שיתוף קודר ואפוף דמעות| אזוקה

[אבימי]

אם זה לא קריטי כדברך- אז אוותר על זה.

זה יותר מלא קריטי,
זה הדבר שלוקח סיפור ומעלה אותו למעלה או מוריד אותו לכלום.
תחדלי כמעט לחלוטין מתואהפ ותראי שסיפורים מקבלים אור גדול ועמוק.

.. הסוף שונה כי הוא נכתב

אפשר לתת תחושת תקווה גם בלי שינוי סגנון. תנסי, זה יוסיף עומקים אפילו יותר גדולים

 

[שרלוט]

כפי הערתו של @אבימי מנסה לשנות את הסוף מבלי לפגוע בסגנון

ליל ועוד ליל יעברו להם מבלי שוב , ושמש תשקע ותטבול בתוך הים כמידי ערב
והאזיקים עדיין שם, לוחצים ומכאיבים.
אולי יחלפו להן עונות, אולי יעברו להן השנים
עד שיותרו הכבלים, וינוסו הצללים.
ויום חדש עלייך יאיר
סמדר.

באחת היא מתרוממת, מיישרת כפלים בלתי נראים, צפור קטנה עפה במרום.
חולפות להן העונות והזמנים משתנים
ויום אחד היא מוצאת עצמה נעמדת מול השקיעה ולא ממצמצת כשהקרניים
מדגדגות את אישוניה.
היא שולחת מבט אמיץ אל הרקיע ומתמוגגת ממראה השמים הוורודים ומהמתיחות
הסגולות שנפרשות עד האופק.
כשהיא משפילה מבט אל כפות ידיה הסימנים האדומים שהותירו בהם הכבלים
מוציאים דמעות רבות מעיניה.
וכבר לא אכפת לה מהצלקות ומהדמעות.

רפויה.

( האם ככה עדיף?- אשמח לכל הערה)

 

[מרציפן]

כפי הערתו של @אבימי מנסה לשנות את הסוף מבלי לפגוע בסגנון


באחת היא מתרוממת, מיישרת כפלים בלתי נראים, צפור קטנה עפה במרום.
חולפות להן העונות והזמנים משתנים
ויום אחד היא מוצאת עצמה נעמדת מול השקיעה ולא ממצמצת כשהקרניים
מדגדגות את אישוניה.
היא שולחת מבט אמיץ אל הרקיע ומתמוגגת ממראה השמים הוורודים ומהמתיחות
הסגולות שנפרשות עד האופק.
כשהיא משפילה מבט אל כפות ידיה הסימנים האדומים שהותירו בהם הכבלים
מוציאים דמעות רבות מעיניה.
וכבר לא אכפת לה מהצלקות ומהדמעות.

רפויה.

( האם ככה עדיף?- אשמח לכל הערה)

אהבתי הרבה יותר את הקודם.

 

[אבימי]

רפויה

זה נפלא.
חוץ מהרפויה, שלא הבנתי.

 

[ש. צ. וינמן]

כפי הערתו של @אבימי מנסה לשנות את הסוף מבלי לפגוע בסגנון


באחת היא מתרוממת, מיישרת כפלים בלתי נראים, צפור קטנה עפה במרום.
חולפות להן העונות והזמנים משתנים
ויום אחד היא מוצאת עצמה נעמדת מול השקיעה ולא ממצמצת כשהקרניים
מדגדגות את אישוניה.
היא שולחת מבט אמיץ אל הרקיע ומתמוגגת ממראה השמים הוורודים ומהמתיחות
הסגולות שנפרשות עד האופק.
כשהיא משפילה מבט אל כפות ידיה הסימנים האדומים שהותירו בהם הכבלים
מוציאים דמעות רבות מעיניה.
וכבר לא אכפת לה מהצלקות ומהדמעות.

רפויה.

( האם ככה עדיף?- אשמח לכל הערה)

זה יפיפה.
אבל לטעמי טו מאצ'.

אהבתי את אקורד הסיום. הראשון.
תחושתי היתה שהוא מאזן את עומס הרגשות שבטור.

 

[שרלוט]

זה נפלא.
חוץ מהרפויה, שלא הבנתי.

רפויה...
כי הכבלים כבר הוסרו.
התיאור עצמו מהתחלה עד סופו עמוס עמוס עמוס רגשות, תיאורים, דכאון.
זה לא קטע שאמור להיות בעיתון או בספר.
זה פשוט קטע קצר שמנסה להכניס לתוכו כמה שנות עגינות וצער.
ניסיתי להיכנס לתוך נעליה של סמדר ולתאר את מה שעובר עליה
וממש נחנקתי מעומס הרגשות.
זה קשה.. עדיף לכתוב קטע על אישה שזכתה בלוטו

 

[סופי12]

@שריונה , טור מיוחד. זה אליפות לכתוב על נושא בלי לכתוב אותו במפורש ולצאת ברורה.
אני מתעניינת בנושא בחירת השמות -
סמדר - התכוונת לחוזרת בתשובה צדיקה? (לפי השוונץ של המטפחת והקנאה באברכים וילדי מעון ועוד)
דרור - בתחילה זה היה נראה לי מוזר, כי חשבתי שבבית דין רבני יושבים מזכירים עם שמות יותר חרדיים.
אבל אולי היתה לך כאן כוונה מתוחכמת לתת פה משמעות של חופש, כביכול דרור הוא האחראי על החופש שלה?

 

[שרלוט]

@שריונה , טור מיוחד. זה אליפות לכתוב על נושא בלי לכתוב אותו במפורש ולצאת ברורה.
אני מתעניינת בנושא בחירת השמות -
סמדר - התכוונת לחוזרת בתשובה צדיקה? (לפי השוונץ של המטפחת והקנאה באברכים וילדי מעון ועוד)
דרור - בתחילה זה היה נראה לי מוזר, כי חשבתי שבבית דין רבני יושבים מזכירים עם שמות יותר חרדיים.
אבל אולי היתה לך כאן כוונה מתוחכמת לתת פה משמעות של חופש, כביכול דרור הוא האחראי על החופש שלה?

נתחיל מדרור- לא חשבתי על כיוון של חופש. איזו הברקה, סופי!
למה דרור? אהממ, בלי סיבה. כנראה שהוא בעל תשובה או 'מסחזק'.
וסמדר..
סיפור עצוב אבל מבוסס על מקרה שהיה.
סמדר היא העגונה היחידה (והאחרונה -הלוואי! ) שאני מכירה.
כשהייתי ילדה היא ברחה בתור אישה דתית צעירה מאירן.
בעלה ברח חודש לפניה והם תכננו להיפגש בווינה.
אבל עד היום- הוא לא בא. לא יודעים מה עלה בגורלו, אולי נעצר? אולי נהרג? אולי נעלם מרצון?
היא שהתה שם במשך שנה ולאחר מכן היגרה לעירנו.
ההורים שלי פתחו בפניה את הלב ואת הבית.
לאחר 6 שנים היא שמעה שאחותה נמצאת בארה''ב לכן היא עברה לשם.
אמא שלי שתחי' טסה אתה כדי לראות שהיא מסתדרת שם ולאחר מכן
ההורים שלי קנו לה בניו יורק בית כדי לעזור לה בהתאקלמות.
אנחנו שומרים אתה על קשר
ולמרות מצבה הלא קל היא החליטה לקום ולהתנער מהעפר
עובדת ושמחה.
חיה.

פורים שמח לכל בית ישראל!!

 

[סופי12]

נתחיל מדרור- לא חשבתי על כיוון של חופש. איזו הברקה, סופי!
למה דרור? אהממ, בלי סיבה. כנראה שהוא בעל תשובה או 'מסחזק'.
וסמדר..
סיפור עצוב אבל מבוסס על מקרה שהיה.
סמדר היא העגונה היחידה (והאחרונה -הלוואי! ) שאני מכירה.
כשהייתי ילדה היא ברחה בתור אישה דתית צעירה מאירן.
בעלה ברח חודש לפניה והם תכננו להיפגש בווינה.
אבל עד היום- הוא לא בא. לא יודעים מה עלה בגורלו, אולי נעצר? אולי נהרג? אולי נעלם מרצון?
היא שהתה שם במשך שנה ולאחר מכן היגרה לעירנו.
ההורים שלי פתחו בפניה את הלב ואת הבית.
לאחר 6 שנים היא שמעה שאחותה נמצאת בארה''ב לכן היא עברה לשם.
אמא שלי שתחי' טסה אתה כדי לראות שהיא מסתדרת שם ולאחר מכן
ההורים שלי קנו לה בניו יורק בית כדי לעזור לה בהתאקלמות.
אנחנו שומרים אתה על קשר
ולמרות מצבה הלא קל היא החליטה לקום ולהתנער מהעפר
עובדת ושמחה.
חיה.

פורים שמח לכל בית ישראל!!

וואו, הסיפור הזה שופך אור חדש על הטור כולו והופך אותו למשהו עוד יותר קסום.

 

[ש. צ. וינמן]

נתחיל מדרור- לא חשבתי על כיוון של חופש. איזו הברקה, סופי!
למה דרור? אהממ, בלי סיבה. כנראה שהוא בעל תשובה או 'מסחזק'.
וסמדר..
סיפור עצוב אבל מבוסס על מקרה שהיה.
סמדר היא העגונה היחידה (והאחרונה -הלוואי! ) שאני מכירה.
כשהייתי ילדה היא ברחה בתור אישה דתית צעירה מאירן.
בעלה ברח חודש לפניה והם תכננו להיפגש בווינה.
אבל עד היום- הוא לא בא. לא יודעים מה עלה בגורלו, אולי נעצר? אולי נהרג? אולי נעלם מרצון?
היא שהתה שם במשך שנה ולאחר מכן היגרה לעירנו.
ההורים שלי פתחו בפניה את הלב ואת הבית.
לאחר 6 שנים היא שמעה שאחותה נמצאת בארה''ב לכן היא עברה לשם.
אמא שלי שתחי' טסה אתה כדי לראות שהיא מסתדרת שם ולאחר מכן
ההורים שלי קנו לה בניו יורק בית כדי לעזור לה בהתאקלמות.
אנחנו שומרים אתה על קשר
ולמרות מצבה הלא קל היא החליטה לקום ולהתנער מהעפר
עובדת ושמחה.
חיה.

פורים שמח לכל בית ישראל!!

@שריונה
איזה סיפור מפעים.
כאב, גבורה וחסד.
סיפור יהודי אדיר מכל ההבטים.

 

[שורי פלד]

@שריונה איזה הורים יש לך
מדהים כמה שעזרו למסכנה הזאת
מי כעמך ישראל

 

[שרלוט]

וואו, הסיפור הזה שופך אור חדש על הטור כולו והופך אותו למשהו עוד יותר קסום.

ועצוב יותר.

איזה סיפור מפעים.
כאב, גבורה וחסד.
סיפור יהודי אדיר מכל ההבטים.

זה נכון כל כך... 'כל ישראל ערבים' כפשוטו.

@שריונה איזה הורים יש לך
מדהים כמה שעזרו למסכנה הזאת
מי כעמך ישראל

כל מילה!!

 

[גדי ישראלי]

כתיבה תיאורית מוצלחת. לכשלעצמה.
עדיין אני סבור שיש לפוגג עוד קצת את הערפל בסיפור כדי שיובן כדבעי.

גם באזוקה יש נקודת הומור. שמתם לב פעם שתנוחת אזיקים ותנוחת חשיבעס ישיבתית הן אותה תנוחה?

 

[שרלוט]

עדיין אני סבור שיש לפוגג עוד קצת את הערפל בסיפור כדי שיובן כדבעי.

חשבתי שבגלל שמדובר בעניין רגיש עדיף כמה שפחות להבליט אותו.

שמתם לב פעם שתנוחת אזיקים ותנוחת חשיבעס ישיבתית הן אותה תנוחה?

 

[תמר21]

אפשר לומר שבעיקר מפליא אותי

אמא שלי שתחי' טסה אתה כדי לראות שהיא מסתדרת שם ולאחר מכן
ההורים שלי קנו לה בניו יורק בית כדי לעזור לה בהתאקלמות.
אנחנו שומרים אתה על קשר
ולמרות מצבה הלא קל היא החליטה לקום ולהתנער מהעפר
עובדת ושמחה.
חיה.

פורים שמח לכל בית ישראל!!

זה!!

הפשטות הזו! כאילו זה הי'ה חלק מהעזרה והנסיעה...
ההסתכלות הזו היא כל כך לא ברורה מאלי'ה. אלו עוצמות!!
ההסתכלות הזו, האגבית, כאילו זה חלק ממש בלתי נפרד, הרי אח"כ איך היא תחי'ה שם? אנחנו צריכים לעזור לה!
זה מרגש באמת. ומעורר.
היתי שמחה להיות חברה של אישה מפעימה כזו, לראות דרכה את ההסתכלות האחרת הזו, ופשוט ללמוד...
התרגשתי, שריונה!

 

[גדי ישראלי]

חשבתי שבגלל שמדובר בעניין רגיש עדיף כמה שפחות להבליט אותו.

אם כן, השאלה צריכה להיות האם נושא זה ודומיו ראויים להיכתב בציבור או לא. אבל עד כמה שהחלטנו כן לכתוב אותו, עלינו לכתוב אותו ברורות.
מה שכן, מאחר וסוף כל סוף הנושא רגיש, פה צריך ללכת ב'שביל הזהב' המפורסם של הסופר החרדי. דהיינו, מחד - להעביר את המסר באופן ברור ומובן. מאידך - לפזר אותו ברמזים עבים אך עדינים בכדי לא להיכנס לנישות לא רצויות.
אני דוגל שכתיבה כזו כשהיא מתבצעת היטב הרי היא אומנות לשמה. אצל הסופרים הכלליים כמעט ואין את האתגר הזה.