הנושאים החמים
הנושאים החמים
את סבתא רייצ'ל לא אהבתי במיוחד.
היא היתה מגיעה מאמריקה פעמיים בשנה, מתמקמת היטב בחדר שהוגליתי ממנו. היא היתה מביאה מתנה די עלובה, שאמא הכריחה אותנו להודות עליה בהתלהבות.
עשר דקות אחרי שנחתה בביתנו, היא היתה פוצחת במסע סדר וניקיון ומתיחת ביקורת, שנפסק רק בצאתה בחזרה לשדה התעופה.
אמא ניסתה לאלפני בינה, ולהסביר שסבתא רייצ'ל קצת בודדה, ושאם רק אקדיש לה זמן, אראה איזו אישה חכמה ומענינת שהיא, אבל לי היו עיסוקים דחופים יותר - כמו טלפונים נרגשים עם עדינה על המחנכת שיצאה לחופשת לידה והמורה המחליפה שלא משתלטת.
וכך, בקצב מהיר מדי חברו החורפים והקיצים והביקורים הדו-שנתיים יחד, לשנים שחלפו על פני בקצב מסחרר, ואני נהייתי לנערה. סבתא רייצ'ל הפסיקה לבוא. היה לה קשה מדי לטוס.
עוד כמה מצמוצים, וכבר ישבתי בכורסת בית חולים, מביטה המומה בפלא בן כמה שעות.
אמא הגיעה נרגשת כולה, עדיין לא מאמינה שהיא פספסה את הארוע. בין קריאות התלהבות מהפלא, לבין דאגה אמהית עוטפת, היא אמרה לי שסבתא רייצ'ל אמרה שהיא תבוא לברית. הופתעתי, ומיד עברנו לדיון ערני על אולם, מוהל ומספר מוזמנים, ושכחתי מהענין.
רק מאוחר, בלילה, בעודי מתהפכת במיטה הנוקשה, סופרת עריסות, נזכרתי מה מציק לי.
סבתא לא עלתה על מטוס כבר חמש שנים. מעולם לא היינו קרובות מדי. היא פשוט רוצה שנקרא על שם בעלה!
לבעלה, למקרה שתהיתם, קראו מתתיהו. היא קראה לו מאט, אמריקאי ומתגלגל.
את סבא מאט לא הכרתי בכלל, הוא נפטר עוד לפני שנולדתי.
ציירתי לנגד עיני את פניו של הפלא, וניסיתי לגלגל על לשוני - מתתיהו. מאט. מת'ס. מתי.
לא. לא מסתדר לי. לא רוצה!
כבר מספיק מתתיהוים מתרוצצים במשפחה המורחבת.
איך פתאום פילסה סבתא רייצ'ל את דרכה אלי בחזרה?
כמו מתהום שכוחה עלו וצפו כל הביקורים שלה - תשבי ישר! למה ילדה גדולה כמוך לא שוטפת כלים? למה את לא יכולה לשמור על הקטנים ושאמא תנוח? הבגד הזה לא מחמיא לך. תראי, קניתי לך כדור פינג-פונג. מה זה הבלגן הזה בחדר שלך.
ניערתי את ראשי בעצבנות. די. לא צריך לחשוב על זה עכשיו.
איכשהו הבוקר הגיע.
בעלי הגיע, ומצא יולדת טרוטת עיניים, שקועה כולה בבעית השם.
מה הבעיה? הוא באמת לא הבין. את לא רוצה מתתיהו - לא צריך מתתיהו.
וסבתא רייצ'ל? שאלתי חלושות, שטופת דמע.
אני אטפל בזה, הוא ענה באבירות.
המשך יבוא.
היא היתה מגיעה מאמריקה פעמיים בשנה, מתמקמת היטב בחדר שהוגליתי ממנו. היא היתה מביאה מתנה די עלובה, שאמא הכריחה אותנו להודות עליה בהתלהבות.
עשר דקות אחרי שנחתה בביתנו, היא היתה פוצחת במסע סדר וניקיון ומתיחת ביקורת, שנפסק רק בצאתה בחזרה לשדה התעופה.
אמא ניסתה לאלפני בינה, ולהסביר שסבתא רייצ'ל קצת בודדה, ושאם רק אקדיש לה זמן, אראה איזו אישה חכמה ומענינת שהיא, אבל לי היו עיסוקים דחופים יותר - כמו טלפונים נרגשים עם עדינה על המחנכת שיצאה לחופשת לידה והמורה המחליפה שלא משתלטת.
וכך, בקצב מהיר מדי חברו החורפים והקיצים והביקורים הדו-שנתיים יחד, לשנים שחלפו על פני בקצב מסחרר, ואני נהייתי לנערה. סבתא רייצ'ל הפסיקה לבוא. היה לה קשה מדי לטוס.
עוד כמה מצמוצים, וכבר ישבתי בכורסת בית חולים, מביטה המומה בפלא בן כמה שעות.
אמא הגיעה נרגשת כולה, עדיין לא מאמינה שהיא פספסה את הארוע. בין קריאות התלהבות מהפלא, לבין דאגה אמהית עוטפת, היא אמרה לי שסבתא רייצ'ל אמרה שהיא תבוא לברית. הופתעתי, ומיד עברנו לדיון ערני על אולם, מוהל ומספר מוזמנים, ושכחתי מהענין.
רק מאוחר, בלילה, בעודי מתהפכת במיטה הנוקשה, סופרת עריסות, נזכרתי מה מציק לי.
סבתא לא עלתה על מטוס כבר חמש שנים. מעולם לא היינו קרובות מדי. היא פשוט רוצה שנקרא על שם בעלה!
לבעלה, למקרה שתהיתם, קראו מתתיהו. היא קראה לו מאט, אמריקאי ומתגלגל.
את סבא מאט לא הכרתי בכלל, הוא נפטר עוד לפני שנולדתי.
ציירתי לנגד עיני את פניו של הפלא, וניסיתי לגלגל על לשוני - מתתיהו. מאט. מת'ס. מתי.
לא. לא מסתדר לי. לא רוצה!
כבר מספיק מתתיהוים מתרוצצים במשפחה המורחבת.
איך פתאום פילסה סבתא רייצ'ל את דרכה אלי בחזרה?
כמו מתהום שכוחה עלו וצפו כל הביקורים שלה - תשבי ישר! למה ילדה גדולה כמוך לא שוטפת כלים? למה את לא יכולה לשמור על הקטנים ושאמא תנוח? הבגד הזה לא מחמיא לך. תראי, קניתי לך כדור פינג-פונג. מה זה הבלגן הזה בחדר שלך.
ניערתי את ראשי בעצבנות. די. לא צריך לחשוב על זה עכשיו.
איכשהו הבוקר הגיע.
בעלי הגיע, ומצא יולדת טרוטת עיניים, שקועה כולה בבעית השם.
מה הבעיה? הוא באמת לא הבין. את לא רוצה מתתיהו - לא צריך מתתיהו.
וסבתא רייצ'ל? שאלתי חלושות, שטופת דמע.
אני אטפל בזה, הוא ענה באבירות.
המשך יבוא.
נערך לאחרונה ב:
