הנושאים החמים
הנושאים החמים
אף פעם לא הייתי בעד מילים חדשות. קודם תלמדו את כל הישנות, אחר כך תתחילו להמציא.
עד היום.
היום יצאנו מהרופא עם תינוק מצפצף ומחרחר, ומרשם לוונטולין ואירוצ'מבר. (זו לא מילה חדשה - זה משאף לילדים).
הולכים לבית מרקחת של הקופה - תור קילומטר.
הולכים משם לבית מרקחת קטן ברחוב ההסתדרות שאף אחד לא מכיר - תור שני קילומטר.
מחכים, מחכים.
הקטן מתחיל לנהום נהימות שמשמעותן בפינחסית מדוברת 'אני עייף, ואם לא תתנו לי מוצץ - אני אעשה כאן סצינות'.
אין מוצץ. שכחנו.
תולשים מהעמודון זוג מוצצים במבצע, 29.9. קח ושַן. (זו לא מילה חדשה - זה ציווי לשורש י.ש.ן בבניין פעל). זה למה הבית מרקחת שמים מוצצים ליד התור.
אחרי כשעתיים ורבע, בקירוב, ובהן הרפתקאות רבות ומייגעות (מכירים את הקשיש שבא לקנות את כל הבית מרקחת, ואז מגלה שלמרשם שלו עבר התאריך, ונכנס עם הרוקח לדיון שלא ייגמר לעולם? אז הוא). מגיע תורנו לעלא אלעפיפי, רוקחת.
עלא אלעפיפי לוקחת מרשם ונטולין, לוקחת כרטיס מכבי. מביאה ונטולין. מעבירה כרטיס. לוקחת ונטולין שלה בחזרה: "כרטיס קופת חולים לא בתוקף".
מההההה?
עלא מנסה פה, עלא מנסה שם. התור מאחורינו מגיע עד תחנה מרכזית ומתערבב שם בתור של הרב קוים.
אנחנו וטפנו מגורשים לקופה צדדית, שם מנסים שוב להעביר את הכרטיס שלנו. לפני חצי שעה הרופא קיבל אותנו עם הכרטיס הזה ממש. המרשם עוד חם מהמדפסת שלו. אבל המחשב טוען שהכרטיס לא בתוקף. אי אפשר להתווכח איתו אז אנחנו מתווכחים עם עלא. מסבירים לה שאנחנו לא יוצאים מכאן בלי התרופה.
רק באותם רגעים אומללים, עם תינוק מייבב (הוא התעורר. לא אהב את המוצץ החדש) ועוד אוסף קטנטנות סביב, עיני הממתינים שמאחורינו משפדות אותנו בעוון תפיסת רוקחת לכל כך הרבה זמן - הבנתי סוף סוף למה צריך את המילה חיז'מאייעס.
הרי זה פשוט! בשביל הרגע הזה.
זה לא היה 'נאכס', לא 'גרוע', לא 'מעצבן', אפילו לא נורא ואיום.
זה היה, פשוט, חיז'מאייעס. לגמרי.
אז תודה לכל ממציאי המילה, מלטשיה ומשפריה, עד להכנסתה למילון השלם. היא הגיעה לשימוש מדוייק, ונהנינו ממנה מאד.
* * *
סוף מעשה: אחרי כך וכך דקות של דיונים, מחאות, שכנועים ותחנונים, עלא אלעפיפי נזכרה שאולי בעצם אפשר לקנות ונטולין פרטי, בלי כרטיס קופה.
כמה עולה, שאלנו בחשש. עוד רגע היא תרביץ כאן איזה מחיר. מאתיים ש"ח, שלוש מאות.
"אה... בודקת", היא אמרה. "אה... בלי כרטיס, פרטי, זה יעלה לכם 17.80 ש"ח".
וכמה זה היה עולה לנו עם הכרטיס?
"17 ש"ח".
"אה".
חיז'מאייעס.
עד היום.
היום יצאנו מהרופא עם תינוק מצפצף ומחרחר, ומרשם לוונטולין ואירוצ'מבר. (זו לא מילה חדשה - זה משאף לילדים).
הולכים לבית מרקחת של הקופה - תור קילומטר.
הולכים משם לבית מרקחת קטן ברחוב ההסתדרות שאף אחד לא מכיר - תור שני קילומטר.
מחכים, מחכים.
הקטן מתחיל לנהום נהימות שמשמעותן בפינחסית מדוברת 'אני עייף, ואם לא תתנו לי מוצץ - אני אעשה כאן סצינות'.
אין מוצץ. שכחנו.
תולשים מהעמודון זוג מוצצים במבצע, 29.9. קח ושַן. (זו לא מילה חדשה - זה ציווי לשורש י.ש.ן בבניין פעל). זה למה הבית מרקחת שמים מוצצים ליד התור.
אחרי כשעתיים ורבע, בקירוב, ובהן הרפתקאות רבות ומייגעות (מכירים את הקשיש שבא לקנות את כל הבית מרקחת, ואז מגלה שלמרשם שלו עבר התאריך, ונכנס עם הרוקח לדיון שלא ייגמר לעולם? אז הוא). מגיע תורנו לעלא אלעפיפי, רוקחת.
עלא אלעפיפי לוקחת מרשם ונטולין, לוקחת כרטיס מכבי. מביאה ונטולין. מעבירה כרטיס. לוקחת ונטולין שלה בחזרה: "כרטיס קופת חולים לא בתוקף".
מההההה?
עלא מנסה פה, עלא מנסה שם. התור מאחורינו מגיע עד תחנה מרכזית ומתערבב שם בתור של הרב קוים.
אנחנו וטפנו מגורשים לקופה צדדית, שם מנסים שוב להעביר את הכרטיס שלנו. לפני חצי שעה הרופא קיבל אותנו עם הכרטיס הזה ממש. המרשם עוד חם מהמדפסת שלו. אבל המחשב טוען שהכרטיס לא בתוקף. אי אפשר להתווכח איתו אז אנחנו מתווכחים עם עלא. מסבירים לה שאנחנו לא יוצאים מכאן בלי התרופה.
רק באותם רגעים אומללים, עם תינוק מייבב (הוא התעורר. לא אהב את המוצץ החדש) ועוד אוסף קטנטנות סביב, עיני הממתינים שמאחורינו משפדות אותנו בעוון תפיסת רוקחת לכל כך הרבה זמן - הבנתי סוף סוף למה צריך את המילה חיז'מאייעס.
הרי זה פשוט! בשביל הרגע הזה.
זה לא היה 'נאכס', לא 'גרוע', לא 'מעצבן', אפילו לא נורא ואיום.
זה היה, פשוט, חיז'מאייעס. לגמרי.
אז תודה לכל ממציאי המילה, מלטשיה ומשפריה, עד להכנסתה למילון השלם. היא הגיעה לשימוש מדוייק, ונהנינו ממנה מאד.
* * *
סוף מעשה: אחרי כך וכך דקות של דיונים, מחאות, שכנועים ותחנונים, עלא אלעפיפי נזכרה שאולי בעצם אפשר לקנות ונטולין פרטי, בלי כרטיס קופה.
כמה עולה, שאלנו בחשש. עוד רגע היא תרביץ כאן איזה מחיר. מאתיים ש"ח, שלוש מאות.
"אה... בודקת", היא אמרה. "אה... בלי כרטיס, פרטי, זה יעלה לכם 17.80 ש"ח".
וכמה זה היה עולה לנו עם הכרטיס?
"17 ש"ח".
"אה".
חיז'מאייעס.
נערך לאחרונה ב:
