל ממנו הזכות לבקר את אחיו החודש.

בשעת אחר הצהרים, כשרוב חבריו נשארו לשחק בפנימייה, יצא יורי, יחד עם מספר חברים לבקר את קרובי משפחתם. כשהוא אוחז בידו דף הכתוב בכתב ידו הברור של סאשה, עם הוראות מפורטות איך וכיצד להגיע, עלה לאוטובוס הרשום.

לאחר שעשה את הדרך הארוכה, המפרכת, באוטובוסים הרעועים, הגיע לרחוב בו מתגורר סאשה, ומשם המשיך לבד, לאחר שנפרד מיתר חבריו. אך במקום להיכנס לבית, המשיך להתקדם, ויצא מהרחוב בצידו השני.

הוא התרחק במהירות מהאזור, מודע לכך שבעוד שעה חבריו כבר יחכו לו ליד ביתו של אחיו.

יומיים עברו מאותה בריחה. יומיים בהם נאלץ להסתובב מורעב ממקום למקום, לישון על ספסל רעוע ברחוב, ולקפוא מקור בשלג הסובב אותו. וכעת, כשיום נוסף בא לסיומו, תוהה יורי אם הוא לא היה פזיז מידי בבחירתו, ולא היה צריך להיכנס לפחות לביתו של סאשה כדי להיפרד ממנו. לנצח.
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן יש אפשרות לשנות את מקדם האשכול ל"סיפור בהמשכים" ואת השם ל"מאפילה לאורה"?
תודה רבה!


@וי שלוק איך זה עכשיו?
הוא היה רק ילד קטן, חלק קטן מרוסיה הענקית, עוד ילד חסר שם.

בדבר אחד היה שונה. בולט. בכל פעם שבה צריך לשמור על הזמנים, הוא היה מאחר תמיד.

בכל ערב, כשצריך להפסיק לשחק, ולגשת למלתחות - המדריך נאלץ להגיע עם המקל המאיים כדי שיורי הנפחד יברח במהירות ויתחיל להתארגן לשינה.

כאשר הגיע לאזור המלתחות, הוא תמיד היה ריק, וכך הוא תמיד התארגן לבד. ילד קטן שעושה הכל בעצמו. ורק כאשר הופסקה זרימת המים, יוצא מהמקלחת, ממהר למיטתו בתוך אולם השינה הגדול. שערו החלק, הבהיר, נוטף מים קרים. הוא התעטף בשמיכה הדקה, שיניו נקשו מקור, ועצם את עיניו הקטנות, אוגר כח ליום נוסף של מאבקים בלתי פוסקים.

בבוקר כל הילדים קמו עם זריחת השמש, ורק יורי ישן, עד שהגיע המדריך עם הפעמון הגדול, המרעיש, שמעיד שבעוד חמש דקות בלבד, עליהם להיות בחדר האוכל, שם הם קיבלו את ארוחתם היחידה עד לשעת צהרים מאוחרת.

יורי, שרק התעורר קפץ ממיטתו, עיניו הבהירות, היפות, סרקו במהירות את החדר, מחפשות את בגדיו בתוך הבלאגן מסביב. הוא מצא אותם רק כאשר כל הילדים יצאו מהאולם, והשקט שב לשרור במקום.

הוא לבש במהירות את הבגדים האפורים, הישנים של המוסד, ורץ במהירות לחדר האוכל רק כדי לראות את המדריך סוגר אחריו את החדר הריק.

לכיתה נכנס רק אחרי שנאלץ לפנות למנהל לקבל אישור כניסה לכיתה.

כך התנהל כל יום, מורעב, בודד, ועצוב.

באחד הימים, בו הגדיל לעשות, והגיע לכיתה רק באמצעו של השיעור הראשון, נעצר לפני שנכנס לכיתה, ידו האוחזת בידית מזיעה, ולאחר שנרגעו הלמות ליבו, נכנס.

עיניו התרחבו בהפתעה, במרכז הכיתה עמד מפקח מטעם אמא רוסיה, ובחן את ידיעותיהם של חבריו.

לשמע הרעש המפקח הסתובב, מגלה ילד קטן ,חיוור ורזה עומד בפתח הכיתה. ידיו רעדו, ועיניו הביעו את כל הפחד שבעולם.

הוא פנה ליורי המסכן, והחל להטיח בו על חשיבות המשמעת והשמירה על הזמנים, כשהמורה מצטרף לצעקות.

באותו רגע, תחת מבול הצעקת, ומול עיניהם המרחמות של חבריו לכיתה, משפט אחד חזר בראשו של יורי שוב ושוב:

"אני לא מאחר יותר. לעולם."
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
חזרתי :)
פרק קצר ולא כ"כ ערוך כי אין לי זמן...
אז אני אשמח לביקורת יותר מכל פעם!

בס"ד



פרק ד'



חצי שנה עוברת מהר כשמתכננים בריחה, והנה הגיע היום שבו עזב סאשה את הפנימיה ויצא לדרכו בעולם החופשי.

"יורי," הוא פנה אליו לפני שעזב, "אתה תמיד תהיה אורח רצוי אצלי, אבל תזכור שגם בימים שאני לא אהיה לידך, תמיד הוא יהיה איתך." הוא הרים את עיניו למעלה "תמיד!"

מחצית השעה מאוחר יותר כהר ידע יורי את כל הכללים לגבי ביקורי קרובים, וכך הוא המתין בקוצר רוח ליום היחיד בחודש שבו הוא יכול היה לבקר את אחיו הגדול.

בבוקרו של יום קם יורי מוקדם מהרגיל, על אף שנרדם מאוחר באותו לילה, והתארגן במהירות, ביודעו שאם יאחר הבוקר, תישלל ממנו הזכות לבקר את אחיו החודש.

בשעת אחר הצהרים, כשרוב חבריו נשארו לשחק בפנימייה, יצא יורי, יחד עם מספר חברים לבקר את קרובי משפחתם. כשהוא אוחז בידו דף הכתוב בכתב ידו הברור של סאשה, עם הוראות מפורטות איך וכיצד להגיע, עלה לאוטובוס הרשום.

לאחר שעשה את הדרך הארוכה, המפרכת, באוטובוסים הרעועים, הגיע לרחוב בו מתגורר סאשה, ומשם המשיך לבד, לאחר שנפרד מיתר חבריו. אך במקום להיכנס לבית, המשיך להתקדם, ויצא מהרחוב בצידו השני.

הוא התרחק במהירות מהאזור, מודע לכך שבעוד שעה חבריו כבר יחכו לו ליד ביתו של אחיו.

יומיים עברו מאותה בריחה. יומיים בהם נאלץ להסתובב מורעב ממקום למקום, לישון על ספסל רעוע ברחוב, ולקפוא מקור בשלג הסובב אותו. וכעת, כשיום נוסף בא לסיומו, תוהה יורי אם הוא לא היה פזיז מידי בבחירתו, ולא היה צריך להיכנס לפחות לביתו של סאשה כדי להיפרד ממנו. לנצח.
ביקורת?
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד

פרק ה'

הרחוב היה חשוך וקר. השלג הטרי כיסה את הרחוב כולו.
סאשה ישב ליד החלון, צופה אל האופק הקר. יורי עוד לא הגיע, מה קרה לו, לאחיו הצעיר?
שני שוטרים חמורי סבר התקרבו לבית בפסיעות מהירות. סאשה נרעד, מה קרה ליורי?
דפיקותיהם הנמרצות של השוטרים מנעו מסאשה את ההמתנה המפוחדת. ניגש לפתוח, ידיו הרועדות הסתבכו בסיבוב המפתח.
בפתח הדלת עמדו שני שוטרים חמורי סבר.
"שלום"
"סאשה?" אמר הגבוה בנוקשות.
"כן"
"יש לנו צו חיפוש" המשיך בקולו הקר, המרוחק.
"צו חיפוש?" הוא תהה.
"יש פה אחד בשם יורי?"
"יורי? הוא לא הגיע לפה. מה קרה לו? איפה הוא בכלל?" הוא החל לאבד שליטה, והדבר לא מצא חן בעיני השוטרים.
"זוז" אמר הנמוך, דוחף אותו, ונכנס לבית השקט.
סאשה נותר עומד ליד הדלת הפתוחה, רוח קרה נכנסה לבית שגם ככה לא היה מחומם, הוא היה המום, לא מסוגל לזוז גם לא במעט כדי למנוע מהקור להיכנס.
מעמידתו ליד הדלת יכול היה לראות את השוטרים פותחים ארונות ומעיפים חפצים בצעד נואש למצוא את אחיו הקטן.
הוא התעשת, סגר את הדלת ופנה בצעד החלטי לשוטר הגבוה. "למה אתם חושבים שהוא יהיה פה?" תמה, מתפלא לשמוע שקולו רועד מעט.
"אל תיתמם" השיב הלה, "פה ראו אותו בפעם האחרונה."
"כאן?" הוא לא הבין, באמת שהוא לא הבין, יורי לא היה פה, הוא מחכה לו מהבוקר.
"כן," הוא צעק "ואל תפריע!"

לאחר חצי שעה נוספת של חיפושים הם פנו לסאשה.
"אני מבין שעזרת לו לברוח" נהם הנמוך והמבוגר מבין השניים, "זה יעלה לך ביוקר. אתה יכול להינצל עכשיו ממאסר בכך שתספר לנו איפה אחיך, אם לא - ניתן לשופט להכריע בגינך."
"א.. אני באמת לא יודע…" החל לענות, אך הנמוך קטע אותו באמצע "בלי לגמגם" הוא הורה, "אתה רוצה לומר לנו איפה הוא?"
"אני.." ניסה שוב.
"כן?" השוטר החווה בעיניו כלפי הבית "או לא?" עיניו של השוטר נדדו לבחוץ.
"לא."
בלי לומר מילה הם אזקו אותו, גוררים אותו אל הקור שבחוץ והניידת שמחכה שם.



כרגיל - אשמח לביקורת
גם מה שאהבתם, מצידי - מי שיש לו הרשאה בקהילה - שלא ילייק, שיגיב.
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
רק עכשיו נחשפתי לאשכול הזה.
מהמם ומרתק.

עריכה:
עכשיו אני גם רואה שיש גם המשך...
איזה כיף!!
אולי תבקשי שישנו את המקדם? שיהיה כתוב "סיפור בהמשכים" ולא שיתוף...
אם בכלל אפשר לשנות.
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
רק עכשיו נחשפתי לאשכול הזה.
מהמם ומרתק.

עריכה:
עכשיו אני גם רואה שיש גם המשך...
איזה כיף!!
אולי תבקשי שישנו את המקדם? שיהיה כתוב "סיפור בהמשכים" ולא שיתוף...
אם בכלל אפשר לשנות.
תודה :)

ניסתי לבקש, עוד לא ענו...
@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן יש אפשרות לשנות את מקדם האשכול ל"סיפור בהמשכים" ואת השם ל"מאפילה לאורה"?
תודה רבה!


מנסה שוב..
@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן אפשר לשנות את המקדם ל"סיפור בהמשכים?
תודה.
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
אוקיי, למרות שזה דיי קלישאתי כל הסיפור, עדיין הוא יפה!!
מזכיר קצת את מעגל סגור, אבל זה בסדר.

"יורי" הוא קופץ, זה סאשה, אחיו הגדול, איך הוא ידע לבוא בדיוק עכשיו?

"יורי" סאשה חוזר שוב, קולו רך, ומתיישב לידו על הרצפה "מה קרה? למה אתה מחוץ לכיתה?"

הוא מפנה את ראשו לעבר סאשה, והלה נרתע, עיניו דומעות, אך מבען בוער. אש ומים מתערבבים בעיניו של אחיו הקטן, ומשהו בשילוב הזה מרתיע אותו.
אמת?
ירדו לי דמעות כאן.
ולא רק כאן, גם בהמשך.
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
@yael305, הכתיבה שלך פשוט יפהפיה.
נוגעת, מרתקת וסוחפת.
פשוט כיף לקרוא!
תודה :)
ומה לעשות שאין ביקורת?!
לכתוב את זה ;)
ואני אשמח שתכתבי ממה נהנית כדי שנדע להבא...
ודווקא מרענן הקלישאתיות... מרגיע באמצע היום...
תודה.
אם הרבה יכתבו שהם נהנו מזה - אז אולי נשאיר...
 

מיהי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ידיו הרועדות הסתבכו בסיבוב המפתח
אהבתי את השימוש בר'ע'ד לאורך הפרק, זה ממש מדגיש את האווירה של רוסיה הקומוניסטית.

מצאתי!
הוא החל לאבד שליטה
מעט לא מובן - מה הכוונה שאיבד שליטה? איך זה התבטא בשפת הגוף שלו? אם הכוונה לאופן שבו החל להתקיף בשאלות, הייתי מכניסה את המשפט הזה בין שאלותיו.
אני כותבת את זה דווקא בגלל שאת מתארת את התחושות כל כך טוב... (וכי את לא מתישת מלבקש ביקורת;))
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
תודה.
אם הרבה יכתבו שהם נהנו מזה - אז אולי נשאיר...
ברור שזה כיף,
כי בסוף תמיד יש משהו טיפה שונה.

אשמח שתביאי כמה דוגמאות שהיו נראות לך מידי קיטשיות.
אני כותבת פה בעיקר בשביל הביקורת, אני אשמח לשמוע במה יש להשתפר..
כמה דברים שהם קיטשיים אבל אי אפשר לשנות אותם...
1. זה שיורי יהודי...
2. פנימייה, הילד הרע שמאחר וכו'...
3. רוצה לברוח...
4. סגנון כתיבה (דו שיח דמויות וכו'), אבל זה בסדר - כי לא ממש אפשר לשנות את זה.
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אהבתי את השימוש בר'ע'ד לאורך הפרק, זה ממש מדגיש את האווירה של רוסיה הקומוניסטית.

מצאתי!

מעט לא מובן - מה הכוונה שאיבד שליטה? איך זה התבטא בשפת הגוף שלו? אם הכוונה לאופן שבו החל להתקיף בשאלות, הייתי מכניסה את המשפט הזה בין שאלותיו.
אני כותבת את זה דווקא בגלל שאת מתארת את התחושות כל כך טוב... (וכי את לא מתישת מלבקש ביקורת;))
תודה! :)
(וכי את לא מתישת מלבקש ביקורת;))
זה עובד!!
ברור שזה כיף,
כי בסוף תמיד יש משהו טיפה שונה.


כמה דברים שהם קיטשיים אבל אי אפשר לשנות אותם...
1. זה שיורי יהודי...
2. פנימייה, הילד הרע שמאחר וכו'...
3. רוצה לברוח...
4. סגנון כתיבה (דו שיח דמויות וכו'), אבל זה בסדר - כי לא ממש אפשר לשנות את זה.
תודה.
צודקת, זה לא כל כך ניתן לשינוי... פשוט התחלתי את זה בשביל חברה שביקשה לכתוב לה משהו על שמירת הזמן... החלטתי קצת לרדת עליה, וזה פשוט המשיך...
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צח

א מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיי שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:ב הוֹדִיעַ יי יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ:ג זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:ד הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:ה זַמְּרוּ לַיי בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:ו בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי:ז יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:ח נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:ט לִפְנֵי יי כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

ותשובה ותפילה וצדקה • אתגר 111

לוח מודעות

למעלה