פעם פעם, בזמן הקסום שבו למדתי בגייטסהד עיר הקדושה אשר באנגליה,
נודעתי לכמות עבודה המטורפת שנעשית מאחורי הקלעים - כדי לשבץ את הבנות בחדרי הפנימיה.
עד היום עדיין יושבות מיסיס רוברטס ומיסיס מילר שתחיינה עד 120, יושבות הן פעמיים בשנה - חודשים לבקרים, ומתאימות בת לחדר, ועוד בת לחדר, ועוד חברה לחברה, ושישנו קרוב! ושלא יהיה מדי הרבה רעש בחדר הזה! אבל מסכנה ההיא, אף אחת מהחברות שלה לא ישנה לידה...
או אז נעורה בי רוח העליזות הרעננה ותחושת שליחות מיוחדת קיננה בי, פצחתי פי והכרזתי כי - אפשר לבנות תוכנה!
שקט השתרר בכיתה. דממה מסרבת להאמין.
וקול אחד, מפקפק, שטוען: אי אפשר לבנות כזאת תכנה.
צחקקתי לעצמי וגם לאחרים, ועמדתי על דעתי: אפשר ואפשר.
תכנה, פשוטה וחכמה, שתקבל מהמשתמש את מבנה הפנימיה, את בקשות הבנות ואת תכונותיהן, ותתאים, אחד אחד, בת למיטה ועוד בת למיטה.
רק בסוף, אחרי כל ההתאמות הראשוניות, תעבור יד אדם על הטבלה המסודרת ותשפץ את הטעויות שתעשה המכונה.
אבל את הסידור הראשוני, הלוגיקה של "הנה שלושת החברות שלי אני רוצה לישון איתן" - יכולה המכונה לעשות.
הם לא האמינו לי, שמה.
אבל עד היום נשאר לי החלום הזה. יום אחד, אולי הלוואי, אני עוד אכתוב להם תוכנה.