מכתב שכתב חבר של מנחם זקבך ז"ל:
מנחם.
כנראה שהזמן יעשה את שלו אבל בינתיים המצב גרוע. כל שניה ביום אני עליך, כל סיבוב של הראש אני רואה אותך מולי עומד ומביט עומד ומחייך אלי.
כן! זה החבר שלי, מנחם מנחם היקר לי,
מנחם שתמיד הבין אותי, תמיד שמע אותי, ותמיד שידר לי שאנחנו על אותו תדר.
מנחם שתמיד ידעתי שיהיה שם בשבילי ויעשה הכל כדי לעודד, להרגיע.
יחווה איתי הכול.
בשעות לא שעות ובזמנים לא זמנים יכולתי לסמוך עליך, יכולתי לשתף אותך בכל דבר אצלי וגם אם לא להכול היה עצה או פתרון, תמיד היה מי שישמע אותי.
אני מרגיש בתוך סיוט מתמשך,
מאותו שניה ששמעתי על האסון שם והתקשרתי אליך וזה עבר לתא קולי,
ואז כשהתקשרו להגיד לי על כל מיני שמועות, שקיוויתי בכל לב שיתבדו.
משם ואילך הכול כמו חלום... ליסוע ללוויה שלך...
כן, שלך מנחם!!
להגיע למקום ולראות שאתה לא היחיד שמרגיש כך! המוני אנשים, חברים, כולם מסביבך עם עינים נפוחות.
לראות את אבא שלך רוטט ומתייפח בבכי אינסופי, את כל המשפחה כולם נסערים וכאובים.
את אח שלך שממרר בבכי עצום, במשך כמה וכמה שעות רצופות, ללא יכולת להירגע.
אתה מתחיל להאמין שזה אמתי.
ואז... נכנסים לאולם, כולם קפואים, מחכים, כן מחכים למיטה שלך...מנחם!!
ואז זה הגיע ואתה מתפרק מתפרק מבפנים.
מגיעה מיטה עם טלית שמתחתיה, כן זה מנחם, בקושי בן 24 ???
חשבנו שאנחנו גדולים וראינו דברים בחיים, עד שאתה רואה את זה ובום סטירה מצלצלת לפנים.
קולות הבכי מסביב מזכירות לי איפה אני נמצא,
אני מת לברוח משם אבל כל כך אי אפשר.
אני ניגש יותר קרוב כן כדי לראות ולא להאמין.
לראות אותך שוכב שם,
שלו ורגוע.
אתה עיכלת את זה מזמן שאתה לא אתנו.
ואז סוחבים את המיטה אני ניגש ומחזיק חזק חזק וכל פסיעה ופסיעה אני לוחש לך - אני איתך! מנחם, אני פה לידך, לא עוזב אותך!
מתקרבים לקבר, שמים אותך על האדמה, מתחילים לכסות...
זהו. אני לא. מסוגל. יותר.
תסלח לי, ברחתי משם הצידה לבכות, עליך, על המשפחה, עלי, ואני ממשיך לבכות בדרך, בבית, במיטה, בביהכ"ס
- - לאט לאט אני כבר מעכל שהבכי הזה ילווה אותי כל החיים. כל פעם שאני ייזכר בך, הבכי יצוץ לו מהיכן שהוא.
מה אני יגיד לך מנחם,
אתה שם למעלה, טוב לך! זה ברור!
שם לא צריך מצלימות כדי לראות את הפינה האחורית של הבימ"ד ברחוב חזו"א.
או את הלב שנתן ונתן משלו ומזמנו לאחרים.
וכמובן לא את השאיפה הענקית שלך שהיא "בסך הכל" לשבת וללמוד כל החיים.
- -כן שם באמת יודעים הכל.
אבל פה, מה אנחנו יודעים או מבינים ??
השארת לנו חלל ענק שמסתמא לא יתמלא בחיים, עצב וכאב שכל הזמן דוקרים
אבל אולי באמת זה הנחמה שיש לנו, שלפחות לך טוב
וגם
האמונה שיש מישהו שמכוון ומנווט את העולם והוא יודע מה הוא עושה ואם זה מה שהוא החליט אז אנחנו מקבלים ולא שואלים שאלות.
ואותה האמונה, אומרת, שיש גם תחיית המתים.
אז תפילתי,
שתהא במהרה ואזכה לראותך שוב.... אמן!!
הרב מנחם אשר זקבך ז"ל, בן 24 משכונת ברכפלד במודיעין עילית, הוא הרוג נוסף באסון הקשה. אברך בכולל 'עטרת שלמה'-סורוצקין בעיר, אחיינו של רב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ', חתנו של הרב יוסף קנטור מקהילת 'חסדי אבות'. נטמן בערב שבת. הותיר אחריו אישה וילדה כבת שנה וחצי, משפחה והמוני חברים כואבים ומזועזעים.
מידע שימושי שירים, קטעים וסיפורים שנכתבו בסערת הרגשות לאחר האסון
www.youtube.com
ahblicklive.com
