הנושאים החמים
הנושאים החמים
ערפילים דחוסים מכהים את הראות והיא מפלסת לה דרך בינות לאנשים.
זה מעניין- היא חושבת לעצמה בחיוך משלים מצב
איך המזג אוויר בחוץ תואם להפליא למצב שלי בפנים.
היא מגיעה לבניין האפור ונאנחת אנחה עמוקה.
דרור המזכיר של בית הדין שולח מבט עצבני לעברה, הוא קיבל הוראה
שלא לרמז לה דבר בקשר לטרדנותה.
-יש חדש? היא מסובבת אצבע על השוונץ של המטפחת ובראש כנוע ממתינה לתשובה.
דרור רק נוטל סיגרייה ומצית אותה.
היא עדיין מחכה.
למחרת היא מחליטה לוותר על הביקור שלה שם בבנין האפור והיא ממשיכה הישר
לשוק מחנהיודה.
העגבניות הסמוקות מרשרשות בתוך שקית הניילון והיא חושבת שזה הזמן לפנק את עצמה במנגו עסיסי.
שיהיה.
יום נוסף חולף עליה ועוד יום. הגשם מפנה את מקומו, נעלם באלגנטיות מהשטח
פה ושם פסים מרצדים של שמש שותקת מלטפים את גבה הזקוף.
כך היא החליטה.
שגבה יהיה זקוף וחיוך יאיר את עיניה ואת פניה.
לא רוצה למות בטרם עת ובל תפנה מקום כדי חריץ דק עבור מלאך המוות.
יוצאת החוצה לכמה סידורים דחופים והעולם שועט, בועט לועג לעליבותה.
ילדים קטנים מהדסים לידה, אברכים חוזרים מהכוילל ופונים לבית המטפלת או המעון, אישה
צעירה נאבקת בעגלת תאומים הכורעת מעומס החבילות וסמדר אחת רואה ועיניה כלות.
מביטה לעבר שעונה, המחוגים נעים במונוטוניות קבועה השניות מפנות את מקומן לאלו שבתור ושעון החול שלה אוזל במהירות מפחידה.
תינוק אחד מיילל בעגלה וסמדר אוטמת את אוזניה בחוזקה.
מגיעה הביתה, אור קטן נשאר דולק עוד מהבוקר, מנסה לגרש משהו מהחושך.
היא נשכבת על המיטה ומביטה על התקרה שצללי המכוניות מציירות עליה פסים שחולפים.
יום חדש מגיח שוב לעולם, סמדר מהססת אם לפקוח את עיניה או לחדול.
היא מחליטה כעת להרפות ולתת לצלילי הפנטזיה לנגן לה לחן
והמנגינה מציפה אותה...
והיא שרה לה שיר חדש, מזמזת מילים של גאולה...
באחת היא מתרוממת, מיישרת כפלים בלתי נראים, צפור קטנה עפה במרום.
ליל ועוד ליל יעברו להם מבלי שוב , ושמש תשקע ותטבול בתוך הים כמידי ערב
והאזיקים עדיין שם, לוחצים ומכאיבים.
אולי יחלפו להן עונות, אולי יעברו להן השנים
עד שיותרו הכבלים, וינוסו הצללים.
ויום חדש עלייך יאיר
סמדר.
זה מעניין- היא חושבת לעצמה בחיוך משלים מצב
איך המזג אוויר בחוץ תואם להפליא למצב שלי בפנים.
היא מגיעה לבניין האפור ונאנחת אנחה עמוקה.
דרור המזכיר של בית הדין שולח מבט עצבני לעברה, הוא קיבל הוראה
שלא לרמז לה דבר בקשר לטרדנותה.
-יש חדש? היא מסובבת אצבע על השוונץ של המטפחת ובראש כנוע ממתינה לתשובה.
דרור רק נוטל סיגרייה ומצית אותה.
היא עדיין מחכה.
למחרת היא מחליטה לוותר על הביקור שלה שם בבנין האפור והיא ממשיכה הישר
לשוק מחנהיודה.
העגבניות הסמוקות מרשרשות בתוך שקית הניילון והיא חושבת שזה הזמן לפנק את עצמה במנגו עסיסי.
שיהיה.
יום נוסף חולף עליה ועוד יום. הגשם מפנה את מקומו, נעלם באלגנטיות מהשטח
פה ושם פסים מרצדים של שמש שותקת מלטפים את גבה הזקוף.
כך היא החליטה.
שגבה יהיה זקוף וחיוך יאיר את עיניה ואת פניה.
לא רוצה למות בטרם עת ובל תפנה מקום כדי חריץ דק עבור מלאך המוות.
יוצאת החוצה לכמה סידורים דחופים והעולם שועט, בועט לועג לעליבותה.
ילדים קטנים מהדסים לידה, אברכים חוזרים מהכוילל ופונים לבית המטפלת או המעון, אישה
צעירה נאבקת בעגלת תאומים הכורעת מעומס החבילות וסמדר אחת רואה ועיניה כלות.
מביטה לעבר שעונה, המחוגים נעים במונוטוניות קבועה השניות מפנות את מקומן לאלו שבתור ושעון החול שלה אוזל במהירות מפחידה.
תינוק אחד מיילל בעגלה וסמדר אוטמת את אוזניה בחוזקה.
מגיעה הביתה, אור קטן נשאר דולק עוד מהבוקר, מנסה לגרש משהו מהחושך.
היא נשכבת על המיטה ומביטה על התקרה שצללי המכוניות מציירות עליה פסים שחולפים.
יום חדש מגיח שוב לעולם, סמדר מהססת אם לפקוח את עיניה או לחדול.
היא מחליטה כעת להרפות ולתת לצלילי הפנטזיה לנגן לה לחן
והמנגינה מציפה אותה...
והיא שרה לה שיר חדש, מזמזת מילים של גאולה...
באחת היא מתרוממת, מיישרת כפלים בלתי נראים, צפור קטנה עפה במרום.
ליל ועוד ליל יעברו להם מבלי שוב , ושמש תשקע ותטבול בתוך הים כמידי ערב
והאזיקים עדיין שם, לוחצים ומכאיבים.
אולי יחלפו להן עונות, אולי יעברו להן השנים
עד שיותרו הכבלים, וינוסו הצללים.
ויום חדש עלייך יאיר
סמדר.
