הנושאים החמים
הנושאים החמים
יצא לי קצת מטריח, אבל זה מעיישה שהיה, והוא דיבר אלי, אז סיפרתי לכם.
אורי כבר לא צעיר, מחייך וסוחר לא קטן, לאורי יש מאפיה, או קונדיטוריה אם תרצו בקצה הרחוב, מכל העיר באים אליו ביום שישי לקנות את החלות שמריחות עד התחנה.
הקונדיטוריה לא שלו, היא של יובל הבן שלו, אבל הוא ואשתו שה' ישמור אותה, שמו את הכסף והוא עובד אצל יובל, גם שאר הילדים שם.
את החנות הם שוכרים ממשה, מי שהיה בעל הקונדיטוריה במשך שנים, עד שגם הוא הכניס את הבן שלו, והוא רצה לגדול, הביא עוגות מיוחדות לפני שבת, פיצוחים, הכניסו טוסטים למי שרעב ואין לו זמן להכין ארוחת צהריים.
כשהחנות עוד הייתה של משה הגיע יענק'ל ופתח שווארמה, בשרים ומה שלא תרצו לא רחוק, סך הכל שלוש חנויות שמאלה, משה נלחץ, אתה הורס לי את הפרנסה, זה כתוב בתורה אפילו, זו השגת גבול!
יענקל שפיקח היה, וגם איש מכירות לא רע, הסביר לו, משה, תבין, אם עד היום אדם רעב מהרחוב היה בא אליך, מהיום כל רעב בעיר ידע שכאן במתחם, הוא יכול לשבוע. פעם הוא יבוא לקונדיטוריה, פעם לבשרים, תאמין לי, אם תפסיק להסתכל מהחור של הגרוש, רק תרוויח היום כבר יש כרטיס אשראי, לא גרושים.
יענק'ל כמובן צדק, אבל משה לא הבין, גדול עליו, מסתבר אבל נכנע.
אחר כך הגיע צמוד צמוד למשה, ממש צמוד, חנות ליד. פיצה. פיצה אתם מסכימים שזו ממש שערורייה, הרי גם הוא מוכר פיציות, וגם טוסטים עם גבינה צהובה, זה ידפוק לו את הכל. כאן כבר לא עזרו ההסברים של יענק'ל, הוא גם לא טרח להפעיל עליו את כל הקסם האישי, ומשה יצא למאבק. דין תורה, בית משפט ומה שאתם לא רוצים, בסוף סוכם, שהפיצה תעשה רק משלוחים, ורק פיצות, כלום לא יותר.
ביום שמשה ראה שמישהו יוצא עם תבנית פיצה מהחנות, משום מה, עד היום לא הצליחו להוכיח כלום, החנות נשרפה, וזהו, הפיצה כבר לא נפתחה שוב.
הבן של משה דאג שהחנות תפרח, והביא עוגות עם קרמים, בצבעים שונים, וזיגוגי שוקלד על המשקל, רק לחתוך ולקחת, המשגיח שנכנס יום אחד לעשר ולבדוק, שאל מאיפה העוגות? תעודת משלוח לא היתה, והוא רצה להוריד את ההכשר, משה התקפל ובכה, הבן שלו כמעט נשבע, ובנס יצאו באזהרה, גם הקנס שקיבלו אחרי שהתברר שהפטל שבברד לא עבר את המשגיח לא הספיק, ובפעם השלישית הם כבר איבדו את ההכשר, והמקום הפך ללא רלוונטי, אם כל הכבוד לחלות, ולבורקסים שכיבדו כל חדר ישיבות באזור.
אורי שבא במקום, שינה את השם, קצת שיפץ, והחזיר את הלקוחות במאמץ לא קטן, ינק'ל הזדקן ויצא לפנסיה בחור צעיר ונמרץ קנה את מזנון השווארמה, והשכנים וגם אלו שפעם ביקרו אצל השכנים בסעודת ליל שבת באו לאורי לקנות חלות ביום שישי.
אורי, שראה כי טוב, ומכל העיר באים אליו, החליט להרחיב קצת, וצירף חנות הפיצה שעדיין הייתה מפוייחת, בכסף מלא. אחר משא ומתן ממושך ובהשקעה לא מבוטלת, פתח גם סניף במרכז העירוני.
בתוך קלחת ההוצאות הללו ניחתה עליו הידיעה, רשת מפורסמת בעלת מוניטין מתרחבת לכל הארץ, את החנות האחרונה בשורה, הם הולכים להפוך לאחד מסניפיה, לא פיצה, לא שווארמה, גם לא כריכים, קונדטוריה, בדיוק כמו שלו, אבל עם גב של רשת, עם מחירים של רשת, עם חלות ארבע בחמש עשרה, ורוגלך בתשע עשרה תשעים.
השיפוץ לקח זמן, דלתות ויטרינה, מקררים עמוסי כל טוב, מדפים מעוצבים, קונספט, הם אמרו, סלסלאות קש, עגלות מעץ, חגיגה לעיניים, מכונות של אייס קפה, ברד ושייקים, טוסטים ושקשוקה, מה שתרצה, רק תהיה רעב, אם לא, תאכל בעיניים.
ואורי, אורי שותק, ואפילו מחייך, חיוך ניצחי יש לו. למה אתה לא מתקומם, שאלו אותו השכנים שכבר הכירו והתיידדו, למה אתה לא תובע אותם?
אתה יודע שמשה תבע את הפיצה, והרב לא הסכים לתת לו הכשר עד שהגיעו להסכמים, כאן זה גרוע יותר, ממש השגת גבול.
ומשה מחייך, פרנסה משמים הוא אומר, לכל מי שמנסה להתסיס.
אתה יודע מה הבעיה אומר לו אחד מהלקוחות, אתה תלך למרכז הגדול, הרשת תפשוט את הרגל, ואנחנו נישאר בלי כלום, אורי מחייך, אני לא יודע, מי שהולך ישר, -מגיע למשרד הסעד המשיך הלקוח. לא, אומר אורי, מי שהולך ישר מרוויח.
אם בתחילה היו מי מהלקוחות שלא דרכו בחנות המעוצבת של הרשת, לאט לאט החרם הלא מוכרז הלך וירד, ואנשים נכנסו גם לאורי וגם לחנות המפונפנת של הרשת, אבל ראה זה פלא, אם בתחילה אורי הוריד קצת מכמות החלות, אחרי כמה חודשים, מצא את עצמו לא עומד בלחץ, לא אלאה אתכם, אבל ביום בהיר הרשת קרסה, והחנות על מדפיה וסחורותיה, נותרה שוממה, מנעול על דלתותיה, ואורי הכפיל את הכמות, בשמחה ובטוב לבב, אנשים כבר ממילא באו לשורת החנויות הזו בערב שבת, אבל הוא לא שמח, הוא רק אמר, מי שהולך ישר, מרוויח
ולמה אני מספר את זה את זה עכשיו? כי אורי השבוע עובר מהחנות הישנה והמוזנחת של משה, לחנות המעוצבת והמשופצת של הרשת שקרסה, כי מי שהולך ישר מרוויח, ופרנסה, אתם יודעים מאיפה היא באה.
אורי כבר לא צעיר, מחייך וסוחר לא קטן, לאורי יש מאפיה, או קונדיטוריה אם תרצו בקצה הרחוב, מכל העיר באים אליו ביום שישי לקנות את החלות שמריחות עד התחנה.
הקונדיטוריה לא שלו, היא של יובל הבן שלו, אבל הוא ואשתו שה' ישמור אותה, שמו את הכסף והוא עובד אצל יובל, גם שאר הילדים שם.
את החנות הם שוכרים ממשה, מי שהיה בעל הקונדיטוריה במשך שנים, עד שגם הוא הכניס את הבן שלו, והוא רצה לגדול, הביא עוגות מיוחדות לפני שבת, פיצוחים, הכניסו טוסטים למי שרעב ואין לו זמן להכין ארוחת צהריים.
כשהחנות עוד הייתה של משה הגיע יענק'ל ופתח שווארמה, בשרים ומה שלא תרצו לא רחוק, סך הכל שלוש חנויות שמאלה, משה נלחץ, אתה הורס לי את הפרנסה, זה כתוב בתורה אפילו, זו השגת גבול!
יענקל שפיקח היה, וגם איש מכירות לא רע, הסביר לו, משה, תבין, אם עד היום אדם רעב מהרחוב היה בא אליך, מהיום כל רעב בעיר ידע שכאן במתחם, הוא יכול לשבוע. פעם הוא יבוא לקונדיטוריה, פעם לבשרים, תאמין לי, אם תפסיק להסתכל מהחור של הגרוש, רק תרוויח היום כבר יש כרטיס אשראי, לא גרושים.
יענק'ל כמובן צדק, אבל משה לא הבין, גדול עליו, מסתבר אבל נכנע.
אחר כך הגיע צמוד צמוד למשה, ממש צמוד, חנות ליד. פיצה. פיצה אתם מסכימים שזו ממש שערורייה, הרי גם הוא מוכר פיציות, וגם טוסטים עם גבינה צהובה, זה ידפוק לו את הכל. כאן כבר לא עזרו ההסברים של יענק'ל, הוא גם לא טרח להפעיל עליו את כל הקסם האישי, ומשה יצא למאבק. דין תורה, בית משפט ומה שאתם לא רוצים, בסוף סוכם, שהפיצה תעשה רק משלוחים, ורק פיצות, כלום לא יותר.
ביום שמשה ראה שמישהו יוצא עם תבנית פיצה מהחנות, משום מה, עד היום לא הצליחו להוכיח כלום, החנות נשרפה, וזהו, הפיצה כבר לא נפתחה שוב.
הבן של משה דאג שהחנות תפרח, והביא עוגות עם קרמים, בצבעים שונים, וזיגוגי שוקלד על המשקל, רק לחתוך ולקחת, המשגיח שנכנס יום אחד לעשר ולבדוק, שאל מאיפה העוגות? תעודת משלוח לא היתה, והוא רצה להוריד את ההכשר, משה התקפל ובכה, הבן שלו כמעט נשבע, ובנס יצאו באזהרה, גם הקנס שקיבלו אחרי שהתברר שהפטל שבברד לא עבר את המשגיח לא הספיק, ובפעם השלישית הם כבר איבדו את ההכשר, והמקום הפך ללא רלוונטי, אם כל הכבוד לחלות, ולבורקסים שכיבדו כל חדר ישיבות באזור.
אורי שבא במקום, שינה את השם, קצת שיפץ, והחזיר את הלקוחות במאמץ לא קטן, ינק'ל הזדקן ויצא לפנסיה בחור צעיר ונמרץ קנה את מזנון השווארמה, והשכנים וגם אלו שפעם ביקרו אצל השכנים בסעודת ליל שבת באו לאורי לקנות חלות ביום שישי.
אורי, שראה כי טוב, ומכל העיר באים אליו, החליט להרחיב קצת, וצירף חנות הפיצה שעדיין הייתה מפוייחת, בכסף מלא. אחר משא ומתן ממושך ובהשקעה לא מבוטלת, פתח גם סניף במרכז העירוני.
בתוך קלחת ההוצאות הללו ניחתה עליו הידיעה, רשת מפורסמת בעלת מוניטין מתרחבת לכל הארץ, את החנות האחרונה בשורה, הם הולכים להפוך לאחד מסניפיה, לא פיצה, לא שווארמה, גם לא כריכים, קונדטוריה, בדיוק כמו שלו, אבל עם גב של רשת, עם מחירים של רשת, עם חלות ארבע בחמש עשרה, ורוגלך בתשע עשרה תשעים.
השיפוץ לקח זמן, דלתות ויטרינה, מקררים עמוסי כל טוב, מדפים מעוצבים, קונספט, הם אמרו, סלסלאות קש, עגלות מעץ, חגיגה לעיניים, מכונות של אייס קפה, ברד ושייקים, טוסטים ושקשוקה, מה שתרצה, רק תהיה רעב, אם לא, תאכל בעיניים.
ואורי, אורי שותק, ואפילו מחייך, חיוך ניצחי יש לו. למה אתה לא מתקומם, שאלו אותו השכנים שכבר הכירו והתיידדו, למה אתה לא תובע אותם?
אתה יודע שמשה תבע את הפיצה, והרב לא הסכים לתת לו הכשר עד שהגיעו להסכמים, כאן זה גרוע יותר, ממש השגת גבול.
ומשה מחייך, פרנסה משמים הוא אומר, לכל מי שמנסה להתסיס.
אתה יודע מה הבעיה אומר לו אחד מהלקוחות, אתה תלך למרכז הגדול, הרשת תפשוט את הרגל, ואנחנו נישאר בלי כלום, אורי מחייך, אני לא יודע, מי שהולך ישר, -מגיע למשרד הסעד המשיך הלקוח. לא, אומר אורי, מי שהולך ישר מרוויח.
אם בתחילה היו מי מהלקוחות שלא דרכו בחנות המעוצבת של הרשת, לאט לאט החרם הלא מוכרז הלך וירד, ואנשים נכנסו גם לאורי וגם לחנות המפונפנת של הרשת, אבל ראה זה פלא, אם בתחילה אורי הוריד קצת מכמות החלות, אחרי כמה חודשים, מצא את עצמו לא עומד בלחץ, לא אלאה אתכם, אבל ביום בהיר הרשת קרסה, והחנות על מדפיה וסחורותיה, נותרה שוממה, מנעול על דלתותיה, ואורי הכפיל את הכמות, בשמחה ובטוב לבב, אנשים כבר ממילא באו לשורת החנויות הזו בערב שבת, אבל הוא לא שמח, הוא רק אמר, מי שהולך ישר, מרוויח
ולמה אני מספר את זה את זה עכשיו? כי אורי השבוע עובר מהחנות הישנה והמוזנחת של משה, לחנות המעוצבת והמשופצת של הרשת שקרסה, כי מי שהולך ישר מרוויח, ופרנסה, אתם יודעים מאיפה היא באה.
