שיר שִׁרְיוֹן חַרְסִינָה

[tmr]

חָשַׁבְתִּי גַּם
שֶׁאִם אַאֲמִין בָּנוּ שׁוּב
אַף קִיר לֹא יוּכַל לַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ
וְהַכֹּל תָּלוּי בָּרָצוֹן הָאֲמִתִּי

פַּעַם רִאשׁוֹנָה כְּשֶׁשָּׁבַרְתָּ אוֹתִי
הִצְלַחְתִּי לְהִתְחַבֵּר חֲזָרָה
הָיִיתִי מֻרְכֶּבֶת מֵחֲלָקִים גְּדוֹלִים
עַל כָּל אֶחָד הָיָה חָרוּט עֶלְבּוֹן אַחֵר

פַּעַם שְׁנִיָּה כְּבָר לֹא זִהִיתִי אֶת אֲנִי הַקּוֹדֶמֶת
נִסִּיתִי לִמְצֹא אֶת הָעֶלְבּוֹן
לֹא מָצָאתִי לֹא אוֹתוֹ וְלֹא אֶת עַצְמִי
רָאִיתִי חַרְסִינָה מְעוּכָה עַל הָרִצְפָּה
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ הִקְפִּיד לִרְמֹס כָּל שֶׁבֶר אַחֲרוֹן בָּהּ

חָשַׁבְתִּי גַּם
שֶׁאִם אַאֲמִין בָּנוּ שׁוּב
וָשׁוּב וָשׁוּב
אַף קִיר לֹא יוּכַל לַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ
וְהַכֹּל תָּלוּי בָּרָצוֹן הָאֲמִתִּי

אֲבָל
מֵהַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית רָאִיתִי אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי
גּוּשׁ אָדֹם כָּחֹל פָּצוּעַ וְחַי
מַבִּיט בִּי וּמַאֲשִׁים כָּל מִלָּה טוֹבָה שֶׁסָּמַכְתִּי עָלֶיךָ

כְּבָר תִּעַבְתִּי אֶת מִילוֹת הַשִּׁדּוּל שֶׁל עַצְמִי
וּבָאתָ שׁוּב
וְנָגַעְתָּ בָּאֵמוּן הֶעָדִין הַזֶּה, מִשַּׁשְׁתָּ יוֹתֵר מִדַּי
וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שָׁבַרְתָּ אוֹתוֹ
לַחֲלָקִים קְטַנִּים שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ
וְהִסְתַּכַּלְתִּי עֲלֵיהֶם הֲמוּמָה
וְהֵם לֹא הִסְתַּכְּלוּ עָלַי חֲזָרָה
רַק נִסְחֲפוּ בָּרוּחַ שֶׁל נוֹבֶמְבֶּר
וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֶת הָאָבָק הַזֶּה כְּבָר אֵין לִי אֵיךְ לְאַחוֹת
אֵין לִי אֵיךְ לְחַבֵּק
אֵין לִי אֵיךְ לְהַפְצִיר בּוֹ שֶׁיְּנַסֶּה שׁוּב

עָפָר דַּק שֶׁפַּעַם הָיָה
שִׁרְיוֹן חַרְסִינָה
פָּשׁוּט נִטְחַן לְאַט לְאַט
עַד שֶׁנֶּעֱלַם ו
בַּשִּׁרְיוֹן שֶׁלִּי
הוֹתִיר סְדָקִים חֲלוּלִים
מֻתָּשִׁים