"רחמנא ליבא בעי..."
במילים אלו פתח אביה של לביה את הספדו עליה.
לביה דיקמן - לבית שטיינהויז נלקחה לעולם של מעלה ביום חמישי שעבר ע"י מרצחים ארורים.
עם ישראל כולו כואב את הסתלקותה של אישה צעירה ויקרה זו, ובפרט אנו - קרוביה וידידיה האוהבים אותה אהבת נפש.
במשך ימי השבעה סופרו סיפורים רבים, ועוד יסופרו רבות.
רציתי להביא כאן כמה נקודות שאפיינו במיוחד את לביה ע"ה,
ויהי רצון שיהיו הדברים לעילוי נשמתה הטהורה של הקדושה לביה בת ר' יהודה שנלקחה עוד בטרם זכתה לזש"ק.
לביה ע"ה היתה בעלת כישרונות מיוחדים במינם, ומתוך אידאל אמיתי - בחרה במקצוע ההוראה. האמינה שייעודה ושליחותה הוא לחנך את בנות ישראל לתורה ויר"ש, (היא הוקירה את תפקיד ההוראה מלא המשמעות - חרף העובדה שהגמול המעשי בעולמנו אנו לא תמיד שווה ערך למאמצים האדירים המושקעים בו)
לביה, שגלתה עניין רב בעולם הספרות באופן כללי, רחשה חיבה לספרות עיונית ותורנית. היתה מחוברת מאוד לספרי הרש"ר הירש ועוד ספרים שונים. את הספרים הללו היתה קוראת בחדרה בינה לבין עצמה, ובמחיצת כולם קראה עיתונים וספרים "רגילים".
הנקודה הזו, עד כמה לביה היתה חלקה, זורמת ו"נורמלית" - ויחד עם זו מרוממת, הודגשה מצד מנחמות רבות.
לביה נזהרה מאוד מעניני גזל, ושימוש שלא ברשות ברכוש אחרים.
ספרה מורה כי פעם אחת הובא לה עט לצורך חתימה על דף בבית הספר, העט כנראה התגלגל מיד ליד בין המורות.
לביה סרבה לחתום בעט שלא ברור לה למי שייך, למרות העובדה שהיה ניתן להניח שבעלת העט מתירה להשתמש בו - והלכה במיוחד להביא עט אחר.
לביה הצטיינה במאור פנים ובמילותיה הטובות, לא חסכה אף פעם במחמאות חמות ואמיתיות,
היתה משתתפת בלב שלם בשמחת זולתה, היתה מסורה בכל לב למשפחתה.
זכתה להיות אשת חבר אמיתית לבעלה יבדלט"א.
אנא קחו עמכם דברים, או אפילו מחשבה אחת של מוסר לע"נ.
"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו, בכל יום - שיבוא"
הנושאים החמים
הנושאים החמים
docs.google.com
