שיתוף - לביקורת רק תגידו לי מי המציא

[הטעם המושלם]

רק תגידו לי המציא את העבדות.
את השיעבוד המחולט.
את המצב בו אין לך שום דרך לברוח.
את המקום הזה ללא מוצא.
את חוסר אונים המוחלט.
את הרצון להטיח את הראש בקיר או את הרגליים ברצפה.
אם רק הייתי במקומה של הבת שלי.

ששוב יושבת בוהה בחלון.
ורק מתחננת- מאמי גינה.
ביום אחד של גשם,
או ביום שרב של שמש.

 

[הטעם המושלם]

ניסיתי פה משהו.
מה חשבתם בשורות הראשונות?

 

[מה השאלה?!]

שפספסתם את המילה מי.

 

[מגבת]

מה חשבתם בשורות הראשונות?

על עוד אחת מיוסרת שנקעה נפשה לעבוד 9 שעות..

 

[הטעם המושלם]

זה באמת בטעות וכבר לא יכולה לערוך.

שפספסתם את המילה מי.

 

[גאווהסקריפט]

אוי זה מגניב

 

[תמרוז]

תמיד אפשר לבקש מ מ. י. פרצמן לערוך.

זה באמת בטעות וכבר לא יכולה לערוך.

ממש יפה, לא חשבתי ממש, אבל הסוף כמובן הפתיע אותי.

 

[צביה ר.]

ניסיתי פה משהו.
מה חשבתם בשורות הראשונות?

אלמנט ההפתעה מאד יפה ומעלה חיוך.
זה נראה בהתחלה כמו משהו דרמטי מאד, ומסתיים בקלילות והומור. אהבתי.

 

[סבתא חביבה]

חחח זה היה מפתיע! וואו!
ממש לא חשבתי על הכיוון הזה. ההתחלה כל כך דרמטית שהסוף הפתיע בגדול!

כשקראתי בפעם השניה, קצת הפריע לי הפער הגדול בין ההתחלה לסוף. הרגשתי אכזבה שזה רק בקשה לרדת לגינה ולא משהו דרמטי באמת. ההתחלה כל כך רצינית, אפילו כאובה, מעוררת רחמנות ופתאום בום זה סתם בקשה של הילדונת הקטנה. סתם התרגשתי. הרגשתי אכזבה.
מצד שני, הרי זו המטרה שלך לא? לייצר הפתעה.
כנראה שיש איזה גבול דקיק בין הפתעה מחויכת לאכזבה.
מענין לשמוע מה דעת שאר חברי הקהילה הנכבדים.