דרוש מידע שילוב ילד מאובחן עם ASD בתפקוד גבוה (בעיית תקשורת) בחידר רגיל

[ממממממ]

מחפשים חידר בירושלים עם ניסיון בתחום שכבר שילב ילדים כאלו בכיתה הרגילה.
לכל מי שיש מידע בנושא נשמח שישתף. כמו כן מעניין לשמוע מניסיון האם כדאי לנסות שילוב או ללכת מיד לכיתת תקשורת...
מדובר בילד חלק מבחינה לימודית והתנהגותית אשר מתקשה בהבנת מצבים חברתיים, דחיה והצקות.

 

[נקודת מחשבה]

כל התחלה של שילוב הוא בהדרגה.
בהתחלה מספר שעות ולאמ"כ יום שלם ואפי' כמה ימים.
הכל ענין של הילד איך הוא מסתגל בהתחלה- לא הייתי ישר מכניסה לכיתה רגילה אולי לכיתה מקדמת קטנה...
(עובדת בתחום האוטיזם..)

 

[ממממממ]

שכחתי לציין פרט חשוב. הילד כבר בחינוך הרגיל, כיתה ג'.
אובחן רק עכשיו כי הפער בגיל הזה גדל ומה שנראה סביר בגיל צעיר כעת כבר בעייתי...
הוא מפרש סיטואציות חברתיות באופן לקוי וזה משליך גם על מצבו הרגשי.

 

[נקודת מחשבה]

הייתי נותנת לו קודם שנה בכיתת תקשורת ורק לאמ"כ להתחיל לשלב בכיתה קטנה.
אל תעשו טעות ותכניסו ישר למסגרת משלבת- תנו לו את ה"פוש" כדי שלא יתפתחו בעיות נוספות במסגרת שאיננה מתאימה לילד.
הרבה הצלחה!1

 

[קריאת כיוון]

כדאי להזמין למסגרת הנוכחית את אחד המדריכים מטעם משרד החינוך
המתמחים בתחום:
מר אורי כהן, לדוגמה.
הוא יצפה בו במסגרת הטבעית וייתן הדרכה במקום הנוכחי
לרבה/ מלמד/ מחנך
בנוסף, אתם זכאים למסייע שיטרים לו מבחינה חברתית ורגשית
יצפה בו בהפסקות, יעבד איתו את המתרחש
ויסייע לו, בתחומים המורכבים עבורו, למצות את המירב.
לדעתי, שווה למצות הישארות במסגרת רגילה עם סיוע מקצועי
ותמיכה ורק אח"כ לשקול מסגרת מיוחדת.
ועוד שתי הערות:
א. מגיעה לך מלגה מביטוח לאומי- כדאי למצות.
ב. בעקבות א' אתם זכאים לממש את המלגה לטיפולים רגשיים, הדרכות למלמדים וכל שירות שיקדם את ילדכם.
בהצלחה!

 

[ממממממ]

ב"ה כבר אחרי ביטוח לאומי וועדה לקבל סייע.
מחפשת חיידר בירושלים שכבר התנסה בכך כי בחיידר הנוכחי אם כל הרצון הטוב לא עשו
זאת אף פעם והכיתות גם מאוד גדולות. רעיון טוב להביא את אורי כהן כי ההחלטה לגבי שילוב או כיתת תקשורת ממש קשה. אנחנו בתור הורים מעורבים רגשית ולא יכולים לראות אוביקטיבית מה טוב עבורו.

 

[אמא טובה]

בתור אמא בסיטואציה דומה.
הייתי עושה הכל בכדי להשאיר אותו במסגרת רגילה, הכל.
אם יש לו מדריך/חונך שמסביר לו את הסיטואציות הוא בעז"ה ילמד
מה שיהיה לו הרבה יותר קשה בכיתת תקשורת שרב הילדים במקום פחות גבוה על הרצף.

ולך באופן אישי, השלב לאחר האבחון קשה מאד - וזה לגמרי נורמלי...
מוזמנת לדבר בפרטי אם את רוצה

 

[אסתי ח]

בתור אחת שעובדת עם ילדים על הרצף ברמות שונות
אני הייתי ממליצה מסגרת רגילה אבל יותר קטנה(עדיף אפילו להתחיל דף חדש במוסד חדש) ותומכת וכמובן אי אפשר בלי סייעת צמודה!!!

 

[אמא טובה]

בתור אחת שעובדת עם ילדים על הרצף ברמות שונות
אני הייתי ממליצה מסגרת רגילה אבל יותר קטנה(עדיף אפילו להתחיל דף חדש במוסד חדש) ותומכת וכמובן אי אפשר בלי סייעת צמודה!!!

מאד תלוי מה בדיוק הרמה שלו
כי גם בתפקוד גבוה יש שינויים די משמעותיים
הרצף רחב עד מאד.

 

[ממממממ]

משהו מכיר בחור עם מאפיינים טובים להיות משלב בחיידר? עדיפות למי שמכיר או/ו התנסה
בתחום התקשורת. מדובר ב-24 ש"ש לילד מהמם

 

[הפתעה]

שילוב או חינוך מיוחד זו סוגיה סבוכה.
לכל בחירה יש מחיר, וצריך לראות את הרווח מול ההפסד בכל בחירה.
מסגרת רגילה, מדמה בעצם את החיים האמיתיים שילוו את הילד כל השנים. להישאר במסגרת עם החברים מהשכונה עם ילדים עם התפתחות טיפוסית (תקינה) וללמוד בסביבה רגילה.
את החסרונות אני לא צריכה לספר לך...

כיתת תקשורת, זה ללמוד עם ילדים על הרצף האוטיסטי שביניהם יש גם ילדים עם קשיים התנהגותיים ורגשיים.. מגוון מצומצם יותר של חברים, לרוב החברים אינם מהשכונה/קהילה הקרובה. מצד שני הרווח העצום של מסגרת מותאמת ספציפית לקושי של הילד.
אני מכירה מקרוב חיידר תקשורת עם כיתות בכל הרמות ויש בהחלט ילדים בתפקוד מאוד גבוה, גם לימודית גם תקשורתית, ו..יש גם מחוננים... שווה לראות בית ספר תקשורת מקרוב- כל הצוות מיומן ספציפית לצרכים של ילדים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי. התלמידים מקבלים טיפולים פרא רפואיים בתוך המסגרת ולא מרגישים שונים או דחויים מול הילדים ה"חזקים". העבודה שם מאוד מכוונת לשיפור המיומנות שאינן מפותחות דיין אצל ילדים על הרצף.
לדוגמא, קבוצות להקניית מיומנויות חברתיות המועברות על ידי קלינאיות תקשורת בקבוצה עובדים על כישורי שיח, כללי משחק וכו'. למשל, איך לזהות שהפרטנר לשיחה קצר רוח או פגוע מהדברים שנאמרו. עושים סימולציות של התנהגויות מקובלות, והתלמידים שופטים את ההתנהגויות.

אין המלצה אחת גורפת וחד משמעית שהיא עדיפה על פני השנייה...
מאחלת לכם שתבחרו עבור הילד את הבחירה הטובה ביותר עבורו.
המון בהצלחה

ולסיום משהו נוגע שמצאתי באתר "בית ליאור"

https://www.liorcenter.com/עשר-עובדות-שכל-ילד-עם-אוטיזם-היה-רוצה-שת/

10 עובדות שכל ילד עם אוטיזם היה רוצה שתדעו
אוטיזם – ישנם ימים שהדבר הצפוי היחידי הוא חוסר היכולת לצפות מה יקרה. הדבר היחיד העקבי באוטיזם הוא חוסר העקביות. אין כמעט ויכוח על כך שהאוטיזם הוא חידה גם לאלו החיים את כל חייהם בסביבתם של אנשים עם אוטיזם. הילד עם האוטיזם יכול להיראות נורמאלי, אבל התנהגותו מבלבלת וקשה.

כיום הדעה שהאוטיזם נחשב לחסר מרפא מתחילה להשתנות. כמעט בכל יום, אנשים עם אוטיזם מראים לנו שהם יכולים להתגבר, לפצות או להסתדר בהרבה דרכים מרתקות. כשנצייד את אלו הסובבים את הילדים עם האוטיזם בהבנה בסיסית ביותר על המרכיבים של האוטיזם, תהיה לזה השפעה מרשימה על יכולתם של אותם ילדים להיות פרודוקטיביים ועצמאיים בהתבגרותם.

האוטיזם הוא לקות קשה ומורכבת, אבל נוכל לחדד את הלקויות לשלושה מרכיבים עיקריים: קשיים בעיבוד סנסורי, עיכוב וליקויים בדיבור ושפה, קשיים באינטראקציה חברתית.

להלן עשר עובדות שכל ילד עם אוטיזם היה רוצה שתדעו:

1. אני ילד עם אוטיזם. אני לא "אוטיסט". האוטיזם שלי הנו חלק מאישיותי, אבל אינו מגדיר אותי כאדם. האם אתה אדם עם מחשבות, רגשות והרבה כישרונות, או שמא אתה יצור שמן, ממושקף ומגושם?
2. התפיסה החושית שלי מבולבלת. כלומר, שאורות רגילים, צלילים, ריחות וטעמים של חיי היום-יום, שאתה לא תחוש בהם, יכולים להיות בוהקים או מכאיבים לי. הסביבה שבה אני חי נראית ונחווית כעוינת. נראה לך שאני מתעלם ממך, אבל האמת היא שאני רק מנסה להגן על עצמי. טיול "פשוט" למכולת עלול להיות סיוט עבורי. השמיעה שלי עלולה להיות חדה מאוד. תריסר אנשים מדברים אלי בו-זמנית, הרמקול מתאר את המכירה המיוחדת של היום במרכול, מוזיקה מרגיעה מושמעת מהרמקולים, קופות מצפצפות ונוהמות, מטחנת הקפה מטרטרת ומשור הבשר חורק, תינוקות בוכים והפלורוסנטים מזמזמים. המוח שלי לא יכול לסנן את כל הצלילים ולכן אני מוצף. חוש הריח שלי מאוד רגיש, הדג בדוכן הדגים אינו טרי, והאדם העומד לידינו לא התקלח היום, במעדנייה נותנים לטעום נקניק, ולתינוק הנמצא בתור לפנינו יש חיתול מלא, וברציף החמוצים מנקים את הרצפה עם אקונומיקה… אני לא יכול להסתדר עם כל הריחות האלו. יש לי בחילה! בגלל שאני מעדיף את חוש הראיה, זהו החוש שנמצא אצלי בגריית יתר. אור הניאון בהיר מידי, הוא מרצד והפולסים שלו מכאיבים לעיני. הברק מהחלונות, מאווררים מסתובבים מתחת לתקרה… כל-כך הרבה גופים זזים, יותר מידי דברים להתמקד עליהם. לכל אלה יכולה להיות השפעה על החוש הוסטיבולרי, ועכשיו אני לא יכול לומר איפה הגוף שלי נמצא בחלל. אני עלול ליפול, להיתקל בחפצים, או שאני פשוט נשכב על הרצפה ומנסה להתארגן.
3. בבקשה, עשו הבחנה בין "אני לא רוצה" לבין "אני לא יכול". שפה רצפטיבית ואקספרסיבית קשות להבנה עבורי. לא שאני לא מקשיב להוראות, אלא שאני לא יכול להבין אותך. כשאתה קורא לי מקצה החדר, זה לא שאני לא שומע, אבל מה שאני שומע זה בליל של קולות וצלילים. במקום זה בוא ודבר אלי באופן ישיר ובמילים פשוטות. "דני, שים את הספר על השולחן", "זמן לארוחת בוקר". משפטים אלו אומרים לי מה אתה רוצה שאני אעשה, וגם מה הולך לקרות בהמשך. ועכשיו קל לי לבצע את ההוראות.
4. אני חושב בצורה קונקרטית ואני מפרש כל מה שנאמר לי בצורה מילולית, לכן אל תשתמש בדימויים ובמטאפורות. משחקי מילים וכפל משמעות או סרקאזם אינם מובנים לי כלל.
5. היה סבלני עם אוצר המילים המצומצם שלי. קשה לי להגיד לך מה אני צריך כשאני לא מכיר את כל המילים שמתארות את הרגשות שלי. אני עשוי להיות רעב, מתוסכל או מפוחד, אבל כרגע המילים האלו הנן מעבר ליכולת הביטוי שלי. היה קשוב לשפת-הגוף שלי. התכנסות לתוך עצמי, כעס או סימנים אחרים המעידים שמשהו לא בסדר… ויש לכך צד נוסף, יתכן ואני נשמע לך כמו פרופסור קטן פולט מילים גבוהות הרבה מעבר לרמה שלי. אלו הם מסרים שקלטתי מהעולם סביבי, כדי לפצות על החסך השפתי שלי, וזאת בגלל שאני יודע שאני אמור להגיב כשאנשים מדברים אלי. המקור לדיבור שלי יכול להיות מתוך ספר או דיבור של אנשים אחרים. תופעה זאת נקראת אקולליה. אני לא בהכרח מבין את ההקשר של הדברים או המושגים שבהם אני משתמש. אני יודע שבצורה כזאת, אנשים סביבי יפסיקו להטריד אותי כשאשיב להם.
6. בגלל שהשפה קשה לי מאוד, אני נוטה להיות מאוד ויזואלי. הראה לי איך לעשות משהו, במקום לומר לי מה לעשות. ובבקשה, היה מוכן להראות לי זאת מספר פעמים. חזרתיות מרובה עוזרת לי מאוד בלמידה. מערכת עוזרת לי להתארגן במשך היום. היא משחררת את הלחץ שעלי לזכור מה בא אחר מה. מערכת עוזרת לי לעבור בצורה חלקה מפעילות לפעילות. עוזרת לי בארגון הזמן ובעמידה בציפיות שלך ממני.
7. התרכז והתמקד בדברים שאני יכול לעשות ולא בדברים שאיני יכול לבצע. כמו כל אדם, אני לא יכול ללמוד בסביבה שגורמת לי להרגיש שאני לא שווה או פגום. אני חושש לנסות משהו חדש כי אני כמעט בטוח שהתגובה תמיד תהיה ביקורתית ואפילו היא ביקורת בונה, היא הופכת לדבר שאני מעדיף להימנע ממנו. הסתכל על הנקודות החזקות שלי ומצא אותן. יש כמעט תמיד יותר מדרך אחת לבצע משימה.
8. עזור לי באינטראקציה חברתית. יתכן וזה נראה שאני לא רוצה לשחק עם ילדים אחרים בחצר, אבל לפעמים אני פשוט לא יודע כיצד להתחיל בשיחה, או איך להשתתף במשחק. אם תוכל לעודד ילדים אחרים להזמין אותי להצטרף אליהם, אשמח להצטרף.
9. נסה לזהות מה גורם לי להתפרק. זה הרבה יותר מפחיד אותי מאשר אותך. זה קורה כי חוש אחד או יותר מוצפים. אם אתה יכול לזהות את הגורם, זה יכול למנוע את ההתפרצות.
10. אם אתה בן משפחה, אנא אהוב אותי ללא תנאים מוקדמים. עזוב מחשבות כמו "אם הוא היה…." או " למה היא לא יכולה?" אתה לא הגשמת את כל הציפיות של ההורים שלך, ואתה לא היית רוצה שיזכירו לך את זה כל הזמן. אני לא בחרתי להיות אוטיסט. זכור שזה קורה לי ולא לך. בלא התמיכה שלך, הסיכוי שלי להצלחה ולעצמאות בהמשך הם קלושים. עם העזרה שלך וההדרכה שלך, האפשרויות הנן הרבה יותר נרחבות ממה שאתה חושב. אני מבטיח לך שאני שווה את המאמץ. והכול מתבטא בשלוש מילים: סבלנות, סבלנות, סבלנות. עבוד על ההסתכלות שלך באוטיזם כיכולת שונה ולא כחוסר יכולת. היה חבר שלי ובוא יחד נראה לאן נוכל להגיע. אני, קרוב לוודאי לא אהיה מייקל ג'ורדן , אבל אולי אהיה כמו איינשטיין, או מוצארט או ואן גוך. אני חושב שגם להם היה אוטיזם.

 

[אסתי ח]

מרגש!!!!!!!!!!
חובה לקרוא

שילוב או חינוך מיוחד זו סוגיה סבוכה.
לכל בחירה יש מחיר, וצריך לראות את הרווח מול ההפסד בכל בחירה.
מסגרת רגילה, מדמה בעצם את החיים האמיתיים שילוו את הילד כל השנים. להישאר במסגרת עם החברים מהשכונה עם ילדים עם התפתחות טיפוסית (תקינה) וללמוד בסביבה רגילה.
את החסרונות אני לא צריכה לספר לך...

כיתת תקשורת, זה ללמוד עם ילדים על הרצף האוטיסטי שביניהם יש גם ילדים עם קשיים התנהגותיים ורגשיים.. מגוון מצומצם יותר של חברים, לרוב החברים אינם מהשכונה/קהילה הקרובה. מצד שני הרווח העצום של מסגרת מותאמת ספציפית לקושי של הילד.
אני מכירה מקרוב חיידר תקשורת עם כיתות בכל הרמות ויש בהחלט ילדים בתפקוד מאוד גבוה, גם לימודית גם תקשורתית, ו..יש גם מחוננים... שווה לראות בית ספר תקשורת מקרוב- כל הצוות מיומן ספציפית לצרכים של ילדים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי. התלמידים מקבלים טיפולים פרא רפואיים בתוך המסגרת ולא מרגישים שונים או דחויים מול הילדים ה"חזקים". העבודה שם מאוד מכוונת לשיפור המיומנות שאינן מפותחות דיין אצל ילדים על הרצף.
לדוגמא, קבוצות להקניית מיומנויות חברתיות המועברות על ידי קלינאיות תקשורת בקבוצה עובדים על כישורי שיח, כללי משחק וכו'. למשל, איך לזהות שהפרטנר לשיחה קצר רוח או פגוע מהדברים שנאמרו. עושים סימולציות של התנהגויות מקובלות, והתלמידים שופטים את ההתנהגויות.

אין המלצה אחת גורפת וחד משמעית שהיא עדיפה על פני השנייה...
מאחלת לכם שתבחרו עבור הילד את הבחירה הטובה ביותר עבורו.
המון בהצלחה

ולסיום משהו נוגע שמצאתי באתר "בית ליאור"

https://www.liorcenter.com/עשר-עובדות-שכל-ילד-עם-אוטיזם-היה-רוצה-שת/

10 עובדות שכל ילד עם אוטיזם היה רוצה שתדעו
אוטיזם – ישנם ימים שהדבר הצפוי היחידי הוא חוסר היכולת לצפות מה יקרה. הדבר היחיד העקבי באוטיזם הוא חוסר העקביות. אין כמעט ויכוח על כך שהאוטיזם הוא חידה גם לאלו החיים את כל חייהם בסביבתם של אנשים עם אוטיזם. הילד עם האוטיזם יכול להיראות נורמאלי, אבל התנהגותו מבלבלת וקשה.

כיום הדעה שהאוטיזם נחשב לחסר מרפא מתחילה להשתנות. כמעט בכל יום, אנשים עם אוטיזם מראים לנו שהם יכולים להתגבר, לפצות או להסתדר בהרבה דרכים מרתקות. כשנצייד את אלו הסובבים את הילדים עם האוטיזם בהבנה בסיסית ביותר על המרכיבים של האוטיזם, תהיה לזה השפעה מרשימה על יכולתם של אותם ילדים להיות פרודוקטיביים ועצמאיים בהתבגרותם.

האוטיזם הוא לקות קשה ומורכבת, אבל נוכל לחדד את הלקויות לשלושה מרכיבים עיקריים: קשיים בעיבוד סנסורי, עיכוב וליקויים בדיבור ושפה, קשיים באינטראקציה חברתית.

להלן עשר עובדות שכל ילד עם אוטיזם היה רוצה שתדעו:

1. אני ילד עם אוטיזם. אני לא "אוטיסט". האוטיזם שלי הנו חלק מאישיותי, אבל אינו מגדיר אותי כאדם. האם אתה אדם עם מחשבות, רגשות והרבה כישרונות, או שמא אתה יצור שמן, ממושקף ומגושם?
2. התפיסה החושית שלי מבולבלת. כלומר, שאורות רגילים, צלילים, ריחות וטעמים של חיי היום-יום, שאתה לא תחוש בהם, יכולים להיות בוהקים או מכאיבים לי. הסביבה שבה אני חי נראית ונחווית כעוינת. נראה לך שאני מתעלם ממך, אבל האמת היא שאני רק מנסה להגן על עצמי. טיול "פשוט" למכולת עלול להיות סיוט עבורי. השמיעה שלי עלולה להיות חדה מאוד. תריסר אנשים מדברים אלי בו-זמנית, הרמקול מתאר את המכירה המיוחדת של היום במרכול, מוזיקה מרגיעה מושמעת מהרמקולים, קופות מצפצפות ונוהמות, מטחנת הקפה מטרטרת ומשור הבשר חורק, תינוקות בוכים והפלורוסנטים מזמזמים. המוח שלי לא יכול לסנן את כל הצלילים ולכן אני מוצף. חוש הריח שלי מאוד רגיש, הדג בדוכן הדגים אינו טרי, והאדם העומד לידינו לא התקלח היום, במעדנייה נותנים לטעום נקניק, ולתינוק הנמצא בתור לפנינו יש חיתול מלא, וברציף החמוצים מנקים את הרצפה עם אקונומיקה… אני לא יכול להסתדר עם כל הריחות האלו. יש לי בחילה! בגלל שאני מעדיף את חוש הראיה, זהו החוש שנמצא אצלי בגריית יתר. אור הניאון בהיר מידי, הוא מרצד והפולסים שלו מכאיבים לעיני. הברק מהחלונות, מאווררים מסתובבים מתחת לתקרה… כל-כך הרבה גופים זזים, יותר מידי דברים להתמקד עליהם. לכל אלה יכולה להיות השפעה על החוש הוסטיבולרי, ועכשיו אני לא יכול לומר איפה הגוף שלי נמצא בחלל. אני עלול ליפול, להיתקל בחפצים, או שאני פשוט נשכב על הרצפה ומנסה להתארגן.
3. בבקשה, עשו הבחנה בין "אני לא רוצה" לבין "אני לא יכול". שפה רצפטיבית ואקספרסיבית קשות להבנה עבורי. לא שאני לא מקשיב להוראות, אלא שאני לא יכול להבין אותך. כשאתה קורא לי מקצה החדר, זה לא שאני לא שומע, אבל מה שאני שומע זה בליל של קולות וצלילים. במקום זה בוא ודבר אלי באופן ישיר ובמילים פשוטות. "דני, שים את הספר על השולחן", "זמן לארוחת בוקר". משפטים אלו אומרים לי מה אתה רוצה שאני אעשה, וגם מה הולך לקרות בהמשך. ועכשיו קל לי לבצע את ההוראות.
4. אני חושב בצורה קונקרטית ואני מפרש כל מה שנאמר לי בצורה מילולית, לכן אל תשתמש בדימויים ובמטאפורות. משחקי מילים וכפל משמעות או סרקאזם אינם מובנים לי כלל.
5. היה סבלני עם אוצר המילים המצומצם שלי. קשה לי להגיד לך מה אני צריך כשאני לא מכיר את כל המילים שמתארות את הרגשות שלי. אני עשוי להיות רעב, מתוסכל או מפוחד, אבל כרגע המילים האלו הנן מעבר ליכולת הביטוי שלי. היה קשוב לשפת-הגוף שלי. התכנסות לתוך עצמי, כעס או סימנים אחרים המעידים שמשהו לא בסדר… ויש לכך צד נוסף, יתכן ואני נשמע לך כמו פרופסור קטן פולט מילים גבוהות הרבה מעבר לרמה שלי. אלו הם מסרים שקלטתי מהעולם סביבי, כדי לפצות על החסך השפתי שלי, וזאת בגלל שאני יודע שאני אמור להגיב כשאנשים מדברים אלי. המקור לדיבור שלי יכול להיות מתוך ספר או דיבור של אנשים אחרים. תופעה זאת נקראת אקולליה. אני לא בהכרח מבין את ההקשר של הדברים או המושגים שבהם אני משתמש. אני יודע שבצורה כזאת, אנשים סביבי יפסיקו להטריד אותי כשאשיב להם.
6. בגלל שהשפה קשה לי מאוד, אני נוטה להיות מאוד ויזואלי. הראה לי איך לעשות משהו, במקום לומר לי מה לעשות. ובבקשה, היה מוכן להראות לי זאת מספר פעמים. חזרתיות מרובה עוזרת לי מאוד בלמידה. מערכת עוזרת לי להתארגן במשך היום. היא משחררת את הלחץ שעלי לזכור מה בא אחר מה. מערכת עוזרת לי לעבור בצורה חלקה מפעילות לפעילות. עוזרת לי בארגון הזמן ובעמידה בציפיות שלך ממני.
7. התרכז והתמקד בדברים שאני יכול לעשות ולא בדברים שאיני יכול לבצע. כמו כל אדם, אני לא יכול ללמוד בסביבה שגורמת לי להרגיש שאני לא שווה או פגום. אני חושש לנסות משהו חדש כי אני כמעט בטוח שהתגובה תמיד תהיה ביקורתית ואפילו היא ביקורת בונה, היא הופכת לדבר שאני מעדיף להימנע ממנו. הסתכל על הנקודות החזקות שלי ומצא אותן. יש כמעט תמיד יותר מדרך אחת לבצע משימה.
8. עזור לי באינטראקציה חברתית. יתכן וזה נראה שאני לא רוצה לשחק עם ילדים אחרים בחצר, אבל לפעמים אני פשוט לא יודע כיצד להתחיל בשיחה, או איך להשתתף במשחק. אם תוכל לעודד ילדים אחרים להזמין אותי להצטרף אליהם, אשמח להצטרף.
9. נסה לזהות מה גורם לי להתפרק. זה הרבה יותר מפחיד אותי מאשר אותך. זה קורה כי חוש אחד או יותר מוצפים. אם אתה יכול לזהות את הגורם, זה יכול למנוע את ההתפרצות.
10. אם אתה בן משפחה, אנא אהוב אותי ללא תנאים מוקדמים. עזוב מחשבות כמו "אם הוא היה…." או " למה היא לא יכולה?" אתה לא הגשמת את כל הציפיות של ההורים שלך, ואתה לא היית רוצה שיזכירו לך את זה כל הזמן. אני לא בחרתי להיות אוטיסט. זכור שזה קורה לי ולא לך. בלא התמיכה שלך, הסיכוי שלי להצלחה ולעצמאות בהמשך הם קלושים. עם העזרה שלך וההדרכה שלך, האפשרויות הנן הרבה יותר נרחבות ממה שאתה חושב. אני מבטיח לך שאני שווה את המאמץ. והכול מתבטא בשלוש מילים: סבלנות, סבלנות, סבלנות. עבוד על ההסתכלות שלך באוטיזם כיכולת שונה ולא כחוסר יכולת. היה חבר שלי ובוא יחד נראה לאן נוכל להגיע. אני, קרוב לוודאי לא אהיה מייקל ג'ורדן , אבל אולי אהיה כמו איינשטיין, או מוצארט או ואן גוך. אני חושב שגם להם היה אוטיזם.

 

[יוסייוסייוס]

בתור אמא בסיטואציה דומה.
הייתי עושה הכל בכדי להשאיר אותו במסגרת רגילה, הכל.
אם יש לו מדריך/חונך שמסביר לו את הסיטואציות הוא בעז"ה ילמד
מה שיהיה לו הרבה יותר קשה בכיתת תקשורת שרב הילדים במקום פחות גבוה על הרצף.

ולך באופן אישי, השלב לאחר האבחון קשה מאד - וזה לגמרי נורמלי...
מוזמנת לדבר בפרטי אם את רוצה

בתור הורה לילד.
לפעמים הקושי הוא של ההורים, לקבל שהילד הוא 'מיוחד'.
מה סייע יוכל לתת ?
למנוע שלא יציקו לו...
הרי אם הילד אובחן קיים קושי משמעותי 'שעוצר' את הילד.
למחנך בתלמוד תורה אין כלל סבלנות ידע זמן להשקיע בילד בכלל.
אדם מוצלח יהיה כבר מלמד ולא רק סייע.
גם כל צורת הלימוד לילד על הרצף הוא שונה.
לא סתם המדינה נותנת משאבים כל כך עוצמתיים לילדי התקשורת, הם באמת צריכים את זה...

בקיצור:
השאלה היא האם סייע זאת טובת הילד או טובת ההורים ???