שו"ת על שוט

[יעל ברג]

באחד האשכולות האחרונים התחלנו לדון איך אני יכולה להכריח את עצמי לעבוד כשיש כ"כ הרבה עניינים בוערים מסביב.

מצד שני יש את הוורקהוליקים (כמוני) שצריכים ללמוד איך להפסיק לעבוד.
למי שיש תובנות, לכאן או לכאן, נשמח לקרוא.

 

[נוי]

בעבודת כתיבה?
אחד הדברים המכריחים לשבת לעבוד הוא אותו רעיון מופלא שקפץ לראש בליל שבת. (תמיד, אבל תמיד כל הרעיונות המדהימים נולדים בזמנים שקשה לממש אותם) ואז לא משנה מתי הדד ליין, האצבעות מקפצות ומרתתות ולא תהיה להן מנוחה עד שהרעיון יעלה על המקלדת ויונצח על המסך.
דוגמית: השנה החלטתי בבין הזמנים שאני לא כותבת. די לי בפרויקטים אחרים וגם רציתי להיות אימא-נטו. עשיתי לעצמי דדליין רצחני עד תשעה באב והגשתי חמרים למערכות בזריזות מעוררת השתאות.
באמצע בין הזמנים קיבלתי תזכורת לסיפור מוזמן. הדד ליין? י' באלול. יש זמן... אבל הגלגלים במוח מתחילים להסתובב. גיליגיליגיליגיליגילי. ליל שבת נפל לי הרעיון. מוצאי שבת הגרעין נבט והעלה עלעלים. זהו.
הסיפור כבר כתוב, מה חשבתם?
כשמדובר באומנות- השוט הוא הרגש המתפרץ ודורש להביע, בלי התחשבות בכל העניינים הבוערים מסביב.

 

[יעל ברג]

לטפס על האוורסט

בעבודת כתיבה?
אחד הדברים המכריחים לשבת לעבוד הוא אותו רעיון מופלא שקפץ לראש בליל שבת. (תמיד, אבל תמיד כל הרעיונות המדהימים נולדים בזמנים שקשה לממש אותם) ואז לא משנה מתי הדד ליין, האצבעות מקפצות ומרתתות ולא תהיה להן מנוחה עד שהרעיון יעלה על המקלדת ויונצח על המסך.
דוגמית: השנה החלטתי בבין הזמנים שאני לא כותבת. די לי בפרויקטים אחרים וגם רציתי להיות אימא-נטו. עשיתי לעצמי דדליין רצחני עד תשעה באב והגשתי חמרים למערכות בזריזות מעוררת השתאות.
באמצע בין הזמנים קיבלתי תזכורת לסיפור מוזמן. הדד ליין? י' באלול. יש זמן... אבל הגלגלים במוח מתחילים להסתובב. גיליגיליגיליגיליגילי. ליל שבת נפל לי הרעיון. מוצאי שבת הגרעין נבט והעלה עלעלים. זהו.
הסיפור כבר כתוב, מה חשבתם?
כשמדובר באומנות- השוט הוא הרגש המתפרץ ודורש להביע, בלי התחשבות בכל העניינים הבוערים מסביב.

שוט יפה מאד שהרבה אנשים היו מאחלים לעצמם.
אבל הוא נפוץ רק אצל יחידי סגולה. השוט הרגיל נראה לי הוא הכסף.
(אני יודעת שלא יפה להגיד זאת אבל בכ"ז, בהשפעת החום אני לוקה בכנות יתר).
כשמישהו הוא עצמאי הרבה פעמים הוא מרגיש שזמן זה כסף. כביכול:איך אני יכולה עכשיו לשבת עם ילדי ב"בטלה" כשאם אעשה כעת עוד כתבה / אצלם עוד אנשים בסטודיו שלי / אקח עוד עבודת גרפיקה (וכו' וכו' כל אחת לפי עניינה-) אני יכולה להרוויח סכום שיגרום לפקיד בבנק קורת רוח רבה? מי אני שאמנע ממנו את קורת הרוח הזו?

אני חושבת שהחיזוק הנצרך פה הוא סידור מחודש של סולם הערכים והפנמתו.
כי ברור שיותר חשוב לילדים אמא פנויה מאשר סרפן טיפ-טיפה יותר יקר
אבל איפשהו יותר קל לטפס על האוורסט (מרגישים שעושים דבר גדול ונאצל) מאשר ללכת עם הילדים לגינה (חם כל-כך! ויש שם כל הזמן את אותן נשים שמדברות כל הזמן על אותם נושאים!)

אז מהו השוט האידיאלי? אין לי מושג
(השוט של נוי הוא בהחלט אידיאלי אבל הוא לא בא בהזמנה)

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

השאלה היא, את מה את המגדירה בתור עבודה?
האם את העבודה שהיא עיקר הפרנסה, או עבודות מהצד, שגם מכניסות כסף, אבל עדיין הן שניות במעלה?

 

[יעל ברג]

השאלה היא, את מה את המגדירה בתור עבודה?
האם את העבודה שהיא עיקר הפרנסה, או עבודות מהצד, שגם מכניסות כסף, אבל עדיין הן שניות במעלה?

עבודות מהצד הן כמובן גם עבודה. לפעמים יותר מתישה...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

עבודות מהצד הן כמובן גם עבודה. לפעמים יותר מתישה...

ברור, אני כותב או כעבודה מהצד, או כתחביב / התנדבות.
לאחרונה נתקלתי בבעיה מהסוג שאת מתארת, בעיקר בגלל שסדר היום שלי השתבש בעקבות השכרת ביתי לתקופת בין הזמנים.
הפתרון שלי, שהוא פתרון חלקי בלבד, הוא לקבוע זמנים מוגדרים מראש, שבהם מתרכזים רק בכתיבה. אני למשל מנצל את שעות הנסיעה אל העבודה בשביל לכתוב, ביום חמישי בלילה, אני יושב כמה שעות וכותב, אבל בגלל שאני מנהל במקביל מספר תחביבים, המרווחים האלה הולכים ונעשים צרים. תמיד מתנהל בתוכי וויכוח האם לצייר או לנגן, לכתוב או לעצב? וכמה זה בא על חשבון היחס לאשתי ולילדים?
ואני עובד במשרה מלאה, ולומד בשיעור תורה בערב, בקיצור צפוף מאוד.