וואו.מי אמר שלא יודעים?
באמת עזבי אסור מותר, אבל זו בורות לכתוב ללא בדיקה וחקירה.
באמת על כל מה שכתבת - את מכירה מקרוב? ואחרי בדיקה וחקירה?
וואו.מי אמר שלא יודעים?
באמת עזבי אסור מותר, אבל זו בורות לכתוב ללא בדיקה וחקירה.
אכן. כל מה שאני כותבת, נוגע לי בדרך זו או אחרת או שאני מכירה את הדמות אותה אני מנסה לגלם אישית. כך שאפילו חקירה לא הייתה נצרכת לי עד היום.וואו.
באמת על כל מה שכתבת - את מכירה מקרוב? ואחרי בדיקה וחקירה?
שוב: וואו.אכן. כל מה שאני כותבת, נוגע לי בדרך זו או אחרת או שאני מכירה את הדמות אותה אני מנסה לגלם אישית. כך שאפילו חקירה לא הייתה נצרכת לי.
הסופרים הם לא אלו שצריכים למצוא את הקו המשותף, מי שרוצה לכתוב על הנושא או כל נושא בצורה מעמיקה חייב ללמוד את השטח.אני חושב שאפשר ללמוד מה עובר עליהם.
אבל אני באמת שואל מה אנחנו תורמים לסערה הזו? האם ולאן אנחנו מנתבים אותה.
זה גדול מאוד. אפילו יותר מכל הטאבויים השבורים דלעיל. נראה לי. אני בטוח שבפועל יש דעות מקוטב לקוטב. ובשביל לכתוב על זה יבואו עוד מגוןן דעות. אם בכלל.
אבל אני בטוח, שזה יכתב. ולאט לאט ימצא איזשהו קו.
ואף פעם אף פעם לא רצית לכתוב על משהו אחר ורחוק?אכן. כל מה שאני כותבת, נוגע לי בדרך זו או אחרת או שאני מכירה את הדמות אותה אני מנסה לגלם אישית. כך שאפילו חקירה לא הייתה נצרכת לי עד היום.
לאואף פעם אף פעם לא רצית לכתוב על משהו אחר ורחוק?
בשביל לתאר דמויות היטב, ולהיכנס אליהן לא חייבים היכרות אישית ממש. מספיק להיות מפותחים רגשית היטב, להיות בשלים להכיל מורכבויות, להית מודעים לרגשות, להיות קרובים לעצמנו. בכל חוויה שעוברת על בני אדם, יש מכנה משותף העובר בחוויות אחרות על אנשים אחרים.אכן. כל מה שאני כותבת, נוגע לי בדרך זו או אחרת או שאני מכירה את הדמות אותה אני מנסה לגלם אישית. כך שאפילו חקירה לא הייתה נצרכת לי עד היום.
לא כ"כ הבנתי. הנפילה שלך היא כניסה לדמות בצורה מושלמת? אם כך, לא על כך התכוונתי להעיר, וייתכן שלא הובנתי.האמת ש @כנפיים העירה לי על זה לא מעט, וכל פעם מחדש אני נופלת לזה שוב פעם.
וזה, כניסה לגוף ראשון בצורה מושלמת.
היא קמה בבוקר, מוקדם, כולם ישנים עדיין, היא יורדת מהמיטה והולכת לספר לאמא שהיא קמה.
מוכנה ורוצה להתלבש וללכת לגן.
אתמול, חברה שלה מהההסעה הבטיחה לה מדבקה, והיא חייבת למהר, שלא להפסיד את הbus.
אבל אמא לא במטבח.
היא מחפשת אותה בכל הבית, ומוצאת אותה בוהה בהלם בפיסת דף בחדר שינה.
מושכת בחצאית שלה, מנסה לרכז את תשומת הלב אליה.
אפס.
אמא עמדה שם, קפואה ובוהה. לא רואה אותה. לא רואה שום דבר.
מאז לא ראתה את אבא.
היום היה לה מבחן קל מאוד בתורה, פרשת בראשית. אבל היא לא הצליחה בו. היא בטוחה.
זו הפרשה הראשונה שאי פעם למדה. וגם המבחן הראשון שלה.
היא מתהפכת במיטה. כועסת.
היא לא טיפשה, היא יודעת. כל הזמן אומרים לה כמה היא חכמה. אולי מדי חכמה. והיא בכוונה לא הצליחה במבחן. לא רוצה להצליח. בכלום.
היא מתיישבת בתנופה על המיטה, מעיפה את השמיכה לרצפה, ונעמדת על השטיח.
ניגשת ברגליים יחפות לחלון, מציצה החוצה. הרחוב היה ריק. וחשוך.
הוא, לא היה שם.
היא מחפשת שוב פעם, אולי בכל אופן הוא מגיע. ומתאכזבת. כמו בכל פעם.
היא נושמת חזק, מנסה להחזיק את הכעס בפנים, ללא הצלחה. היא זזה ימינה מהחלון, ונעמדת מול הקיר.
היא קופצת את אצבעות יד ימין לאגרוף, ומנחיתה על הקיר. חזק. החדר, עשוי עץ, התנועע מעט, אבל הרעש נבלע בשטיח, ואף אחות לא התעוררה. זה כאב. אז מה. לא אכפת לה. אם לאף אחד אחר לא אכפת שכואב לה, גם לה לא אכפת.
היא קופצת אגרוף שוב פעם, ומכה בקיר. הפעם חזק יותר. מקווה בסתר ליבה שאימה תשמע. ותקום. ושוב פעם הקיר התנועע, מרעיד ציור שמן של אחותה, הציור נע, מתעקם, ומתייצב על הקיר. עקום.
אבל איש לא שמע.
היא חזרה למיטתה, נשכבה וכיסתה את עצמה עד מעל ראשה בשמיכה. עוצמת עיניים חזק. לא בוכה. היא אף פעם לא בוכה. גם כשהילדות בכיתה אומרות לה שאבא שלה חילוני.
לא נכון, היא צועקת עליהם. אין לי אבא בכלל. גם אז, כמו בלילות, היא קופצת אגרופים ומתנפלת. אבל לא על הקיר. על הילדות.
הן בוכות וצועקות. תינוקות.
היא אף פעם לא בוכה. לא כשהמורה אומרת שאפשר ללמוד עם אבא למבחן בתורה, כי הוא קשה, ושל ילדות גדולות כבר.
ולא כשהמנהלת צועקת עליה, ומראה לה את השריטות של הבנות בפנים. ושואלת אותה עם נראה לה היא בגן חיות ולא בכיתה בית.
אבל היא מחייכת, יופי להם. שיפחדו ממנה. לא אכפת לה בכלל.
העיקר, שלא ידברו על אבא שלה בחיים שלהם. כי לה אין אבא.
ומה נראה למורה הזותי, אין לה אבא, אז היא לא תלמד למבחן הזה. ולא תענה שם על שום שאלה, או בעצם יותר טוב. היא תכתוב בו שטויות. ככה. שיכעסו כולם. גם היא כועסת.
על כולם. חוץ מעל אבא. כי אין לה אבא בכלל.
כולם כועסים עליה. גם אמא.
היום היא שאלה אותה למה היא לא למדה למבחן. ולמה היא כתבה שטויות. את ילדה חכמה מאוד שיכולה להצליח אם רק תרצה.
אבל מה אכפת לה. שיכעסו.
רק כשעצובים אכפת לה. וגם כשבוכים.
לא מכולם אכפת לה. מי שמכעיס אותה יכול לבכות. כמו הילדות בכיתה שלה.
אבל כשאמא בוכה, ועצובה, אז היא גם נהיית עצובה.
וגם כשאחים שלה בוכים שאין להם עם מי ללמוד. ונמאס להם ללמוד עם דודים כל הזמן.
אמא בוכה בשבתות בהם לא הולכים לבובי וזיידי. כשהיא מדליקה נרות ועושה קידוש. אצלם היא לא בוכה, בובי כועסת עליה כשהיא עצובה, ואומרת לה שיש לה ילדים שצריכים אמא שמחה.
פחח, בכלל לא עוזר לה שבובי לא מרשה לאמא לבכות, כי אז אמא עושה כאילו. לא שווה.
ואמא תמיד עצובה. אז גם היא תמיד עצובה.
חוץ מבלילות.
בלילות היא מחפשת וכועסת. לילה לילה היא פותחת את התריס ומסתכלת, אולי הוא חוזר, בודקת כל מבוגר בעל מראה יהודי ברחוב, אולי זה הוא. היא כבר לא זוכרת איך הוא נראה. רק מרגישה את היד שלו, ומריחה את הריח.
החלון רחוק מהרחוב, והיא לא יכולה להריח. אז היא מסתכלת על הידיים, מחפשת.
ולא מוצאת.
הייתי מצפה להרגיש את הספקות שנמצאים בבטן שלה, את המחשבות שמתרוצצות במוח הקטן שלה. אולי את ההבנה המחלחלת. מה קורה לה כשהיא מבינה שאבא חילוני. אולי היא כועסת על אבא שלא מגיע שנעלם, אולי היא כועסת עליו שהוא לא מאמין שהוא חילוני, אולי היא שמחה שהוא לא כאן. אולי ברמת העובדות לשמוע שיש ויכוח על זה שהוא נעלם ולא רואה אותה (בין אבא לאמא אולי בין אמא לעסקנים /קרובי משפחה). אפילו התחושה של הגעגוע שונה מאדם מת לאדם חי שאי אפשר לפגוש. אולי לדמיין מה יקרה אם הוא יחזור פתאום ויהיה אבא כמו כל האבות.
למה באמת אף אחד לא ממש מדבר איתה, מסביר לה מה קורה?
אולי בעצם עדיף שלא יבוא. יותר טוב ככה. היא לא צריכה אבא חילוני. בכלל.היא מחפשת שוב פעם, אולי בכל אופן הוא מגיע. ומתאכזבת. כמו בכל פעם.
וגם פוחדת, אולי אמא תכעס. ומרחמת על אמא. גם ככה היא עצובה כל היום.מקווה בסתר ליבה שאימה תשמע. ותקום.
ובכלל אבות שנהיים חילונים אולי בכלל לא לומדים למבחן בתורה עם הבת שלהם.ומה נראה למורה הזותי, אין לה אבא, אז היא לא תלמד למבחן הזה.
אולי השם בכלל לא מרשה שהיא תשמח. כי אבא חילוני. וחילונים לא שומעים בקול השם אז הם צריכים להיות עצובים.ואמא תמיד עצובה. אז גם היא תמיד עצובה.
אבא שלה לא חילוני! הוא לא! הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל היא יודעת! אם הוא היה חילוני, היא כבר היתה מריחה את זה. לחילונים יש ריח אחר. לא כמו של אבא שלה.רק מרגישה את היד שלו, ומריחה את הריח.
הקטע הזה צריך להיות כתוב או בעבר או בהווה, קצת התערבב. גם בשאר הסיפור יש קצת ערבובים.היא קמה בבוקר, מוקדם, כולם ישנים עדיין, היא יורדת מהמיטה והולכת לספר לאמא שהיא קמה.
מוכנה ורוצה להתלבש וללכת לגן.
אתמול, חברה שלה מהההסעה הבטיחה לה מדבקה, והיא חייבת למהר, שלא להפסיד את הbus.
אבל אמא לא במטבח.
היא מחפשת אותה בכל הבית, ומוצאת אותה בוהה בהלם בפיסת דף בחדר שינה.
מושכת בחצאית שלה, מנסה לרכז את תשומת הלב אליה.
אפס.
אמא עמדה שם, קפואה ובוהה. לא רואה אותה. לא רואה שום דבר.
מאז לא ראתה את אבא.
היא הרגישה שהוא קל. היא ילדה חכמה. וגם מסבירה יפה:אם זה המבחן הראשון שלה, איך הוא יודעת אם הוא קל או קשה?
והיא בכוונה לא הצליחה במבחן. לא רוצה להצליח. בכלום.
מטורף כמה שזה עצובהחלון רחוק מהרחוב, והיא לא יכולה להריח. אז היא מסתכלת על הידיים, מחפשת.
ולא מוצאת.
מושלם! ואני אחזור על זה כמנטרה, אבל אין על הביקורות שלך. תודה.אולי בעצם עדיף שלא יבוא. יותר טוב ככה. היא לא צריכה אבא חילוני. בכלל.
וגם פוחדת, אולי אמא תכעס. ומרחמת על אמא. גם ככה היא עצובה כל היום.
ובכלל אבות שנהיים חילונים אולי בכלל לא לומדים למבחן בתורה עם הבת שלהם.
אולי הם כן. אולי הם אוהבים את הבת שלהם עדיין, אפילו שהיא נשארה עם אמא. אולי הם רוצים שהיא תצליח אז הם ילמדו אתה אפילו שזה תורה.
אולי השם בכלל לא מרשה שהיא תשמח. כי אבא חילוני. וחילונים לא שומעים בקול השם אז הם צריכים להיות עצובים.
אבא שלה לא חילוני! הוא לא! הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל היא יודעת! אם הוא היה חילוני, היא כבר היתה מריחה את זה. לחילונים יש ריח אחר. לא כמו של אבא שלה.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
26.09
כ"ג אלול
פתיחת
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קיד
א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: