בתקווה שאכן מדובר במיזם נקי כפיים לחלוטין.
כשאנשים מחזיקים תחת ידיהם סכום ענק של כסף, צריך יראת שמים מופלגת, ברמה נדירה מאוד, בשביל לא לגעת בכסף הזה. או לחילופין אנשים עשירים מאוד שלא חסר להם כסף.
וסתם כך לא הבנתי מה המעלה שיש במיזם, אתה יכול לזכות בבית שלך סכום כל שהוא עבור כל האנשים שאתה חייב להם, וזהו. למה אתה צריך להפקיד את זה אצל העמותה (/החברה) הזו?
ואם הם מלווים את זה לאנשים, זה הכי גרוע! כי בעצם הם מלווים כסף שאין לו אבא, ואין מי שיעמוד להם על הווריד לראות שהכל מתנהל בצורה טובה. וחוץ מזה, שגם את זה אתה יכול לעשות לבד, נגיד אם הקצבת סכום של 3000 ש"ח עבור כל מי שאתה חייב לו - תחליט שזה סכום שאתה מלווה לכל מי שזקוק.
בנוגע לשמירת הכסף:
האמינות פה היא אכן האל"ף בי"ת של המיזם. מעבר לכך, נושא 'שמירת הכסף' הוא מרכיב אלמנטרי בקיום הקנין, שכן כל הקנין מתבצע רק על סמך זה שאנו יורדים לסוף דעתו של בעל הממון שהוא מסכים לקבל את הכסף חזרה בצורה הזו. אם הכסף לא נשמר למענו כראוי, הוא כמובן לא מסכים לקבל את הכסף בצורה הזו, ומשכך, הקנין לא יחול.
לשם כך קיים בקרן "נקי כפיים" תקנון מחמיר ויסודי מאוד הנוגע לניהול הכסף ושמירתו. הכספים מופקדים בגמחי"ם גדולים בלבד, שלהם הון עצמי כנגד כל הסכום המופקד אצלם, כשההון העצמי שלהם משמש עירבון ובטוחה כנגד כספי הפיקדונות. בנוסף, גמ"ח שמחזיק את כספי נקי כפיים, חייב להוכיח 5 שנים של 0 חובות אבודים! מי שמתמצא בענייני גמחי"ם מבין, שרק גמחי"ם גדולים ואמינים במיוחד מסוגלים להוכיח זאת.
שאלת הרצינות והאמינות בנוגע לשמירת סכומים משמעותיים, מתייתרת כעת... שכן הגמחי"ם הגדולים מחזיקים בסכומים הרבה יותר גדולים ממה שאנו מסוגלים לדמיין.
למה אי אפשר להקנות לבד כסף בבית עבור בעלי הממון?
ובכן, כדי שהקנין יחול ללא נוכחות בעל הממון, יש להשתמש בכללי ההלכתי של "זכין לאדם שלא בפניו". התנאי הראשון לתחולת הכלל הזה, הוא שהקנין אכן יהווה "זכות" עבור בעל הממון. כשאדם מגביה שטר של 200 ₪ בביתו עבור בעל הממון, אין הדבר נחשב כלל לזכות עבור בעל הממון, ומשכך הקנין לא יחול. הפיתרון לכך הינו הפקדת הכסף בגמ"ח, כשבכך בעל הממון מתחיל להרוויח זכויות מצוות הלוואה החל מרגע ההקנאה, מה שהופך את הקנין לזכות עבורו.
תיאורטית, יכול היה אדם להפקיד בעצמו כסף בגמ"ח ולהקנותו עבור בעל הממון כבל מקום שהוא, (בקיום הלכות וכללי הקניינים כמובן). הבעיה הינה שהפקדה בגמ"ח רגיל גם כן לא נחשבת תמיד לזכות עבור בעל הממון, שכן לצד מצוות ההלוואה שהוא מרוויח, כספי הקרן שלו נכנסים לסיכון. כי מי יודע האם כשיבוא אליהו הגמ"ח ההוא עוד יהיה קיים והאם ישוב אליו כספו אי פעם? 'נקי כפיים' בעצם מייצרת סטנדרט הפקדה מאוד בטוח בגמחי"ם, כשהכסף מוגן לנצח באמצעות תקנון מחמיר ומורכב. השילוב של הנתונים הללו, הופך בעצם את הקנין לזכות, ומשכך חל עליו הכלל של "זכין לאדם שלא בפניו". (קצת מורכב, אבל בנושאים הלכתיים, קשה לברוח מההגדרות ההלכתיות המדויקות).
זו גם הסיבה שאין לנו אפשרות לקיים גמ"ח פרטי בכסף שאנו מקצים להשבה, שכן אנו יורדים לסוף דעתו של בעל הממון, שהוא אינו מוכן שהכסף ישוב אליו בצורה כזו, שאינה מבטיחה באופן רציני את קיום הכסף עד לעת שיבוא אליהו.