סיפור בהמשכים שופך מילים

[לוטם]

אם אתם לא יודעים מה זה, זה בסדר, גם אני לא...



אומרים שהדבר הכי נורא וקשה זה להיות אחות בכורה לשיירת בנים.

תסכימו או לא, אני לא מסכים.

הדבר הכי נורא זה להיות אח בכור לשיירת בנים.

למה?

רק כי כולם מצפים ממך להיות זה שמקשר, מגשר, עוזר, דוגמא אישית, מנחם, מקרצף, מחנך, ולא יודע מה עוד. תמשיכו לבד.

זה כשלעצמו נפלא, מדהים ומקסים, מה הבעיה להיות זה שכולם מסתכלים עליו בהערצה של אחים קטנים על אח בכור וגדול?

הבעיה הגדולה היא, שזה תפקיד של אחיות גדולות. לא של אחים!! במיוחד לא של אחים שמגיעים פעם בחודש לבית ובקושי מכירים את האחים הקטנים שלהם.

לא של אחים שלא ממש יודעים מה לעשות עם האחים המעצבנים שלהם. לא של אחים שבקושי זוכרים איך קוראים לאחים שלהם, בני כמה הם, באיזה ישיבה\שיעור\כיתה הם.

אולי בגלל שאני לא ממש מצליח בתפקיד הזה, של להיות אח בכור אחראי, מבין וכל העניינים האלה כל האחים שלי כל הזמן אומרים לי שאני טיפש.

טוב, מי מתייחס אליהם בכלל, בכל אופן אני בן תשע עשרה וחצי, בישיבה יש לי הרבה חברים, ואף אחד לא אומר לי שאני טיפש. אני יודע שאני חכם.

אז בבית אני טיפש. בישיבה לא.

לא נורא בכלל.

אה, ומצטער על הרמה של הכתיבה. כן, אני יודע שכותבים את זה או בהתחלה, בתור אזהרה מראש, או בסוף, בתור התנצלות, לי זה נפל באמצע, לא נורא.

אז בטח אתם לא מבינים מה נפלתי עליכם. אני אסביר. לא יודע אם בקצרה, אתם תחליטו מה זה היה.

אומרים שאם מדברים הרבה, זה מראה על טיפשות. אז סיכמנו שאני טיפש. חצי טיפש, יותר נכון. החלטתי לשבור את הטיפשות שלי, אני אשתוק. אבל זה קשה, אתם יודעים, יש כאלה שהמילים ממלאות להם את כל הגוף עם שהם מתפוצצים. מה שקורה אז זה שכל המילים יוצאות להם בלי שליטה. זה לא נחמד. מניסיון, החלטתי לשפוך את כל המילים לכאן. מקווה ששרדתם אותי עד עכשיו.

לא יודע אם יהיה המשך. נראה עד כמה אני אשרוד בשתיקה שלי.

נ.ב. קוראים לי שמשון

נ.ב.ב. אבל זה רק שם חיבה במקום שמעון.

 

[שמואל י]

אח של אלי ומורדי?

 

[לוטם]

אח של אלי ומורדי?

אני מעבירה את התשובה הלאה...

 

[לוטם]

שאלו אותי אם אני אח של מורדי ואלי, אז לא, אני לא אח שלהם.

נכון, הרבה שואלים אותי את זה, אז לא.

הנה, כולם שומעים עכשיו, כלומר, קוראים. אני לא אח שלהם. אפילו שאני דומה להם, קצת.

רק שתבינו, אלי הוא הבכור. וגם אני. מה זה אומר? שאנחנו לא אחים.

טוב, אתם לא מכירים אותי. אתם לא אמורים לדעת, אולי בעצם כתבתי את זה כבר, לא זוכר. לא נורא. אני בנדוד שלהם. לומד עם אלי בישיבה.

דווקא בחור נחמד. אני מדבר על אלי.

אבל לא הוא העניין עכשיו, לא יודע מה איתכם, אצלי יורד גשם, זלעפות, לא יודע מה איתכם, אני אוהב לצאת עם חולצה קצרה, ולרוץ. בגשם. זה מוציא המון אנרגיות, אני יכול גם ככה לצעוק ולדבר עם האוויר, הגשם, המכוניות, החתולים, עם כל מי שאני רואה, ואף אחד לא באמת שומע. או מבין. או צוחק עליי.

רק שזה לא יוצא לי הרבה. בישיבה לומדים. לא יוצאים לרוץ. פעם מישהו אמר לי את זה, לא משנה מי. רק אני יכול לרמוז שהתואר שלו הוא: "משגיח".

אתם לא מכירים אותו, אני מקווה, כלומר, לא אכפת לי אם אתם מכירים או לא. אני הייתי מעדיף משגיח אחר. אבא שלי אומר שכל בחורי הישיבות היו מעדיפים משגיחים אחרים, זה מעניין.

זה מעניין כי מה הסיכוי שכל בחורי הישיבות לא יהיו מרוצים מהמשגיחים שלהם? לדעתי אין הרבה סיכויים כאלה. אבל אם אבא שלי אמר, הוא יודע מה הוא אומר. מניסיון.

מודה ומתוודה היום הזה, שלמרות שאני יודע שהם צודקים, אני לא תמיד מקשיב לו, להם, להורים שלי. יש לי חבר, שמטיף לכולם שחייבים להקשיב להורים. כשאנחנו אומרים לו ש-'זה ברור! כיבוד הורים', הוא עונה שהוא לא מדבר על העניין הזה בכלל.

העניין הוא כזה: אם ההורים שלו יאמרו לו משהו, והוא לא יעשה אותו, הוא יתחרט על זה כל החיים שלו, כי ההורים תמיד צודקים.

תובנה מעניינת לבחור בגיל עשרים, כלומר, צעיר מידי בשביל להבין וליישם את זה.

שלא תחשבו, גם אני יודע את זה, אבל אני מעדיף, בחלק מהמקרים לפחות, לטעות בעצמי. אומרים שזה מחשל.

מי יודע?! אולי.

אומרים אם לא יועיל – לא יזיק.

אני אומר, אולי יועיל. אולי יזיק. אני בינתיים נושא בתוצאות. וזה לא כל כך גרוע. לפחות לדעתי.

 

[דולפין כחול]

@לוטם , יפה ממש!!
אני אוהבת את המבט הקומי הזה...
מחכה להמשך!!

הדבר הכי נורא זה להיות אח בכור לשיירת בנים.

מערערת!!!!

הדבר הכי גרוע זה להיות אחות בכורה לשרשרת אחיות.....

נראה אתכם מתחילים להפריד בין גריזלדה שהוציאה לשון לזלדה ושפרינצה שהעליבה אותה חזרה ואז מנסים לבדוק על מה המהומה ומי עשתה- משכה- קלפה- התישבה- קמה- אמרה- מלמלה ראשונה, וכולן צועקות ''מה את מתערבת'' והנה סיבה חדשה לוויכוח השלושת אלפים שבע מאות ארבעים ותשע היום...

 

[לוטם]

הסיבה היחידה שלא כתבתי משהו לאומה כבר כמה ימים, היא רק משום שאני פשוט עסוק. לא מפסיק לדבר, לספר. בזבזתי את מכסת המילים שלי על דיבורים, אין מקום למילים כתובות.

האמת, התווכחנו, כמה חברים, אם אומרים 'פטפט את עצמו לדעת' או 'דיבר את עצמו לדעת' או משהו אחר בכלל. הקבינט התפזר ללא הכרעה. לצער כולם, חוץ מאבנר הקרוי אבי שהסתובב בפנימייה יום שלם לאחר מכן כמו טווס.

למה טווס? כי מישהו הקשיב לו. נו, טוב. הקבינט לא פוזר רק כי אבי אמר. פשוט נמאס לנו מהוויכוח הזה, תגידו אתם, אחרי שלוש שעות של דיבורי סרק העומדים ברומו של עולם, לא הייתם מתייאשים?!

אני כן, וגם החברים שלי, מסתבר.

לעניינו, מה שאני בא לומר כאן בעצם, הוא העובדה הבאה, הסכיתו ושמעו, כי אני, לא יכול לעשות את זה בהצלחה מרובה.

תמיד אומרים שאני מוכשר, לא ידעתי עד כמה
עד אתמול.

רק כדי לשמור על כבודם של המדוברים, אני לא אפרט, רק אציין שמדובר בחמישה בחורים, בשלוש כריות, ובשעה אחת וחצי אחר חצות. התוצאה של השילוב המעניין הזה היה גלגול מארבע מדרגות, אבל זה - בקטנה.

ממש בקטנה.

מישהו עדכן אותי שיורד לי דם, לא התייחסתי, עוד אחד פער מולי עיניים בבהלה. אני שונא שפוערים עליי עיניים, אולי יש לי טראומה מגיל חמש, איזה עכבר אחד שפגשתי ברחוב בהה בי עם עיניים ענקיות.

אולי זה השורש.

נחזור לנושא הדם ועיניו הפעורות של חברי.

החלטתי לבדוק על מה יצא ההלם, הלכתי למראה השבורה שמישהו אי פעם הדביק על אחד הקירות.

מראה מעניין, מה אומר לכם. חצי מתנוך האוזן שלי נחתך. מחזה מפעים, יעידו כל חבריי הפוחזים אוחזי הכריות.

זהו. עכשיו אני בישיבה, חבוש אוזנית.

אחרי קופת חולים, אחרי טרם, אחרי הדבקה, חבישה, ביקור בית.

מאחל החלמה מהירה לאוזן שלי.

אגב, תודו שמזלי שלא קרה כלום לפה שלי. תודה לה' (:

 

[סבתא חביבה]

@לוטם , יפה ממש!!
אני אוהבת את המבט הקומי הזה...
מחכה להמשך!!




מערערת!!!!

הדבר הכי גרוע זה להיות אחות בכורה לשרשרת אחיות.....

נראה אתכם מתחילים להפריד בין גריזלדה שהוציאה לשון לזלדה ושפרינצה שהעליבה אותה חזרה ואז מנסים לבדוק על מה המהומה ומי עשתה- משכה- קלפה- התישבה- קמה- אמרה- מלמלה ראשונה, וכולן צועקות ''מה את מתערבת'' והנה סיבה חדשה לוויכוח השלושת אלפים שבע מאות ארבעים ותשע היום...

ולהיות אמא לשיירת בנות...
אין מילים!
דמיינו לבד

 

[סבתא חביבה]

הסיבה היחידה שלא כתבתי משהו לאומה כבר כמה ימים, היא רק משום שאני פשוט עסוק. לא מפסיק לדבר, לספר. בזבזתי את מכסת המילים שלי על דיבורים, אין מקום למילים כתובות.

האמת, התווכחנו, כמה חברים, אם אומרים 'פטפט את עצמו לדעת' או 'דיבר את עצמו לדעת' או משהו אחר בכלל. הקבינט התפזר ללא הכרעה. לצער כולם, חוץ מאבנר הקרוי אבי שהסתובב בפנימייה יום שלם לאחר מכן כמו טווס.

למה טווס? כי מישהו הקשיב לו. נו, טוב. הקבינט לא פוזר רק כי אבי אמר. פשוט נמאס לנו מהוויכוח הזה, תגידו אתם, אחרי שלוש שעות של דיבורי סרק העומדים ברומו של עולם, לא הייתם מתייאשים?!

אני כן, וגם החברים שלי, מסתבר.

לעניינו, מה שאני בא לומר כאן בעצם, הוא העובדה הבאה, הסכיתו ושמעו, כי אני, לא יכול לעשות את זה בהצלחה מרובה.

תמיד אומרים שאני מוכשר, לא ידעתי עד כמה
עד אתמול.

רק כדי לשמור על כבודם של המדוברים, אני לא אפרט, רק אציין שמדובר בחמישה בחורים, בשלוש כריות, ובשעה אחת וחצי אחר חצות. התוצאה של השילוב המעניין הזה היה גלגול מארבע מדרגות, אבל זה - בקטנה.

ממש בקטנה.

מישהו עדכן אותי שיורד לי דם, לא התייחסתי, עוד אחד פער מולי עיניים בבהלה. אני שונא שפוערים עליי עיניים, אולי יש לי טראומה מגיל חמש, איזה עכבר אחד שפגשתי ברחוב בהה בי עם עיניים ענקיות.

אולי זה השורש.

נחזור לנושא הדם ועיניו הפעורות של חברי.

החלטתי לבדוק על מה יצא ההלם, הלכתי למראה השבורה שמישהו אי פעם הדביק על אחד הקירות.

מראה מעניין, מה אומר לכם. חצי מתנוך האוזן שלי נחתך. מחזה מפעים, יעידו כל חבריי הפוחזים אוחזי הכריות.

זהו. עכשיו אני בישיבה, חבוש אוזנית.

אחרי קופת חולים, אחרי טרם, אחרי הדבקה, חבישה, ביקור בית.

מאחל החלמה מהירה לאוזן שלי.

אגב, תודו שמזלי שלא קרה כלום לפה שלי. תודה לה' (:

איזו פטפטת !!
וואו!!!!
אסוציאטיבי, זורם, כיף לקרוא!
אתה יכול להיות ח.כ. היום הגעתי למסקנה שזו דרישת התפקיד היחידה הנדרשת מפוליטיקאי, היכולת לדבר. לא משנה מה.
איך אומרים פטפטת בשורש כ.ת.ב.?

 

[דולפין כחול]

ולהיות אמא לשיירת בנות...
אין מילים!
דמיינו לבד

מסכימה,
כתבתי את זה על משקל האח הבכור וגם מנסיון
בתור אמא גם צריך לקבל את התסכולים של כולם, כולל הבכורה שמתוסכלת על המתוסכלות שמתוסכלות מתוסכלת על מתוסכלת....

 

[לוטם]

ישבנו בשבת, כמה חברים. דיברנו, כמובן. אם אני שם, חייבים לדבר. זאת אומרת, אני מדבר. הם מקשיבים, משחילים כמה מילים עד משפט מידי פעם.

אבל הפעם, התעליתי על עצמי, נתתי לאחרים לדבר גם יותר ממשפט אחד. אולי בגלל העובדה שאטלן החליט לשפוך את הלב שלו על שמחת תורה האחרון.

שתדעו, כשאחרים שופכים את הלב, אני לא מתרגש. כאילו, שיהיה להם בהנאה, אני משתדל להיות בשקט, אבל לא מבטיח להקשיב.

תכלס, אמרו לי שכל מה שאני אומר, זה האמא של 'לשפוך את הלב'. גם זה לא מעניין אותי.

בקיצור, אטלן שפך את הלב, ואני השתדלתי מאוד לא להפריע לו. תגידו אם הצלחתי.

זה הלך ככה:

אטלן: היו לנו שלושים ושלוש מטחים בעיר. רק בשבת! את-

לוי: וואו! זה ממש הר-

אני: שלושים ושלוש? אין מצב. היו לכם הרבה פחות. שמעתי - לא זוכר את מי - אומר. לא היו לכם בעיר בכלל הרבה. בקושי ספגתם משהו.

אטלן: בוא, תתווכח איתי, אני אומר לך! דיברתי עם האחראי של פיקוד העורף אצלנו, הוא אמר שהיו אלינו 600 שיגורים.

אני: שש מאות?? בדיוק? כי לפני כמה שניות אמרת שלושים ושלוש. תהיה סגור על עצמך, תתאם בין המוח לפה שלך גרסאות, שלא יהיו לך פשלות. מולי זה לא נורא, אבל מול אחרים...

אטלן: גאון, כבודו. כל אזעקה יכולה להיות מטח. של כמה טילים. ואני מתואם עם עצמי מצוין.

אני: פ'סדר.
בכל אופן, אתה מדומיין ממש. אבל ממש. מתחילת המלחמה עד עכשיו הם זרקו ששת אלפים טילים, אתה אומר שרק ביום הראשון היו לכם שש מאות טילים. בוא, צדיק. אל תגזים. לנו היתה אזעקה אחת עם שבע מאות שבעים ושלוש טילים, תהיה רציני.

אטלן: יאוווו, אח שלי, תן לי להיות קצת מסכן!

זהו. ככה זה נגמר. לא שרדנו, אני ולוי. הבנו אותו.

 

[R.E.Y]

וואו קראתי עכשיו את כל הפרקים,
זה פשוט גדול!
כתיבה ממכרת ; )
מקווה שיש המשך ארוך

 

[מלכי פריד]

גם אני קראתי עכשיו את כל הפרקים ובאמת וואו!

 

[לוטם]

וואו קראתי עכשיו את כל הפרקים,
זה פשוט גדול!
כתיבה ממכרת ; )

גם אני קראתי עכשיו את כל הפרקים ובאמת וואו!

תודה לכן (:
כיף לשמוע...

מקווה שיש המשך ארוך

בואו נראה כמה הוא ידבר... או יכתוב

 

[לוטם]

בשבת היה נחמד. מה זה נחמד, צריכים הגדרה? היה סביר. עבר בשלום. זה העיקר.

למה שלא יעבור בשלום. שאלה טובה. לא יודע מה התשובה על השאלה הזו. אולי לכל אחד יש את הפחד הזה שמא הוא יעשה טעות ויעוף כמו טיל הביתה.

אין לי בעיה להגיע הביתה. בעיקרון. אבל לא באמצע הזמן. לא אם אין שבת חופשה. יהיה מי שיגיד שחברים הם כמו חמצן בשבילי.
תכלס, יש סיכוי שמי שיגיד את זה צודק. כי אם לא הם, עם מי הייתי מדבר, צוחק, רב, כועס, צועק, מספר...?!

אחים שלי אפילו לא טורחים להקשיב לי, וגם אם כן, הם עושים את זה רק כדי לעשות לי טובה. אז אני לא צריך טובות. לא מהם.

היה לי הרהור היום, אבל לא היה לי מול מי להרצות אותו, לא כי לא היו סביבי בני אדם, האמת, גם אם אין בני אדם אני מדבר עם חיות, או צומחים, או דוממים. בקיצור. היו סביבי בני אדם. אבל לא היה נעים לומר להם את זה כי ההוא שבגללו עלתה לי המחשבה הזו לראש השתדל בכל מאודו להיצמד אליי.

שאני בחור מעניין, אמרתי כבר, אני מקווה. כי זו הסיבה שהבחור ההוא נצמד אליי. אני בחור מעניין.

אז ככה הלך ההרהור שלי. אנחנו ישיבה של שפיצים. מהחמישייה הפותחת של הישיבות בכל העולם כולו (מותר לכם לפקפק בזה). בכל אופן, הייתי מצפה שבישיבה שפיצית, יהיו בחורים שפיצים. נכון?! גם אתם הייתם מצפים לזה.

אממה, יש כאן כמה שהם לא ממש יכולים לענות על ההגדרה של 'שפיץ' זאת אומרת, שפיץ לשעבר אולי כן.

כנראה זה מהסיבה שכל שפיץ יכול להישבר או להתעקם. אבל תודו, אף פעם לא זורקים את העפרונות האלה, תמיד קונים חדש ושומרים את הישן ל-עד-דלא-ידע.

אולי זה ככה גם כאן, לכו תדעו.

אולי גם עליי מישהו יחשוב אי פעם שאני אחד מהשבורים-עקומים האלה. אולי כבר חושבים עליי את זה, למרות שאני חושב שאין הרבה סיכויים כאלה.

אני שפיץ מחודד.

 

[לוטם]

יש כאלה שכשמחמיאים להם הם מסמיקים, יש את אלה שדוחים את המחמאה, ויש את אלה שאומרים: "ברור! מה, רק עכשיו שמת לב לזה?!"

אני מהסוג השלישי.

יהיו שיגידו שזו התנשאות, גאווה. אני לא חושב ככה. הרי רק לפני שניה מישהו אחר אמר את זה, אז לי אסור לומר את זה על עצמי?!

תמוה קצת.

אומרים שאני מוזר, שאני פזיז, שעדיף שאני אשתוק. שלא אזוז. שלא אעשה כלום.

לא יודע מה רוצים ממני, באמת. אם היה לבנדוד שלכם בר מצווה, והכובע שלו היה הפוך, לא הייתם רצים לסדר אותו?! אפילו שזה שניה לפני הכניסה שלו? או דווקא בגלל זה...?

התעצבנו עליי שעשיתי בושות. לא חשוב שבסוף הכובע לא היה הפוך. אבל אני חושב שהייתי חייב לעשות את מה שעשיתי. לא משנה שבדרך הפלתי כמה חברים של חתן הבר מצווה ושהצלם נדחף על המלצר.

באמת לא משנה.

אחר כך הלכתי למלצר, להתנצל, אתם יודעים, חייב.

דיברנו כמה דקות, גילינו שאח שלו למד איתי בכיתה בתלמוד תורה, הוא עצמו למד כמה כיתות מעלינו. בסופה של שיחה הצלחתי לגרור אותו לריקודים.

סתם שתדעו, ועכשיו אני רציני לגמרי, לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל מלצרים ומלצריות באירועים, רק מחכים שמישהו יבוא ויקרא להם, למעגלים. הם ממש נהנים לרקוד.

מנסיון מר.

מר, אפילו שהם יודעים לרקוד, מקפיצים את כולם, הבעיה שהם שוכחים שהם הגיעו לאולם על תקן מלצרים ולא רקדנים. אחר כך אנשים באים בעצבים למי שגרר את המלצרים למעגל (שזה בדרך כלל אני) ומאשימים אותו בכך שהמנות לא יצאו בזמן.

ובסוד אני אגיד לכם, שדווקא אלו שבאים להתעצבן (שוב, עליי, בדרך כלל) הם אלו שהייתי מייעץ להם מכל הלב לעשות דיאטה.

באמת.

 

[R.E.Y]

חזק
כל משפט פה מקבל נופך בשורות הבאות, זה כל כך חמוד

 

[לוטם]

חזק
כל משפט פה מקבל נופך בשורות הבאות, זה כל כך חמוד

תודה

 

[אליש:)]

יש כאלה שכשמחמיאים להם הם מסמיקים, יש את אלה שדוחים את המחמאה, ויש את אלה שאומרים: "ברור! מה, רק עכשיו שמת לב לזה?!"

אני מהסוג השלישי.

יהיו שיגידו שזו התנשאות, גאווה. אני לא חושב ככה. הרי רק לפני שניה מישהו אחר אמר את זה, אז לי אסור לומר את זה על עצמי?!

תמוה קצת.

אומרים שאני מוזר, שאני פזיז, שעדיף שאני אשתוק. שלא אזוז. שלא אעשה כלום.

לא יודע מה רוצים ממני, באמת. אם היה לבנדוד שלכם בר מצווה, והכובע שלו היה הפוך, לא הייתם רצים לסדר אותו?! אפילו שזה שניה לפני הכניסה שלו? או דווקא בגלל זה...?

התעצבנו עליי שעשיתי בושות. לא חשוב שבסוף הכובע לא היה הפוך. אבל אני חושב שהייתי חייב לעשות את מה שעשיתי. לא משנה שבדרך הפלתי כמה חברים של חתן הבר מצווה ושהצלם נדחף על המלצר.

באמת לא משנה.

אחר כך הלכתי למלצר, להתנצל, אתם יודעים, חייב.

דיברנו כמה דקות, גילינו שאח שלו למד איתי בכיתה בתלמוד תורה, הוא עצמו למד כמה כיתות מעלינו. בסופה של שיחה הצלחתי לגרור אותו לריקודים.

סתם שתדעו, ועכשיו אני רציני לגמרי, לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל מלצרים ומלצריות באירועים, רק מחכים שמישהו יבוא ויקרא להם, למעגלים. הם ממש נהנים לרקוד.

מנסיון מר.

מר, אפילו שהם יודעים לרקוד, מקפיצים את כולם, הבעיה שהם שוכחים שהם הגיעו לאולם על תקן מלצרים ולא רקדנים. אחר כך אנשים באים בעצבים למי שגרר את המלצרים למעגל (שזה בדרך כלל אני) ומאשימים אותו בכך שהמנות לא יצאו בזמן.

ובסוד אני אגיד לכם, שדווקא אלו שבאים להתעצבן (שוב, עליי, בדרך כלל) הם אלו שהייתי מייעץ להם מכל הלב לעשות דיאטה.

באמת.

תקשיבי
זה הומוריסטי
לא יכלתי להפסיק לקרוא!
מרגע לרגע זה נהיה משובח יותר
יפה מאוד!

 

[לוטם]

תקשיבי
זה הומוריסטי
לא יכלתי להפסיק לקרוא!
מרגע לרגע זה נהיה משובח יותר
יפה מאוד!

תודה!
כיף לשמוע

 

[לוטם]

בא לי שקט.

שקט גמור. דממה.

להיות לבד.

לא, לא השתגעתי. והתבודדות של שעה-שעתיים-שלוש-עשר, לא יעזרו לי, אם זה מה שאתם רוצים להציע לי עכשיו. כן, אני עושה התבודדות מידי פעם. אבל לא זה מה שני צריך עכשיו.

נמאס לי. מכולם. מכל האנשים שבעולם. מכל הרעש. נמאס.

אני צריך עכשיו מינימום שבוע של לבד. בלי אף אחד. לא חברים, לא משפחה, לא טלפון, לא כלום.

ועכשיו תתפלאו מה קרה, הרי בדרך כלל אני זה שמדבר, ועושה רעש, ומשגע את האחרים, וגורם להם להזדקק למנות שקט מוגברות. הגיוני שאם אני אשתוק קצת, יהיה יותר שקט בעולם.

טוב, לא ממש בעולם. אני לא עד כדי כך גאוותן לחשוב שכל העולם מושפע מכמה אני מדבר, אבל בסביבתי לפחות, יהיה יותר שקט.

האמת, חשבתי גם אני את זה, שטוב יהיה אם אני אהיה בשקט. תאמינו לי שניסיתי את זה. לא הלך.

דווקא כשאני בשקט אני שומע יותר. בהתחלה זה כיף. אחר כך זה נחמד. בשלב מאוחר יותר זה נמאס.

החלטתי לחפש איזו דירה לשבוע-שבועיים. במקום הכי מרוחק ולא מוכר שיש בארץ. אני לא רוצה איתי עכשיו אף יצור.

חבר הציע לי לנסוע לבית קברות לכמה ימים, 'שם בטוח יהיה לך שקט', כך הוא אמר. הדגשתי לו את המילה יצור. ולא משנה לי אם אותו יצור חי, או מת.