הנושאים החמים
הנושאים החמים
האתגר נסגר אך מעיין הרעיונות שיבש אצלי הבקיע פתאום בשצף סמבטיוני. מחלו לי. וטוב מאוחר.
משחר הילדות צפו לי ולאחי התאום – עתיד של ממציאים דגולים, אם כי עמדותינו על עולם ההמצאות והחיזיון היו מנוגדות בתכלית.
אחי שגה אחר התיאוריה הסוקרטסאית האווילית שהצורך הוא אבי ההמצאה, טעות המצמצמת את מרחב החשיבה של הממציא חוץ ממה שזו בדיוק כוונת חז"ל 'מתכבד בקלון חברו'. את האמת אני ידעתי: ההמצאה היא אמו ולב לבו של הצורך, קודם כל צריך לתת לנשמה ליצור, אח"כ נדאג שההמונים יזדקקו לה.
עם זאת, מלבד חיצי לעג בודדים נמנענו מעימותים של ממש. אח על מחנהו ואח על דגלו ואין מלכות נוגעת בחברתה.
כשהמציא אחי את המצלפה, שיערו הכול כי תוך תקופה יחטפו אותה מהמדפים ועוד את זו המשודרגת עם הכוונת האולימפית והמראה הפנורמית משולבת עם טיימר, שעון מעורר, מצלמת דרך וזמני הלכה, למה לרדת שתי קומות להוריד פח כשאפשר להתמקם על הכיסא הנוח במרפסת ולצלוף את האשפה ישירות אל הפח הטמון?. אני מלכתחילה לא תליתי תקוות. אני מפרגן לו, והכול. אבל הביצועים החלשים שלה הוכיחו אפשרות אחת מהשניים: או שהיא לא מתפקדת או שהוא יורה במכוון רק אל העוברים והשבים.
"אם שעון מעורר למה זמני הלכה ואם זמני הלכה למה שעון מעורר?" שאלתי אותו, לא שהבנתי את הקשר של שניהם למצלפת אשפה. חיוכו הכומס ענה את התשובה על כל השאלות: הוא צריך לתפוס גם את העוברים בשעה קבועה וגם את הצמודים לנץ ולשקיעה.
אחי בזבז את זמנו על ניסויים של חומצות, חלבונים כימיקלים וחומרי ניקיון, כשאני בזמן הזה עסקתי בדברים החשובים באמת, שילבתי מינונים שונים של מרק עוף עם קולה ומיץ תפוזים – המשקה המככב היום כלהיט בשוק קוקטיילי המיצים המשולבים.
כחיקוי להצלחה שלי, ניסה אחי את מזלו בענף המשקאות, הוא שקד על פתרון לתה שהתקרר ולפטל שלא הצליח ויצא תפל מדי. בתחום הזה עלו מאמציו יפה – התעלול של המים בטעמים הצליח מאוד. גם לתה הקר נמצאו קונים פתאים שהאמינו שבאנגליה שותים אותו על בסיס קבוע. אותו הדבר הוא עשה עם גבינות מעופשות – שיווק שבצרפת אוכלים אותם בתיאבון. אז מה? כל מה שצרפתי עושה גם אתם עושים? בני אדם.
הוא כן נכשל כשניסה למנף את תעשיית השקרים שלו לסדרת המרקים והפסטות הקרים אותם הגדיר כאפריקניים. גם החלב החמוץ לא חדר טוב לשוק, הוא קרא לו חלב דו-חמצני בפסטור כפול שעבר החמצה קפדנית. הוא לא חישב שהציבור כבר למוד ניסיון מהפחמן, למה שאנשים יקנו דו-חמצני כשאפשר לקנות שניים חד-חמצניים ולהגיע לאותו האפקט.
כך המשיך אחי לגדול על הכישלונות של האחר. כשלאימא שלי התפקששה עוגת שוקולד הוא המציא מזה סופלה. כשהתהפך לו הוִישר האחורי של הסיאנה, הוא השתמש בו כאמצעי ענישה לנהגים צופרים, שפריץ אחד ארוך. ושקט.
לעומתו אני, הנפקתי את השמפו לשיער בלונדיני ולאחמ"כ מהדורה מוגבלת לג'ינג'ים שלא צלחה, לאחר ההצלחה התרחבנו עם שמפו לגבר, כעת עומדים להוציא שמפו מתואם לכל גיל, כמו שעשינו עם המטרנה שחילקנו לשלבים. אחי מחפש פתרון לכאוס התחבורתי הגדול שיביאו המשאיות הרבות שיובילו את השמפויים. כמו כן הוא ישווק מדפי אמבט ענקיים שיאכלסו את בקבוקי השמפו הייעודיים לכל המשפחה.
יש גם את הפרוייקט הנחמד של גרעיני החמנייה שהתחלתי אותו עם עשרה עובדים אריתראים וצמח לסדר גודל ענק עם מפעל של מאות עובדים בסין, מוציא לשון גדולה וארוכה לאחי שלא נתן מיליגרם של אימון ברעיון. גרעיני חמניות הנקראים בפי ההמון: גרעינים שחורים, נמכרים כבר מזה שנים. לי עלה רעיון: למה שאנשים יעמלו לפצח את הקליפה המלוחה והמעצבנת? נרנדה יוריד את הקליפות.
הושבתי עשרה אריתראים שיפצחו כמה עשרות ק"ג בודדים. אחי לא הפסיק להתבדח על חשבוני 'מי יקנה גרעין מפוצח כשכל הכיף הוא בפיצוח'. כיום עברנו כבר לסין והתפתחנו לשלל פיצוחים נוספים, אבל הכול התחיל מגרעין שחור ופשוט. קצב הפיצוח של הסינים גבוה בהרבה, כשהשפתיים של העובדים נסדקות, מעבירים אותם לאגף טעימת השפתונים. בעתיד מתוכנן לשווק את ה'בפנים' של העצמות, מצוץ ומוכן.
פעם אחת הייתה ששילבנו אני ואחי ידיים בהמצאה משותפת למרות השוני וחילוקי הדעות. היה זה לפני פורים, אני בכלל שקדתי על יצירת דמוי משחת נעליים עבור כתמי אבק על בגדים.
הרעיון כמו תמיד, הבזיק פתאום: פריט עיצובי חדש בתחום השיניים – משחה להכההת שיניים. אנשים יודעים לבחור ריהוט או ריצוף כהה כדי שלא יבלוט עליו כל כתם, אני בעצם מעתיק את הרעיון לתחום השיניים הנוטות להתלכלך בקלות. הרעיון יכל ליצור שינוי מרענן במראה הפנים הכללי, שלא לדבר על בעלי שיניים עקומות או סתם כאלה שאוהבים לגוון בצבע השן.
החלפתי את כל חומרי המשחה לאורגניים ולא רעילים הוספתי קקאו, סוכרים ולקטוז לקבלת ניחוח וארומה שוקולדית, בישול קצר והכנסתי להקפאה של 24 שעות. מה שהתפספס לי היה שאחי באותה העת ערך את ניסויי החלב חמוץ שלו, הוא ניסה לשאוב את החמיצות בעזרת פחמן והציף את המקפיא בחלבים בדרגות חמיצות משתנות, פחמנים וחמצנים למיניהם.
כשפתחנו את המקפיא, עמדנו מוקסמים. התערובות שלי ושל אחי התערבבו, החלב המוחמץ, הקקאו והסוכרים עם כמה פחמים חד-חמצניים וחמצנים חד-פחמניים, הכול התערב לכדי גוש אחד מאיים ומאתגר, בועות בועות קפואות ודקיקות של דו-תחמוצת הפחמן עטופות בשכבות שוקולדיות.
אחי לא שעה לאזהרותי ובאומץ העז לטעום. ברגע הראשון הוא חייך בהנאה, ואז הוא זינק בבהלה, התערובת החלה לתסוס ולנעוץ דוקרנים באכזריות בגרונו בואכה קיבתו, נוקמת את נקמת כל מי שסבל ממנו אי-פעם. ניסינו להשיג את המרכז הישראלי להרעלות אך עד שענו שם, התסיסה פסקה והנשימה שבה לסדרה.
החלטנו לצרף כמה קוביות תערובת כזו כמשלוח מנות-משלוח נפץ לשכנים המעצבנים. אלא שהשכנים מעולם לא היו פראיירים – הלכו ומכרו את הרעיון לעילית בסכום נאה תחת המיתוג המיתמם 'שוקולד עם סוכריות קופצות', בשנה הבאה הם החזירו לנו משלוח נפץ אבל ארוז בעטיפה של עילית. משחת עיצוב השיניים ירדה מהפרק ונגנזה בינתיים, יחד עם מסיר כתמי האבק..
משחר הילדות צפו לי ולאחי התאום – עתיד של ממציאים דגולים, אם כי עמדותינו על עולם ההמצאות והחיזיון היו מנוגדות בתכלית.
אחי שגה אחר התיאוריה הסוקרטסאית האווילית שהצורך הוא אבי ההמצאה, טעות המצמצמת את מרחב החשיבה של הממציא חוץ ממה שזו בדיוק כוונת חז"ל 'מתכבד בקלון חברו'. את האמת אני ידעתי: ההמצאה היא אמו ולב לבו של הצורך, קודם כל צריך לתת לנשמה ליצור, אח"כ נדאג שההמונים יזדקקו לה.
עם זאת, מלבד חיצי לעג בודדים נמנענו מעימותים של ממש. אח על מחנהו ואח על דגלו ואין מלכות נוגעת בחברתה.
כשהמציא אחי את המצלפה, שיערו הכול כי תוך תקופה יחטפו אותה מהמדפים ועוד את זו המשודרגת עם הכוונת האולימפית והמראה הפנורמית משולבת עם טיימר, שעון מעורר, מצלמת דרך וזמני הלכה, למה לרדת שתי קומות להוריד פח כשאפשר להתמקם על הכיסא הנוח במרפסת ולצלוף את האשפה ישירות אל הפח הטמון?. אני מלכתחילה לא תליתי תקוות. אני מפרגן לו, והכול. אבל הביצועים החלשים שלה הוכיחו אפשרות אחת מהשניים: או שהיא לא מתפקדת או שהוא יורה במכוון רק אל העוברים והשבים.
"אם שעון מעורר למה זמני הלכה ואם זמני הלכה למה שעון מעורר?" שאלתי אותו, לא שהבנתי את הקשר של שניהם למצלפת אשפה. חיוכו הכומס ענה את התשובה על כל השאלות: הוא צריך לתפוס גם את העוברים בשעה קבועה וגם את הצמודים לנץ ולשקיעה.
אחי בזבז את זמנו על ניסויים של חומצות, חלבונים כימיקלים וחומרי ניקיון, כשאני בזמן הזה עסקתי בדברים החשובים באמת, שילבתי מינונים שונים של מרק עוף עם קולה ומיץ תפוזים – המשקה המככב היום כלהיט בשוק קוקטיילי המיצים המשולבים.
כחיקוי להצלחה שלי, ניסה אחי את מזלו בענף המשקאות, הוא שקד על פתרון לתה שהתקרר ולפטל שלא הצליח ויצא תפל מדי. בתחום הזה עלו מאמציו יפה – התעלול של המים בטעמים הצליח מאוד. גם לתה הקר נמצאו קונים פתאים שהאמינו שבאנגליה שותים אותו על בסיס קבוע. אותו הדבר הוא עשה עם גבינות מעופשות – שיווק שבצרפת אוכלים אותם בתיאבון. אז מה? כל מה שצרפתי עושה גם אתם עושים? בני אדם.
הוא כן נכשל כשניסה למנף את תעשיית השקרים שלו לסדרת המרקים והפסטות הקרים אותם הגדיר כאפריקניים. גם החלב החמוץ לא חדר טוב לשוק, הוא קרא לו חלב דו-חמצני בפסטור כפול שעבר החמצה קפדנית. הוא לא חישב שהציבור כבר למוד ניסיון מהפחמן, למה שאנשים יקנו דו-חמצני כשאפשר לקנות שניים חד-חמצניים ולהגיע לאותו האפקט.
כך המשיך אחי לגדול על הכישלונות של האחר. כשלאימא שלי התפקששה עוגת שוקולד הוא המציא מזה סופלה. כשהתהפך לו הוִישר האחורי של הסיאנה, הוא השתמש בו כאמצעי ענישה לנהגים צופרים, שפריץ אחד ארוך. ושקט.
לעומתו אני, הנפקתי את השמפו לשיער בלונדיני ולאחמ"כ מהדורה מוגבלת לג'ינג'ים שלא צלחה, לאחר ההצלחה התרחבנו עם שמפו לגבר, כעת עומדים להוציא שמפו מתואם לכל גיל, כמו שעשינו עם המטרנה שחילקנו לשלבים. אחי מחפש פתרון לכאוס התחבורתי הגדול שיביאו המשאיות הרבות שיובילו את השמפויים. כמו כן הוא ישווק מדפי אמבט ענקיים שיאכלסו את בקבוקי השמפו הייעודיים לכל המשפחה.
יש גם את הפרוייקט הנחמד של גרעיני החמנייה שהתחלתי אותו עם עשרה עובדים אריתראים וצמח לסדר גודל ענק עם מפעל של מאות עובדים בסין, מוציא לשון גדולה וארוכה לאחי שלא נתן מיליגרם של אימון ברעיון. גרעיני חמניות הנקראים בפי ההמון: גרעינים שחורים, נמכרים כבר מזה שנים. לי עלה רעיון: למה שאנשים יעמלו לפצח את הקליפה המלוחה והמעצבנת? נרנדה יוריד את הקליפות.
הושבתי עשרה אריתראים שיפצחו כמה עשרות ק"ג בודדים. אחי לא הפסיק להתבדח על חשבוני 'מי יקנה גרעין מפוצח כשכל הכיף הוא בפיצוח'. כיום עברנו כבר לסין והתפתחנו לשלל פיצוחים נוספים, אבל הכול התחיל מגרעין שחור ופשוט. קצב הפיצוח של הסינים גבוה בהרבה, כשהשפתיים של העובדים נסדקות, מעבירים אותם לאגף טעימת השפתונים. בעתיד מתוכנן לשווק את ה'בפנים' של העצמות, מצוץ ומוכן.
פעם אחת הייתה ששילבנו אני ואחי ידיים בהמצאה משותפת למרות השוני וחילוקי הדעות. היה זה לפני פורים, אני בכלל שקדתי על יצירת דמוי משחת נעליים עבור כתמי אבק על בגדים.
הרעיון כמו תמיד, הבזיק פתאום: פריט עיצובי חדש בתחום השיניים – משחה להכההת שיניים. אנשים יודעים לבחור ריהוט או ריצוף כהה כדי שלא יבלוט עליו כל כתם, אני בעצם מעתיק את הרעיון לתחום השיניים הנוטות להתלכלך בקלות. הרעיון יכל ליצור שינוי מרענן במראה הפנים הכללי, שלא לדבר על בעלי שיניים עקומות או סתם כאלה שאוהבים לגוון בצבע השן.
החלפתי את כל חומרי המשחה לאורגניים ולא רעילים הוספתי קקאו, סוכרים ולקטוז לקבלת ניחוח וארומה שוקולדית, בישול קצר והכנסתי להקפאה של 24 שעות. מה שהתפספס לי היה שאחי באותה העת ערך את ניסויי החלב חמוץ שלו, הוא ניסה לשאוב את החמיצות בעזרת פחמן והציף את המקפיא בחלבים בדרגות חמיצות משתנות, פחמנים וחמצנים למיניהם.
כשפתחנו את המקפיא, עמדנו מוקסמים. התערובות שלי ושל אחי התערבבו, החלב המוחמץ, הקקאו והסוכרים עם כמה פחמים חד-חמצניים וחמצנים חד-פחמניים, הכול התערב לכדי גוש אחד מאיים ומאתגר, בועות בועות קפואות ודקיקות של דו-תחמוצת הפחמן עטופות בשכבות שוקולדיות.
אחי לא שעה לאזהרותי ובאומץ העז לטעום. ברגע הראשון הוא חייך בהנאה, ואז הוא זינק בבהלה, התערובת החלה לתסוס ולנעוץ דוקרנים באכזריות בגרונו בואכה קיבתו, נוקמת את נקמת כל מי שסבל ממנו אי-פעם. ניסינו להשיג את המרכז הישראלי להרעלות אך עד שענו שם, התסיסה פסקה והנשימה שבה לסדרה.
החלטנו לצרף כמה קוביות תערובת כזו כמשלוח מנות-משלוח נפץ לשכנים המעצבנים. אלא שהשכנים מעולם לא היו פראיירים – הלכו ומכרו את הרעיון לעילית בסכום נאה תחת המיתוג המיתמם 'שוקולד עם סוכריות קופצות', בשנה הבאה הם החזירו לנו משלוח נפץ אבל ארוז בעטיפה של עילית. משחת עיצוב השיניים ירדה מהפרק ונגנזה בינתיים, יחד עם מסיר כתמי האבק..
